משה קיבל תורה מסיני וכו'..
120 אנשי כנסת הגדולה תיקנו תקנות וגזרו גזרות לחיזוק התורה והאמונה.כמו: קביעת נוסח התפילה בגלל שהעולים לא ידעו לשון הקודש.
תקופת הזוגות- תנאים ראשונים- נשיא הסנהדרין ואב"ד.
ריב"ז אחרי חורבן בית שני, תיקן תקנות לזכר המקדש כמו נטילת לולב במדינה 7 ימים.
המשנה ומדרשי ההלכה- זרעים- מצוות התלויות בארץ. מועד- שבת ומועדים. נשים- כינון ופירוק משפחה. נזיקין- בין אדם לחברו בנזקים, ממונות ועוד.. קדשים- מקדש. טהרות- טומאה וטהרה. המשנה מקוצרת ומתומצתת. ברייתות- משניות מחוץ למשנה. תוספתא- קובץ ברייתות בעריכת רבי חייא. מדרשי ההלכה- מסודרים כסדר פסוקי התורה. עוסקים בעיקר בנושאים הלכתיים בתורה. יש מדרשי הלכה לכל החומשים חוץ מבראשית.מכילתא, ספרא וספרי X 2
תלמוד ירושלמי ובבלי- תמצית דברי האמוראים שהם פירוש למשנה. אין תלמוד לכל הסדרים.
מדרשי אגדה- בתלמודים יש גם דברי אגדה בנוסף לנושאים ההלכתיים. יש גם מדרשי אגדה בנפרד מהתלמוד ובהם דרשות ופרשנויות לכתובים,מעשי חכמים ועוד.

אחרי האמוראים- סבוראים. כי הם הסבירו את ההוראות וההלכות בתלמוד (פעם ראשונה שאני שומעת על זה..)
אחרי זה גאונים. שהם ראשי הישיבות בבבל. חיבורים משמעותיים בתקופה- סידור של רב עמרם גאון, שאילתות דרב אחאי גאון ואיגרת רב שרירא גאון.
תקופת הראשונים- 4 השבויים, רבנו חננאל, הריף, הראש, רשי..

כל מה שהרמבם עשה בספרות ההלכתית. ידוע.
יש ספרים בעולם. אני מכירה אותם נראלי.
שותים- כמשמעו. עוד מתקופת הגאונים. מה קרה למהרם מרוטנברג?
ביאורים חדשים- קהתי, שטיינזלץ, שוטנשטיין.
דף יומי

יש מכוני מחקר תורניים כדי לפתור בעיות בנושאים- טכנולוגיה (כמו מקרר בשבת) חקלאות ומצוות התלויות בארץ- שמיטה וזה.. ורפואה.
מאגרי מידע מתוקשבים
סוף חלק א
חזק חזק ונתחזק.

וזה היה נשמע כאילו יש איזה סיפור מאחורי זה שמנסה להתמצת.

התורה שבעל פה מפרשת את התורה שבכתב.
*יעודה של התושבע*
תושבע= הלכה למשה מסיני, מסורות חכמים, פרשנות, תקנות, גזרות ומנהגים.
משל-חיטים ופשתן- לחם ומפה
*מדוע התורה שבע"פ לא ניתנה גם בכתב??*
מדרש תנחומא- כדי לשמר את הייחודיות של עמי כי את התורה שבכתב האומות יתרגמו.
הרב יוסף אלבו- אי אפשר לכתוב בתורה שבכתב את כל הפרטים, לכן לומדים ממנה את העקרונות ובכל דור מבינים מהעקרונות את הפרטים.
המהרל מפראג- בתורה שבכתב- יסוד המצוות ומהותן.בתורה שבע"פ- הפרטים המעשיים.(שבת)
הרמב"ם- העיקר השמיני הוא להאמין שבסיני ניתנה התורה שבכתב ושבעפ. כל מה שאנחנו עושים היום זה מה שה' אמר למשה.

כתיבת התושבע:
הרמבם מסביר את מהלכו של רבי- עד תקופתו היו לומדים את התושבע בעל פה. ורבי קיבץ הכל למשנה כדי שלא תישכח התורה בגלל הצרות הרבות.
מאז התחילו להעלות דברי תורה על הכתב.

*סמכות חכמים- מאז ועד עתה*
מה מקור הסמכות?
תלמוד ירושלמי ובבלי- כל מה שאומרים חכמים כבר ניתן למשה בסיני.
איך אומרים על מקרא מגילה ונר חנוכה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו? איפה ציוונו? תלמוד בבלי- לא תסור.
הרמבן- אפילו אם חכמים אומרים משהו שנשמע הפוך לגמרי מההגיון יש לשמוע להם, כדי שלא תעשה התורה כמה תורות.
משנה ר"ה- רבי גמליאל ורבי יהושע ביו"כ. רבי גמליאל ציווה על רבי יהושע. רבי עקיבא אומר- אשר תקראו אתם... רבי דוסא אומר על שבעים מזקני ישראל- שבכל דור ודור.
רמב"ם- מה שכתוב בגמרא התקבל על כל ישראל ולכן זה מחייב את כולם.
הראי"ה קוק- סמכות חכמים תלויה בהסכמת האומה. העם נותן למנהגים כח. כמו רבינו גרשום.
הרב יוסף קארו- בכל דור החכמים לא חולקים על הדור הקודם.
החזון איש-בכל דור יש יחידים ששליחותם היא להורות הלכה לישראל. ואז הם נחשבים כמלאכים, ועל פיהם נקבעות הלכות חמורות.
יש הסכמה כללית בעמ"י על השו"ע והשגות הרמ"א עליו.

חומרת שפיכות דמים.
תלמוד בבלי- בעוון שפיכות דמים ביהמ"ק חרב, ושכינה מסתלקת מישראל. הרצח מטמא את הארץ, ואז עמי לא ישב בארצו, ושכינה תסתלק מהארץ.
רמבם הלכות רוצח- שפיכות דמים זה השחתת ישובו של עולם. וזה העוון הכי חמור. אפילו לאחאב נזכר הכי החטא עם נבות למרות כל החטאים שעשה.

נהיגה שלא בזהירות ופגיעה שלא בכוונה תחילה.
3 דרגות של רוצח בשגגה:
1. שוגג גמור-שגולה לעיר מקלט.
2. שוגג הקרוב לאונס- שקורה משהו שבדכ לא מצוי והוא פטור מהגלות
3. שוגג הקרוב לזדון-פשיעה ורשלנות ולא גולה כי הגלות לא תכפר לו.
הרב עובדיה יוסף-
ש: האם מותר לכהן שגרם לתאונה קטלנית לישא כפיו בברכת כהנים?
ת: אם התאונה נגרמה בגלל רשלנות וחוסר ציות לחוקים של הנהג, זה שוגג הקרוב לזדון ולא נושא כפיו, אפילו אם יצא זכאי בבית משפט מחוסר הוכחות. אבל אם נהג בסדר והתאונה היתה אונס גמור- מחלוקת.

נהג עייף, שיכור או תחת השפעת סמים:
רמבם- אדם מועד לעולם.
הרב יואל סירקיס- גם מי שגרם לנזק כשהיה ישן או שיכור, חייב לשלם כיון שהוא הביא על עצמו את המצב הזה.
הרב וואזנר-
נהג שנרדם בנסיעה ארוכה- אם זה קרה בהתחלה- זו אשמתו כיון שהתחיל לנהוג עייף. אבל אם נרדם לקראת הסוף זה הגיוני שדבר כזה יקרה לאנשים בנסיעות ארוכות ובמיוחד בלילה אז לא בטוח שהוא אשם.
הרב עובדיה יוסף- נהג שלא ישן טוב לפני הנסיעה ולכן נרדם, זו אשמתו וצריך לשלם כי היה צריך לעצור ולנוח כשהרגיש שמתעייף.
על החובה לנהוג בזהירות.
הרב אביגדור נבנצל-
אדם שנוהג ברשלנות- גם אם בסוף לא קרה כלום זה דבר נורא להתרשל בשמירת נפשות. ויש לו דין רודף. גם אם זה דין רודף של עצמו.

הלל כשנגאלים מצרה.
תלמוד בבלי- מי אמר את ההלל? נביאים תקנו אותו שיאמרו ישראל על כל צרה שבאה, וכשניצלים יאמרו אותו כתודה על הצלתם.
רשי שם- אם תבוא צרה עליהם ויושעו ממנה, יאמרו הלל על הצלתם.
רב אחאי גאון- הללו את ה' כל גויים- האם בגלל שגבר עלינו חסדו יהללו את ה' כל הגויים? אלא שהגויים יהללו על מה שה' עושה איתם, קל וחומר אנחנו נהלל על שגבר עלינו חסדו.
הרב המאירי- כל יחיד שהיתה לו צרה ונגאל ממנה *רשאי* לקבוע לעצמו הלל באותו יום כל שנה אך ללא ברכה. וכך גם הציבור רשאי. וכך עשו הנביאים.
החתם סופר- *חייבים* לקבוע יום טוב על הצלה ובודאי על הצלה ממות לחיים (ומעבדות לחירות?)

מהי תשובה?
הרמב"ם- מי שעבר עברה חייב להתוודות כאשר עושה תשובה.
ומה היא התשובה? היא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... וכן יתנחם על שעבר...
ותשובה מושלמת היא: ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם.
תשובה ויו"כ מכפר רק על בין אדם למקום ולא בין אדם לחברו עד שיתן לחברו מה שחייב לו וירצהו. וחייב לרצות אותו אפילו אם רק פגע בו בדברים. לא סלח- שולח 3 אנשים שיבקשו סליחה. לא סלח- עושה ככה עוד פעמיים. לא סלח- בעיה שלו. ואם זה הרב שלו- חייב לבקש סליחה אפילו 1000 פעמים. אדם צריך להיות רחמן ולסלוח.
הרב קוק- התשובה הראשית היא שישוב האדם אל עצמו וכתוצאה מכך ישוב אל ה'. ותהליך זה קורה באדם יחיד, בעם, באנושות ובכל העולם.
הרב שטיינזלץ- התשובה היא לא דוקא מעברות. זה גם חזרה, שיבה למקום, הביתה.. התשובה נבראה לפני בריאת העולם. זה מוכיח שהיא לא תלויה בעבירה. התשובה היא השיבה והפניה אל ה'. צריך תשובה של התודעה, על החיים ללא הרגשת נוכחות ה'. התשובה צריכה להביא לשינוי התפיסה.
הרב פיינשטיין-
מדבר על השבת גזלה.
אם לא מכיר ולא יודע למי להחזיר- צריך להחזיר לצרכי ציבור. ולא לצדקה.
אם גנב כשהיה קטן- אם הגזלה קיימת- יחזיר. ואם היא התבזבזה/נאבדה כשהיה עוד קטן לא צריך להחזיר. אבל אם זה קרה כשגדל- קרה באונס- פטור. ואם שומר שכר היה חייב בזה- חייב.

אשכרה.