אני במקומך חותך עכשיו

או שלא

אתה נורמלי? הגבר צריך להביא והאישה רק אח"כ אם אתה מצפה שהגבר והאישה יהיו

זהים או הפוכים אני מבקש שתשנה את כל התורה ואת כל ההלכה כי הכל הפוך מזה.

את האוכל זה התפקיד שלה להביא

"דרכו של האיש לחזר", זה לא הלכה ואפילו לא בטוח שזה המלצה, אלא פשוט לרוב זה דרך העולם.

יש כאלה שזה לא דרכם, וזה לגיטימי לחלוטין!

הגמ' שואלת למה אומרים "האיש קונה" ולא "האשה נקנית",

אז הגמ' עונה שלרוב האיש הוא זה שמחזר ולכן יותר מתאים לכתוב "האיש קונה".

ית

לא כתבתי "האיש קונה" או "האשה קונה",

כתוב במפורש "האיש קונה" או "האשה נקנית".

אם יש מישהו שאתה חולק עליו - זה הגמרא!

אז כדאי לך להיזהר מלימודים כאלה..

תקרא לפני שאתה מגיב..

הגמרא אומרת "דרכו של איש לחזר אחר אבדתו",
כמו כן הגמרא אומרת "דרכו של איש לעשות מלחמה" ויש עוד התבטאויות,

המושג דרך למשמעות של טבע הדבר נלקח ממשלי "דרך הנשר בשמים",

שגם משמש ל"דרך גבר בעלמה".

לרוב כשהגמרא מתייחסת ל"דרכו של" היא מתייחסת לטבע שלו ולדרך שבה

הוא צריך לפעול במצב תקין.

ומכיוון שאנחנו לא רואים שהחיזור בא לגברים בטבעיות,

אז כנראה שגם הפירוש שלך לוקה בחסר.

במקרה הנ"ל, ברור שהגמרא מנסה להסביר למה התורה נקטה בלשון מסויימת.

היא לא באה לתת שום המלצה על איך צריך לנהוג!

ושל רוב הרבנים והפסוקים שרבים הביאו את הביטוי "דרך" כטבעו של דבר.

כך גם האיסור של אישה לשאת נשק מובא בשות"ים משום "דרכו של איש לעשות מלחמה".

לפני שאתה מחליט יש מקורות.

זה לא קשור לנושא שלנו, אני מכיר את זה ואפילו לא העליתי בדעתי לחלוק בעניין זה!

לגבי האופן שבו אתה מפרש את עניין החיזורים, אף פוסק לא הביא את זה להלכה!

ואף פרשן לא מגדיר את זה כחובתו של הגבר!

אפע"פ שזו אחת מהשיטות, רבים מתנגדים לאישה שתילחם משום "דרכו של איש"

וכן, לרוב הלשון "דרכו של איש" היא מלשון הטבע שלו.

חיוב זה דבר אחר. חובתו של האיש לקדש אישה, וחובתו של האיש לפרות ולרבות, שתיהן

לא מחויבות ע"י נשים(כלומר, אין מצווה לאישה להינשא, או להביא ילדים). משמע מכאן שחובת

העיסוק בקיום המצווה היא על הגבר.

ולגבי אף פרשן- יש מי שלמדו מכאן בין היתר על מחויבתו של איש בעניין החיזור.

מצטער, אבל לא כך לומדים גמרא..

א"א לאסור על אשה להילחם רק מ-"דרכו של איש..",

אפשר אולי להגיד לה שלא כדאי לה אבל לא מעבר..

האיסור נובע רק מ-"לא ילבש" (שזה נובע מדרכו של איש..)!

"הדרכו של איש.." ממש לא מספיק לאסור.

וגם די ברור מהגמרא שהיא לא מסכימה איתך:

א. אם זה היה כ"כ פשוט, אז למה הגמרא לא אומרת שהתורה אמרה "האיש מקדש"

    מפני שיש עליו חובת מצווה, אלא מביאה טעמים אחרים?

ב. "דרכו של איש לחזר" זה גם לאחר מציאת האשה הראשונה (שבתקופתם התחתנו עם מספר נשים).

ג. "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו", נשים מוכנות להתחתן גם ללא חיזורים, כך שהחיזור לא קשור למצווה.

ד. עוד טעות מאד נפוצה - אין מצווה להינשא!!

    לא סתם ברכת האירוסין היא לא "ברוך אתה...וציונו להינשא/להתארס/להתקדש/על הנשואין/וכד'.".

    כי פשוט אין מצווה כזאת!

