זה לגמרי חודר לפרטיות ולא שייך

אבל הצד המזמין חשב אחרת

ורציתי לדעת מה אחרים חושבים.

אשמח לשמוע אם מישהו חושב אחרת.

אותנו פעם שאלו. ומכיוון שהיה אפשרי לא הפריע לי...יכול להיות שאם לא היה אפשרי היה מביך אותי.

מצד שני- מי ששאלה היתה גיסה קרובה כך שאולי גם אם לא היה לי מספיק נוח לומר לה ולא להתפדח יתר על המידה.

זו לא שאלה שראוי לשאול.

אפשר להגיד משהו כמו נשמח שתבואו אבל יש לנו רק מיטה זוגית להציע לכם.

הזוג יכול לענות שהוא לא יכול לבוא השבת, וזה לאו דווקא אומר שהוא צריך להסביר למה.

בעיני זה בסדר לשאול אבל רק עם יש פתח להתחמקות...

זה דומה למנהג של הקוואטר, שמקובל להעדיף זוג נשוי בזמן שהאישה טהורה. אז מתקשרים לפני, שואלים, זה מתאים לכם? רוצים להיות קוואטרים אצלנו בברית?

אם הם לא יכולים מן הסתם יגידו- זה לא נעים לנו, מעדיפים לא להיות במעמד הזה...

ככה גם כאן- אפשר לשאול אבל ביחד עם השאלה האם אתם רוצים לבוא עלינו לשבת פלונית?? ולציין שיש רק מיטה זוגית... 

הזוג כבר יחליט אם זה מתאים להם או לא, אולי בכלל בשבת הזאת זה לא מסתדר...

אני ממש לא מעוניינת לדעת מה מצב הזוג, ומה הם עושים בסדינים שלי

ובטח לא לשאול

אז זה לא נכון שזה לא סוד, באופן עקרוני לא סוד, אבל לא לדעת בודאות כשהם באים אלי הביתה

כמו שהציעו לעיל- שמים בחדר עוד מזרון.

לא יכולים לבוא,מתחמקת,שייראה כאילו לא קשור לזה,נניח,כל השבוע בקושי התראינו אנחנו רוצים שבת לבד בבית... בתור המזמינה,הייתי אומרת שרצינו להזמין אך יש רק מיטה זוגית,האם בכלל אתם רוצים להיות השבת בבית או לבוא אלינו להתארח? כאילו לתת פתח להתחמק גם בלי שזאת דווקא הסיבה.או שלא הייתי מזמינה בכלל או שמה מזרון אך מיידעת אותם מראש שזה מה יש,זה לא יפה שיגיעו ויראו שאלו תנאי האירוח

לא מדברים איתם על זה כמובן, אבל משאירים בחדר איזה כרית של ספה או משהו דומה שיכול לשמש כמחיצה לפי הצורך.

ולא רוצה שיזמינו אותי יותר.

אם אסורים, לא נעים לומר.

ואם מותרים, אז כן נעים?? במחילה, אפילו עוד יותר פדיחות.

רק להזמין ולהשאיר מזרן (עטוף ומסודר לשינה!) ליד המיטה. כאילו אסורים.

זוג עם טיפה שכל יחזיר את החדר לסדר שבו קיבלו אותו, בלי להשאיר רמזים.

לא חושבת שזה צריך להיות בראש חוצות אבל בין לבין עם משו קרוב שמארח אותך מה פדיחה?

יש לנו תורה והיא הורתה לנו שיש זמנים שמותר לנו ויש זמנים שאסור לנו.

ואולי אני חושבת כך שאני באתי מסביבה מאד פתוחה ...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

היא דברה איתי בטלפון בצורה עדינה ואמרה לי תראה לא נעים לי אבל אני מכינה את הבית ויש לה חדר יותר טוב רק שיש שם מיטה זוגית תרשי לי שאול אותך אם השבת זה אפשרי או שאכין תחדר השני.

עניתיי לה יפה שזה אפשרי.

באמת שלא ראיתי בזה משו חריג..

את יכולה לדבר אם האשה בצורה עדינה ולשאול אותה, ואם תגיד שלא מתאים אז תגידי לה שהאופציה זה להכניס מזרן נוסף לרצפה אם זה מתאים להם?

יש הלכה.

ובהלכה יש עניין שלא ידעו מתי הזוג אסור, וגם מתי הזוג מותר יש מקום להסתיר.

זה דברים שקשורים לזוג. וזה חלק מצניעות הזוגיות שלהם. יש עניין ש"לא ירגישו" בזה,

ואישה לא משתפת את החברות שלה במתי הם אסורים או מתי היא טובלת אלא לצורך,

וכך גם גבר לא. אישה יוצאת למקווה אחרי שקיעה, כדי שלא ישגיחו בה. מונעים חיבה ברבים

כדי שלא ישגיחו בהם וידעו מתי הם אסורים או מותרים(חלק מהסיבה, החלק השני הוא צניעות)

אם זו פאדיחה- זה בעיה. אם זה כל-כך פרוץ, נראה לי הבעיה יותר גדולה.

גם כיום, חובה להצניע רק את מועד הטבילה

בשבילך זו לא פאדיחה? בסדר. יש הרבה מאוד זוגות שירגישו מאוד מאוד לא בנוח עם השאלה.

וזה לא אומר שהזוגות האלו הם "בעייתיים". זה רק אומר שהם שונים ממך.

אז שאלו פה מה דעתו של כל אחד וקיבלו תשובות מגוונות. 

בעיני זו שאלה לא במקום. בעיניך כן. בסדר, אז כשישאלו אותך תרגיש בנוח לענות אבל אני לא ממליצה לך לשאול אחרים, כי אין לך מושג איך זה יתקבל מצידם.

זה פורום מותר לחלוק אחד על השני,

כל עוד זה נאמר לא בצורה פוגענית.

רק מיידעת אותו שלא כדאי לו לשאול שאלה בעולם האמיתי. 

קח בחשבון שיש סיכוי שהזוג מאוד יעלב.

גם לי אנשים עשו הרבה דברים מעליבים "בצורה עדינה". זה לא אומר שזה לא העליב אותי מאוד.

עצה אישית מלב אל לב קחי את החיים יותר בקלות.

החיים מורכבים מלאים אתגרים ואם את נעלבת מכזה דבר את לא יודעת לאן את יכולה להגיע...

עם כלות חמות מחותנים חברות לעבודה גננות או סתם אחות בטיפת חלב נהג אוטובוס לא חסר..

אולי בגלל שאני לוקחת תחיים יותר בקלות נראה לי שאני גם לא מבינה מה הבעיה שידעו ..

נו שאלו..נו אז ידעו...ו...אני ממשיכה הלאה ..ב"ה.

נעלבתי מדברים אחרים שנעשו בעדינות. (למשל כשאין לך ילדים כמה שנים ואנשים שואלים דברים מאוד מחטטים ממש בעדינות. זה לא משנה שזה נעשה בעדינות. יש שאלות שלא שייך לשאול!)

משאלה כמו "האם אפשר לשים אתכם בחדר עם מיטה זוגית?" לא הייתי נעלבת אבל בהחלט הייתי מגבשת דעה נחרצת לגבי השואל ("איזה הזוי"/"לא רגיש בנושאי צניעות"/"חסר טאקט" וכו'). גם אם הוא שאל "בעדינות".

וכבר יש כמה אנשים כאלו (חסרי טאקט, ששואלים שאלות לא במקום) שפשוט באופן טבעי התרחקתי מהם. כי זה לא נעים להיות בקשר עם אנשים כאלו.

בא נתחיל מזה שאני חושבת שלהעלב בחיים זה עניין של בחירה..

במקרה את דברת על ילדים אז אני חיכיתי כמה שנים לילדים ועברתי הרבה תגובות של אנשים שהיו בטוחים שאני מונעת...

זה אולי הציק לי .או קצת הכאיב לי, ציער אותי ,שרציתי  ילדים אבל בחרתי שלא להעלב כי מהזה יתן לי.

ושנית לענינו אם אשה תפעיל את השכל ותשים תרגש בצד ותחשבי על זה. מקוה שהצלחתי להסביר בדיוק מה שרציתי להעביר..

תראי שאין שום סיבה להעלב ..

ממה ששאלו אותך  את יכולה לישן במיטה זוגית? משו קרוב שמארח אותך...

נו ידעו מותרים ידעו אסורים מה מעליב??

אין להם שום כבוד בסיסי למי שעומד להתארח אצלם.

יש זוגות שמעדיפים לשמור את העניינים האלו לעצמם, ואם המארח מחליט שכדי להתעצל ולא לסדר מזרון נוסף, הוא מוכן לשאול בני זוג שאלות שהצניעות יפה להם, אז המארח הזה לא בסדר.

יכול להיות שנפלת על זוג שזה לא מפריע לו, ויכול להיות שנפלת על זוג שהשאלה מאוד לא נעימה לו.

