לא חושב שגבריות נמדדת בעדינות

אולי תסבירי בדיוק מה הבעיה עם בעלך ונבין

אבל אישית מרגישה לפעמים שמידי עדין וזה "פחות עושה לי את זה" אם נקרא לזה כך

לא דיברתי על אגרסיביות.

אלא על להיות יותר ג'נטלמן. קשה להסביר. זה דברים מאד דקים

מן סוג של רומנטיקה(לתת לך לעבור ראשונה, לפתוח לך דלת, לקחת ממך את הדברים וכאלו) את יכולה

לספר לו כמה זה משמח אותך, וכמה זה ישמח אותך אם הוא יעשה את זה...

בעדינות ובלי ללחוץ, עם תשמחי כשהוא עושה דברים כאלו, הוא יבין.

את צריכה לתת דוגמא כדי שנבין...

לרוב היא מתקשרת עם אדם מסוקס, אקטיבי ולעיתים אגרסיבי.

זה די מצער

לא השתנה.

 גם אז היה עדין ואם כבר אז שינוי לטובה...

רק שאז פחות הפריע

ולא זה ממש לא קשור לרומנטיות ותשומת לב,

בזה הוא סוף והלואי על כל אישה, באמת

אלא אולי דווקא ג'נטלמניות עם אחרים. פחות "דומיננטי" בכל מיני מפגשים וכד'

תלוי מה הוא עושה בחיים ואיך הוא ממנף את זה. 

אני יכול להבין את זה שאת רואה את מה שמטפחת המדיה המערבית. רוב האנשים לא כאלה ואלו שכאלה לא תרצי להתחתן איתם.

מי שדומיננטי בפבגשים חברתיים זה לפעמים עודף ביחון עצמי, לפעמים חוסר ביטחון עצמי, ולפעמים סתם משהו לא רצוני או כאלה שעושים חור בראש.

אני לפעמים קצת כזאת אז לא לקפוץ עלי, את חטאי אני מזכירה היום.

מה אכפת לך איך הוא עם אחרים?? חשוב איך הוא איתך.

אני חושבת שהזמן וההתבבגרות יעזרו לך לראות כמה זאת ביקורת לא נכונה.

עוד כמה שנים תיזכרי בשרשור הזה ותגידי "איפה היה השכל שלי??".

באמת מה שחשוב זה איך הוא בבית, כאבא, כבעל.

בס"ד

נדמה לי -ואולי אני טועה,

אבל נראה שאת מאד מעריכה את בעלך,

את מכירה את דעותיו והשקפותיו וכ',

והיית רוצה שזה יתבטא ביותר מנהיגות,

שעוד אנשים יכירו אותו ויתרשמו ממנו.

בהחלט יש משהו נשי ברצון "להשוויץ" בחכמתו של הבעל, בכישוריו וכ'.

אולי את מרגישה פספוס בכך שהוא לא לוקח חלק פעיל?

אך תחשבי על זה מצידו. האם לו זה חסר?

אם הוא היה רוצה להביע את עצמו יותר וכ', אבל קשה לו,

את יכולה להעצים אותו, את הביטחון העצמי שלו,

למשל אחרי מפגש כזה, אם הוא היה שקט את יכולה לומר משהו בסגנון

"הייתי רוצה לשמוע את דעתך בדיון ההוא- תמיד יש לך זווית ייחודית, הם הפסידו"

אבל אולי בעלך  לא זקוק להכרה הזאת מהסביבה?

תחשבי על היתרונות של זה.

לא מעניין אותו להרשים אנשים אחרים,

בטח שלא להראות את הגבריות שלו מולם..

יש לו את אשתו שהוא אוהב,

ובך הוא משקיע את עצמו.

ואם מדובר בעמידה על שלו (או שלכם) מול המשפחה או חברים וכ',

אז אל תשכחי שהאדיבות שלו והוותרנות היא חלק ממנו,

וכמו שאת נהנית ממנו בבית, ומקבלת את זה באהבה,

ככה תסתכלי על היכולת שלו לוותר, להצניע את עצמו,

להעדיף שלום על מחלוקת וכד'.

יש אנשים שנדרשים לשנים של עבודת המידות

בשביל מה שלבעלך יש בטבעי. 

ובסופו של דבר מה זה גבר?

גבר קשור לגיבור, מי שמתגבר.

יש אנשים שהגבורה שלהם היא להתגבר על אחרים,

להשליט דעתם ורצונם על אחרים. לאו דווקא נעים אבל בהנחות העולם "גברי".

היהדות אומר שגיבור זה מי שכובש את יצרו.

ז"א זה לא שאין בו גבורה, אלא שאת הגבורה שלו הוא משליט על עצמו.

אז הוא לא יעיר למי שעוקפת אותו בתור בסופר,

לא כי נראה לו שזה בסדר מה שהיא עושה,

אלא את הגבורה שלו הוא משליט על היצר שלו. על הדחף "להחזיר מלחמה".

ולא ממש זה אבל מזכיר-
"הנעלבים ואינם עולבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

לסיכום הסתכלות על גבר וגבריות מנקודת מבט יהודית,

יכולה להראות לך שבעלך זה בדיוק מה שצריך ב"ה....

זו גבורה כפי שהיהדות מגדירה אותה...

[כעת אני רואה מה הוספת "ג'נטלמניות עם אחרים".. לדעתי, זו ממש רעה-חולה, מה שנשים חושבות לפעמים "מה יגידו אחרים" על הבעל שלהן. מה איכפת לך "אחרים".. ביניכם הוא טוב - תשמחי. יש כאלה שהעלו פה שרשורים על בעיה שהבעל שלהן יותר מידי "ג'נטלמן" ומעבר לכך עם אחרות... תשמחי שהוא טוב ואוהב ונאמן. וזה הכי ,גבר", שיודע להתנהל עם אשתו בעדינות וסבלנות ותשומת לב, כמו שכתבת "והלוואי על כל אשה"..]]

אלה שכל הזמן מושכים תשומת לב

הם אנשים שמתכופפים לפי הרוח

השקטים לפעמים בוחנים דברים לעומק

מגבשים את הדעה שלהם ומדברים רק כשיש להם משהו משמעותי לומר.

מה שלא הבנתי :האם מפריע לך רק הדומיננטיות "בחוץ" או גם בקשר ביניכם?

או שמפריע לך שהוא לא "מוביל" בחיים המשותפים?

או מחוספס..  ועדינות נפש מומלצת מאוד

בס"ד

קצת מזכיר לי את המושג רגיש.

אדם שרגיש לזולת- זו מעלה מופלאה.

אדם שרגיש מאד לכבוד של עצמו ונפגע בקלות- זו עלולה להיות בעיה....

גם בעדינות לענ"ד יש את ההבדל הזה.

יש אדם שהוא עדין במובן של שביר.

של רגישות גבוהה אם זה לאגו- נפגע בקלות,

אם זה לטונים חזקים מידי- למשל נבהל מרעשים וכ', 

ברור שכזה אדם לא מתאים לכל אחת.

כן יצא לי להיפגש עם אדם מאד עדין במובן הזה,

ואם הייתי רווקה זה אולי היה מתאים לי,

אבל למשפחה הנוכחי שב"ה כבר יש לי (שלושה בנים לא עדינים בכלל- יעידו קירות הגבס הרועדים לפעמים..)

זה פשוט לא היה מתאים. (רק לראות את הילדים שלי משחקים כדורגל היה גורם לו להתקף לב נראה לי...)

מצד שני יש עדינות אחרת, שלא מתבטאת באופן שהאדם חווה את הדברים,

אלא באופן שהוא משפיע.

דיבור עדין, שקט בנחת.

ביישנות לפעמים מתקשרת לעדינות.

