שאלה מביכה קצת...סמיילי זה מאסט
אנחנו לא נשואים טריים..
האם יש לאיזה זכות לדרוש מבעלה להסתכל לו בפלאפון ?האם זה בסדר ולגיטימי מעצם העובדה שאני אשתו או שזו סקרנות וחטטנות נטו לפרטיות שלו?
לי אין שום בעיה שהוא יסתכל לי בפלא מתי שרק ירצה אבל הוא ממש ההיפך...זה לא מעצבן קצת?!
אני באמת שואלת כדי לדעת..
איזה קטע,איזמרגד

היום הסתכלתי באתר רשת ובדיוק דיברו על זה בערוץ 2 - קישור

 

אני די מסכימה עם מה שנאמר..

צריך איזון, מצד אחד בני-זוג לא אמורים להסתיר דברים אחד מהשניה,

ואם מסתירים, אז זה מראה שהזוגיות ממש לא בריאה.

לכן, בן-זוג לא אמור להחביא דברים בפלאפון או במחשב מבן-זוגו.

 

מצד שני, אסור להיות קנאי מדי / אובססיבי / חטטני / משדר חוסר-אמון.

 

בקיצור, מצד אחד לשדר אמון אחד בשניה, ומצד שני לדאוג שאין הסתרה.

 

וכמו שאמרו שם בסוף, "קנאה זה כמו מלח, שמים קצת - זה טעים, שמים הרבה - זה לא אכיל!"

(ואם לא שמים בכלל - אז זה דלוח ולא טעים!)

אז ככה...סמיילי זה מאסט
אני לא חושבת שזה בקטע שלהסתיר..אני סומכת עליו..אלא בקטע שהוא קנאי לפרטיות שלו בצורה שאני לא מבינה את זה לפעמים...אני לא אובססיבית..אבל לפעמים סתם בא לי לקחת את הפלאפון שלו ולהסתכל...מבלי להרגיש שזה דבר אסור או פולשני..
למה הפרטיות שלו מתבטאת בלהסתיר ממך את מה שיש לו בפלאפון?איזמרגד


לדבריו הוא לא מסתיר שום דבר פשוט יש דברים אישייםסמיילי זה מאסט
למשל בינו לבין חברים שלו ...
טוב, ביני ובין בעלי זה ממש לא כך.איזמרגד

אני אמנם לא מחטטת לו בכל השיחות שלו עם החברים,

וממש לא מחטטת לו במייל ומבקשת הסברים על התכתבויות.

 

אבל באופן כללי, אנחנו לא מסתירים זה מזה כלום,

אם אני רוצה, הוא נותן לי את הפלאפון שלו (והוא לא מנסה לבדוק מה אני רואה),

וגם אני נותנת לו את הפלאפון שלי חופשי.

 

כ-ל החפצים שיש אצלנו בבית, הם של שנינו בשותפות, וככה אנחנו מתייחסים אליהם..

(חוץ מארבעת המינים בסוכות, שהוא אמר לי שכדי לקיים את המצווה ביום הראשון - אז זה רק שלו.)

 

אני מנסה לחשוב, איזה דברים אישיים יש לו עם החברים שצריך להסתיר מהאשה?

את מסתירה ממנו דברים?

 

הדבר היחיד שבעלי הודיע לי חד-משמעית שהוא מסתיר ממני,

והוא גם ביקש ממני שלא אנסה 'לסחוט' אותו - זה מידע צבאי מסווג.

ועם זה אין לי שום בעיה!

(ואת זה הוא גם לא שומר בפלאפון או במחשב)

סיפורים אישיים של חברים למשל?יעל מהדרום
לק"י

מאוד הגיוני.
לא כל מה שחברה מספרת לי אמור להגיע לבעלי. וזה גם לא בהכרח מעניין אותו (לפעמים אני מספרת דברים בעילום שם).

זה לא סודות ביננו, זה דברים אישיים שאחרים סיפרו לי ולא לו.


כתבתי בכללי.
לא רק לגבי הודעות בפלאפון...
אבהיר את עצמיאיזמרגד

אנחנו לא מחטטים זה לזה בפלאפון - כי באופן כללי יש אמון.

 

אבל אנחנו מתנהגים במדיניות של שותפות שאין מה להסתיר אחד מהשניה,

כל אחד מאיתנו מכיר את כל הקודים אחד של השני, ואין בעיה לאף-אחד שהשני ייקח לו את הפלאפון או את המחשב

אתם משתפים אחד את השני גם בדברים אישיים של אחרים?יעל מהדרום
לאאיזמרגד

אבל לא בגלל זה בעלי יגיד לי לא להסתכל בפלאפון/מחשב שלו

ברור. בגלל שיש אמון בסיסי שגם לא "יסתקרנו" על מה שלא שייך..ד.


אני גם כמו בעלךמודדת כובעים

ויכולה מאוד להבין אותו.

זה לא קנאות לפרטיות, אלא התנגדות לחשיפה מוחלטת של ה-כ-ל...

 

גם לא אין כלום להסתיר, אבל אין לי כוח להתחיל להסביר כל מייל/שיחה שביצעתי.

 

אולי זה קצת מעליב אותך, כבת זוג, אבל תנסי גם להבין שיש אנשים עם אופי אחר...

 

 

 

 

נשמע שאת חושדת במשו.. לא סתם בא לך להסתכל ..אנונימי (2)

לו בפלא'..,  נכון ?

אז נראה לי שלפני שמתחילים ממש לבדוק.. כדאי לך פשוט לדבר איתו ...

את לא נשואה טריה ,כדבריך, ואני בטוחה שתצליחי לעשות את זה נכון.בעדינות וברגישות.

 

זה יעשה לשניכם טוב!!

 

זה טריקיישמח משה

בעיקרון אני בגישה שלכל אחד צריך שיהיה את המרחב האישי שלו, האינטימי שהוא סגור עבור הבן בת זוג. 

לגבי הפלאפון, הרבה פעמים בעיקר בזמנים הראשונים שלפני חתונה ולאחריה, החתן מתייעץ רבות עם חברים / רבנים ומשתף אותם במה שעובר עליו, על החששות ועל .. המגרעות של הכלה החסודה... או על דברים שהוא מתמודד ברמה האישית, והוא ממש לא רוצה שהאישה תראה את זה. (השתמשתי בלשון זכר אבל זה תקף לגבי נשים אותו דבר בדיוק) 

או דבר מאוד מאוד נפוץ שהחברים משתפים אותו בדברים אישיים עליהם וזה עלול לפגוע בהם. 

 

לדעתי אין בעיה להראות את המכשיר סתם לגלישה ואפליקציות,  אבל לחטט בהודעות ומיילים וווטסאפ זה עלול להיות לפעמים חדירה למרחב אישי. 

 

באופן טבעי אחרי החתונה , נעשים יישור קו כי חיים יחד אז מן הסתם יש הקפדה טבעית על ההודעות וחברים כבר לא מרגישים בנוח לשלוח הכל, וככל שעובר יותר הזמן , עוברים לערוצי תקשורת אחרים ולכן זה הופך לטבעי יותר. 

 

אבל אם האדם שומר בקנאות יתרה על המקום הזה תמידית, זה יתכן ועלול גם להיות הסתרה של משהו וגם יותר משהו לא נעים. 

 

כנות, שקיפות ופרטיות - תשובה לסמייליכלים שלובים

ובכן סמיילי - זו שאלה אמיתית וטובה.

מצד אחד - הרצון של אישך בפרטיות הוא אמיתי וחשוב - לעולם הוא יהיה הוא ואת תהיי את. ולכל אחד מכם יהיו חיים משלו/ה. האינדבדואל הייחודי שלו - מי שהוא כאדם נבדל ממך - זה מה שמשך (ובע"ה עדיין) אתכם זל"ז.

חדירה למרחב הפרטי שלו מרגישה לו כדבר מערער את המרחב - וזה בהחלט מובן.

מאידך - הרצון שלך לכנות ושקיפות מלאה הוא אמיתי לא פחות. כשיש סודות בקשר... זה לא כ"כ בריא.