    יש מצוות "פרו ורבו" ובמקביל יש איסור לבוא על מי שאינה אשתך, אבל אין מצווה להינשא!

    אני יודע שיהיה לך קשה לקבל את זה, ותגיד לי שסוף-סוף יש חובה כלשהי להינשא,

    אבל משום מה, הקב"ה החליט לא לתת את המצווה הזאת באופן ישיר..

אני לא יורה חיצים ולא מסמן מטרות, אני מתאר לך את הדיונים בספרות חז"ל בעניין. לתקוף

את הדברים שלי בהאשמות סרק זה לא רלוונטי. יש מי שסובר ש"דרכו של איש" מספיק בשביל

לאסור על אישה להילחם, מעבר למקומות של פיקוח נפש. יש מי שמפרש את זה כ"טבעו של דבר"

בלי קשר ל"לא ילבש", או לשאלה אם לאישה מותר ללבוש נשק.

גם בעניין מצוות הקידושין-

א. אפשר לשאול הרבה שאלות על הגמרא, אבל זה שהגמרא לא הביאה במקום מסוים מצוה כתירוץ,

לא מוכיח שאין מצוה כזו. יש גם דיון שלם בברכות על אם "ובא השמש" זה שקיעה או זריחה ויש פסוק

מפורש בתורה עצמה שכתוב בו "ובא השמש" בלשון של שקיעה- למה הגמרא לא הביאה את

הפסוק הזה? לא יודע, כנראה הדברים קצת יותר מורכבים מ"אם זה לא הובא כאן אז לא".

ב. כל קידושין של אישה הם מצווה, גם בקידושין שניים.

ג. זה טבען של נשים, אם אישה מוכנה להתחתן גם בלי חיזור, רק מצד הלא להיות לבד, אין בעיה,

אני חושב שהיום יהיה לך קשה להתחתן בלי לחזר, למרות שנשים עדיין לא רוצות להיות בודדות.

כך שזה לא רלוונטי.

ד. ספר המצוות מצווה מ"ד -  מצות עשה לִשא אשה בקידושין שנאמר: "כי יקח איש אשה". אתה

יכול להתווכח על זה עם הרמב"ם, אבל כנראה שיש מצוות עשה להינשא. אה- והיא על האיש,

כי יקח איש.

ד. הסתכל טוב בספר המצוות של הרמב"ם!

    אין מצווה לקדש או להינשא לאשה, אם אתה רוצה לבעול - אתה צריך לעשות זאת כשהיא מקודשת לך!

    ציטוט: "הציווי שנצטווינו לבעול בקידושין"

א. כנראה שזה לא היה הוכחה מספיק חזקה שם.

ב. מכיוון שאין מצווה עצמאית לקדש, אזי חוזרים לנקודה הקודמת..

ג. השאלה על איזה חיזור מדובר? והאם יש עלי חובה לחזר?

    מכיוון שאמרת שחובה לחזר כדי לקיים את המצווה, אז הראיתי לך אפשרות מהגמרא שזה לא מחוייב..

    גם קשה לי להאמין שאשה תרצה להתחתן איתך כי אתה מחזר אחריה בשביל לקיים מצווה!

    אולי יש כמה בנות כאלו, אבל מעטות שבמעטות..

ד. הלשון "לשא אישה בקידושין", מעידשה שיש לדעת הרמב"ם גם מצווה בעצם הנשיאה.

כשמעשה הקיום של המצווה היא הבעילה.

א. זה לא מה שקיבלתי מכמה רבנים בנושא. זו הוכחה לגמרי חזקה.

ב. מכיוון שיש מצווה עצמאית לקדש וכו'

ג. בעניין החיזור- שאלת אם זה עניין של מצווה על הגבר, יש פה צד של מצווה על הגבר.

כי כידוע, יסוד היסודות ועמוד החכמה לידע שהגבר צריך להביא אוכל לדייט הראשון. 

פותח השרשור אינו 'לא נורמלי', לא מבקש להפוך גבר ואישה לזהים (כשלעצמי איני רואה בזה בעיה חמורה), ובטח שלא משנה שום 'תורה' ו'הלכה', שאין להן אף אמירה בנושא הספציפי הזה. גם לאמירה 'דרכו של אדם לחזר אבידתו' אפשר רק בקושי לקרוא 'הלכה'. 

ולכן גם אם הבחור רוצה להביא כיבוד הוא לא יכול כדי לא לעבור על דין תורה ומנהג ישראל.

אוכל - באחריות האישה!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים