תנו לי לספר לכם עליו.
הוא מגיע בשקט, אחרי הקולות הרגילים, והוא תופס את הפיקוד תוך רגע.
הוא מניע את הידיים שלי למגירות ולתריסים, ואת הראש שלי לקיר.
הוא לוחש לי: דפוקה דפוקה דפוקה כל כך הרבה פעמים, שאני מתחילה להאמין בזה וללחוש את זה לעצמי.
ואז, בסוף, אני נשכבת על הרצפה כדי שהאי נוחות תסיח את דעתי, ומנסה להירדם.
ואנשים נכנסים אחד אחרי השני
ורכבת הקולות הזו
הרעש
...