חוץ משעתיים ששיחקתי עם אח שלי הקטן ועוד כמה רגעים בודדים.
וגם בערב היה נורא משעמם וחזרנו מאוחר יחסית
אין לי כוח כבר לשנה הזאת
אני אומרת את זה כבר כמה חודשים אבל אני מרגישה שהכוח באמת נגמר.
לא עשיתי כלום היום. שונאת את התחושה האיומה הזאת
אני סתם פקעת עצבים
לא נחמדה
אני צריכה כוח וזמן לבכות
אין.
גמדים קטנים בואו קחו ממני את המטלות של החודש הזה
אין לי בדל מוטיבציה
והגעתי למסקנה שעצבים הם מנגנון חירום לשנייה לפני התפרקות
כשנמצאים על סף בכי הם מגיעים ומסבירים לנו שבעצם מי שאשם זה לא אנחנו אלא כל שאר העולם
שונאת את זה.
זה פשוט מנגנון שמרחיק אותנו מעצמנו. יצר הרע במלוא הדרו
קשה לי 