אדיבות נימוס, ניסוח, אופן הערת הערות, וכ'- כל אלו בעיני תכונות שמאד מתאימות לכל אדם,

ובמיוחד מוערכות אצל גבר. (כי אישה זה קצת מובן מאליו שהיא עדינה)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אבל מאד יכול להיות שלטווח ארוך תגלי שזה דווקא יותר שווה

וזה תואר כבוד/מחמאה.

gentle+man, כש gentle אומר עדין ואציל נפש. משהו כזה. 

אני מכירה בחור עדין מאוד ואציל נפש, אבל הוא מאוד גברי לדעתי. כלומר, יש לו עמידה, דעה ורצון טוב...

אבל באמת לא תמיד אנשים קוראים את אותו מושג ומבינים אותו באותו אופן... לדוגמה גברי, עדין....

תודה לכם על התגובות.

עזרתם לי לחדד את המחשבה בכיוון הזה, לפעמים צריך משהו שיעזור לך להכניס את מה שאת יודעת בעצם עמוק בפנים...

רוצה כבר לגמור עם השרשור הזה כי מרגישה שלא טוב לדוש בזה מידי, לקחת את המסקנות, לשים אותן במגירה הנכונה במח וזהו. אבל עדיין יש לי ג'וק באותו נושא שחופר לי ואם כבר העליתי את הנושא אז אולי עד הסוף...

יכול להיות שזה שלפעמים מרגישה פחות "גברי" (ושוב- במונח הזה עזרתם לי מאד להרגיש שונה) זה גם בגלל שהוא רזה....

אז בא נאמר לא "שחיף" אבל בהחלט לא משוריין.

אני רואה גברים משוריינים ושריריים, רחבים, עם שרירים בידיים והבגדים מונחים עליהם "פיקס"... ולפני שתתעצבנו עלי שאני "מסתכלת" מי שמכיר את זה זה כמעט לא נשלט. אני יודעת שלא טוב ההשוואות האלו אבל זה צף לבד. צריך לזה המון שליטה עצמית כדי להתעלם, או הבנה שזה לא חיסרון.

אני מבין ומרגיש את מה שאת מבטאת בצד הריגשי.

אבל לענות לך ספציפית נראה כמו להיכנס לדרך ללא מוצא

אם נרגיע אותך בקשר לעדינות של בעלך ונסגור פרק א'

מחר יופיע פרק ב' והוא ייראה בערך כך:

הייתי בהרצאה של פרופסור אומן(או מישהו אחר) והוא הרבה יותר חכם מבעלי....

ואז נעמול להרגיע אותך ואחרי חודש .....

נתחיל פרק ג' והוא ייראה בערך כך:

הלכתי לטיול בצפון וראיתי שם גבר יפהפה עם יופי של ר' יוחנן

ואילו בעלי.....

וכן הלאה וכן הלאה.

יש לזה רק פתרון אחד: את כרתת ברית עם בעלך ואין לך בעולם מישהו אחר זולתו!

כל השאר הם מבחינתך כמו גמלים, סוסים וכדומה שאינם מהווים כלפייך שום גורם משיכה.

אתן לך דוגמה איך כולנו עושים כך:

נניח שאת הולכת לקניות בסופר ופתאום עובר לידך גבר.

הגבר הזה הוא גבוה מאד, שרירי וחסון.

על דש חולצתו מודבקת תגית של מנכ"ל אינטל

הוא מדבר עם מי שלידו בקול נעים שמעולם לא שמעת כמוהו

שפתו רהוטה ודיבורו קולח

את מרימה את עינייך בהפתעה. מרגישה שנשימתך נעתקת

פתאום אומר לו הבחור שלידו. "אחמד אנחנו חייבים לזוז"

מייד העיניים שלך חוזרות למוצרים בחנות

הנשימה חוזרת לקצב הרגיל

את כבר לא מגלה עניין.

מה קרה פתאום?

הבנת שזה לא רלוונטי. שהוא ואת חיים בקווים מקבילים שאין להם סיכוי להיפגש.

כי לא יהודי הוא מחוץ לתחום בשבילך

זה בדיוק המודל. אם תנהגי כך לגבי כל אדם אחר חוץ מבעלך

כל השאלות ייעלמו מאליהן

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר