יום שלישי הלכתי לישון ברבע לארבע.

יום רביעי מתכונת בלשון. קשה. קשה. קשה.

תיסכול, כי חרשתי לזה.

ואז מועדון.

ואז הבית ב-6

ניסיתי לנוח,

לא הצלחתי.

8 מדורה בשכונה..

11 נוסעים למירון.

ערה עד השעה 9 בבוקר.

ישנתי מ9 עד 2 בצהריים ואז הדרכה.

אני סחוטה.

ואין קצב בהיסטוריה בכלל.

ויאו

מחר ישלי יעניי פעמיים נש"ק.

וזהו

כי הגענו

ואתם בכלל לא מבינים איזו אחדות עצומה

לראות את כל הסוגים, המינים, המגזרים בעמ"י

וכולם באים לאותו צדיק.

אדיר.

עמדתי מסתכלת על הקהל העצום הזה,

ואני נפעמת כל פעם מחדש שאני נזכרת בזה.

וראיתי כל מיני אולפנסטיות חמודות,

ועלתה בי המחשבה-

אולי מישי בערוץ

אה, והיתה את זאתי עם החולצה של "חוזרים להר" או משו.

ובכלל,

האחדות,האווירה, הקדושה, התפילה

תענוג

היה מצחיק בשאטלים בחזור

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.