 

ההצעה שלי היא לשוחח על כך בצורה של שיתוף ו"שיקוף" (תוכלי לקרוא עוד על כך במאמר "כלים לדיבור מקרב"). בלי להאשים ובלי למהר להגיע למסקנה מעשית. ממש להניח את ההחלטה לרגע בצד (להחליט לא להחליט) וכל אחד/ת ישתף מה חשוב לו/ה. ואז תוודאו שהבנתם זה את זו ע"י "שיקוף" - משהו כעין: "מה שאני מבין/נה ממה שאת/ה מספר/ת לי זה... האם הבנתי נכון?"

 

מקווה שעזרתי - אני לרשותכם

 

יהונתן שוּמֶר
 

"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית

054-4820637 orpnimi1@gmail.com

www.kelimshloovim.co.il

בד"כ לא עונה על שאלות כאלו..נינלה
בגלל שזה תמיד היה לי נראה מוזר שבני זוג יסתירו דברים ...אבל בדיוק השבוע קרה לי קטע שזה ממש מתאים לכאן בעלי עבר על הוואצאפים שלי סתם מתוך צחוק ואני ביקשתי ממני שיפסיק כי זה לא נעים לי.
הסתרתי משו? חס ושלום

פשוט היתה שם שיחה לא נעימה עם המנהלת שלי ועוד צחוקים עם חברות שידעתי שהוא יבקר (בראשו) כי הוא סגנון שונה ממני ורציתי להמשיך כמו שאני בלי להרגיש מבוקרת...
והכי מצחיק שאחרי שאמרתי לו שלא יקרא הוא אמר לי שהוא מבין אותי!
וגם לו זה לא נעים לעשות את כל השיחות עם חברים וכו תחת זכוכית מגדלת.
אבל אחרי שהוא העביר ולא התעקש ממש רציתי שהוא יקרא..כי הספיק לי המרווח נשימה הזה שקיבלתי שאני לא תחת השגחה ,
אז זה באמת נורמלי, שיתוף בין בני זוג לא אומר שהאישיות שלי צריכה להשתנות לפי הלך רוחו של בן סוגי ובטח שלא צריכה להיות השגחה..
סמכי עליו, למה לחשוד?
חשדות בתם מובילות לפעמים לדווקא..
בהצלחה!
מצד אחד זה פרטיו שצריך לכבדמושיקו

מצד שני צריך לדאוג שלא תהיה סיבה לדאגה משני הצדדים בגלל שסומכים אחד על השני.

 

שסיבת הבעיה נפתרת כל השאר הרבה יותר קל.

 

גל לצד ההפוכי - שיש לאחד מבני הזוג אפשרות גישה חופשית לרשת החברתית של בן הזוג השני  - גם אם הוא לא יסתכל שם אף פעם ,  זה שומר ..

לגבר יש צורך באפשרות להסתגר, להכנס ל"מערה"לשם שבו ואחלמה

זה פשוט צורך טבעי בריא של גבר

ולרוב אין אותו לנשים והן לא מבינות אותו

אז אולי זה נובע משם

ממליץ בחום על "גברים ממאדים ונשים מנגה" להרחיב בנושא

ונראה לי שנשים יותר סקרניות בכללי...יעל מהדרום
לק"י

לא נראה לי שבעלי מתעניין בהתכתבויות שלי במיוחד...
אז יש לי שתי תשובות , אחת תקינה ומנומסת , ואחת אמיתיתאקמול

קודם כל "זכות"  ממש לא רלונטי. מדובר בחיים שצריכים להיות בנויים על רקקצון טוב והתחשבות לא על "זכותי".

לעצם הענין, שתי תשובות.

1. 

תקינה ומנומסת:

 מה פתאום עולה בדעתך בכלל שהוא נמשך אחרי כל מיני דברים שכל מיני מסננים לא עוצרים. הכי טוב שתוציאי לך מהראש מחשבות שאת ממציאה מדמיונך הפרוע ושהן רק מקלקלות את האושר השמימי.

