לא אמרתי את זה בשבילי,
רק שתדעי שאת לא לבד.
אם את צכה-חיבוק גדול.

איך שורדים זמנים כאלה?
הלבד הזה, שהוא בעצם ביחד, אבל ביחד רחוק, שהוא קשה יותר מלבד רגיל.
זה בילתי נסבל
אני לא מצליחה לשרוד את זה יותר.
הגעגוע
והכאב
והלבד הרחוק
והלילה
והכל ביחד מרסק ושובר ולא נותן תקווה לכלום.

הלילה אצלי זה משו בלתי נסבל.
ותמיד אומרים שזה נותן תקווה כי מחר יהיה בוקר.
אז לא.
זה כאילו הרעב של הנשמה מתעורר.
ואז היא מתחילה לדרוש את שלה
ואין סיכוי נגדה.
אוח

נראלי הלכתי לישון בכלזאת.
אני חייבת לקום מוקדם רצח.

בהצלחה לך ולי.
לילה טוב. הלוואי.

בהצלחה מחר

זה ידוע שהלילה הכי קשה.
אני אף פעם לא מבינה איך אומרים שהלילה נותן תקווה ליום שאחרי.
גם בתהילים כתוב 'אמונתך בלילות'- דווקא בלילה צריך להפעיל את האמונה. שלא הכל ברור, הכל חשוך וסמיך. דווקא אז צריך להאמין.
וזה דרישה קשה מידי.
ואני לא עומדת בה
בכלל.
ובלילה כל הרגשות, הכי קשים עולים וקופצים לביקור, והורסים את היום שחלף, את הלילה הנוכחי, ואת היום שאחרי.
ואח'כ לא מבינים למה. אנחנו שוקעים בשינה הרבה מזמן היום שלנו.
פשוט קשה להתמודד עם כל הרגשות האלה