אשמח לעצה או הצעה להתבוננות נכונה..תודה.פעםאחת
ב"ה זכיתי להתחתן לא לפני הרבה זמן ובגיל לא צעיר,שנה וחצי בגיל 32.
אני מרגישה שקשה לי קצת להעריך את בעלי...
אולי בגלל ששמרתי על תום כ"כ הרבה זמן, לא יודעת, ההערכה שלי אליו נפגעת כשאני רואה שהוא מעוניין בקשר גופני. הוא מצטייר לי כחומרי מדי. כל פעם הבלון הזה מתפוצץ לי מול העיניים וזה מכניס אותי להתמודדות שהיא לא פשוטה לי רגשית.
עצות?
תלכי לשיעור-שניים אצל מדריכת כלותמודדת כובעים


קדושת הזוגיות סדנהאימל'ה
סדנה של הרב יהשע והרבנית נעמי 2 מפגשים לנשים מפגש אחד לגברים ומפגש זוגי
משנה תפיסה ממש!
^^^^מושית
ממליצה בחום!
נותן נקודת מבט נכונה,אמיתית וברורה על הנושא..
לצערי לא מדברים על זה מספיק בציבור שלנו ובכלל..
אפרת צורconet
תחפשי ברשת
תגיעי לאתר שלה תנסי לקנות את הסדנא שלה.
היא מצויינת מפורטת ברמות מטטרפות ומשנה סדרי עולם בתחום.

אני לא רוצה לפגוע ח"ו אבל מאיך שזה נשמע לי, את חיית עד היום בעולם דמיוני והיום כשאת מגיעה לעולם האמיתי את בטוחה שזה לא כך צריך להיות אבל המציאות היא הפוכה בדיוק... זהירות רק לא לפגוע בקשר בגלל זה
זה טבע האדם והגבר בפרט...

בשורות טובות
אני חושבת שאפרת צור זה לא מה שהפותחת מחפשתמודדת כובעים

הסדנא של הרב והרבנית שפירא, כמו שהציעו, מתאימה יותר לקושי הספציפי שלה.

צריך לשלב בין השנייםconet
עכשיו ירדתי לסוף דעתך ואת צודקת...
רצית התבוננות נכונה, אז בבקשהלשם שבו ואחלמה

זה לא נקרא לשמור על תום אלא להיות מנותקת מהנשיות ומהמיניות שלך

תום זו שלמות

ואילו אשה ואיש שאינם נשואים הם לא תמימים אלא חסרים עולם שלם של קדושה שקשורה למפגש הגופני

כתבת יפה!אלעד
תום ללא הצורך הגופני איננו תום כלל
התפיסה הזאת היא לא רק שלך. היא באה מהסביבהאיש מרגיש

במציאות של היום כשאדם צריך לשמור על עצמו

 

הרבה שנים אחרי שלב הבשלות

 

הפיתרון הכי קל שחלק מהסביבה הדתית מצאה היא לשלול את הגוף

 

לשכנע שהתשוקה היא רעה וחומרנית

 

שצריך לברוח ממנה מה שיותר....

 

כך הצעיר/ה נמנעים באמת מכל קשר גופני

 

וגם כשהם כבר מגיעים למקום בו הוא קדוש- הוא כבר נראה להם נורא ומתועב

 

את הינך אחד מהקרבנות של התפיסה הזאת.

 

התפיסה האלטרנטיבית היא לחנך שמרוב שהתשוקה היא טהורה

 

שומרים אותה רק לבן הזוג

 

כך חולפות השנים והאדם שומר את עצמו בציפייה לבן הזוג

 

הוא חי בתחושה שמרוב שהתשוקה קדושה

 

אי אפשר לממש אותה עם כל אחד אלא רק עם הנבחר המיועד כשיגיע היום...

 

כמו שלהבדיל לבית המקדש לא נכנסים כל יום.

 

עדיין לא מאוחר.

 

אם תפרשי את התום שלך במשך השנים לא כבריחה מהרע

 

אלא כציפייה לטוב השלם

 

גם היחס שלך אליו ישתנה

 

הציפיה שלך ושלו ייפגשו

 

ויחד תזכו לחיים מלאים ושלמים

קודם כל תודה למי שהגיב.פעםאחת
נדמה לי שלא הסברתי את עצמי כראוי.
חלק מהתגובות לא היו נעימות לי, אני נורמאלית עד כמה שידוע לי,
( לא אפרט מטעמים מובנים רק אומר שקיימת שונות בין המינים ).
אני טיפוס יותר עדין, רגיש ואולי גם עמוק.
אני אשתדל לנסח לך את זה באופן נעיםmatan

להיות טיפוס עדין, רגיש ועמוק לא אומר שיש בעיה עם הקשר הפיזי.

ההפך- טיפוס רגיש עדין ועמוק צריך לרצות בקשר הפיזי יותר אפילו ולהנות ממנו יותר

מכיוון של הקשר הפיזי הוא שיא הרגישות העדינות והעומק שבין איש לאישה.(כשהוא מגיע בצורה נכונה)

ומכיוון שאת כנראה תופסת את זה אחרת,

מומלץ לדבר עם אנשים שמבינים בנושא.

את לא הראשונה ולא האחרונה שנתקלת בקושי הזה, יש אנשים טובים שיודעים ומכירים

את ההתמודדות שלך, שהי בסדר לגמרי בהתחלה- אבל היא תפיסה שצריך לשנות אם רוצים

חיי זוגיות בריאים בסופו של דבר.

למה אני מרגישה שתוקפים פה?פעםאחת
איך הבנתם שיש בעיה עם מגע?יש נשים שהצורך שלהן הוא פחות מגברים.
התחרטתי.
תודה.
אם ימחקו אשמח.פעםאחת
חשבתי כבר בהתחלה להגיב ועכשיונוסע
אני מצטער שלא עשיתי את זה.
אז קודם כל זו באמת לא בעיה שלך וזה לא שאת צריכה לעבור הדרכה או משהו דומה. במיוחד שע"פ המשתמע מדברייך את לא מונעת ממנו שום דבר.
ולגופו של עניין, תנסי ללמוד יחד איתו על קדושת הקשר הזוגי ועל המעלות הנשגבות שבו. אחרי זה תיגשו אל הקשר מתוך הרבה יותר קדושה וטהרה ומתוך הרגשה הרבה יותר זכה. יש גם הרבה תפילות על זה, אפשר גם ללמוד אותם או רק לומר אותן.
גם עצם הלימוד מהווה קשר שבטח יותר יהיה נחמד לך. ובהקשר זה, לעשות דברים נחמדים ביחד (חוץ מהיום-יום הרגיל) זה גם יכול אולי להועיל לכם, זה ייתן לכם קשר שהוא לא חומרי, זה בהחלט יכול לסייע גם לבעלך לנתב את עצמו לעוד פעילויות משותפות, מה שקצת יוריד את הצורך בקשר שנראה יותר חומרי. זה לא רק בשבילך, זה בהחלט בשבילו.
ויכול להיות שגם אני לא הבנתי אותך כמו שצריך... בכ"א שיהיה לך בהצלחה!
הצורך של נשים שונה לעיתים מגבריםיהיה בסדר!
גבר רוצה כאן ועכשיו ומהר.
אשה צריכה הרבה יחס אישי לפני. ולא מחייב בכלל מגע, אלא דיבורים וכו'
את עכשיו רואה את בעלך כחומרי.
אבל תנסי לשנות חשיבה,
איך הוא שמר על עצמו עד היום והתאפק.
גם אחרי נישואים יש את התקופות שאסור.
ולהיפך, אלו יצרים בריאים מאד! שגורמים להמשכיות בעולם.
ואם הוא היה רוצה רק ללמד תורה, הייתי מודאגת בשבילך.
והמשפט הכי מצמרר שאמרה לי מישהי פעם:
בעלי אמר שהוא כבר לא צריך את זה. הוא כבר דרגה מעל!! גועל נפש.
תהני מכל שניה, שהוא אוהב אותך ורוצה אותך. והקשר הגופני יחבר עוד יותר לנפשי.
אולי כי ציפית שכולם יסכימו איתך שאת ברמה ובעלךנשואים פלוס

סתם איש גשמי, נחות ובעל תאוות. וכשהתבדת קשה עליך הביקורת?!

 

לפעמים גם אם את בטוחה שאת צודקת אבל כל כך הרבה אנשים מסביבך חושבים שאת טועה..אולי כדאי לך לחשוב בשנית על מה שאמרו לך. אף אחד כאן לא מכיר אותך ואין לו שום אינטרס להרע לך. את לא חייבת להתייחס למה שכתבו לך.. אבל אני חושבת שתרוויחי אם תחשבי בשנית

ואולי לא.פעםאחת
כתבתי 3 משפטים ואנשים כבר החליטו אלו בעיות כבר יש לי, אולי גם דמיינו שאני אישה קשה וסרבנית וכו
אין לי בעיה עם הקשר הפיזי. בעלי איש טוב מאודקשה לי עם הגישה הלא עדינה שלו לכל העניין, סוגר אותי. ניסיתי ללמד אותו איך לגשת אלי בצורה שתהיה לי נעימה מספר פעמים- אבל כנראה שההסברים שלי לא כאלה מוצלחים. . אז קצת התייאשתי מזה וכבר לא נעיםלבקש ולהסביר שוב ושוב . חשבתי לעצמי שאני צריכה אולי לשנות הסתכלות, להסתכל על זה קצת "מלמעה" ואולי יעזור לי להיות שותפה לביחד מתוך שמחה ורצון.
לא בטוחה שיעזור לך-בת 30אחרונה

אבל יכול להיות שהדיוקים האלה בקשר הפיזי יגיעו לאט לאט ועם הזמן תראי שינוי. אבל לא בבת אחת.

א.העני ממעש

זה טבע העולם , ואין בזה בעיה.

 

ב. תשבי עם מישהי שתעבור אתך על עניינים אלו.

נראה שקשור גם לנישואייך המבוגרים.

 

ג. אם יתאים , תוכלי לשתף את בעלך בהרגשתך.

מקריאת ההתכתבויות...conet
נראה שלא הבנו את כוונת הפותחת.
היא לא התכוונה לומר שהיא לא אוהבת ולא רוצה את כל זה.
כנראה שהיא מחפשת בקשר הפיזי משהו קצת יותר עמוק ורוחני מקשר פיזי נטו.

לדעתי: זה האידיאל של כולם להגיע לחיבור פיזי שהוא כולו משהו רוחני קדוש וטהור אבל המציאות זה משהו שנבנה שלב אחרי שלב ושנה או שנתיים זה עדין לא מספיק. זה עדין נחשב למתחילים.

בתחילת הדרך כל נגיעה קטנה של אחד בשני מרגשת כל אחד מבני הזוג, לצערינו או למזלינו ככל שהזמן עובר האנשים מתרגלים למצב ורוצים ריגושים חדשים... אצל כל אחד מבני הזוג זה יכול להתפרש כמשהו יצרי וגופני אבל בתכלס זה יכול להגיע ממקום מאוד רוחני רגשי ועמוק ודוקא מרצון לתת ולהעניק יותר לצד השני ולעשות לו יותר טוב ויותר כיף ככל שהזמן עובר הבושה הטבעית הולכת ומתמעטת וכך הביטחון והרצון ליזום דברים חדשים שנראים דווקא גופניים ויצריים יוצאים אבל המטרה היא להוסיף שמחה ואושר לזוג.

מקווה שנגעתי קצת במה שהפותחת התכוונה...

תודהפעםאחת
מבלי לקרוא התגובות האחרותישמח משה

שלום לך

מה שאת מציגה הוא דבר טבעי והגיוני למישהי שברוך ה' שמרה על עצמה והגיעה לקשר של נישואין בתום.
כדי לשמור על התום הזה , אנו הרבה פעמים מעדיפים לא לעסוק במורכבות של הגוף שלנו ובצרכים האלו מפאת היותם לא רלוונטיים לאותה השעה ומחוסר הרצון להיגרר למקומות לא טובים.

כעת עם חיי הנישואין יש לעבור תהליך של הבנה שעברנו שלב בחיים , גדלנו, עלינו כיתה. ובכיתה של הגדולים כבר מדברים על זה וחיים את זה בדיוק כמו כל האנשים סביבנו , ההורים שלנו הרבנים והרבניות שסביבנו , סבים וסבתות שלנו מגלים שכולם חיים ככה..

התום היה נכון לשעתו ועכשיו זכינו לשלב חדש , לא מוכר , מסקרן ויתכן מרתיע , אבל אם דבקים בהלכה אז מבינים שזה מצווה גדולה ומדהימה , ושהקב"ה מעניק לנו את זה.

הגבר שלך הוא ברוך ה' גבר בריא בנפשו. את צריכה לדעתי לשמוח מזה שהוא בריא ויש לו יצא בריא ורצונות והוא בחר לחלוק אותם איתך. תכירי את גופך לדעתי בסיוע מטפלת אם יש צורך ולאט לאט תאפשרי לעצמך להיות שם יותר.

ואני רוצה לפוצץ לך עוד בלון. שהרבה מהבחורים הצדיקים הרוחניים התמימים שאת מכירה ןרואה ובודאי רבנים רבים הם ברוך מעוניינים בחומר באופן בריא וזה כלל לא סותר להיפך זה רק שומר על המשפחה ועל הרעננות.

 

אני מבין עכשיו שאת גם מדברת על הפערים בנושא עצמו מבחינת אינטנביסיות ועדינות, לדעתי אלו דברים שצריך לדבר עליהם בינכם, אולי באמת בעלך פחות מודע לעצמו ופחות רואה אותך במעשה עצמו , אלו דברים שיש ללבן יחד מתוך רצון להגיע למשהו משותף אבל עליך לדעת שזה שבעלך ככה, לא מוזיל ממנו , זה טבע הגבר ולהיפך ראי זאת כמחמאה , כמה הוא רוצה ומעוניין. 


שיהיה בהצלחה רבה בתהליך

תודה על התגובה.פעםאחת
מאוד מבינה אותךמציצה

גם לי היה קשה עם זה.

