שלום לכולן!
האם יש פה נשים, עובדות הוראה, שבזמן חופשת הלידה ביקשו מהן להגיש מכתב פיטורין מרצונן?
המנהלת שלי לא יכולה לפטר אותי כי אני בחופשת לידה. אבל היא כבר מצאה מחנכות אחרות ואין לה שעות לתת לי לשנה הבאה.
היא ביקשה שאגיש מכתב שאני מתפטרת מרצון.
אסביר יותר את הדילמה - מצד אחד לא כיף להישאר בכוח במקום שלא רוצים אותי. מצד שני - אין הרבה סיכוי למצוא עכשיו מקום חדש. ובאמת זו זכותי שלא להתפטר.
אני גם מפחדת ששנה הבאה היא כן תוכל לפטר אותי. ואז אנא אני באה.
האם מישהי עמדה בסיטואציה דומה?
תודה!
כי אם היית רק מילואי מקום אז את בכלל לא צריכה להתפטר..
אני הייתי פונה לפיקוח לדעתי. אולי למפקחת יש מקום עבודה בשבילך במקום אחר ולא תצטרכי את הטובות של זאת
10 שעות זה יומיים 14 אפשר על שלושה נדמה לי
אני לא קבועה עדיין אבל לא הייתי מילויי מקום אלא מורה רגילה.
היא רוצה שאתפטר כי היא כבר סגרה עם מורות אחרות, אבל אסור לה לפטר אותי כי אני בחופשת לידה.
היא שלחה לי מכתב פיטורין, שייכנס לתוקף לכאורה 60 יום אחרי שתסתיים החופשת לידה.
ממה שהבנתי, היא לא יכולה לכתוב לי מכתב פיטורין למפרע.
עוד משהו שהבנתי, זה שהיא לא יכולה לפטר אותי אחרי שהתחילה שנת הלימודים אלא רק בסוף השנה.
האם הבנתי נכון?
האם מישהי פה קיבלה פעם מכתב פיטורין שייכנס לתוקף רק אחרי תקופת הצינון שאחרי חופשת הלידה?
האם מישהי פוטרה אחרי שהתחילה כבר שנת הלימודים (כי תקופת הצינון שלי נגמרת אחרי תחילת שנת הלימודים...)
וגם... לעבוד במקום שלא רוצים אותך...
לשלוח מכתב פיטורין לעובדת, גם הוא יכנס לתוקף 60 יום מחזרתה לעבודה!
לא מבינה בהוראה/משרד החינוך/התקנים המיוחדים
אל תחשבי על השיקול של "לא רוצים אותי". מקום עבודה ויחסי עובד מעביד זה לא קטע רגשי.
היא יש לה אינטרסים מסוימים ולא אכפת לה, ובצדק, מרגשות כלשהם בעניין הזה.
לך יש גם אינטרנס- להשאר בעבודה.
אז לדעתי תשימי לב ותלמדי מה מותר לה ומה אסור לה לעשות לגבייך שלא תפסידי מקום עבודה!
קשה למצוא עבודה בימינו!
לפנות דחוף לאירגון המורים או להסתדרות המורים.
הרבה מנהלים עושים את זה למורות בהריון לאחר לידה דחוף דחוף להתייעץ עם ההסתדרות.
בהצלחה לך.
הרבה מנהלים מתנהלים כך כלפי מורות צעירות, מנצלים את תמימותן, ואת הרצון שלהן להישאר במערכת.
אם את לא חברה הסתדרות באחד מאירגוני המורים, תחפשי באינטרנט אתר של עורך דין לעיני עבודה.
(גם אני מורה)
אז מותר לפטר אותך באיזה יום שירצו, לא משנה תחילת שנה, אמצע או סוף.
אבל שוב, אני לא יודעת אם במשרד החינוך יש הסכם קיבוצי שאוסר זאת, למרות שלפי החוק מותר.
דברי עם מישהו שמבין בעבודה מול משרד החינוך.
עובדת הוראה אסור לפטר באמצע שנת לימודים.
כלומר מותר לשלוח הודעה למורה רק ב- 31/05שמפטרים אותה ב-30/06 שזה יוצא סוף שנת לימודים.
היות ואותך א"א לפטר בזמן הזה אין לה אפשרות לפטר אותך בכלל בכל שנת הלימודים, אא"כ היא מביאה אישור ממשרד התמ"ת לסיבה הגיונית.
אל תחתמי על שום דבר!!!
בדר"כ במקרים כאלה מחלקים קודם את השעות למורות שאסור לפטר (כדוגמתך) ומה שנשאר מחלקים לשאר המורות.
זה מה שהמנהלת היתה צריכה לעשות, ואם היא לא עשתה זו בעייתה בלבד, ושתסתדר עם המציאות!
להסכם קיבוצי של עובדי הוראה, כי אני לא מכירה אותו.
אולי זה לא נעים לך, אבל זה דווקא להיות גיבורה.
לא קראתי את כל השרשור אבל חשוב לי לכתוב לך בכל זאת, מקווה שאני לא כותבת לא לעניין:
לחברה שלי "רמזו" שאולי כדאי לה להאריך חופשת לידה.
התחילו להגיד שזה מקובל, ומה, היא לא רוצה להיות עם התינוק עוד קצת?
חוצפה לא נורמלית.
מזל שהיא אחת שלא מתרגשת ולא מאבדת עשתונות, והיא אמרה שהיא לא רוצה. היא רוצה לחזור לעבוד. והיא ידעה שלפטר אותה אסור להם, ואילו היתה מאריכה חופשת לידה כמובן שלא היו נותנים לה לחזור.
אז ממש התעקשה לעבוד, בצורה שהיתה גורמת לכל אחת להרגיש מובכת לגמרי.
ואכן חזרה, ודווקא בסוף נשארה.. התגלגלו העניינים ולא פיטרו אותה.
לא אומרת שלא יפטרו גם אותך, אלא רק שזה מכבד אותך יותר להתעקש.
כן, לבוא בבוקר למקום שלא רוצים אותך, להוציא להם לשון (כשלא רואים..) ולהמשיך לעבוד, אם זה עדיף לך כלכלית. ותמיד כמעט עדיף להיות מפוטר ולא להתפטר.
לא יודעת אם במקומך היו לי את הכוחות, אבל זה הדבר הנכון לעשות.
ולהגיד שקודם כל אני בעצמי בשלב חיפוש העבודה בהוראה, תוך כדי לידות וקטקטנים בבית ב"ה.
אני חושבת שהחוק הנ" ל נועד להגן על נשים בהריונות, שלא יווצר מצב שבגלל שהן בהריון/ אחרי לידה יפוטרו או כל דבר אחר.
פיטורים זה כלי ששיך למעסיק שבעזרתו הוא מסנן את העובדים אצלו.
אני לא חושבת שנכון "לנצל" את החוק הזה בכל מיני מקרים בהם המעסיק רוצה לפטר, בגלל סיבות אחרות, וכביכול לכבול את ידיו...
אני לא כותבת את זה ישירות לפותחת, אלא בכללי..
מקווה שלא פוגע במישהי, רק רציתי להאיר משהו נוסף.
ולפותחת. קודם כל חיבוק. דבר שני אני באופן אישי ממש לא הייתי רוצה לעבוד במקום שלא רוצים אותי.. נראה לי לא כיף בכלל..
לא מכירה את הפותחת ואת המקרה המדוייק אבל לא נראה לי שהסיבה שהמנהלת מצאה מחנכות אחרות היא דוקא בגלל שהפותחת כרגע בחופשת לידה. לפי הפרטים שמסרה, בספטמבר היא תהיה אחרי סיום חופשת לידה כך שאם המנהלת חושבת שהיא מורה מתאימה היא היתה מעסיקה אותה כי הלידה כבר לא שיקול.
אם זה המצב אז בהחלט מדובר על ניצול החוק כדי לחייב מנהלת להעסיק מורה שללא חופשת הלידה היא לא היתה מעסיקה ורק בגלל החוק נכפה עליה לא לפטר אותה.
בעצם מה שקורה זה שבגלל החוק הזה נשללת מהמנהל זכותו הטבעית, וגם חובתו כלפי התלמידים שלו, לסנן את עובדי ההוראה שלו ולהתאים אותם לצרכי בית הספר.
הגיעה אליו מורה חדשה. הוא התרשם שמסיבה כלשהי היא לא מתאימה לבית הספר שלו. אבל בגלל שבמקרה היא ילדה באמצע השנה ובתחילת ספטמבר עוד לא יעברו 60 יום מסיום חופשת הלידה, הוא חייב להעסיק אותה במשך שנה שלימה נוספת למרות שהיא לא מתאימה!
החוק נועד להגן על עובדת שכן מתאימה והמנהל עלול לשקול לא להעסיק אותה רק בגלל הלידה.
ניצול של החוק הזה כדי לכבול את ידיו של מנהל שרוצה לפטר עובדת מטעמים אחרים- בעיני יתרום לפגיעה רבה יותר בציבור הנשים הצעירות שמחפשות עבודה.
אם היו לה סיבות אחרות לפטר ולא עודף כח אדם- היא היתה יכולה לפנות למשרד התמ"ת ולהוציא אישור מיוחד לפטר עובדת בהריון או בחופשת לידה.
הרי בתכלס הרבה יותר נוח עובדת שלא נמצאת בחופשת לידה או בהריון בשנה הקרובה.
זה נועד כדי להגן על הנשים ולא כדי לכבול מנהלים
מהבחינה הזאת המנהלת מקבלת מורה שמתחילה לעבוד מיד בתחילת השנה והסבירות שתלד במהלך השנה לא שונה מכל אחת אחרת (ואולי אפילו יותר נמוכה כי היא ילדה ממש לא מזמן) כך שלהגיד שהסיבה היא אי הנוחות בהעסקת עובדת בחופשת לידה לא שייך כאן בכלל.
במקרה הזה אני משוכנעת שלמנהלת יש שיקולים אחרים לא להעסיק את המורה, אבל לפנות עם זה לתמ"ת זה הליך מורכב ולא נעים לשני הצדדים (למשל כי היא תצטרך לפרט למה היא לא מעוניינת להעסיק את המורה מבחינה מקצועית) ולכן היא מחפשת דרך אחרת לסיים איתה את ההתקשרות המקצועית.
או את טובתך האישית?
קצת קשה לי להבין את ההצטדקות.
לעבוד במקום שלא רצויים - ודאי שזה לא נעים.
אבל עוד יותר לא נעים להיות שנה שלימה בלי עבודה ובלי פרנסה.
אפשר לחפש במקביל, אבל מכאן ועד "להתחשב בבית הספר" ולא "לנצל את החוק ולכבול את ידי המעסיק" - הדרך רחוקה.
בדיוק לכן יש חוק.
אם החוק הזה ינוצל למקרים שבהם המעסיק לא מעוניין להמשיך להעסיק את העובדת ללא קשר להריון ולידה הוא מראש יעדיף לא להסתכן ויעדיף לא לקחת עובדת שעלולה לתקוע אותו.
במגזר הכללי זה פחות קריטי כי מקסימום הוא יכול לפטר אותה 60 יום אחרי שהיא חוזרת.
במקרה של עובדת הוראה זה הרבה יותר בעייתי כי הוא מחוייב אליה עד סוף שנת הלימודים!
ובלי להיכנס למקרה הספציפי של הפותחת, כי באמת יתכן שהיא מורה מקסימה ונהדרת וסתם נפלה על מנהלת נוראית, גם כאמא אני מעדיפה שהחוק לא ינוצל לרעה. היית רוצה שהילד שלך יקבל מחנכת גרועה שהמנהל מחוייב להעסיק רק בגלל החוק הזה? אני לא!
שוב, החוק נועד להגן על עובדת מפני פיטורין בגין ההריון והלידה. אבל ההריון והלידה לא אמורים להוות חסינות מפני פיטורין. ולערב את התמת זה לא לטובת העובדת.
ממש לא כדאי להביא מנהל למצב שהוא יהיה חייב לכתוב בצורה מפורשת את מה שגורם לו לא לרצות להעסיק את המורה כי זה עלול דוקא להזיק לה. לדעתי במקרה כזה עדיף לבקש מהמנהל מכתב המלצה יפה ולפנות לבתי ספר אחרים לחפש עבודה. הרי זה בכל מקרה מה שהפותחת היתה צריכה לעשות אילו לא היתה בחופשת לידה והיו בכל מקרה מפטרים אותה כי נשמע שזה בדיוק מה שהיה קורה.
שדרשו הסכם קיבוצי כזה שמחייב העסקתם לכל השנה. לי זה נשמע הזוי!!! וזה מה שפוגע בתלמידים!
ואם בתחום ההוראה עסקינן - קשה לי להאמין שניצול לרעה של החוק יגרום לכך שלא יעסיקו מורות בגיל הפוריות... אז את מי יעסיקו, אם לא אותן?!
ולגבי מחנכת גרועה - אם לא פה היא תהיה במקום אחר...
מצטערת בצערך....
נשמע ששווה לעשות איתה שיחה מלב אל לב. את נשמעת מורה שאוהבת ורוצה להשקיע.
לא בצורת מלחמה. אבל בהחלט לבוא כמו אחת שיודעת את הזכויות שלה. אבל לא בקטע של לנופף בהם מולה.
קודם כל, מבחינה חוקית, הבנתי מהשירשורים כאן שהחוק איתך. כרגע, גם מבחינת ההסתכלות שלה, תוכלי להיות מחנכת טובה, ותוכלי להסביר לה את הרצון שלך לחזור לעבוד ולהשקיע בעבודה.
אם היא מצאה מחנכות אחרות, עדיין יש לך זכות קדימה עליהן, כי את כבר היית בתוך המערכת.
את יכולה להסביר לה את ההסתכלות שלך, והרצון שלך לחזור לעבודה ולהשקיע את כל מה שאת יכולה.
אני חושבת שאם תהיי טובה, היא לא תרגיש בסוף השנה צורך "להתנקם" בך על תחילת השנה. המנהלות עושות בדרך כלל שיקולים מערכתיים ולא קטנוניים, ומי שהיא טובה, ירצו להשאיר.(מה גם שיכול להיות שהיא שוב לא תוכל לפטר אותך. לא בונים על זה, אבל אחותי, שהיא מורה מעולה, קיבלה קביעות רק בזכות זה. רצו לפטר אותה משיקולים מערכתיים ולא יכלו בזכות הריון ולידות רצופים. בסוף הרויחו אותה להרבה שנים, עד שהתחילה להתפתח וכיום היא מרצה במכללות ומאוד מוערכת במערכת)
וזה כל כך מצער שאת צריכה עכשיו להתעסק בדבר הזה. אני חושבת שבדיוק בשביל מקרים כאלה קיים החוק. קבלי חיבוק חזק!
גם אני כרגע מובטלת ומחפשת עבודה ויש לי ילדים קטנים בבית.
אבל---
אני (בע"ה) לא יכריח אף פעם מישהו שחושב שאני לא מתאימה לעבודה מסויימת להישאר שם בכוח.
אני לא מתכוונת למקרי קיצון בהם מנהלת נופלת אישית על מורה.
אלא לבוס מחליט שעובד מסוים לא יכול להישאר בגלל המקצועיות שלו.
לא הייתי רוצה שהרופאה שלי, הטכנאית אולטאסאונד שלי, הפקידה בבנק שלי- תהיה שם רק בגלל ששלא היה אפששר לפטר אותה כי ילדה.
זה בכלל לא מופנ האישית לפותחת. אין לי מושג מה המצב שם.
החוק הזה נועד להגן על הריונויות. לענד לא נכון ולא מוסרי לנצל אותו גם להקשרים אחרים
כעבור חודשיים מהחזרה לעבודה.
אף אחד לא מפסיד מזה.
מה שאת אומרת זה בעצם: אני יודעת שאני עובדת דפוקה, למעשה חבל למקום העבודה להחזיק אותי, אז אעשה טובה לאנושות ואעזוב בהריון/אחרי לידה למרות שלפי חוק אני מוגנת.
לא כך?
ומה אז? לעשות מיד הסבת מקצוע, כי הרי אני דפוקה במקצוע.
אז אני מסכימה איתך בכך שלא חכם לעבוד במשהו שאת לא טובה בו.
אבל בין זה לבין לוותר על חודשיים עבודה כדי להועיל לאנושות, הדרך רחוקה.
אני לא חושבת שאותה מורה חושבת שהיא לא טובה כמורה. זה לא המצב.
וגם אם כן - יש דרכים להשתפר, ללמוד, לקבל נסיון. לא ישר קמים ועוזבים מקצוע.
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
אני חושבת שחבל שתחמיצו את הקשר הטוב שמשתמע שהיה קודם.בגלל מקרה חד פעמי. ולהבין שנעילת ילד בחדר היא לא עונש מאד מופרך. גם אם אתם ממש ממש נגדו. יש אנשים שחושבים שזה בסדר.
אתם בהחלט יכולים לנסות לחשוב מה הגבולות ואיך יהיה הכי טוב להתמודד בפעם הבאה. - לקחת את האחריות על האירוע לכל הכיוונים - גם מול הילדה וגם מול הסבתא. לומר "סבתא אנחנו מטפלים בזה" (תאמיני לי שכל סבתא תשמח שההורים יחנכו את הילדים והיא תהיה רק בטוב ובנעימים).
לי נשמע שהיא ניסתה לנחם את הבת שלכם- להביא לה ממתק לניחום ממש הלכה לקראת . והילדה 'שפכה קיטון בפניה'. - אולי גם היא נפגעה.
בכל מקרה. חבל שאירוע חד פעמי יגרום לטראומה הן לכם והן לילדה. יכולות להיות המון המון חוויות טובות וחיוביות. ועדיף לחזק את הדברים האלה. מאשר לדשדש בחוסר ההסכמות
משהו נגד בחילות בהריון?
מרגיש לי שזה רק למקרים ממש קיצוניים
או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.
אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.
לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.
מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב!
ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.
לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת.
בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.
אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.
לק"י
לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.
יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).
לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות
אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.
בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו.
אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.
ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
בהחלט שכן
אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת
אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג
אולי יש לה הרבה עזרה
אולי היא תקתקנית
יש ויש
העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ
תקתקו פה
וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה
אז הבית היה מתוקתק
אבל לא הכל ורוד
בכלל לא
לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים
לגבי האינסטגרם
אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה
אם משהו עושה לי רע
זה הזמן לגלול הלאה
זה כל היופי ברשת
שזה בלחיצת כפתור
את מספרת שכיבסת בחול המועד
מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)
אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....
כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים
ומציאות חיים אחרת
נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול
ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף
יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים
אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן
כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים
זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...
אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר
אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)
ואין שבת מוכנה
ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית
מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.
ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ
הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.
איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.
מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).
מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).
רעיונות-
-מקלחת טובה
-טיול בחוץ
-קפה ושוקולד מפנק
-לפגוש חברה
-טלפון למישהי שמחזקת אותך
-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך
-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)
-ללכת לקנות פרחים לשבת
וברצינות
אנחנו לא במרוץ
לוקח לגוף ולנפש זמן
ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת של מלחמה
לחזור לעצמם
ממילא
הקצב אחר
הכוח אחר
האיכות שונה.
הכל בסדר!
תנשמי
תכיני לך קפה
תשבי ותשתי בנחת ממש.
הכל
יחכה.
את העיקר של הבית
שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה
קודם כל לעצמך!
שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן
ואל תדאגי.
תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת
שפחה (כן, זאת המילה)
של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,
עייפה
מרוטה
רק מתה להוריד את האיפור
שצורחת על הילדה שרוצה לשחק
לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון
אז באמת
שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא
ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת
אבל באמת באמת
את
כמו שאת
את הכי טובה!
יצר כפיו של בורא עולם ❤️
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
עם הפרעת אכילה קולקטיבית.
יש כאלה יוצאי דופן, אבל רובנו מגדרים יפה כרזה.
בגד יפה הוא בגד שמרזה.
ויש כאלה שמגדירות יופי כגוף ממש שדוף ועצמות בולטות (בשנות ה90 זה היה ממש קטע, הרואין שיק)
הבעיה שזה נופל על אותה משבצת של בריאות ולאנשים קשה לשים את הקו מה המטרה האמיתית.
ברור לי שאם מודל היופי היה השמנה, לא היה כזה הייפ סביב בריאות וספורט, ואנשים לא היו מסתובבים כל הזמן עם בגדי ספורט ותזונה קפדנית.
אבל כן צריך רגע לשים דגש על הבריאות, סכרת והשמנה הן המחלות של הדור שלנו, וגורמות המון נזק, הן מחלות שפוגעות במערכות ובאיכות החיים ועד מוות מוקדם.
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה
אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת
כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי 
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
