לפעמים היה לו כואב,
לפעמים כמה שניסה להדחיק,
כמה שניסה לברוח,
כמה שניסה לשכוח,
מתחת לאינספור שכבות של אטימות ובדידות,
עדיין פעם לו הכאב.
ושום כוס אלכוהול לא הצליחה להקהות את הכאב,
גם אלף אהבות לא הצליחו לכבות את האש
שבערה בו.
שלא נתנה לסלוח, שלא נתנה לשכוח,
שפעם גם הוא היה אנושי.
והוא?!
הוא רק רצה לנוח, נמאס לו כבר לברוח,
לו יכול לצלול לקהות חושים,
להתמכר לשיכחה, להתמכר לשקיעה,
לברוח.לא.לברוח
ולפעמים הוא תהה
ממתי לאבן כואב?!

והלוואי,
הלוואי שהוא יכל רק לבכות,
לבכות באמת.
מעומק הלב, מעומק הנשמה
להוציא את הפיכס שבפנים,
לטהר את אשר אינו ניתן לטיהור.

והוא היה כל כך עייף,
אלוהים...
כמה שהוא עייף,
משתוקק לטיפת חום,
למילת נחמה,
לבשורה חדשה
והוא חיכה, והוא ייחל,
והוא טבע,
טבע במחול השתיקה,
נמוג במקצב אפילה.
נסוג אל תוך מציאות
הורגת, שוחקת, חונקת
ובתחילה עוד נלחם בה,
חשב שיכול לה,
שינצח את אחרון שברי האדם.
והיא- רק צחקה לו.
אורבת בין הצללים,
מחכה לשעה בה תוכל לפרוץ באחת
ולהכריעו במכת בזק.

והיום הזה הגיע,
מהר יותר משהוא והיא דמיינו,
מהר יותר מרפרוף כנפי פרפר
או יצירת אדוות במים,
מהר יותר מעוף החול
שנושק לשמיים.
מהר יותר מחץ שנורה לבלי שוב
הישר אל תוך הלב
הישר אל הנשמה.






"די לי בקרן אור
אחת ויחידה
שתכוון אותי למטרה,
די לי ברוח חדשה אחת
שתתן בי הכרה...
(עולם חדש, עמיר בניון)

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם