רוח שפוף התגנב מאחור ופרע את השיער אבל החום.
ישר מלפנים, הכתום הצהוב החום הצהוב הכחול הצהוב האדום הכתום הסגול הצהוב.
כל מילימטר בפניי בער בעירה טובה, כמו סיר ממורכז על גז ואש המתפשטת באופן שווה על דפנותיו.
הנחתי ראש על ברכיים ושתקתי.
שמש של אמת זרחה בקולות שסביבי, כנות ופשטות ועייפות מיוזעת, ראשים הונחו על כתפיים ועיניים נעצמו אי פה אי שם. האוויר רחש סביבנו, אולי יגע ממאבקו בלהבות, נאבק ומתפעם ונסוג ושב, לא חוצה את מחסום הגוים, כמו יוצר בועה אינטימית של גזים מתחמצנים ורגליים משתרבבות ומיתרי קול רועדים.
היו מראות, קולות, ריחות, היה טעם חרוך על לשון ומגע החום ביד.
רציתי להקפיא את הרגע, אבל אי אפשר היה, ידעתי, עוד מעט נקום וקולות המלאכים השרים סביבי ימוגו, החליל ידום והגיטרה תלך עם צופיה העייפה. שוב יהיה קר, האש תיכבה ומהיד ישטפו סבון ומים בשצף את הריח והמגע.
לא הייחוד של אותם הרגעים יצר בי את אותה התרגשות פנימית מתוקה.
היו אלו ההרגשות, כל החושים בערו בי, איזושהי בהירות נפלאה שאפשרה לי לטעום את הרגע על אינסוף רבדיו.
אני יודעת שזה אולי יומרני לומר אבל אתמול טעמתי את האינסוף, פתאום ברגע מופלא ובלתי נשכח טעמתי אינסוף בכליי הארציים.
- לקראת נישואין וזוגיות