מה שהציל אותי זה שמישהי נתנה לי לקרוא את הספר "בניין הבית"- (לא זוכרת של מי הוא, תחפשי בחנויות החרדיות), ממש שינה לי את ההסתכלות על הנושא. ואני חושבת שהקושי שלי היה הרבה יותר גדול משלך, ככה שיש תקוה

תודהפעםאחת
הגיוני שזה יקרהדעה
אך ממש לא הוגן כלפי בעלך שתרגישי כך גם אם את לא אומרת לו, זה מה שהאנרגיות שלך משדרות.
מציעה לך ללכת למישהי ולדבר איתה על העניין, או לדבר עם חברה וקצת לשבור את התום שיש בך. התום מתאים לילדים לא לאישה וקל וחומר שלא לאישה נשואה.
התום הנכון הוא שתדעי לקבל באהבה את הגבריות של בעלך תעריכי אותה ותשמחי שזכית להינשא.
הקשר בין איש לאישה הוא היסוד של הבית וחוסר הערכה במקום הזה הוא סכנה גדולה להתמוטטות הקשר כמובן לא ביום אחד. לא הייתי מחכה יום כדי להשתחרר ממחשבות כאלה.
ואגב אין לך ממה להיעלב את צריכה לשמוח שאנשים מראים לך כמה זה חמור לחשוב כך כדי שתתעוררי.
בהצלחה
הערההעני ממעש

כיוון שרשמת בהערה נוספת,

שיש לך בעיות עם דברים ספציפיים-

זה דבר שצריך להסדיר.

 

קשר צריך להיות הדדי, נעים, 

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

ילדים לא ישנים בדיוק באותם שעות בחגיםSeven

זה בסדר זה לא ייפגע לה בגדילה ואפשר טיפה להזיז את השנצ שלה למוקדם יותר נניח...

ואנחנו בשמחת תורה פשוט מזגזגים את הילדים בין העזרת נשים לגברים בזמן של ההקפות.

כשתחזרו לשגרה גם השגרה שלה תחזורעל הנס

ילדים בביל הזה מסתגלים מהר.

אני לקחתי אותה בעגלה ואם היא הייתה עייפה ממש נרדמה שם.

בגיל הזה לא מדבר אליה החג בכלל אז מה שיהיה לכם נוח לשניכם זה מה שחשוב,שתדעו לזרום אחד עם השני ולאו דווקא חלוקה מותנית מראש.

סביר להניח שבתפילה יותר מתאים שהיא תהיה עם האמא בהקפות כמה שמתאים לה המה שהיא ערה ומתעניינת,פשוט לזרום עם הסיטואציה

תעשו מה שנכון לכם כזוגנפשי תערוג

וגבי הקפות, אפשר לעשות 7 הקפות לבד תוך 5 דקות

אם הצלחתם להתמודד עם ראש השנה ויוה"כ.

שמחת תורה קטן עליכם

מוסיפה נקודה בטיחותית חשובה על מה שכתבוחוזרת

שימו לב שלא נותנים לילדה ממתקים / סוכריות בלי ידיעתכם (סכנת חנק ח"ו...)

חשוב מאוד, במיוחד בגילאים צעירים. עדיף שכל מי שנמצaibrainoraאחרונה

חשוב מאוד, במיוחד בגילאים צעירים. עדיף שכל מי שנמצא עם הילדה ידע מראש אילו מאכלים וממתקים אסור לתת לה בלי אישור ההורים.

אבחון מהיר - הכרתם את האפשרות?פשוט אני..

יצא לי כבר מספר פעמים לדבר עם חברים, ולשמוע מהם שיש להם בעיה רפואית לא מוסברת. כאבי ראש, כאבים במותן, חולשה, סחרחורות, בחילות, ועוד כל מיני מרעין בישין.

אז הם הלכו לרופא המשפחה, שהפנה לאורולוג, שהפנה ל-ct, ואז היה צריך לחזור לרופא המשפחה כדי שהוא ייתן הפניה של הקופה, ואז הולכים למזכירה בשביל טופס 17, קובעים תור לעוד שבועיים, מחכים עוד שבועיים לפיענוח, וכל זה רק בשביל לגלות שאין שום ממצא חריג.

כלומר צריך להתחיל את כל התהליך מההתחלה: ללכת לרופא, לחשוב מה אולי יכול להסביר את הכאב, ואז ללכת שוב לרופא מומחה כמו אורתופד, שוב לקבל הפניה... וחוזר חלילה. לפעמים זה נמשך חודשים, לפעמים שנים, ולפעמים אנשים פשוט מתייאשים באמצע אז הם מפסיקים את הבירור.

אז מה החידוש?

כלומר זה לא חדש אבל כשאני מספר לחברים הם תמיד שמחים לשמוע כי לא הכירו לפני...

יש בארץ מספר בתי חולים, גם ציבוריים וגם פרטיים, עם שירות אבחון מהיר.

קובעים תור, מגיעים מהר מאוד לרופא מומחה, והוא הופך להיות מנהל התיק שלכם. הוא שולח לבדיקות שמבוצעות כבר באותו היום או תוך מספר ימים מועט, התוצאות מתקבלות במהירות, הוא מפנה במקרה הצורך לרופאים מומחים שמקבלים אתכם כבר באותו היום, ובקיצור כל הסיפור נגמר תוך שבוע ולא תוך חודשים/שנים.

מי שיש לו ביטוח פרטי - כדאי לבדוק אם יש סעיף אבחון מהיר. בלי הסעיף הזה, אבחון בבית חולים פרטי יעלה מעל 1,000 ש''ח למקרה פשוט, והשמיים הם הגבול אם המקרה לא פשוט ונדרשות הרבה בדיקות.

כשיש סעיף כזה אז ההשתתפות העצמית לכל התהליך תהיה כמה מאות שקלים, לא משנה כמה בדיקות תצטרכו.

מתי זה לא מתאים?

לכל מקרה חירום שדורש התערבות מיידית. למשל כאבים בחזה, עצירת שתן, פציעה, חשד לשבץ, לאפנדציטיס... כל מה שדורש התערבות מיידית - לא מתאים לשירות הזה. במקרים האלה צריך כמובן לנסוע למיון.

אם זה עניין אתכם אשמח לדעת,

אם יש לכם שאלות אז אולי אדע לענות...

כמובן כותב מהידע שלי ולא לוקח אחריות ולא מרוויח כסף וכו'...

מענייןזיויק

ראיתי מוצר דומה בשם אחרמשה

בשביל בדיקות שגרה למנהלים. במקום מליון תורים משלמים קצת ומקבלים את כל הבדיקות הרגילות ביום אחד תוך שעה.

זה משהו אחר לגמריפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ' בתשרי תשפ"ז 19:39

אתה מדבר על שירות שבו בודקים אם אדם פלוני הוא בריא. עושים לו בדיקות דם, שתן, לחץ דם, אקג, בדיקות מאמץ, לפעמים גם קולונוסקופיה בהתאם לגיל... כלומר עושים בדיקות שגרה שממילא כל אדם צריך לעשות, רק שעושים אותן במרוכז באותו המקום.

השירות שאתה מדבר עליו לא מיועד למצוא סיבה לבעיה ספציפית. נניח שיש למישהו כאב ראש שמגיע והולך כבר חודשים, השירות שאתה מדבר עליו בכלל לא יידע לעשות בדיקה שקשורה לזה.

או אם יש לבחור צעיר כאב בכל פעם שהוא עושה שתן כי יש לו מחלת מין או אבן קטנה בכלייה - שוב, השירות שדיברת עליו לעולם לא יוכל בכלל לדעת שהבעיה קיימת כי הוא לא כולל בדיקה של הכליות ואיברי המין, ובטח שלא להבין את הסיבה.

רק בשביל לסבר את האוזן:

בדיקה מקיפה ככל שתהיה, שלא מבוצעת בהתאם לתסמינים של הלקוח אלא לפי פרוטוקול קבוע וידוע מראש, לא תזהה אפילו אם האדם נדבק ב-HIV. איך זה יכול להיות, הרי מדובר בווירוס קטלני ללא טיפול שהמדע מכיר כבר עשרות שנים?

פשוט, כי בדיקת סקר לעולם לא תבדוק כל דבר אפשרי, אחרת זה יהיה פשוט יקר מדי וארוך מדי ויהיו המון חריגות שלא באמת אומרות כלום.

אבל ברגע שאתה מגיע לשירות שאני כתבתי עליו, יבדקו אותך בהתאם לתסמינים שלך, ולא יעשו לך רק בדיקה כללית לפי פרוטוקול קבוע ואחיד.

באיזה בתי חולים יש את זה? ואיך מגיעים לזה?שימושית

ואת כל הבדיקות הוא קובע או הפציינט צריך להתקשר לכל מחלקה/מכון לקבעית תור?

כל היופי זה שאני לא עושה כלוםפשוט אני..

מלבד להגיע לבדיקה.

כל הבדיקות מבוצעות באותו המקום, בדרך כלל באותו היום או מקסימום בעוד יומיים שלושה. גם הפיענוח מהיר מאוד, ובהתאם לזה גם המשך הבירור ושליחה לבדיקות נוספות במקרה הצורך.

את יכולה לחפש בגוגל ''אבחון מהיר''. בבתי חולים פרטיים זה הכי מהיר ופשוט, עם רופאים שהם כולם מאוד מאוד ותיקים ובכירים שכבר ראו אלפי מקרים בחיים שלהם. אבל בלי ביטוח פרטי זה עולה אלפי שקלים...

יש לי את הביטוח הנ"לנפשי תערוג

לגבי הזמנים,

ונתקלתי אצל מכרים שניסו לקבוע תור דרך הביטוח

הם מתחייבים לתת תור תוך 72 שעות, אם יש תור פנוי.

ברוב המקרים אין תור פנוי ולכן זה לוקח בין שבוע ל3 שבועות. תלוי בבדיקה ובעומס

אבל זה בהחלט מקל. כי בלי הביטוח תור לבדיקה דרך הקופה יכול להיות גם חצי שנה

ואני לא בטוח שההשתתפות עצמית היא עבור כל התהליך. לדעתי פר בדיקה.

ולכל בדיקה צריך הפניה (אתה לא יכול ללכת עד דעת עצמך ללכת לעשות mri נגיד)

וההפניה צריכה להגיע מרופא מומחה (משמע שרופא משפחה לא יכול לשלוח אותך עכשיו לאקו לב אלא חייב קרדיולוג) כך אני מכיר. אולי יש שוני בין הביטוחים.

אתה לא מדבר על השירות הזה...פשוט אני..

במה שאני מדבר עליו, לפחות אם אתה פונה לאפיק הפרטי למשל דרך אסותא או הרצליה מדיקל סנטר:

א. ההשתתפות העצמית היא עבור כל התהליך

ב. את ההפנייה אתה מקבל במקום

ג. מה הקשר רופא משפחה? כאמור אתה עושה את כל התהליך באותו המקום, לא קשור לקופת החולים שלך ולרופא המשפחה שלך, ולא קשור לאף רופא משפחה. הם בכלל לא מעסיקים רופאי משפחה במקומות האלה. כל הרופאים שם מומחים.

אתה פשוט מתאר משהו אחר לגמרי ממה שאני כתבתי עליו

יש חי בביטוח "אבחון מהיר"נפשי תערוג

לפי טענתך אני יכול ליצור איתם קשר והם יטפלו לי בכל הבדיקות ללא כל הפניה או קשר מרופא משפחה?

בדיוק, זאת המשמעותפשוט אני..

כל עוד מדובר בבעיה מסוימת שאתה רוצה להבין את מקורה...

זה לא אבחון מקיף מכף רגל ועד ראש, אלא רק לבעיה אחת שאיתה אתה מגיע.

לא יודע מה איתךמיסטר דום

בתור אחד שעבר סיטי מהרגע להרגע ופענוח אחרי יום עסקים זה ממש פשוט

א. שהייתי צריך בהול בשבילי לשלול תסחחף ריאתי ולא מצאתי תור הרופא הפנה אותי למיון ושם באותו רגע עשיתי

ב.מהביטוח הפרטי קבעו לי תור ליום למחרת ואחרי יומיים תוצאות

אבל זה בדיוק מה שכתבתיפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ' בתשרי תשפ"ז 22:28

לא מדובר כאן על מקרי חירום. מקרי חירום צריכים להתברר במיון, זה ברור.

אם תבוא למיון עם כאבים בצד של המותן, הם לא ישחררו אותך בלי לוודא שאין מצב חירום. יעשו לך בדיקות דם, אולטרסאונד, אולי גם סיטי, ישללו כל אפשרות שזה משהו שדורש התערבות חירום כמו אפנדציטיס או אבנים בכליות או בכיס המרה וכו'.

אבל אם הם שללו את כל מצבי החירום בלי למצוא את מקור הכאב, ואתה מצד שני תמשיך להתלונן שכואב לך, מה לדעתך הם יעשו?

נכון, ישחררו אותך הביתה. כי אם זה לא מקרה חירום והכאב לא מטורף ברמה שאתה צורח ומושבת, הם לא יכניסו אותך לאשפוז רק בשביל להתחיל לבדוק את מקור הכאב.

הם יגידו לך ללכת לרופא בקהילה ולבדוק את זה.

ואז הרופא בקהילה ישלח אותך למומחה אחד, תחכה שבועיים לתור או הרבה יותר, והוא יפנה אותך לבדיקה, שאולי לא תתן כלום וסתם חיכית לה חודש... וכו' וכו'.

תסחיף ריאתי זה מצב חירום עם סכנת חיים, וברור שאם יש חשד לזה - המקום המתאים הוא בית חולים.

כולל בדיקות הדמיה שדורשות לרוב תור? כמו ct, mriמרגול

גם הן תבוצענה ותפוענחנה תוך מספר ימים?

כי זה יכול להיות גם אחרי ההפניה המתנה של חודשים… השאלה אם השירות המדובר פותר זאת

Ct בוודאות כןפשוט אני..

Mri יכול לקחת כמה ימים, אבל זה עדיין יהיה הרבה הרבה יותר מהיר מכל מסלול אחר שאני מכיר בארץ.

בתי החולים הפרטיים שומרים מראש חלונות ריקים במכשירי ה-mri עבור אנשים שמגיעים במסלול של אבחון מהיר. ואם בסוף אף אחד לא צריך את התור הזה, הם תמיד ימצאו לקוח שישמח להקדים את התור שקבעו לו לעוד חודש.

תודה!מרגולאחרונה

הפתרון לבעיית ימי החופשה המוגזמים במערכת החינוךפשוט אני..

מצד אחד, יש מורים שהסכימו להיכנס להוראה בתמורה לשכר מסוים ולתנאים מסוימים, ואי אפשר לגרוע מתנאיהם.

מצד שני, ברור לכל הורה שאינו מורה, שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. לשכירים במדינה יש 12-20 ימי חופשה בשנה, וזה כולל ימי חול המועד וערבי חג.

לעומת זאת התלמידים נמצאים בלי מסגרת כ-80 ימים בשנה, לא כולל שבתות ויו''ט. זה פער עצום ובלתי נתפס.

לכן, לפי תוכנית ''פשוט אני..'', המדינה צריכה להודיע את הדברים הבאים:

*החל משנת הלימודים תשצ''ב (עוד 5 שנים) החופש הגדול בבתי הספר יהיה בחודשים תמוז ואב.

מלבד זה, לא יהיו לימודים בערבי חג ובחול המועד.

כל יום אחר במהלך השנה - יום לימודים מלא ורגיל ללא תנאי וסייג.

*אדם שרוצה להיכנס להוראה עכשיו, יידע מראש שאלה התנאים. מי שלא מתאים לו, שלא יבוא. מי שמתאים לו - לא יוכל להגיד אחר כך ''הרעת תנאים''.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של עד 5 שנים - יש לך 5 שנים להפנים את השינוי הזה. אם לא טוב לך, יש לך 5 שנים ללמוד מקצוע חלופי. אחרי פחות מ-5 שנות ותק ממילא עוד לא השתקעת בתפקיד ואתה יכול לעבור לכל תפקיד אחר שהמשק יכול להציע. אם בחרת להישאר, במשך 3 השנים הראשונות לאחר השינוי, תקבל פיצוי בדמות שכר כפול על כל יום עבודה שבעבר היה יום חופש. אחרי 3 שנים - זהו. אלה התנאים.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של 6-15 שנים:

יש לך תקופה ארוכה של 8 שנים להחליט אם השינוי מתאים לך. בחמש השנים הראשונות אין כל שינוי, ובשלוש השנים הבאות תוכל לבחור אם ללמד בימים החדשים תמורת תשלום כפול, או להישאר בבית עם שכר רגיל. זאת תקופה עצומה בשביל להתרגל לשינויים ואף להיות מתוגמל עליהם.

מהשנה ה-9 - עבודה כרגיל.

*כל מורה עם ותק של 16 שנים ויותר:

יש לך תקופה ארוכה של 10 שנים להתרגל למצב החדש. למעשה בניכוי המורים עם הוותק הזה שבעוד 10 שנים כבר יהיו בפנסיה, אנחנו מדברים על שכבה יחסית מצומצמת של מורים.

במשך 5 שנים אין שום שינוי, ב-5 השנים הבאות תוכל לבחור אם להישאר בבית בשכר רגיל או לעבוד בשכר כפול.

אחרי 10 שנים תהיה לך בחירה נוספת: או להישאר בבית בשכר רגיל, או לעבוד בכל הימים החדשים עם תוספת של 25% לשכר על אותם הימים.

עובד שיבחר להישאר בבית עם שכר רגיל, לא יוכל ליהנות מהסכמי שכר חדשים או רפורמות חדשות שיהיו בין משרד האוצר לבין המורים, ולמעשה התנאים שלו יתקבעו למה שיהיה בעוד 5 שנים. הרי אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו, כלומר לבקש להישאר בבית כי ''אלה התנאים שסוכמו איתי לפני 20 שנה'', ומהצד השני לבקש תוספת שכר מכוח הסכמי שכר חדשים שלא היו לפני 20 שנה.

ההצעה שלי הוגנת כלפי המורים,

הוגנת כלפי ההורים,

התקציב שלה לא יותר יקר מאשר כל הקייטנות של החופש הגדול שהמדינה מממנת, וממילא התקציב מוגבל בזמן רק לשנים הראשונות ולאחר מכן התוכנית הזאת לא תעלה למדינה אפילו שקל אחד.

נדיב מידי, ולא בכיוון הנדרשבן מכיר

מה שמערכת החינוך צריכה זה פחות ריכוזיות, זו רפורמה שיהיה קשה כל כך להעביר, והיא בסך הכל נוגעת באחד מהסימפטומים של המחלה, במקום בגורמים שלה.

אני חושבאריק מהדרום

שצריך לבשם את חדרי השרותים של המורים, חדר שרותים לא מבושם גורם למורה להיות אומלל ומורה אומלל גורם לחינוך איום ונורא.

עזוב לבשםנפשי תערוג

ברוב חדרי המורים אין מספיק תאים כדי שיכלו להכיל את כל המורים בהפסקה

בעיה אחת לא יכולה להצדיק אחת אחרתאריק מהדרום

כנ"ך לגבי התלמידיםשוקו.

רוב המקומות אין שירותים לכלל התלמידים, מכאן שגם התלמידים אומללים

הקיצור מצאנו את הבעיה במערכת החינוך.

אבל הסירחון מתחיל מהראש. אז קודם לבשם את שירותי המורים

היתה שנה שחינכתי כיתה ו עם 38 בנים.

שמתי בכיתה שני מבשמי אוויר אוטומטים.

בגיל כזה חובה לבוא עם דאודורנטנפשי תערוג

כמו שחייב לבוא עם ספרים ומחברות

עד שהם מחליטים124816

למלא את כל הכיתה בדאודרנט עד סף חנק, במקרה הטוב.

או להשפריץ אחד על השני במקרה הפחות הטוב,

לעשות איתו ניסויים מדעיים מסוכנים, במקרה הגרוע...

כל זה עדיף על ריח של זיעת נעריםנפשי תערוג

ומה קורה אחרי שיעור ספורט?

מריח כמו רוח נעוריםשבורת,לב

הענף הוצא מהקשרואריק מהדרוםאחרונה

בפגישה הראשונה ידעת שזה יהיה בעלך?ניגון🌿

וההפך 🙃

לאחושבת בקופסא

בפגישה הראשונה ידעתי שאני רוצה להמשיך לעוד אחת.

חבל להעלות את הציפיות יותר מידי, במיוחד כשלא ברור מה הצד השני חושב, במיוחד בדייט ראשון.

התשובות כאן יהיו תלויות מגזר ואורח חיים …אלישבע999

אצלנו, דת"ל, כשנפגשים לראשונה בלי שקדמו לכך בירורי התאמות מעמיקים, כפי שכן קיים אצל חרדים, אי אפשר לדעת כלום בפגישה הראשונה…

לוקח זמן מה עד שיודעים שזה זה..

(דעתי האישית כמובן)

למה שיהיה תלוי מגזר ואורח חיים?אריק מהדרום

אתה לא יודע שיש הבדלים משמעותיים בין חרדים וד"ל?אלישבע999

אצל חרדים ידוע ששלב הברורים לפני הפגישה הראשונה הוא מקיף ומעמיק ביותר. ההורים בודקים יחוס משפחתי, מעמד חברתי, קהילה, מוסדות לימוד (ישיבה/סמינר), מצב בריאותי ונפשי, ואופי המשפחה. רק לאחר אישור כל הפרטים נקבעת פגישה.

אני חרדיתרקאני

נפגשתי 3 פגישות סה"כ עד שהתארסתי

ובכל זאת בפגישה הראשונה לא ידעתי שזה יהיה בעלי

ואוו, בדיעבד- איך את רואה את זה?-קול ברמה-

שלוש פגישות זה לא מוקדם מידיי כדי להחליט?

למה מוקדםזיויק

אם זה זה

כי אפשר לדעת אם רוצים להתחתןפשוט אני..

לפי עיסוק ההורים וכמה דפים הבחור לומד ביום?

גם אני לא חושבת שיש קשרנעמי28

אהבה מבט ראשון זה רגש וכימיה לא ידיעה.

זה יכול לקרות עם הבחור הכי לא נכון עבורך, ויכול לא לקרות עם הבחור עם הנתונים הכי נכונים.

לכן אין קשר. אי אפשר לברר כימיה.

עם כל אחת שיצאתי איתה ידעתי שזו תהיה אשתיאריק מהדרום

בפעם החמישית צדקתי.

לא ידעתי (אך כיום היא אשתי - והיתה זו הבחורה השניהזמירות

שיצאתי איתה)

לא ממשתמיד בבטחה

אבל ידעתי שיש פה משהו מיוחד, התלהבתי עליו מאוד

איזה כיף לך (:ניגון🌿

לאשבורת,לב

הוא כן ידע

בכלל לאקדם

מזל שאחותי שכנעה אותי להמשיך בכל זאת...

גם אצלי ככה. אם לא אחותי - לא הייתי ממשיכההמקורית

לעוד פגישה

חחח ממש לא😅סטודנטית אלופה

עד היום כשחברי. ילדות שלו פוגשים אותנו הם צוחקים שאני זאת אישתו, לא מאמינים שהגבעון השובבון זה הוא🤣

כן ב10 דק הראשונות כבר ידעתי..Seven

זה היה ממש כימיה ברורה בקטע הזוי

בת כמה היית?אלישבע999

אם ידעתי שאני רוצה אותהמשה

זה היה סיבה בשבילי (אז) להתחרפן מבפנים ולגרום לזה שזה לא יקרה.

לא, ובדייט הרביעי היה לי ברור שהוא לא יהיה בעלישימושית

אבל ב"ה הוא היה עקשן וסבלני

לא חושבת שאפשר באמת לדעת.ניק חדש2

כן יודעת שהפגישה איתו היתה שונה מהאחרים בזה שהרגשתי התלהבות והתרגשות ממנו

וגם זה הבחור הראשון שהרגשתי משיכה כלפיו🫢

הוא הבחור ה8 שנפגשתי איתו.

עם האחרים זה היה מאד שכלתני. הוא כבש אותי ברגע🤣

ואגב- מה שהלהיב אותי בעבר הוא זה שדווקא יותר ביננו הרבה חיכוכים😄

השורה בסוף מסקרנתזיויק

תסבירי?

זה לא ברור? בעלה חתיך-על שמסובב ראשים שלדי שרוט

בנות על ימין ועל שמאל עד עצם היום הזה וזה מאיים עליה.

אז היא אומרת לו "מאמי אני לא מרשה לך להיות כזה חתיך, כולן מזילות עליך ריר".

והוא כזה "אבל חיימי ככה השם ברא אותי, מה אני אשם?"

והיא כזה "אה כן?? אז תישן בספה היום!"

והוא: צרצרים

גם. ברור.ניק חדש2

אבל לא רק.

אני מאד מרובעת והכל חייב להיות מדויק ומתוכנן.

והוא מאד זורם כזה וחי את חייו.

וזה אחד מהדבריםשגרמו לי להתאהב. והיום זה מטריף אותי חחחחח אני חייבת שדברים יתנהלו כמו שאני רוצה וקשה לי הזרימה שלו.

והוא קשה לו עם זה שאני חייבת כל דבר לדעת מה יהיה ואיך יהיה. ושהכל יהיה מתוכנן לפרטי פרטים

אז איך אתם מגשרים על הפער?די שרוט

אני אומר תעשו משחקי תפקידים, את תהיי הזורמת והוא יהיה המרובע. תראו איך זה יהיה לכם

לא מדברת עם גברים בפרטיניק חדש2

יש לך משהו לשאול תשאל פה.

כן, וגם הואמתיכון ועד מעוןאחרונה

אשמח שתענו, יעשה לי קצת סדר בראשטלטלולי

מעניין אותי לדעת לגבי אירוח בשבת של שכנים/חברים מהקהילה/יישוב שאתם גרים בו.

מי שיכול לענות אשמח לשמוע:

  1. כל כמה זמן בממוצע אתם מארחים לסעודה בשבת שכנים או חברים?

  2. כל כמה זמן בערך אתם מוזמנים לסעודה?

  3. האם בדכ ההזמנות הדדיות?

  4. האם אתם זוג צעיר או משפחה גדולה כבר (נגיד ארבעה ילדים ומעלה)

    תודה למי שטורח לענות!

עונהריבוזום
  1. אף פעם. תיקון: הזמנתי את האלה מסעיף 2 אבל לא התאים להם.

  2. אף פעם. תיקון: הוזמנו פעמיים בעשר שנים ^^`

  3. ראי סעיפים 1,2

  4. נשואים עשר שנים, שלושה ילדים ב"ה. גרנו יותר רחוק ממרכז העניינים בתחילת הנישואין. בשנתיים+- האחרונות עברנו ממש לרחובות של ה"קהילה", אבל אנחנו לא מאוד מעורבים.

(קצת יותר פרטים אם מעניין: אנחנו גרים בעיר, אבל כן סוג של בתוך קהילה די תוססת. באופיינו אנחנו לא כל כך מתערבבים, ולא יכולה להגיד שיש לי ממש חברות מכאן.)

..עיונית

אנחנו גרים ליד הישיבה של בעלי, אבל לא ממש בתוך האברכיאדה.

הזמינו אותנו כמה פעמים במהלך השנים (זוג צעיר). גם חברים של בעלי וגם סתם שכנים שלנו, אבל אף פעם לא באנו או הזמנו בעצמנו

כי אנחנו פחות בקטע של להיות נחמדים

סתם חחחח

פשוט ממש בהתחלה רצינו להיות אחד עם השני, וגם בהמשך זה מרגיש טיפה פחות שייך ששני זוגות אוכלים ביחד. אני לא צריכה להיות חברה של חבר של בעלי, ובעלי לא צריך להתחבר לחברות שלי...

אבל זה שכן הזמינו אותנו, מראה שיש אנשים שונים עם דעות שונות

עונהאנונימיות

כרגע גרים ביישוב פחות קהילתי ואין לנו פה הרבה חברים ומי שיש לא משותפים לשנינו כזוג. אז לא ממש קורה ..

מה שזכור לי מאז שבאנו לפה:

  1. פעמיים

  2. פעם אחת

  3. פלוס מינוס

  4. היום כבר עם 3 ילדים אז עוד היינו רק עם אחת

תשובהנהג ותיק
  1. פעם באף פעם. אם כן ממש נדיר

  2. כנל 1

  3. אם יהיו אז כן

  4. משפחה גדולה, מעל 4 ילדים. נשואים הרבה זמן יחסית.

    כשהיינו זוג צעיר אירחנו והתארחנו הרבה באופן לגמרי הדדי

נ.ב - למה זה עושה אצלך סדר בראש? לא דומה משפחה א/לקהילה/ישוב למשפחה ב/לקהילה/ישוב

תשובותנפשי תערוג
  1. אף פעם. בתחילת הדרך קרה פעמים בודדות.

  2. גם אף פעם

  3. כן. אף פעם לשני הצדדים

  4. משפחה גדולה.

עונהרקאני
  1. תדירות גבוהה יחסית

  2. תדירות עוד יותר גבוהה

    מתחלקים בהכנות ופשוט אוכלים אצל מי שהבית שלו גדול יותר...

  3. כן

  4. זוג עם 2 קטנטנים גם החברים באותו שלב בערך

    יש גם משפחות עם יותר ילדים אבל זה מורכב יותר אז באמת קורה הרבה פחות

פשוט גרים ליד כמה חברים ממש טובים...

לפעמים מרגיש לי מוגזם ואז תקופה אנחנו לא אוכלים ביחד כדי לאזן

הלוואיחושבת בקופסא

נראה לי יותר קל לענות כפסקה רציפה.

כשגרנו באברכייה בכמה חודשים הראשונים אחרי החתונה לא כל כך התערבבנו, כשהתחלנו להיפתח היה מאוד נחמד. בפועל היו בערך 3-4 הזמנות כמעט הדדיות, אבל מתווסף להרבה ערבי חברה בימי חול וקידושים משותפים של כולם. כל זה בשנה אחת.

לפני שנה עברנו למקום של אוכלוסייה מבוגרת ואנחנו לא מכירים אף אחד. יש לי שתי חברות שהתחתנו לאחרונה ועברו יחסית קרוב, ניסיתי להזמין אחת לפני כמה חודשים, אבל לתחושתי היה די מביך. אין באמת קשר בין הבעלים ובפועל הסגנון שלנו די שונה. (הבעל שלה מהסוג שנראה שלא מדבר עם נשים בכלל. אני לא יודעת מה בדיוק המשנה שלו בנושא, הוא כמעט לא דיבר כל הסעודה ובמיוחד לא איתי)

לא הייתה הזמנה חוזרת מצדם. יכול להיות ששכחו, יכול שלא רוצים. אין לי מושג.

יש לי חברה נוספת שאני גם מנסה להזמין אבל אין ממש זרימה, בעלה למד עם בעלי בישיבה התיכונית אז יש יותר סיכוי שזה יהיה מוצלח? מתלבטת כמה להתעקש על זה או לשחרר.

מאוד חסרים לי הקשרים שהיו באברכיה. בעז"ה בעתיד אני רוצה לגור ביישוב קהילתי עם השפה המשותפת של אנשים שנמצאים באותו שלב בחיים ובאותו סגנון. אנחנו גם מנסים להזמין את החברים שלנו מהאברכיה אלינו אבל זה אפשרי רק ביום חול, כי אין לנו מקומות לינה, וכל הפרוצדורה של המרחק מקשה על העסק עד שזה לא קרה כל כך.

אנחנו נשואים שנתיים בלי ילדים עדיין, גרים בסביבה של משפחות גדולות והורים בני 40-50+. אני יודעת שנצטרך לגור כאן עד סוף הלימודים של שנינו, אבל המצב החברתי זו אחד הסיבות העיקריות שאני לא מרוצה מהמקום.

פעמים ספורות בכל מהלך חיינו אירחנו והתארחנומתואמת

כאלה שלא מהמשפחה...

אוהבים את השקט שלנו (או מדויק יותר - את הרעש שלנו🙄 שלא כולם יצליחו לעמוד בו...)

יש רק משפחה אחת של חברים שאנחנו מתארחים אצלם קבוע לסעודת פורים, וניסינו בתמורה שהם יתארחו אצלנו בקביעות לסעודה אחת בראש השנה - זה קרה כמה פעמים, אבל אז זה נהיה להם מורכב להתארח, אז הפסיק. (הם באמת המשפחה היחידה בערך שאנחנו מרגישים כמו בני משפחה שלהם)

כשהיינו זוג צעיר ארחנו והתארחנואורי8

לא זוכרת תדירות , זה היה מזמן. כבר שנים, מאז,שהילדים גדולים, שאנחנו לא מזמינים חברים לסעודות , זה הלך ופחת עם השנים, וכבר לא קורה. כן מארחים את ההורים שלנו, לעיתים רחוקות אחים שלנו, אנשים מהדירה בקהילה( אנשים עם מוגבלות). הפסקנו להזמין כי הרגשתי שזה מפריע לענין המשפחתי בשבת, הגדולים בגיל ההתבגרות, עכשיו כבר בצבא/ ישיבה/ ש"ל... הם לא בבית כל השבוע( וגם מתבגרת שלא בפנימיה, עסוקה כל השבוע בעניניה. וזה הזמן המשפחתי שלנו, וכשיש משפחה של חברים הם הופכים להיות המרכז ואנחנו מפספסים את הילדים. מוצאים הזדמנויות אחרות לקשרים חברתיים, זו אני( בעלי דוקא הציע להזמין כמה פעמים). בגלל שהפסקנו להזמין, גם לא מזמינים אותנו, ולי בסדר עם זה, מבחינתי לארח לסעודת שבת עוד משפחה זה לעבד קשה, ולפספס את הילדים בשביל קשרים חברתים שיש לי עוד דרכים לחזק אותם. אני כן מתאמצת על להזמין את האחים שלי, גם לעיתים רחוקות .

עונה אבל לא חושבת שזה משקף חחשיח סוד

אף פעם. אולי רק את ההורים שלי פעם בשנה.

אנחנו מוזמנים פעם בחצי שנה למשפחה אחת ספציפית/להורים שלי או שלו

זה היה ככה כשהיינו לפני ילדים וגם עכשיו.

נטו כי אנחנו לא אוהבים לא להתארח ולא לארח. אוהבים את השקט שלנו וזהו.

--שימושית

תלוי תקופה, לפעמים בפעם-פעמיים בחודש ולפעמים חצי שנה שקט.

ההזמנות בד"כ הדדיות.

טוב שהועלה הנושא הזהggg

כי ככה אני רואה שאנחנו נורמאלים.

אנחנו משפחה ותיקה, הילדים כבר גדולים.

כשהיינו עם ילדים קטנים היינו מזמינים הרבה פעמים משפחות אחרות לארוחה. במיוחד הקפדנו להזמין משפחות חדשות שמגיעות לישוב. לעיתים רחוקות הזמינו אותנו. (כמובן שארחנו והתארחנו אצל ההורים והאחים, אבל זה כבר לשבת שלמה)

היום הילדים גדולים וחלקם ממש לא אוהבים לארח או להתארח לארוחות. לפעמים זה ממש מביך אותם אם למשל יש משפחה שיש להם בנים בגיל של הבנות שלנו או ההפך. ואני שונאת להתארח. אז אנחנו מזמינים לעיתים רחוקות, יותר בחגים או שבת פעם ב... ואנחנו לא הולכים לאף אחד מהישוב. גם אם מזמינים פעם במלא זמן. לרוב אנחנו מזמינים משפחות צעירות מאיתנו או אנשים מבוגרים מאיתנו שהילדים שלהם כבר לא בבית.

אבל לפעמים אנחנו מרגישים מחוץ לחברה בגלל שאנחנו לא זורמים בקטע הזה.