דברים כאלה שאת מדמיינת קורים רק אצל אחרים , אבל שזה יהיה אצלך? השתגעת?

תביני אותו. תתעלמי מזה והכל יהיה נהדר . 

2.

אמיתית 

  משהו כאן מפריע לך. בצדק. 

 זה ממש לא התחום שאני ארשה לעצמי ליעץ לך. אולי רק אקלקל? 

אל תדברי אתו על זה, אל תתקוטטי, רק תפני ליועץ נישואין  עם העובדות , רק עובדות לא מה שאת מפרשת מראות משהו לא תקין , ואם כן שידריך אותך 

אנחנו גם לא נשואים טריים אבל אני חייב לענות על זהיוני
גדלתי על זה שלכל אחד יש את הפרטיות שלו, לכל אחד מהאחים יש את המגירה שלו שאסור לאח אחר לפתוח וגם אבא ואמא לא פותחים (רק במקרים חריגים כמו החרמת נפצים לפני פורים וכדו'.. הייתי ילד בעייתי)
וגם אבא ואמא שידרו את זה תמיד, אבא אומר לאמא שהגיע בשבילה מכתב ולא פותח בעצמו וכנל גם שבגרנו והיו מגיעים אלינו מכתבים, אף אחד לא פותח מכתב של מישהו אחר, גם אם זה מהבנק וכולם יודעים מה כתוב שם
בקיצור זה עניין של חינוך, הפלאפון שלי מאוד משעמם אבל עדיין יש בו סיסמה ואין לאף אחד אישור לגעת בו בלי רשות. אם מישהו יגע בפלאפון שלי בלי רשות ארגיש כאילו פגעו לי בפרטיות, זה בדיוק כמו המגירה שהייתה לי בילדות!

יש אנשים שלא קיבלו חינוך כזה, בין אם זה בן יחיד ובין אם זה משפחה שמשתפים את כולם בהכל (החל בללקק ארטיק ביחד ועד לספר בשולחן שבת על המדוייטת החדשה) ואם הם פוגשים אנשים מהסוג הראשון זה באמת יכול ליצור התנגשות.



(אגב, היו לנו מגירונים שקופים של כתר שאפשר לראות מה יש במגירה גם בלי לפתוח אותה ועדיין לפתוח אותה זה כבר משהו אחר...)
אז בעלי הוא ממש מסוג האנשים השושוייסטיםסמיילי זה מאסט
בכלל בכל דבר בחיים מאוד אוהב פרטיות שקט ולהיות בצד כזה וגם כל המשפחה שלו כאלו כל דבר בשושו .אני הכי הכי הכי לא כזאת.הכל מסםרת.משתפת.וגם המשפחה שלי ככה מדברים על הכל..הדבר הזה בשוני המהותי מזה שנים מהווה כרועץ בקשר הזוגי שלנו..וכמו שאמת זה עניין של חינוך מבית..יווווו כמה שקלעת אבל ממשששש
ועם כל השוני הזה אני כל כך אוהבת את בעליסמיילי זה מאסט
שלא משנה מה תמיד אהיה איתו...
יופי!העני ממעש

וזה לא מחוייב שיהיה לרועץ!

אנחנו נשואים כעשר שנים בערך ומאז ועד היום הדבר הזהסמיילי זה מאסט
גורם ללא מעט ריבים וויכוחין..לצערי הרב
סבלנות. תעברו את זה. בהצלחה.העני ממעש


תודה..לא נראה לי שזה יעבור..החינוך שהוא קיבלסמיילי זה מאסט
מהבית כל כך איתן ששום דבר לא יזיז או ישנה אותו. בזה אמא שלו הצליחה מאוד..כל האחים ככה...אותו הדבר..
להיות כמו ההוריםהעני ממעש

זה גם משהו.

גם את כנראה כמו ההורים שלך..

 

(אני מדבר באופן חיובי לא סרקסטי!)

ולמה את רוצה להזיז ולשנות אותו?יוני
כתבת שאם כל השוני את אוהבת אותו ולא משנה מה את תמשיכי להיות איתו..
אז למה לא לכבד את זה שהוא כזה ולנסות להתמודד עם זה?

לתת לו מרחב ולא לחטט לו יותר מדי- מה שעונה על הצרכים שלו
ולמצוא לעצמך חברה לפטפט איתה ולהיכנס לעוד כמה קבוצות ווצאפ- מה שיענה על הצורך שלך...
יכול להיות עוד הרבה סוגים של התמודדות עם זה, סתם זרקתי
יש לי מלא קב וואצאםסמיילי זה מאסט
אחיות וחברות לשתף איתן
אבל הוא הכי .קרוב אליי.האדם הכי אהוב עליי.ולכן זה מעצבן אותי בגלל שאני מאוד אוהבת אותו וקנאית מאוד אליו..מאהבה
הרבה פעמים הוא לא מספר לי דברים על המשפחה שלו בטענה ש...סמיילי זה מאסט
הוא שוכח לספר..לא יצא לו..שזה לא מעניין אותו...אבל אותי זה כןןןןןן מעניין ואני כןןןווו רוצה לדעת...
את כל השיחות שלו עם המשפחה שלו הוא עושה דווקא כשהוא מחוץ לבית והוא גם התוודה בפניי על כך...
בקיצור...99 אחוז מהבעיות בינינו זה בגלל המשפחה שלו והחינוך ששונה משלי ב180 מעלות
אם מתברר שהעני ממעש

הנייד הוא צוואר בקבוק-

סימן ולא סיבה-

 

אז אכן כדאי שתעברו יחד על איך כ"א מכם רואה נושאים מהותיים בביתכם-

ספציפית המשפחה שלו.

חינוך.

שתהיי מעורבת בקשר אתם.

 

(אפי' שנראה בין השיטין שאולי את מעדיפה שלא להיות עם משפחתו. ואולי את חוששת שייראה לא טוב. אך באמת זה קורה במש' הכי טובות, ולגיטימי- כל עוד שנשמר כבוד וכו')

 

 

אממ אני חושבת שיש פה קצת יותר מהפרטיות בפלאפוןש.א הלוי
נשמע שאתם צריכים ללבן בניכם כמה דברים..
א. היחסים בינכם להין משפחתו - יכול להיות שהוא לא רוצה להיכשל בלשון הרע?או שזה עניין על שמירת הפרטיות של האחים והמשפחה? לא כולם רגילים לשתף את כולם בהכל, נכון שאת חלק מהמשפחה אבל לפעמים יש אנשים עם גישה קצת אחרת שמבחינתם אם לא נולדת למשפחה - אתה אפעם לא תהיה חלק ממנה


אישית - בעלי עושה את רוב השיחות עם משפחתו בזמן העבודה כי אני מעדיפה שכשהוא בבית הזמן יהיה שלנו.


ב. נסו להגיע לפשרה בנושא השיתוף - ואולי להתרכז יותר במשפחה שלכם שאתם בונים כרגע במקום באנשים סביב.

ג. זה שהחינוך שונה לא בהכרח שהוא רע, אחרי הכל בחרת להתחתן איתו בזכות מה שהוא שחלק מזה זה החינוך שקיבל.

ד. לכו ליעוץ מקצועי - נשמע שיש בניכם המון שצריך לצאת וללבן וחבל לעשות את זה בחלקים על גבי פורום פתוח שאנשים שמיעצים לא יודעים את סיפור הרקע וכל אחד מבין משהו אחר.
ראשית תודה על הכל..רואים שיש כוונות טובות בלעזורסמיילי זה מאסט
אז ניסינו ייעוץ זוגי ..זה עזר ולא עזר .וגם עלה הרבה כסף..לפני החתונה לא שמתי לב שהוא כזה שושויסט אז זה חא הםריע לי גם לא הכרתי את משפחתו באופן שהצגלה לי אחרי החתונה..יצאנו לא הרבה זמן..
את צודקת יש הרבה דברין מעבר למה ששיתפתי בווצאפ ואי אפשר להציף פה הכלל
אין ספק שהחינוך שלו והמנטאליות ה דבר שהםריע לי מאז החתונה ועד היום כבר עשר שנים..זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו..קשה לי עם זה מאוד וזה מצריל ממני המון כוחות נפשיים והתמודדויות..לא קל..בכלל ועדיין למרות הכלללל אני אוהבת אותו..
קבלי אותו כמו שהוא.ד.

זו לא תכונה רעה.

 

את "כן רוצה לדעת".. זו סקרנות, לא התכונה הכי מעולה בעולם... ולו נוח ככה - תשתדלי ממש להניח לזה. יחסוך חיכוכים, ושכל אחד ישמח בתכונה של השני.

יש קצת הבדל בין מה שתיארתי ל"שושו"יוני
אבל גם במקרה כזה, אני חושב שעצם זה שאת מבינה מאיפה זה נובע זה אמור לעזור לך להתמודד עם זה כי את מבינה שהוא לא מסתיר שום דבר וזה לא אומר כלום על הקשר שלכם כי הוא כזה בטבע שלו... עוד משהו שאולי יעזור אחרי הנקודה של ההבנה שבטבע שלו להיות כזה, זה לבדוק עם עצמך במה הוא נותן לך יחס שונה בנושא הזה ממה שהוא נותן לשאר העולם..
כי אני מאמין שלמרות שהוא בנאדם כזה *לך* הוא נותן להיכנס לפרטיות שלו יותר מכל אדם אחר
נכון.לי הוא נותן יותר מאשר לאחים ולאמא שלו שגם ביניהם הםסמיילי זה מאסט
שושוייסטיים...אני מבינה שזה הטבע שלו וזה מה שמקל עליי בכל הסיפור ומרגיע אותי. חשבתי שאחרי עשר שנים יחד הוא ייפתח אליי יותר וזה לא קורה..וזה ממש מצער וכואב ליייי..כאילו אני אשתך..הבאתי ילדים..מגדלת אותם..בניתי איתך בית..הריונות..לידות..מה ביקשתי ??שלא יהיו לך סיסמאות בפלאפון??לכל דבר יש לו סיסמא והוא משנה גם כל הזמן...זה מציק לי..ועצוב
גם אמרתי לו את ה בפירוש שזה מצער אותי אבל הוא אמר ליסמיילי זה מאסט
שאין לו מה להסתיר ובכל זאת הוא לא מוכן שאגע לו בפלא.עד כאן...
הדבר הזה הוא כל כך פעוט במכלול של הבנאדםיוני
זה לא ישתנה
ומהיכרות עם עצמי אם מישהו ינסה לשנות אותי בזה הוא רק יכניס אותי למגננה! כי זה תקיפה של אחד מהבסיסים באופי שלי...

אין לך מה להצטער על זה, תמצאי נושאים לדבר איתו שלא רכילות משפחתית וכדו' ואת חייבת להפסיק לרצות שהוא ישתנה.. התחתנת איתו וידעת מי הוא, אם היית מתחתנת עם החברה הכי טובה מהתיכון היא הייתה משתפת אותך בכל נשימה שלה והיית עוברת על כל קבוצות הווצאפ שלה כל לילה. אבל לא.

את חייבת להתמודד עם זה שיש לו מקומות שבהם הוא מקדש את הפרטיות שלו. את חייבת לכבד את זה כי ככה הוא חונך, זה חלק ממנו, כי הוא בעלך, כי את רוצה שיהיה לו טוב, כי את לא רוצה לפגוע בו וכי הוא חשוב לך יותר ממה שחשוב לך לספק את תכונות הסקרנות והשיתוף שלך שלהם את רגילה.
כמה שאתה צודק בזה.וכמה שקשה לי עם זה וקשה לי להכיר בזהסמיילי זה מאסט
בעיניי זה מתפרש כאילו אני לא הכי יקרה לו ושאני לא בעדיפות ראשונה אצלו.. בכללי אומר שהוא בעל נפלא ואבא אוהב..עושה הכל בבית כולל בישולים נקיונות ילדים הכללללל
רק הדבר הזה מפריע לי בו ולא מצליחה להתגבר על זה כבר עשר שנים
אם איןהעני ממעש

לך חשד-

לגיטימי שיש שם דברים אישיים.

או רכילויות שאין צורך שתדעי.

 

(וד"א, אם יש חשד- יש עוד אפשרויות ריגול..)

 

עד 120-

עלולים להיות בדיקות רפואיות שתעדיפו לעבור ביחד, וכאלו שתעדיפו לבד.

אך חשוב שתהיה תמימות דעים ביניכם.

עניין של פתיחות בקשרדעה
אני חושבת שאת רוצה להרגיש שהכול פתוח ביניכם,
ואת צודקת, זה לא עניין של חוסר אמון.
עלייך לשוחח איתו מהם הסיבות לכך שהוא לא מרגיש מספיק פתוח איתך ולדבר על זה.
מראש קראתי את חלק מהתגובות..גלית

נראה שהבעיה שבעלך לא מרגיש מספיק פתוח איתך....

נכון שזה אופי של גברים אבל באיזה שהוא שלב אמורים ,לדעתי להרגיש בזוגיות תקינה קצת יותר פתוח ובטוח עם הבן זוג ,

אבל אם זה בא מקטע שאת רוצה לראות כל הזמן מה, היה ולמי שלח הודעה ...זה קצת מעיק באיזה שהוא מקום..

אמורים להרגיש פתוח אבל לתת קצת אויר.

 

עוד כיוון תנסי להבין מה הבעיה אולי את מעירה לו למה אמרת ככה ולמה עשיתה ככה,

אולי הוא מרגיש שאת כל הזמן בודקת אותו.

את אומרת שבעלך עושה את השיחות המשפחתיות בחוץ ,

תנסי לחשוב אולי בעבר ההית מעירה לו למה אמרת ככה או תגיד ככה או אחרי שיחה הרשת לעצמך לבקר את מי שהוא דיבר איתו נניח אח שלו ..איזה דפוק מה כך הוא עשה ולא לא נח לשמוע את זה.

ואז הוא מעדיף שלא תראי ולא תשפטי אותו ולא יצטרך לתת דין וחשבון...

 

אולי הוא בעבודה הרבה גולש באינטרנט ולא רוצה שתראי את זה ...

חוץ מזה תעלו תנושא ותדברו על זה ואם את מרגישה שאין הבנה בינכם בנשא תלכו לסוג של יעוץ לפגישה תעלו את הנושא הוא יראה את מכלול הדברים ויעזור לכם להבין ממה נובע הצורך שלך לראות וממה נובע הצורך שלו להסתיר ומי צריך להרפות..

בהצלחה!

הייתי בדיוק במצבךרציתי לאהוב
אני ככ מבינה את ההרגשה הזאת. 8 שנים נשואים והפלאפון שלו טאבו. אסור להתקרב הוא תמיד תירץ את זה שהוא מרגיש שאני כמו אמא שלו בכך. לפני חצי שנה הקנאות לפרטיות התעצמה זה נגמר כשגילית שבגד בי.
ודאאי שזה לא בהכרח שמי שמסתיר -בוגד.

אבל בהחלט פתח לדברים כאלה ודומיהם. הוא גם לא בגד בכל השנים האלה אבל אחת השמירות הטובות לבני זוג בכאוס שמשתולל היום בעולם הוירטואלי הוא פתיחות מוחלטת אחד עם השני בפלאפונים/במחשב וזה מילים של כל יועץ זוגי שהיינו אצלו אחרי מה שקרה.

תאמיני לי אפחד לא רוצה להגיע לא למצב שלי ולא למצב שלו היום. לתקן אחרי כזה קלקול זה קשהההה עד כמעט בלתי אפשרי. אין אפוטרופוס לאפחד.

קשה מאד לשנות אצל גברים את התפיסה הזאת, אני בזמנו לא הצלחתי כמה שאמרתי שזה מצער אותי וקשה לי לא עזר כלום והגענו לאן שהגענו.

מאחלת לך שאת כן תצליחי
תנסי לספר לו את הסיפור הזה
ותאמיני לי שהייתה לנו זוגיות מעולה
אבל הנסיונות בדורינו ככ גדולים
שמפילים גם כרישים מינימום את השמירה הזאת
עצוב לשמוע, אבל אי אפשר להכליל.ישמח משה


נכון שאי אפשר להכליל אבלגלית

זה גם כיוון שהיא נתנה לה על משו שהיא חוותה והעירה את תשמת ליבה..

וגם אולי צופה בדברים לא ראויים ולא רוצה שתדעי מיזה וזה הזמן להציל את הבית שלכם..?!

אני באמת לא מבינה, למה רוב התגובות בעדויהיה בסדר!
לא, זה לא בסדר!!
ואם הוא לא היה נותן לי, אני גם לא הייתי נותנת לו. שירגיש את התחושה הזו.
ומה הוא כ"כ מסתיר? מה יש לו להסתיר?
נשמע לי מוזר, מערה וכדו'
אבל, באמת צריך לא לחפור. בטקט לשאול, לברר, להתעניין לשם ההתעניינות ואהבה ולא בשם הקנאה. קנאה לא תורמת לכלום.
שקיפות - כן!!
זו זכותך לעמוד על שלךאסתי80
איך אומרים אין עשן בלי אש זה לא חטטנות
אם כל ישום אצלו מוגן בסיסמה אז זה אומר דרשני תבקשי ותסביר לו את דאגותיך ותבקשי שיסמוך עליך על כל מקרה שלא יבוא
תשובה הלכתית מעניינת של הרב דייכובסקיאיש מרגיש

הרב דייכובסקי טוען שבין בני זוג אין חיסיון של צנעת הפרט

שכן בנוסח השידוכין התחייבו זה לזה: " שלא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה

כי אם ידורו בחיבה ובאהבה"

בוודאי שאין כאן המלצה גורפת להצצה

אבל יש כאן קריאת כיוון משמעותית על הגילוי והשקיפות הראויים בין בני זוג

 

סותר את הלכות שמירת הלשון של החפץ חיים!מודדת כובעים


ממש לא נראה לי סותראיזמרגד

אף אחד לא עובר על איסור כשהוא מביא לבן-זוג שלו את הפלאפון,

זה שמביאים את הפלאפון של הבן-זוג, זה לא אומר שהוא עכשיו מספר לבן-זוג לשון-הרע!

 

הדבר הראשון שאני ובעלי למדנו יחד על הסדר, זה הלכות שמירת הלשון של החפץ חיים,

ומה שאת כותבת כאן ממש לא קשור!

איש מרגיש כתב שבין בני זוג אין חסיון של צנעת הפרטמודדת כובעים

והחפץ חיים אומר בפירוש שאסור אפילו לבני זוג לספר דברים שליליים על אחרים.

זאת ועוד - אסור לספר סוד של מישהו אחר בין בני זוג, גם אם לא מדובר בדברים שליליים.

 

 

די ברור לי שהוא התכווןאיזמרגדאחרונה

 שמדובר על צנעת הפרט של שניהם עצמם, לא של אחרים.

 

והמטרה כאן זה לא שתהיה חשיפת סודות של חברים,

אלא שלא תהיה הסתרה בין בני-זוג.

 

השימוש בחיסיון של חברים לצורך הסתרה מבן-הזוג,

זה נראה לי מוביל לזוגיות מאד לא בריאה!

בהסתייגות-כוחות שמימיים
לשים ססמה נראה לי קצת מוזר.מתאים למי שעובד בתפקיד סודי.

לפי מה שכתבת זה באמת יכול להיות סתם קטע משפחתי שושואיסטי אבל עצם הסודיות הזאת מול הבן/בת הזוג באמת יכול ליצור חוסר נעימות ולא נראלי שזה בא ממקום בריא.
אז מה אם הוא קיבל את זה בגנים,זה לא מצדיק את ההתנהגות הזאת.כמובן אל תריבי איתו על זה אבל אני חושבת שכן לחפש דרך איך לדבר על לבו.

מה עם לבקש שישחרר את הססמה ולסכם שאם תרצי להסתכל תבקשי רשות?



מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך