שלום לכולן!
האם יש פה נשים, עובדות הוראה, שבזמן חופשת הלידה ביקשו מהן להגיש מכתב פיטורין מרצונן?
המנהלת שלי לא יכולה לפטר אותי כי אני בחופשת לידה. אבל היא כבר מצאה מחנכות אחרות ואין לה שעות לתת לי לשנה הבאה.
היא ביקשה שאגיש מכתב שאני מתפטרת מרצון.
אסביר יותר את הדילמה - מצד אחד לא כיף להישאר בכוח במקום שלא רוצים אותי. מצד שני - אין הרבה סיכוי למצוא עכשיו מקום חדש. ובאמת זו זכותי שלא להתפטר.
אני גם מפחדת ששנה הבאה היא כן תוכל לפטר אותי. ואז אנא אני באה.
האם מישהי עמדה בסיטואציה דומה?
תודה!
כי אם היית רק מילואי מקום אז את בכלל לא צריכה להתפטר..
אני הייתי פונה לפיקוח לדעתי. אולי למפקחת יש מקום עבודה בשבילך במקום אחר ולא תצטרכי את הטובות של זאת
10 שעות זה יומיים 14 אפשר על שלושה נדמה לי
אני לא קבועה עדיין אבל לא הייתי מילויי מקום אלא מורה רגילה.
היא רוצה שאתפטר כי היא כבר סגרה עם מורות אחרות, אבל אסור לה לפטר אותי כי אני בחופשת לידה.
היא שלחה לי מכתב פיטורין, שייכנס לתוקף לכאורה 60 יום אחרי שתסתיים החופשת לידה.
ממה שהבנתי, היא לא יכולה לכתוב לי מכתב פיטורין למפרע.
עוד משהו שהבנתי, זה שהיא לא יכולה לפטר אותי אחרי שהתחילה שנת הלימודים אלא רק בסוף השנה.
האם הבנתי נכון?
האם מישהי פה קיבלה פעם מכתב פיטורין שייכנס לתוקף רק אחרי תקופת הצינון שאחרי חופשת הלידה?
האם מישהי פוטרה אחרי שהתחילה כבר שנת הלימודים (כי תקופת הצינון שלי נגמרת אחרי תחילת שנת הלימודים...)
וגם... לעבוד במקום שלא רוצים אותך...
לשלוח מכתב פיטורין לעובדת, גם הוא יכנס לתוקף 60 יום מחזרתה לעבודה!
לא מבינה בהוראה/משרד החינוך/התקנים המיוחדים
אל תחשבי על השיקול של "לא רוצים אותי". מקום עבודה ויחסי עובד מעביד זה לא קטע רגשי.
היא יש לה אינטרסים מסוימים ולא אכפת לה, ובצדק, מרגשות כלשהם בעניין הזה.
לך יש גם אינטרנס- להשאר בעבודה.
אז לדעתי תשימי לב ותלמדי מה מותר לה ומה אסור לה לעשות לגבייך שלא תפסידי מקום עבודה!
קשה למצוא עבודה בימינו!
לפנות דחוף לאירגון המורים או להסתדרות המורים.
הרבה מנהלים עושים את זה למורות בהריון לאחר לידה דחוף דחוף להתייעץ עם ההסתדרות.
בהצלחה לך.
הרבה מנהלים מתנהלים כך כלפי מורות צעירות, מנצלים את תמימותן, ואת הרצון שלהן להישאר במערכת.
אם את לא חברה הסתדרות באחד מאירגוני המורים, תחפשי באינטרנט אתר של עורך דין לעיני עבודה.
(גם אני מורה)
אז מותר לפטר אותך באיזה יום שירצו, לא משנה תחילת שנה, אמצע או סוף.
אבל שוב, אני לא יודעת אם במשרד החינוך יש הסכם קיבוצי שאוסר זאת, למרות שלפי החוק מותר.
דברי עם מישהו שמבין בעבודה מול משרד החינוך.
עובדת הוראה אסור לפטר באמצע שנת לימודים.
כלומר מותר לשלוח הודעה למורה רק ב- 31/05שמפטרים אותה ב-30/06 שזה יוצא סוף שנת לימודים.
היות ואותך א"א לפטר בזמן הזה אין לה אפשרות לפטר אותך בכלל בכל שנת הלימודים, אא"כ היא מביאה אישור ממשרד התמ"ת לסיבה הגיונית.
אל תחתמי על שום דבר!!!
בדר"כ במקרים כאלה מחלקים קודם את השעות למורות שאסור לפטר (כדוגמתך) ומה שנשאר מחלקים לשאר המורות.
זה מה שהמנהלת היתה צריכה לעשות, ואם היא לא עשתה זו בעייתה בלבד, ושתסתדר עם המציאות!
להסכם קיבוצי של עובדי הוראה, כי אני לא מכירה אותו.
אולי זה לא נעים לך, אבל זה דווקא להיות גיבורה.
לא קראתי את כל השרשור אבל חשוב לי לכתוב לך בכל זאת, מקווה שאני לא כותבת לא לעניין:
לחברה שלי "רמזו" שאולי כדאי לה להאריך חופשת לידה.
התחילו להגיד שזה מקובל, ומה, היא לא רוצה להיות עם התינוק עוד קצת?
חוצפה לא נורמלית.
מזל שהיא אחת שלא מתרגשת ולא מאבדת עשתונות, והיא אמרה שהיא לא רוצה. היא רוצה לחזור לעבוד. והיא ידעה שלפטר אותה אסור להם, ואילו היתה מאריכה חופשת לידה כמובן שלא היו נותנים לה לחזור.
אז ממש התעקשה לעבוד, בצורה שהיתה גורמת לכל אחת להרגיש מובכת לגמרי.
ואכן חזרה, ודווקא בסוף נשארה.. התגלגלו העניינים ולא פיטרו אותה.
לא אומרת שלא יפטרו גם אותך, אלא רק שזה מכבד אותך יותר להתעקש.
כן, לבוא בבוקר למקום שלא רוצים אותך, להוציא להם לשון (כשלא רואים..) ולהמשיך לעבוד, אם זה עדיף לך כלכלית. ותמיד כמעט עדיף להיות מפוטר ולא להתפטר.
לא יודעת אם במקומך היו לי את הכוחות, אבל זה הדבר הנכון לעשות.
ולהגיד שקודם כל אני בעצמי בשלב חיפוש העבודה בהוראה, תוך כדי לידות וקטקטנים בבית ב"ה.
אני חושבת שהחוק הנ" ל נועד להגן על נשים בהריונות, שלא יווצר מצב שבגלל שהן בהריון/ אחרי לידה יפוטרו או כל דבר אחר.
פיטורים זה כלי ששיך למעסיק שבעזרתו הוא מסנן את העובדים אצלו.
אני לא חושבת שנכון "לנצל" את החוק הזה בכל מיני מקרים בהם המעסיק רוצה לפטר, בגלל סיבות אחרות, וכביכול לכבול את ידיו...
אני לא כותבת את זה ישירות לפותחת, אלא בכללי..
מקווה שלא פוגע במישהי, רק רציתי להאיר משהו נוסף.
ולפותחת. קודם כל חיבוק. דבר שני אני באופן אישי ממש לא הייתי רוצה לעבוד במקום שלא רוצים אותי.. נראה לי לא כיף בכלל..
לא מכירה את הפותחת ואת המקרה המדוייק אבל לא נראה לי שהסיבה שהמנהלת מצאה מחנכות אחרות היא דוקא בגלל שהפותחת כרגע בחופשת לידה. לפי הפרטים שמסרה, בספטמבר היא תהיה אחרי סיום חופשת לידה כך שאם המנהלת חושבת שהיא מורה מתאימה היא היתה מעסיקה אותה כי הלידה כבר לא שיקול.
אם זה המצב אז בהחלט מדובר על ניצול החוק כדי לחייב מנהלת להעסיק מורה שללא חופשת הלידה היא לא היתה מעסיקה ורק בגלל החוק נכפה עליה לא לפטר אותה.
בעצם מה שקורה זה שבגלל החוק הזה נשללת מהמנהל זכותו הטבעית, וגם חובתו כלפי התלמידים שלו, לסנן את עובדי ההוראה שלו ולהתאים אותם לצרכי בית הספר.
הגיעה אליו מורה חדשה. הוא התרשם שמסיבה כלשהי היא לא מתאימה לבית הספר שלו. אבל בגלל שבמקרה היא ילדה באמצע השנה ובתחילת ספטמבר עוד לא יעברו 60 יום מסיום חופשת הלידה, הוא חייב להעסיק אותה במשך שנה שלימה נוספת למרות שהיא לא מתאימה!
החוק נועד להגן על עובדת שכן מתאימה והמנהל עלול לשקול לא להעסיק אותה רק בגלל הלידה.
ניצול של החוק הזה כדי לכבול את ידיו של מנהל שרוצה לפטר עובדת מטעמים אחרים- בעיני יתרום לפגיעה רבה יותר בציבור הנשים הצעירות שמחפשות עבודה.
אם היו לה סיבות אחרות לפטר ולא עודף כח אדם- היא היתה יכולה לפנות למשרד התמ"ת ולהוציא אישור מיוחד לפטר עובדת בהריון או בחופשת לידה.
הרי בתכלס הרבה יותר נוח עובדת שלא נמצאת בחופשת לידה או בהריון בשנה הקרובה.
זה נועד כדי להגן על הנשים ולא כדי לכבול מנהלים
מהבחינה הזאת המנהלת מקבלת מורה שמתחילה לעבוד מיד בתחילת השנה והסבירות שתלד במהלך השנה לא שונה מכל אחת אחרת (ואולי אפילו יותר נמוכה כי היא ילדה ממש לא מזמן) כך שלהגיד שהסיבה היא אי הנוחות בהעסקת עובדת בחופשת לידה לא שייך כאן בכלל.
במקרה הזה אני משוכנעת שלמנהלת יש שיקולים אחרים לא להעסיק את המורה, אבל לפנות עם זה לתמ"ת זה הליך מורכב ולא נעים לשני הצדדים (למשל כי היא תצטרך לפרט למה היא לא מעוניינת להעסיק את המורה מבחינה מקצועית) ולכן היא מחפשת דרך אחרת לסיים איתה את ההתקשרות המקצועית.
או את טובתך האישית?
קצת קשה לי להבין את ההצטדקות.
לעבוד במקום שלא רצויים - ודאי שזה לא נעים.
אבל עוד יותר לא נעים להיות שנה שלימה בלי עבודה ובלי פרנסה.
אפשר לחפש במקביל, אבל מכאן ועד "להתחשב בבית הספר" ולא "לנצל את החוק ולכבול את ידי המעסיק" - הדרך רחוקה.
בדיוק לכן יש חוק.
אם החוק הזה ינוצל למקרים שבהם המעסיק לא מעוניין להמשיך להעסיק את העובדת ללא קשר להריון ולידה הוא מראש יעדיף לא להסתכן ויעדיף לא לקחת עובדת שעלולה לתקוע אותו.
במגזר הכללי זה פחות קריטי כי מקסימום הוא יכול לפטר אותה 60 יום אחרי שהיא חוזרת.
במקרה של עובדת הוראה זה הרבה יותר בעייתי כי הוא מחוייב אליה עד סוף שנת הלימודים!
ובלי להיכנס למקרה הספציפי של הפותחת, כי באמת יתכן שהיא מורה מקסימה ונהדרת וסתם נפלה על מנהלת נוראית, גם כאמא אני מעדיפה שהחוק לא ינוצל לרעה. היית רוצה שהילד שלך יקבל מחנכת גרועה שהמנהל מחוייב להעסיק רק בגלל החוק הזה? אני לא!
שוב, החוק נועד להגן על עובדת מפני פיטורין בגין ההריון והלידה. אבל ההריון והלידה לא אמורים להוות חסינות מפני פיטורין. ולערב את התמת זה לא לטובת העובדת.
ממש לא כדאי להביא מנהל למצב שהוא יהיה חייב לכתוב בצורה מפורשת את מה שגורם לו לא לרצות להעסיק את המורה כי זה עלול דוקא להזיק לה. לדעתי במקרה כזה עדיף לבקש מהמנהל מכתב המלצה יפה ולפנות לבתי ספר אחרים לחפש עבודה. הרי זה בכל מקרה מה שהפותחת היתה צריכה לעשות אילו לא היתה בחופשת לידה והיו בכל מקרה מפטרים אותה כי נשמע שזה בדיוק מה שהיה קורה.
שדרשו הסכם קיבוצי כזה שמחייב העסקתם לכל השנה. לי זה נשמע הזוי!!! וזה מה שפוגע בתלמידים!
ואם בתחום ההוראה עסקינן - קשה לי להאמין שניצול לרעה של החוק יגרום לכך שלא יעסיקו מורות בגיל הפוריות... אז את מי יעסיקו, אם לא אותן?!
ולגבי מחנכת גרועה - אם לא פה היא תהיה במקום אחר...
מצטערת בצערך....
נשמע ששווה לעשות איתה שיחה מלב אל לב. את נשמעת מורה שאוהבת ורוצה להשקיע.
לא בצורת מלחמה. אבל בהחלט לבוא כמו אחת שיודעת את הזכויות שלה. אבל לא בקטע של לנופף בהם מולה.
קודם כל, מבחינה חוקית, הבנתי מהשירשורים כאן שהחוק איתך. כרגע, גם מבחינת ההסתכלות שלה, תוכלי להיות מחנכת טובה, ותוכלי להסביר לה את הרצון שלך לחזור לעבוד ולהשקיע בעבודה.
אם היא מצאה מחנכות אחרות, עדיין יש לך זכות קדימה עליהן, כי את כבר היית בתוך המערכת.
את יכולה להסביר לה את ההסתכלות שלך, והרצון שלך לחזור לעבודה ולהשקיע את כל מה שאת יכולה.
אני חושבת שאם תהיי טובה, היא לא תרגיש בסוף השנה צורך "להתנקם" בך על תחילת השנה. המנהלות עושות בדרך כלל שיקולים מערכתיים ולא קטנוניים, ומי שהיא טובה, ירצו להשאיר.(מה גם שיכול להיות שהיא שוב לא תוכל לפטר אותך. לא בונים על זה, אבל אחותי, שהיא מורה מעולה, קיבלה קביעות רק בזכות זה. רצו לפטר אותה משיקולים מערכתיים ולא יכלו בזכות הריון ולידות רצופים. בסוף הרויחו אותה להרבה שנים, עד שהתחילה להתפתח וכיום היא מרצה במכללות ומאוד מוערכת במערכת)
וזה כל כך מצער שאת צריכה עכשיו להתעסק בדבר הזה. אני חושבת שבדיוק בשביל מקרים כאלה קיים החוק. קבלי חיבוק חזק!
גם אני כרגע מובטלת ומחפשת עבודה ויש לי ילדים קטנים בבית.
אבל---
אני (בע"ה) לא יכריח אף פעם מישהו שחושב שאני לא מתאימה לעבודה מסויימת להישאר שם בכוח.
אני לא מתכוונת למקרי קיצון בהם מנהלת נופלת אישית על מורה.
אלא לבוס מחליט שעובד מסוים לא יכול להישאר בגלל המקצועיות שלו.
לא הייתי רוצה שהרופאה שלי, הטכנאית אולטאסאונד שלי, הפקידה בבנק שלי- תהיה שם רק בגלל ששלא היה אפששר לפטר אותה כי ילדה.
זה בכלל לא מופנ האישית לפותחת. אין לי מושג מה המצב שם.
החוק הזה נועד להגן על הריונויות. לענד לא נכון ולא מוסרי לנצל אותו גם להקשרים אחרים
כעבור חודשיים מהחזרה לעבודה.
אף אחד לא מפסיד מזה.
מה שאת אומרת זה בעצם: אני יודעת שאני עובדת דפוקה, למעשה חבל למקום העבודה להחזיק אותי, אז אעשה טובה לאנושות ואעזוב בהריון/אחרי לידה למרות שלפי חוק אני מוגנת.
לא כך?
ומה אז? לעשות מיד הסבת מקצוע, כי הרי אני דפוקה במקצוע.
אז אני מסכימה איתך בכך שלא חכם לעבוד במשהו שאת לא טובה בו.
אבל בין זה לבין לוותר על חודשיים עבודה כדי להועיל לאנושות, הדרך רחוקה.
אני לא חושבת שאותה מורה חושבת שהיא לא טובה כמורה. זה לא המצב.
וגם אם כן - יש דרכים להשתפר, ללמוד, לקבל נסיון. לא ישר קמים ועוזבים מקצוע.
ואני רוצה לקנות לה מתנה
לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.
מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)
כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)
לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)
אם כן - אז איזה משחק כדאי?
אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...
(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)
חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.
פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.
אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...
לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.
אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)
אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?
תודה על שאר הרעיונות!
מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...
אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)
שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.
יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.
לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.
יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.
(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב
לא רואה בזה בעיה
כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות
אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים
ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם
נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים
זה טבעי שיש בובה אהובה
אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן
כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.
באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...
(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)
אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה
אצלי רק הוא עם חפצים כאלה
(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)
אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה
היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).
נשמע קצת יותר מדי
אבל היא עדיין קטנה
יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד
אני לא מבינה בזה
אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות
ימים שלמים היא משחקת בזה
גם בימבה היא אוהבת
אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...
אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).
את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.
בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).
בהצלחה!
ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈
(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)
הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)
וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'
אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)
ממש לא מסכימה.
חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק
אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.
האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?
שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).
ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...
שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.
האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.
אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב
אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".
מסייגת שכמובן לא ראיתי...
אבל נשמע ממש בתחום הסביר
או בעצם לחופשת מחלה שלפני?
אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.
ימי מחלה יש בשפע
להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..
בקיצור ממש תוהה מה לעשות
אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..
ילדתי רגע לפני שבוע 37.
חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.
אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.
וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...
יצאתי בשבוע 35
קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה
היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני
בשבילי זה היה מאד נכון
לנוח בבית להיות בקצב שלי
לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו
ולהגיע ללידה בנחת
ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)
אלא אם כן ילדתי לפני..
הכי טוב זה כמה ימים לפני
לא מידי הרבה
שיהיה בשעה טובה לידה קלה
בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...
אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה
בין שבוע לשבועיים
למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה
תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..
בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה
אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים
יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣
אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.
אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.
למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.
ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה
איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..
לקחתי לתשומת לבי.
אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה
ילדתי אחרי שבוע
מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני
בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.
בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.
לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.
ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ
ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...
אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.
בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)
והייתי זמינה מרחוק לבלתמים
זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה
וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.
הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.
לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..
אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי
חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.
אבל ילדתי ב37
בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.
ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.
יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.
הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.
היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.
אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות
יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.
אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח
אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי
ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.
תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.
אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),
אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.
הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.
אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.
תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...
אז כן הייתה לי תעסוקה.
אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!
אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)
יצאתי ב37 וילדתי ב41++
הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי
עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:56
אני לא מסוגלת לריב איתו על כל דבר
מרגישה שהוא שולט ברגשות שלי
בוחן אותי בלא ידיעתי ואז בא בטענות אין סוף
נכון אתה עוזר
וזהו! זה הבית שלך זה הילדים שלך
גם אם קשה לי איתם כשהם נזרקים עלי בלי תיאום ציפיות כי החלטת ללכת למניין עכשיו בלי לדבר על זה כמו בני אדם
ואז הוא מתפלא שיש לי אנטי עצום מהדת
נכון שזה לא התפילה, זה יכל להסתדר עם התפילה
זה אתה, כי אתה לא מתווך ולא מתאם
למרות שכבר דיברנו בלי סוף על זה שאני צריכה תיאום ציפיות כי אני בן אדם אכזר
ואם אתה שואל ואני אומרת לא זה לא מעניין אותך בכלל
כבר עדיף שלא תשאל
לא מסוגלת להכיל יותר את זה
בא לי לזרוק אותו לפעמים
לקחת פסק זמן מהזוגיות הזאת בגלל משפטים כמו "בוא נראה אותך עושה את מה שאני עושה בבית גם בלי צום"
חצוף
נכון, ואז יוצאת ממני מפלצת
ואז אני מרגישה כישלון כבן אדם כאישה וכאימא
ולא מעניין אותי שכלפי חוץ אתה הבעל המושלם עאלק
איכס
יש עוד כמה דברים חשובים שלא יכולה לכתוב מאאוטינג
אין אופציה כרגע לטיפול זוגי אז אל תציעו
אז לפחות תקבלו בהבנה ותנו לי חיבוק
כי את החיבוק וההערכה על כל מה שאני כן -אני לא מקבלת מבעלי
אז לפחות מנשים זרות עם לב של אישה שמבין אותי וסליחה על הבלבול בין הגופים השונים
מוזמנות לתת עצות קטנות כדי שאחיה איכשהו
נשמע כואב ממש.
נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.
אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏
לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.
שוקו חם.
עוגיה.
איזה שיר שמרגש אותך.
משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.
ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.
♥️
את ראויה להרבה טוב 😘
כשיש פער בין איך שזה נראה
לבין המציאות
שאי אפשר להתלונן
שיוצאים קטנים
קשוח
דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..
שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?
שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!
הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך
ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי
שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.
זה נשמע לי קצת מטריד.
אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה
מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂
מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.
מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.
בהצלחה❤️
את טוב גדול, יש בך כוחות.
בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.
שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה
היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת
גם לפני שהפכת לאמא
(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)
להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.
להיזכר מי את.
תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך
תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי
או כל ערב
מתי שאת צריכה.
להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"
אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.
כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו
יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.
קודם כל את
למצוא את הכוח שלך
להאמין בעצמך.
נשמע קשוח וכואב.
ועצתי;
כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
שאישה לא צמה בהיריון בצומות קלים... וגם בהנקה, לפחות כשהיא האוכל הבסיסי של התינוק...
אין עניין להחמיר מעבר. (אלא אם כן זה הפסק של הרב שלכם)
3 ילדים מפספסים
שלא יתרגל..
אלא ישר מכבסים...
אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.
גם כרבולית עבה עובדת.
ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף
לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...
והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות
ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד
והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....
מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.
כבר הרבה זמן מחפשת
למזרן
הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...
רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.
הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....
והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.
ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...
ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.
יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.
מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..
אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.
כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.
ולתלות בשמש
אין מה לעשות
רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.
הולכים לפני השינה
ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון
זה גנטי ממש.......
אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.
בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.
הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!
ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.
וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.
ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.
חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות
כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים
המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.
ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי
ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!
למה הכל כל כך לא פייר כאן????
אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?
תפני לחריגים
ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש
מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)
ומשתנה בין קבוצות גיל
על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר
אני בשוק איך המחיר קופץ!!
זה היה שנה שעברה
ואם זאת תקינה מורחבת
ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה
לגבי החודש, מבינה אותך....
תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈
כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?
אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...
משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000
ויש גם באיזור ה2,000
ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת
איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו
למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע
והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים
מה עכשיו תעשי?
מעצבן.
מבאס ממש
משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח
בגלל הפרש של 5 ימים.
אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄
אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.
פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי
בצבעים מיוחדים וספציפיים.
יש לכן?
אזור ירושלים.
מבחינתי אפשר גם אונליין אבל מתלבטת אם אפשר לראות ככה את הצבע מספיק טוב
אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי
יש להם אתר וגם סניף ביפו.
איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.
עברתי תקופה מאד לא פשוטה אחרי לידה (שבאו לידי ביטוי בגלל אירועים מהעבר).
כבר כתבתי בקבוצות בפייסבוק ועדין לא מצאתי את האחת...
בבקשה בבקשה!! אם את מכירה פסיכולוגית טובה- מישהי באמת עמוקה וחכמה, מישהי שיודעת להוביל תהליכים ליצירת חוסן, בבקשה תכתבי לי.
מישהי שתסכים לטפל בי דרך זום כי זו הדרך היחידה שאצליח
חייבת להיות פסיכולוגית או עו"ס מוסמכת כדי לקבל החזרים
מעדיפה ממש גיל 45+, ושיש לה זמינות. כמו כן דתיה יראת שמיים חשוב לי מאד
עדיף כן מישהי מאיזור ירושלים כדי שאולי פגישה אחת או 2 יהיו פרונטלי
תודה מראש, שנה טובה!!
דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.
קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..
אשמח למספר אם יש לך
יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי
באיזור ירושלים
ם לך תפני אלי בפרטי
מנסיון אישי
מירושלים, באזור נגיש
תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.
היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.
דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.
וגם מקבלת בזום.
קיצור שלחי לי האישי.
מקווה שבאמת יהיה לה זמינות
מעולה, שלחי חי באישי