פעם גם הייתי נפגשת יותר עם נשים אחרות כי הייתי הולכת עם הילדים לגן שעשועים או סתם מדברים כשאוספים מהגן וכזה, היום אין לי כלכך סיבות כאלה לפגוש אנשים, אז אני די מנותקת מנשים אחרות (חוץ ממשפטים קצרים בווצאפ ומפגשים מקריים בשבילי הישוב). גם נשים אחרות בגילי יוצאות פחות מהבית.

בעלי פוגש הרבה אנשים בבי"כ, באימוני כיתת כוננות, בשמירות וכו' אז הוא מרגיש יותר בחבר'ה וקשה לו שאנחנו לא מזמינים יותר לארוחות בשבתות.

תודה על הנירמולנהג ותיקאחרונה

כנראה הוא משותף לרבים

כתבת עלינו במקרה? 😉

חמותי לא הסכימה שנבוא לאחד החגים השנהאור30

אלא רק בחול המועד לכמה שעות.

נשואים 9 שנים.

לחמי ולחמותי בית גדול.

בקומה למעלה גרים גסתי, החבר שלה והבת שלהם.

בקומה למטה יש עוד 3 חדרי שינה, של ההורים, של אח רווק ועוד חדר.

האחות גרה שם כבר קרוב ל3 שנים. זה משהו שהתחיח זמני ןנמשך ונמשך

עכשיו האמא לא מוכנה לארח אותנו כי יעני אין כח מח ומקום. אני נעלבת ממש , שיש ילדים ונכדים מעודפים שמקבלים את כל המשאבים של סבא וסבתא ואנחנו שקופים.

כואב לי כשהבת ילדה היא נסעה עד אליה לצפון הרחוק ביום הלידה וכשאני ילדתי הגיעו רק לברית ולא באו לראות את התינוק בכלל כל השבוע.

תמיד יש לה תירוצים שהיא לא הרגישה טוב.

אף פעם לא באה לבקר.

בקושי מתקשרת.

בקיצור אין קשר

מרוחק

וזה כואב.

אוךקל"ת

נשמע באמת כואב..

ומה בעלך אומר בעניין?

לא מוכנה ולא רוצה לארחנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ט"ז בתשרי תשפ"ז 10:47

או

שזה כרוך בהוצאת האנשים שגרים שם?

זה כואב שאי אפשר להתארח אצל החמות

השאלה במה מדובר, לא משנה מה הסיבה והאם הסיבה הזויה לזה שגרים אצלה בבית, בסוף הם גרים שם.

מה יקרה אם לא תישנו שם ורק תגיעו להתארח ותשכרו דירה? אני עושה את זה כשבאה לחמותי קבוע.

תסתכלו על זה כאילו אין מספיק חדרים, הסיבה לא משנה, בטוח יש שם משהו מורכב, זוג בריא לא גר אצל ההורים במשך תקופה, גם בשביל לחסוך, זה סיוט ומזיק לזוגיות.

אין לנו שליטה על אנשים אחריםמשה

בראיה שלי, כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לעבוד ולשנות את עצמנו. כל מה שכתבת עכשיו זה נכון. ברור שזה נכון.

אני יכול גם להחליף את כיוון המצלמה ולדמיין משפחה דתית שזוג-לא-נשוי (הבת שלהם) השתלט על חדר בבית והיא הייתה רוצה שלא יגורו שם אבל אין לה לב לעשות עם זה משהו כי פשוט זה כואב לה מדי כל הסיפור.

אולי גם ההורים שלך תומכים יותר, ואולי אין להם בית גדול כלומר הם רוצים והם לא יכולים וזה רק מגדיל את הכאב.

אני הייתי מנסה להתמקד בצד שלך. מה את יכולה לעשות שלך יהיה נעים יותר בעולם איתם או בלעדיהם? אנחנו לא יכולים לחנך ולא יכולים לשנות אנשים מבוגרים.

מסכימהנעמי28

כל כך משחרר להוריד ציפיות מאנשים ולקחת את המושכות אלינו והשליטה על החיים שלנו לידיים שלנו.

יש לנו אפס שליטה על אנשים, במיוחד על מבוגרים שסיכוי קלוש שישתנו.

במקום לצפות לשיחה, להרים טלפון אליה.

אמא שלי וחמותי כמעט בחיים לא מתקשרות, מבחינתי זה התפקיד שלי ליזום, לשלוח תמונה של הילדים, במידה ואני רוצה, כנ"ל עם כל אחות או חברה.

אין הקלה כמו להוריד ציפיות ולהתמקד רק במה אני יכולה לעשות עבור מה שחשוב לי.

כתבת מקסים. מסכימה לגמריאורין

לדעתי היא מותשת מהבת שגרה שם ומקשיי החיים. קבליאורין

בהבנה ובואו בחול המועד בשמחה. אפילו תביאי עוגה או משהו אחר. כדאי לשמור על קשר חם ככל האפשר ולא לשמור טינה. בסוף יהיה לה הכי כיף איתכם.

אתם יכולים להכנס בחדר אחד?נפשי תערוג

כי אם לא, כנראה היא מבינה שפיזית אין מקום (וכנראה להוציא מישהו מחדר שלו לא בא בחשבון) לכן היא לא יכולה לארח אתכם.

מה דעתו של בעלך, הבן שלהם על זה?לאחדשה

אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרימשה

תעזבו אותי באמשלכם.

סגורלאחדשה

האם יש הבדל בין בת לבין כלה?זיויק

כלומר ביחס לבן ולאשתו

דעתימענין

מבינה את הכאב שלך.

אבל, כל הכבוד לחמות שיודעת לומר אין לי כוח.

לרוב ההורים כבר לא צעירים. ואנחנו כילדים בוגרים צריכים לקבל את זה.

וכן, בת זה לא כלה, חמות זה לא אמא. לא משנה כמה ינסו לתת תחושה של חיבור.

ככה שנראה לי כל ילד מקבל את זה בשלב כזה או אחר, שזהו, הוא גדל, במה בית ומשפחה, וכאן המקום לשחרר ולתת מקום לאחים אחרים שצריכים.

תתפללי שתמיד ד' יתן לך כוח לילדים ולנכדים שלך.

לשנות את ההורים לא אפשרי, לפחות יכולה ללמוד או להחליט מה את עושה אחרת.

זוית מעניינתזיויק

מזדהה לגמרי. גם אמא שלי - כשהיה לה קשה,אמרה והבנתיאוריןאחרונה

אותה. יכול להיות שאת אמא יותר מבינים ומחמות מצפים. מקווה שכשאהיה חמות עם כלות , הכלות שלי יקבלו גם סרובים כשאין כח, בהבנה. הילדים שלי כבר גדולים ואני כבר מרגישה שהכוחות כבר לא אותם כוחות, אז מזדהה עם החמות שתוארה כאן.

אשמח לעזרה 🙏אני הנני כאינני

אם מישהו מכיר חנות זולה לספריות או ארונות הזזה...

תחפש למסירהמילה בסלע

יש את אגורה, יד 2 למסירה, קבוצות וואצפ ופייסבוק.

מניסיון יש המון דברים במצב מעולה שאנשים רוצים למסור כדי לפנות

סגל אונליין די זוליםברגוע

יד 2חולמת להצליח

יש הרבה דברים טובים

מחסני שיווק חדרה, אפשר בהתאמה אישיתרימון א"יאחרונה

מסנדויץ ולפי דעתי הם הכי זולים

אולי יעניין אותך