וכן, פגעת בו. (גם לשיטתך אם הוא "בוחר להיעלב"). ואתה בתור מארח לא בסדר שאתה שואל שאלות לא לעניין. 

השרשור הזה הוא בעצם סקר "האם לשאול שאלה כזו זה חוסר טאקט" 

ונראה לי שהרבה מאוד תשובות מראות שכן, הרבה אנשים חשים שלא בנוח עם שאלה כזו, ולכן זה חסר טאקט.

שוב, את יכולה לבחור שלא לחוש באי נעימות למשמע שאלה שכזו, יש הרבה אנשים שזה לא נעים להם. את יכולה לבחור שלא להיעלב ואני יכולה לבחור להיעלב ולהתרחק מאותו אדם.

מי שרוצה להיות חסר טאקט ולשאול שאלה כזו - בבקשה. 

הבנתי שיש כאלה שלא לוקחים דברים יותר בקלילות וגם אמרתי שיכול להיות שאני לא רואה בשאלה הזו משו מהסיבה הזו..

והבנתי שיש כאלה שלא נעים להם או מרגישים פאדיחה..אבל,

לגבי להעלב,

רק הערתי את תשמת ליבה שלא כדאי לה להעלב מכאלה דברים כי החיים שלנו כל כך  מורכבים שאם כך היא תמצא את עצמה בלי סוף נעלבת...

וברור שגם אם אני ההיתי עושה את זה ההיתי עושה את זה קצת בחכמה ובטוב טעם..

ובבכל זאת הבנתי גם את דעות השניות...מותר להיות בדעה שונה ממני...

כי נשים יותר מפעילות את הדמיון של מה מפריע ביותר רגישות

אם היינו הולכים למלון וכל אחד הולך לחדר שלו אז אין לי בעיה שיעשו מה שבא להם בחדר שלהם

או שבאים להורים ויש כמה חדרים וכל זוג בחדר שלו לא מעניין אותי מה עושים

אבל כשזה מגיע לבית שלי, לא בא לי לחשוב שבסדין שלי שאח"כ אשים במיטה שלנו, או במיטה בחדר ילדים שהם ישנים שם הילדים כל לילה, לא בא לי לחשוב מה זוג אחר עשה שם. ולהוריד סדין מלוכלך מהם.

לא בא לי שאנשים אחרים יקימו יחסים בבית שלי ,סתם זה מגעיל אותי המחשבה.

בעז"ה כשיגיעו הילדים אחרי הנשואים- אבל זה ילדים שלך, זה לא זוג חברים. .

מגעיל שאני חושבת שבמיטה שלי יש זוג אחר- זה חלק מאוד קטן בסיפור. החלק הקטן זה הבית שלי והמיטה שלי

זה הבדל ענק בין מה שאת אומרת שיחסי מין מגעילים, לא בא לי לקום בלילה בדירה פיצית כמו שלנו ולהיתקע בגבר של הזוג חברים שקם לאמבטיה.  באמת תחסכי ממני תיאורים

זה גם חוסר צניעות, אז אם לא שואלים מה המצב ולא יודעים, לוקחים בחשבון שזוג יעשה מה שבא לו..

אבל לא לשאול ולדעת

אז גם אל תשני בחיים בבית מלון ...

אומרת לי שהם מותרים בחיים המחשבות שלי לא יסטו לזה לא חסר לי על מה לחשוב בחיים...

ותקראי גם תתגובות שלי יותר למעלה.

לפחות כך למדתי וכך כתוב נדמה לי בדרכי טהרה.

לאותו עניין, שמים מגבת או סדין או משהו.

לא על הסדינים של בעל הבית.

אז ברור שיש עניין להסתיר.

בלי קשר למגעיל או לא מגעיל (אותי לא מגעיל, רק נראה לי לא צנוע לחשוב על אנשים אחרים בכל מה שקשור לבינו לבינה. ולכן נראה לי לא צנוע לשאול כזה דבר).

בשביל זה יש מכונת כביסה,וחוצמזה זה לא כזה כיף ״ להיות ביחד״כשאתה מתארח אצל אחרים,מה קרה,אי אפשר לחכות קצת עד שאתה בבית שלך??

בבית זר והיא רצתה לתת לנו חדר מסוים

אז עניתי לה, לא היתה ברירה

כל זוג יש את הפרטיות שלו. וגם אם יש זוגות שלא אכפת להם שידעו מי אמר שכזה הוא הזוג?

אם יש רק חדר עם מיטה זוגית, להכין מזרן שאפשר לישון עליו.

כשהתארחנו פעם בבית פשוט שמו מזרן בלי לשאול כדי שלא יווצרו אי נעימויות.

