אל תביעו אהבה והערכה לאנשים לא יעניקו לכם את זה בחזרה,
זה סתם שובר ומרסק.
טוב?
אז שאלת אותי מה, ומה המחשבות שלי כשאני חושבת על אנשים מתוקים מכאן שפתאום עוזבים.
אני מנסה לסדר אתזה,בואי נראה מה יצא.
אז ככה,
לאהוב אדם.
לאהוב לדבר איתו.
להתרגל למצב.
פף,
יום אחד וזה דועך לו.
ולי עצמי- קשה.
ולו? לו זה קל. הוא מצליח.
ואז באות המחשבות-
אולי סתם חשבתי שאני שווה משו מבחינתו?
אולי סתם הענקתי אהבה ואני סתם מתגעגעת אל עבר שלא יהיה כמוהו בעתיד?
אולי מאז ומעולם הייתי סוג ב', אופציה שניה עבורו?
אוך, זה מתסכל.
הבעיה גם להיות חבורה כאן
אז שכולם מחוברים,
ועד שעונים לך-
המחשבות קופצות (אולי נחיתיות משו, אבל הן קיימות)
אולי עד שהשאר התחברו, הייתי ברירת מחדל
ואופס, עכשיו הם כאן, אז מי צריך אותי?
אז אפשר לענות לי כבר אחרי שיצאה לי הנשמה וירד לי החשק לשיחה.
וחברות מהערוץ זה דבר מורכב.
בעצם, לא עם כולן.
בעצם
ארר
לא מזמן עשיתי חשבון נפש וחשבתי לי כמה מחשבות-
אולי לא הייתי צריכה להתחבר לכאן,
להכיר, לאהוב-
כי אח"כ מה?
נפגעתי?
כואב לי?
צובט לי?
קשה לי?
המחשבה שאי פעם לא אדבר איתו.
מחשבה שאוכלת אותי ואין מי שיבין אותי.
אז או להתחבר לאנשים שלעולם לא ניפרד
או לא בכלל ודי.
ונניח, שבוע שעבר החלטתי לשלוח לה הודעה
שבאלי שקט
אז שלא תסמס.
ונהיה לי הקלה.
נחזור להסתמס אבל השקט עכשיו עושה לי טוב.
כמה פעמים אפשר להפגע מאותה ילדה?
דיי, עם כל הכבוד,
אנלא בובה.
(אני מפחדת להיות בת 17, להתחתן
וזה דיי מתקשר לי לערוץ.)
ואממ
לוזכרת מה עוד רציתי לכתוב.
אם אזכר,אכתוב.
@יונה על הגג
ואופ זה לא מתייג לייי
והתוכן כואב, עצוב ודוקר.
