גם אי אפשר להסביר לאף אחד כמעט...

 

ולגבי בדידות.. לפעמים חברים ותיקים (ששומרים איתם על קשר) יכולים להיות משענת טובה יותר מחברים בהווה.

 

שבוע שעבר, ממש הייתי צריך להתייעץ עם מישהו, ובסוף שלחתי הודעה לחבר שלי מהתיכונית מתי אוכל לדבר איתו (הוא בצבא כרגע, וזה חתיכת בעיה.) הוא אחד האנשים הבודדים בעולם שאני סומך עליהם.

בס"ד

הם פשוט לא מבינים.
אני מבינה את זה שהם לא יכולים להבין, קשה להבין את זה. אבל אני לא מבינה מי נתן להם את הזכות לשפוט.

אין לי חברים ותיקים. חזרתי לתקופת הבדידות החביבה שהייתה לי אי שם עד לפני חמש שנים (וואו. עבר כל כך הרבה זמן. תחשוב על זה ). למען האמת גם אחרי זה הייתי בודדה אבל לפחות היה לי קצת עם מי להיות.
אין לי חברים ותיקים לפנות אליהם. אני מתלבטת אם לצחוק או לבכות.

אני שמחה בשבילך שיש לך חבר כזה, באמת.
הלואי ויכולתי לחשוב על אחד כזה גם.