האמת שאנחנו היינו הצד המוזמן.

שאלו אותנו את השאלה הזו והרגשנו איתה לא בנח.

בעקבות כך התפתח הדיון.

שמחתי לקרוא את כל התגובות!

לדעתי, זה אכן לא מתאים לשאול.

גם יתכן שכששואלים אתכם ביום שלישי ואולי התשובה חיובית, עד שבת זה יכול להשתנות.

ואז למה אני צריכה לעדכן מישהו במצבי?

אני חושבת ששווה לעשות מאמצים ולא להתערב בפרטיות של זוג.

לא כי זה משהו רע, אלא פשוט אישי ולא עניין של אף אחד.

תודה למציעים של פתרון המזרון בצד.

לא חשבתי על זה וזה רעיון מצוין!

את מעלה דיון והסברת גם בהתחלה שזה שאלה ששאלו אותך והבעת את דעתך בהתחלה ,

אז מה העניין של הדיון? אם מבחינתך זה משחק מכור מראש?וחורצת את הדיון כאילו בסוג של סיכום?

ולמרות כל הדיון אז אני יכולה להבין את מי שמתבישת, אבל אני מבינה גם שמי שמתבישת זה  לא מגיע ממקום בריא.

אבל היא לא רצתה! לא הצלחת לשכנע אותה

לדעתך אם באים לחברים בשבת אז אין בעיה להגיד להם אנחנו מותרים ונקים יחסים אצלכם בבית

אז לא כולם חושבים ככה, זה לא קשור לבושה.

מציאות שאנשים לא מקימים יחסים ברחוב, ואני לא מדברת על דתים שזה ענין של צניעות

אלא גם חילונים לא עושים זאת ברחוב ולא לא בגלל חוסר בושה זה גם אפילו אסור חוקית

 אז אל תתארחי גם בהריון כי ידעו שאת מותרת...

ממש נסחפת...................................

ווממש לא היה לי בעיה שלא לקחו את דעתי תקראי גם מה שכתבתי לה שוב...

 ו

אז לתשומת לב, שאם מזמינים זוג ויודעים שהם בהריון אז אומרים יופי לא צריך לשאול כי הם בטוח מותרים נשים להם מיטה זוגית

אז זהו, שגם בהריון יש הרבה עם דימומים שהם אסורים... אז את רואה לעולם אין לדעת

ולא חיבת למסור דין למארחת אם יש דימומים בהריון

ולכן היא פתחה את השרשור.

אז היא קיבלה תשובה. ואמרה גם מה תחושתה האישית.

מה הקשר לא מגיע ממקום בריא? 

זה לא בריא שלא נעים לי שידעו שאני אסורה/מותרת?

מבחינה הלכתית אסור לברר מה הסטטוס של אשה נשואה. אז עכשיו גם תגידי שהקב"ה פסק את זה ממקום לא בריא??????????? נו באמת...

ההלכה היא שהזוג צריך להשתדל להצניע את הסטטוס שלו.

באמת בנתה על זה שכולם יחשבו כמוה ולא הלך לה.

אבל הנימוקים של המגיבים, לכאן ולכאן שיכנעו אותי להישאר בדעתי.

התכוונתי לגלית שהחליטה שהדעה שלה היא הנכונה ומי שלא חושב כמוה - סתום.

אבל במשפט אחד,

לפחות אם את מפרשת מה שאנשים כותבים תשתדלי לעשות את זה נכון.

בהצלחה יקירה!

היה אצלנו דיון

עניין אותי מה אחרים חושבים בנושא ולכן העלתי את זה כאן

קראתי את כל התגובות, לכאן ולכאן, עם הנימוקים של כל דעה

ונשארתי בדעתי.

יש עם זה בעיה?

עשיתי את זה נטו בשביל הרחבת החשיבה שלי

ואני לא חוזרת עם התגובות כאן למי שהתדיינתי איתו.

ולגבי לא בריא - אני חושבת שאת ממש טועה.

לא כל דבר צריך להיות דיון ציבורי.

יש עניינים שהם פרטיים, ואם לא רוצים לשתף בהם זה לא אומר שזה נובע ממקום לא בריא.

למשל - האם תשתפי הורים/חברות בכל מריבה שיש לך עם בעלך?

מקווה מאד שלא. למה? זה רע? אסור לריב?

לא, מותר לריב, אבל זה לא עניין של כולם.

כנ"ל לגבי הנושא הזה.

ולהשאיר את ההחלטה עבורם בלי לחפור.

לחילופין לשים מזרון בצד עם סדין

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר