זה לגמרי חודר לפרטיות ולא שייך

אבל הצד המזמין חשב אחרת

ורציתי לדעת מה אחרים חושבים.

אשמח לשמוע אם מישהו חושב אחרת.

אותנו פעם שאלו. ומכיוון שהיה אפשרי לא הפריע לי...יכול להיות שאם לא היה אפשרי היה מביך אותי.

מצד שני- מי ששאלה היתה גיסה קרובה כך שאולי גם אם לא היה לי מספיק נוח לומר לה ולא להתפדח יתר על המידה.

זו לא שאלה שראוי לשאול.

אפשר להגיד משהו כמו נשמח שתבואו אבל יש לנו רק מיטה זוגית להציע לכם.

הזוג יכול לענות שהוא לא יכול לבוא השבת, וזה לאו דווקא אומר שהוא צריך להסביר למה.

בעיני זה בסדר לשאול אבל רק עם יש פתח להתחמקות...

זה דומה למנהג של הקוואטר, שמקובל להעדיף זוג נשוי בזמן שהאישה טהורה. אז מתקשרים לפני, שואלים, זה מתאים לכם? רוצים להיות קוואטרים אצלנו בברית?

אם הם לא יכולים מן הסתם יגידו- זה לא נעים לנו, מעדיפים לא להיות במעמד הזה...

ככה גם כאן- אפשר לשאול אבל ביחד עם השאלה האם אתם רוצים לבוא עלינו לשבת פלונית?? ולציין שיש רק מיטה זוגית... 

הזוג כבר יחליט אם זה מתאים להם או לא, אולי בכלל בשבת הזאת זה לא מסתדר...

אני ממש לא מעוניינת לדעת מה מצב הזוג, ומה הם עושים בסדינים שלי

ובטח לא לשאול

אז זה לא נכון שזה לא סוד, באופן עקרוני לא סוד, אבל לא לדעת בודאות כשהם באים אלי הביתה

כמו שהציעו לעיל- שמים בחדר עוד מזרון.

לא יכולים לבוא,מתחמקת,שייראה כאילו לא קשור לזה,נניח,כל השבוע בקושי התראינו אנחנו רוצים שבת לבד בבית... בתור המזמינה,הייתי אומרת שרצינו להזמין אך יש רק מיטה זוגית,האם בכלל אתם רוצים להיות השבת בבית או לבוא אלינו להתארח? כאילו לתת פתח להתחמק גם בלי שזאת דווקא הסיבה.או שלא הייתי מזמינה בכלל או שמה מזרון אך מיידעת אותם מראש שזה מה יש,זה לא יפה שיגיעו ויראו שאלו תנאי האירוח

לא מדברים איתם על זה כמובן, אבל משאירים בחדר איזה כרית של ספה או משהו דומה שיכול לשמש כמחיצה לפי הצורך.

ולא רוצה שיזמינו אותי יותר.

אם אסורים, לא נעים לומר.

ואם מותרים, אז כן נעים?? במחילה, אפילו עוד יותר פדיחות.

רק להזמין ולהשאיר מזרן (עטוף ומסודר לשינה!) ליד המיטה. כאילו אסורים.

זוג עם טיפה שכל יחזיר את החדר לסדר שבו קיבלו אותו, בלי להשאיר רמזים.

לא חושבת שזה צריך להיות בראש חוצות אבל בין לבין עם משו קרוב שמארח אותך מה פדיחה?

יש לנו תורה והיא הורתה לנו שיש זמנים שמותר לנו ויש זמנים שאסור לנו.

ואולי אני חושבת כך שאני באתי מסביבה מאד פתוחה ...

כרגע לא, אודיע לך מיד כשיתאפשר 

היא דברה איתי בטלפון בצורה עדינה ואמרה לי תראה לא נעים לי אבל אני מכינה את הבית ויש לה חדר יותר טוב רק שיש שם מיטה זוגית תרשי לי שאול אותך אם השבת זה אפשרי או שאכין תחדר השני.

עניתיי לה יפה שזה אפשרי.

באמת שלא ראיתי בזה משו חריג..

את יכולה לדבר אם האשה בצורה עדינה ולשאול אותה, ואם תגיד שלא מתאים אז תגידי לה שהאופציה זה להכניס מזרן נוסף לרצפה אם זה מתאים להם?

יש הלכה.

ובהלכה יש עניין שלא ידעו מתי הזוג אסור, וגם מתי הזוג מותר יש מקום להסתיר.

זה דברים שקשורים לזוג. וזה חלק מצניעות הזוגיות שלהם. יש עניין ש"לא ירגישו" בזה,

ואישה לא משתפת את החברות שלה במתי הם אסורים או מתי היא טובלת אלא לצורך,

וכך גם גבר לא. אישה יוצאת למקווה אחרי שקיעה, כדי שלא ישגיחו בה. מונעים חיבה ברבים

כדי שלא ישגיחו בהם וידעו מתי הם אסורים או מותרים(חלק מהסיבה, החלק השני הוא צניעות)

אם זו פאדיחה- זה בעיה. אם זה כל-כך פרוץ, נראה לי הבעיה יותר גדולה.

גם כיום, חובה להצניע רק את מועד הטבילה

בשבילך זו לא פאדיחה? בסדר. יש הרבה מאוד זוגות שירגישו מאוד מאוד לא בנוח עם השאלה.

וזה לא אומר שהזוגות האלו הם "בעייתיים". זה רק אומר שהם שונים ממך.

אז שאלו פה מה דעתו של כל אחד וקיבלו תשובות מגוונות. 

בעיני זו שאלה לא במקום. בעיניך כן. בסדר, אז כשישאלו אותך תרגיש בנוח לענות אבל אני לא ממליצה לך לשאול אחרים, כי אין לך מושג איך זה יתקבל מצידם.

זה פורום מותר לחלוק אחד על השני,

כל עוד זה נאמר לא בצורה פוגענית.

רק מיידעת אותו שלא כדאי לו לשאול שאלה בעולם האמיתי. 

קח בחשבון שיש סיכוי שהזוג מאוד יעלב.

גם לי אנשים עשו הרבה דברים מעליבים "בצורה עדינה". זה לא אומר שזה לא העליב אותי מאוד.

עצה אישית מלב אל לב קחי את החיים יותר בקלות.

החיים מורכבים מלאים אתגרים ואם את נעלבת מכזה דבר את לא יודעת לאן את יכולה להגיע...

עם כלות חמות מחותנים חברות לעבודה גננות או סתם אחות בטיפת חלב נהג אוטובוס לא חסר..

אולי בגלל שאני לוקחת תחיים יותר בקלות נראה לי שאני גם לא מבינה מה הבעיה שידעו ..

נו שאלו..נו אז ידעו...ו...אני ממשיכה הלאה ..ב"ה.

נעלבתי מדברים אחרים שנעשו בעדינות. (למשל כשאין לך ילדים כמה שנים ואנשים שואלים דברים מאוד מחטטים ממש בעדינות. זה לא משנה שזה נעשה בעדינות. יש שאלות שלא שייך לשאול!)

משאלה כמו "האם אפשר לשים אתכם בחדר עם מיטה זוגית?" לא הייתי נעלבת אבל בהחלט הייתי מגבשת דעה נחרצת לגבי השואל ("איזה הזוי"/"לא רגיש בנושאי צניעות"/"חסר טאקט" וכו'). גם אם הוא שאל "בעדינות".

וכבר יש כמה אנשים כאלו (חסרי טאקט, ששואלים שאלות לא במקום) שפשוט באופן טבעי התרחקתי מהם. כי זה לא נעים להיות בקשר עם אנשים כאלו.

בא נתחיל מזה שאני חושבת שלהעלב בחיים זה עניין של בחירה..

במקרה את דברת על ילדים אז אני חיכיתי כמה שנים לילדים ועברתי הרבה תגובות של אנשים שהיו בטוחים שאני מונעת...

זה אולי הציק לי .או קצת הכאיב לי, ציער אותי ,שרציתי  ילדים אבל בחרתי שלא להעלב כי מהזה יתן לי.

ושנית לענינו אם אשה תפעיל את השכל ותשים תרגש בצד ותחשבי על זה. מקוה שהצלחתי להסביר בדיוק מה שרציתי להעביר..

תראי שאין שום סיבה להעלב ..

ממה ששאלו אותך  את יכולה לישן במיטה זוגית? משו קרוב שמארח אותך...

נו ידעו מותרים ידעו אסורים מה מעליב??

אין להם שום כבוד בסיסי למי שעומד להתארח אצלם.

יש זוגות שמעדיפים לשמור את העניינים האלו לעצמם, ואם המארח מחליט שכדי להתעצל ולא לסדר מזרון נוסף, הוא מוכן לשאול בני זוג שאלות שהצניעות יפה להם, אז המארח הזה לא בסדר.

יכול להיות שנפלת על זוג שזה לא מפריע לו, ויכול להיות שנפלת על זוג שהשאלה מאוד לא נעימה לו.

וכן, פגעת בו. (גם לשיטתך אם הוא "בוחר להיעלב"). ואתה בתור מארח לא בסדר שאתה שואל שאלות לא לעניין. 

השרשור הזה הוא בעצם סקר "האם לשאול שאלה כזו זה חוסר טאקט" 

ונראה לי שהרבה מאוד תשובות מראות שכן, הרבה אנשים חשים שלא בנוח עם שאלה כזו, ולכן זה חסר טאקט.

שוב, את יכולה לבחור שלא לחוש באי נעימות למשמע שאלה שכזו, יש הרבה אנשים שזה לא נעים להם. את יכולה לבחור שלא להיעלב ואני יכולה לבחור להיעלב ולהתרחק מאותו אדם.

מי שרוצה להיות חסר טאקט ולשאול שאלה כזו - בבקשה. 

הבנתי שיש כאלה שלא לוקחים דברים יותר בקלילות וגם אמרתי שיכול להיות שאני לא רואה בשאלה הזו משו מהסיבה הזו..

והבנתי שיש כאלה שלא נעים להם או מרגישים פאדיחה..אבל,

לגבי להעלב,

רק הערתי את תשמת ליבה שלא כדאי לה להעלב מכאלה דברים כי החיים שלנו כל כך  מורכבים שאם כך היא תמצא את עצמה בלי סוף נעלבת...

וברור שגם אם אני ההיתי עושה את זה ההיתי עושה את זה קצת בחכמה ובטוב טעם..

ובבכל זאת הבנתי גם את דעות השניות...מותר להיות בדעה שונה ממני...

כי נשים יותר מפעילות את הדמיון של מה מפריע ביותר רגישות

אם היינו הולכים למלון וכל אחד הולך לחדר שלו אז אין לי בעיה שיעשו מה שבא להם בחדר שלהם

או שבאים להורים ויש כמה חדרים וכל זוג בחדר שלו לא מעניין אותי מה עושים

אבל כשזה מגיע לבית שלי, לא בא לי לחשוב שבסדין שלי שאח"כ אשים במיטה שלנו, או במיטה בחדר ילדים שהם ישנים שם הילדים כל לילה, לא בא לי לחשוב מה זוג אחר עשה שם. ולהוריד סדין מלוכלך מהם.

לא בא לי שאנשים אחרים יקימו יחסים בבית שלי ,סתם זה מגעיל אותי המחשבה.

בעז"ה כשיגיעו הילדים אחרי הנשואים- אבל זה ילדים שלך, זה לא זוג חברים. .

מגעיל שאני חושבת שבמיטה שלי יש זוג אחר- זה חלק מאוד קטן בסיפור. החלק הקטן זה הבית שלי והמיטה שלי

זה הבדל ענק בין מה שאת אומרת שיחסי מין מגעילים, לא בא לי לקום בלילה בדירה פיצית כמו שלנו ולהיתקע בגבר של הזוג חברים שקם לאמבטיה.  באמת תחסכי ממני תיאורים

זה גם חוסר צניעות, אז אם לא שואלים מה המצב ולא יודעים, לוקחים בחשבון שזוג יעשה מה שבא לו..

אבל לא לשאול ולדעת

אז גם אל תשני בחיים בבית מלון ...

אומרת לי שהם מותרים בחיים המחשבות שלי לא יסטו לזה לא חסר לי על מה לחשוב בחיים...

ותקראי גם תתגובות שלי יותר למעלה.

לפחות כך למדתי וכך כתוב נדמה לי בדרכי טהרה.

לאותו עניין, שמים מגבת או סדין או משהו.

לא על הסדינים של בעל הבית.

אז ברור שיש עניין להסתיר.

בלי קשר למגעיל או לא מגעיל (אותי לא מגעיל, רק נראה לי לא צנוע לחשוב על אנשים אחרים בכל מה שקשור לבינו לבינה. ולכן נראה לי לא צנוע לשאול כזה דבר).

בשביל זה יש מכונת כביסה,וחוצמזה זה לא כזה כיף ״ להיות ביחד״כשאתה מתארח אצל אחרים,מה קרה,אי אפשר לחכות קצת עד שאתה בבית שלך??

בבית זר והיא רצתה לתת לנו חדר מסוים

אז עניתי לה, לא היתה ברירה

כל זוג יש את הפרטיות שלו. וגם אם יש זוגות שלא אכפת להם שידעו מי אמר שכזה הוא הזוג?

אם יש רק חדר עם מיטה זוגית, להכין מזרן שאפשר לישון עליו.

כשהתארחנו פעם בבית פשוט שמו מזרן בלי לשאול כדי שלא יווצרו אי נעימויות.

האמת שאנחנו היינו הצד המוזמן.

שאלו אותנו את השאלה הזו והרגשנו איתה לא בנח.

בעקבות כך התפתח הדיון.

שמחתי לקרוא את כל התגובות!

לדעתי, זה אכן לא מתאים לשאול.

גם יתכן שכששואלים אתכם ביום שלישי ואולי התשובה חיובית, עד שבת זה יכול להשתנות.

ואז למה אני צריכה לעדכן מישהו במצבי?

אני חושבת ששווה לעשות מאמצים ולא להתערב בפרטיות של זוג.

לא כי זה משהו רע, אלא פשוט אישי ולא עניין של אף אחד.

תודה למציעים של פתרון המזרון בצד.

לא חשבתי על זה וזה רעיון מצוין!

את מעלה דיון והסברת גם בהתחלה שזה שאלה ששאלו אותך והבעת את דעתך בהתחלה ,

אז מה העניין של הדיון? אם מבחינתך זה משחק מכור מראש?וחורצת את הדיון כאילו בסוג של סיכום?

ולמרות כל הדיון אז אני יכולה להבין את מי שמתבישת, אבל אני מבינה גם שמי שמתבישת זה  לא מגיע ממקום בריא.

אבל היא לא רצתה! לא הצלחת לשכנע אותה

לדעתך אם באים לחברים בשבת אז אין בעיה להגיד להם אנחנו מותרים ונקים יחסים אצלכם בבית

אז לא כולם חושבים ככה, זה לא קשור לבושה.

מציאות שאנשים לא מקימים יחסים ברחוב, ואני לא מדברת על דתים שזה ענין של צניעות

אלא גם חילונים לא עושים זאת ברחוב ולא לא בגלל חוסר בושה זה גם אפילו אסור חוקית

 אז אל תתארחי גם בהריון כי ידעו שאת מותרת...

ממש נסחפת...................................

ווממש לא היה לי בעיה שלא לקחו את דעתי תקראי גם מה שכתבתי לה שוב...

 ו

אז לתשומת לב, שאם מזמינים זוג ויודעים שהם בהריון אז אומרים יופי לא צריך לשאול כי הם בטוח מותרים נשים להם מיטה זוגית

אז זהו, שגם בהריון יש הרבה עם דימומים שהם אסורים... אז את רואה לעולם אין לדעת

ולא חיבת למסור דין למארחת אם יש דימומים בהריון

ולכן היא פתחה את השרשור.

אז היא קיבלה תשובה. ואמרה גם מה תחושתה האישית.

מה הקשר לא מגיע ממקום בריא? 

זה לא בריא שלא נעים לי שידעו שאני אסורה/מותרת?

מבחינה הלכתית אסור לברר מה הסטטוס של אשה נשואה. אז עכשיו גם תגידי שהקב"ה פסק את זה ממקום לא בריא??????????? נו באמת...

ההלכה היא שהזוג צריך להשתדל להצניע את הסטטוס שלו.

באמת בנתה על זה שכולם יחשבו כמוה ולא הלך לה.

אבל הנימוקים של המגיבים, לכאן ולכאן שיכנעו אותי להישאר בדעתי.

התכוונתי לגלית שהחליטה שהדעה שלה היא הנכונה ומי שלא חושב כמוה - סתום.

אבל במשפט אחד,

לפחות אם את מפרשת מה שאנשים כותבים תשתדלי לעשות את זה נכון.

בהצלחה יקירה!

היה אצלנו דיון

עניין אותי מה אחרים חושבים בנושא ולכן העלתי את זה כאן

קראתי את כל התגובות, לכאן ולכאן, עם הנימוקים של כל דעה

ונשארתי בדעתי.

יש עם זה בעיה?

עשיתי את זה נטו בשביל הרחבת החשיבה שלי

ואני לא חוזרת עם התגובות כאן למי שהתדיינתי איתו.

ולגבי לא בריא - אני חושבת שאת ממש טועה.

לא כל דבר צריך להיות דיון ציבורי.

יש עניינים שהם פרטיים, ואם לא רוצים לשתף בהם זה לא אומר שזה נובע ממקום לא בריא.

למשל - האם תשתפי הורים/חברות בכל מריבה שיש לך עם בעלך?

מקווה מאד שלא. למה? זה רע? אסור לריב?

לא, מותר לריב, אבל זה לא עניין של כולם.

כנ"ל לגבי הנושא הזה.

ולהשאיר את ההחלטה עבורם בלי לחפור.

לחילופין לשים מזרון בצד עם סדין

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?