זו היתה ההמלצה של הלל הזקן...

שנזכה כולנו לקיים את זה, בעז"ה. 

אבל רק דיוק - זאת לא מצווה אלא "כל התורה", אין בה הוראה מסוימת (מעבר לאמירה כללית "זיל גמור"). לכן בתור תשובה לבקשה ללימוד כל התורה היא יפה אבל אם מישהו שואל איזו מצווה מעשית כדאי לקחת על עצמו אז זו לא תשובה.

ושוב אני מרגיש מעצבן.

הוא גם לא ביקש לחזור בתשובה שלמה, אלא רק להקפיד על מצווה אחת (הלוואי שגם על זה נזכה כולנו). 

אז אין לי רעיון. לך יש? 

הזכרת לי דבר מעניין - הרמב"ם מפרש על המשנה "רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" שאדם שמקיים מצווה אחת בשלמות זוכה בה בחיי העולם הבא ולכן אמר ר' חנינא שהקב"ה נתן לנו הרבה מצוות כי אי אפשר שאדם לא יקיים אחת מהן בשלמות ויזכה בה לחיי העולם הבא.

אבל כדאי גם להסביר מה המשמעות שלה כדי ששמירת השבת תפעל יותר.

שמירת השבת היא הבסיס כי היא בעצם ביטוי לאמונה בעצם קיום הבורא והבריאה והציווי שלו אלינו בתורה, לכן חז"ל אמרו "כל השומר את השבת כאילו מקיים את כל התורה כולה. וכל המחלל את השבת כאילו כפר בכל התורה כולה".

ידוע שהרבה חוזרים בתשובה שחזרו בתשובה שלימה התחילו משמירת שבת בלבד, ולא בכדי.

שמתחזקים יכולים להקפיד עליה באמת. דווקא בגלל הקושי וההרגלים המובנים.

הרבה יותר פשוט וקל יהיה לו להניח תפילין כל יום ולהתפלל רק תפילה אחת (או אפילו רק ברכות השחר וקראית שמע) מאשר לקפוץ ישר לשמירת שבת.

הסכנה היא שאם הוא ינסה לשמור שבת ישר, אז: א. הוא פשוט ישבית את עצמו לגמרי ויפחד מלזוז בשבת מחשש שהוא עושה איזו עבירה (מכיר חוזרים בתשובה שככה היו נראים השבתות הראשונות שלהם. ולא, זה שיש מישהו שמלמד אותך ומסביר לך זה לא עוזר...) ו:ב. יהיה לו כ"כ קשה עד שהוא כבר יתייאש מראש ולא ימשיך הלאה.

שווה למתחזקים ואפילו רק במצווה אחת לתת להם להתחיל "בקטן". נניח כמו שאמרו תפילין... או אם היה אוכל בשר בחלב, לבקש ממנו רק להפריד... בתור התחלה אפילו לא בהכרח לשמור שעות רבות בין לבין, העיקר לא לאכול באותה ארוחה... והשעות יגיעו בהמשך...

יש כמובן כאלו שיכולים על ההתחלה להקפיד ממש המון וזה לא ישבור אותם. אבל רבים אחרים לא ככה.

יש הבדל בין לשמור שבת ופשוט לא להכיר הלכה מסויימת כזאת או אחרת (שכמובן ראוי שנכיר ונלמד..) לבין להתחיל מאפס לשמור.

אני פשוט יודע ששבת זה מאוד קשה ועם כל כמה שזה בסיס, זזה דבר שקשה להגדיר אותו "בהדרגה" אלא אם אתה מתכוון שבהתחלה הוא יהיה לפחות כמו מסורתיים - נניח, לא נוסע, לא מדליק אור, עושה קידוש - אבל ימשיך להיות בפלאפון, בטלוויזיה, וכו'... - אבל זה לא באמת נקרא שמירת שבת. זה כן התחזקות, ברור - אבל שמירת שבת זה לדאוג שעקרונית משבת ראשונה שהוא שומר הוא שומר שבת מלאה.

לדעתי השיקול שלי חזק יותר, כיוון שרוצים שמשהו כאן יתפתח ואם הבנאדם ישבר אז חבל. בראייה לטווח ארוך אני חושב שאני צודק. לגיטימי שתחשוב אחרת...

לדעתי תפילין.

אני מבין שדווקא מצווה מעשית יש בה רעיון, אבל מצוות האמונה בהשם זה בסיס אם בוחרים 1 מתוך ה10

אם הוא נשוי אז טהרת המשפחה.

מזכיר לי אחד שאמר תפילת מנחה במניין

ובשלב מסויים ההוא הביא איתו תפילין להניח לפני מנחה 

ואז הוא התחיל להישאר לשיעור בין מנחה לערבית ומתפלל גם ערבית במנחה 

ואז התחיל גם שחרית 

והיה מגיע גם בשבת אז היה חוזר לבית ועושה קידוש.. 

קיצר, זאת מצווה כזאת שמסבכת לך את החיים

וכמו מצוות לא תגנוב (מדבר על אנשים נורמטיביים)?.

כאן אנחנו מדברים על דבר שבמוסר ובמציאות הבסיסית האדם לא יעשה כנראה...תפילין זה אחד מהם.

ותפילין בוודאי יותר חשוב מציצית - מציצית אין חובה להניח, תפילין כן.

או מצווה שאתה בוחר להתחייב בה?

זה לא עניין של רע או טוב.

זה יהיה מעולה אם יילך עם ציצית.

אבל כשהוא לא מניח תפילין הוא מבטל מצות עשה

אם הוא נשוי טהרת המשפחה

לדעתי, אם נציע מצווה גדולה לקיום, לא יצא מזה כלום.

כדאי מצווה שהיא יחסית קלה לאדם, לא דורשת ממנו שינוי מהותי בכל אורח חייו, אבל יכולה להביא לחיבור וחיבוב המצוות.

והכי טוב להציע לו כמה, ושיבחר.

ואם כבר - סדר קשירת הנעלים זו לא מצווה, אולי הנהגה.

ולא אמרתי שזאת "סתם הנהנגה" אלא שזאת הנהגה ולא מצווה, יש הבדל גדול בין הדברים. מצווה היא חיוב מדאורייתא (ואולי גם מדרבנן, תלוי בהגדרה), הנהגה היא המלצה טובה.

ואם כבר הזכרת את הגמרא אז שם נפסק שאין משמעות להנהגה הזאת.

סיפרנו את הסיפור הזה הרבה כשלמדנו עם ילדים על סדר של בוקר יהודי. אבל לא כסיפור חבדי

מניח, ברכות השחר, קריאת שמע, ולהוריד...

ומקסימום תפילה. תחשוב על זה שדווקא חילוני שצריך להתפלל תהיה לא פחות אפשרות לחשוב מחשבות אסורות ובעייתיות בזמן הזה -  הוא חייב להיות מרוכז כולו במה שהוא אומר, הוא לא מכיר את המילים, את התפילה... אנחנו הדתיים לצערי כבר רגילים ולעיתים התפילין עלינו, הפה ממלמל את התפילה והראש נמצא בסוף העולם...

החילונים שאני מכיר ששמים, שקועים בתוך הסידור וקוראים מילה במילה, לעיתים מתבלבלים...אבל שקועים בזה (צריכים ללמד אותם גם איך קוראים י ק ו ק... הם בפעמים הראשונות קוראים את זה כה-ויה ממש...)

וכמובן להגיד לו כמה זה דבר גדול ועצום

מדובר באדם חילוני, תזכרו... הוא לא מונח במושגים כל כך כמונו.

אפשר להתחיל עם 2 מקרא... אפילו בלי התרגום. רק לקרוא את ה"קריאה" של אותו יום (לפי החלוקה ל7 של שבע עליות בשבת...) - ואם יש משהו קצת מסובך אז לקרוא רש"י/לשאול חבר דתי...

הכי חשוב לא להעמיס יותר מידי. יש כאלו שהעמיסו עליהם בהתחלה מרוב התלהבות ובסוף זה שבר אותם... גם אני כשאני רוצה לרוץ מרתון אני לא מתחיל ישר מריצת 15 קילומטרים ברצף. אני רץ קילומטר ואז הולך ומתיחות, ככה שבוע-שבועיים-שלוש, ואז עולה... ועולה... ועולה... ככה עד שאחרי חצי שנה או יותר, אני מסוגל לרוץ מרחקים ארוכים ממש ברצף.

שמי שאין בכוונתו לקיים (שכן הוא רוצה להקפיד במצווה אחת) - אין עניין שילמד הלכה בצורה מסודרת. זה רק מבאס ת'צורה ("הכרח בלתי יגונה" כדברי הרב סולובייצ'יק). זה כמו לקרוא ספר טלפונים בשקידה, כשאין לך כל כוונה להתקשר אי פעם למישהו. 

אם הוא ירצה אחר כך להתקדם הוא כבר ידע את מי לשאול לגבי איך למצוא את ההלכות הרלוונטיות לנושאים שהוא מעוניין לקיים. 

התורה מחלימה ומנחמת ומאירה.

אבל ספר קיצוש"ע, עם כל הכבוד וההערכה, אפילו אני לא מסוגל לשבת ולקרוא על הסדר, ואני כן מתיימר לקיים את הכתוב בו. 

גם פרשת שבוע זה תורה, כידוע, ולכן היא מחלימה, מנחמת ומאירה באותה המידה. ונראה לי שיותר מתיישבת על הלב אצל אדם שאינו מקיים מצוות אחרות (וגם אצלי, כאמור). לכן נראה לי שזו דווקא המלצה מוצלחת יותר. 

באופן כללי, נראה לי גם שבעצה שילמד קיצוש"ע על הסדר יש משום תקווה שהוא יקרא וממילא ירצה לקיים; אבל נראה לי שלגבי ספר הלכות הסדר צריך להיות דווקא הפוך (וגם נראה לי שהוא לא יכול להיות שמתוך קריאה רצופה של סעיפים משפטיים מישהו גם ירצה לקיים אותם; אבל זו התפיסה שלי. בכל אופן, נראה לי שאדם שאיננו שומר מצוות קרוב יותר לתפיסה הזאת). 

אתה ממש לא בקטע של לימוד עכשיו?  

ככה זה, כל אחד והמקום שבו הוא נמצא. אני לא מסוגל לקרוא סעיפים משפטיים בזה אחר זה. אין לי בעיה עם סוגיה משפטית מסועפת וסברות לכאן ולכאן. כשכתוב לי באופן חותך X-Y-Z זה משעמם אותי ברמות אחרות (אני גם לא מסוגל לקרוא רמב"ם או שו"ע על הסדר בלי נושאי כלים. ואין את זה בקיצוש"ע). 

לא קשור לתוכן. וככזו היא משעממת פחד. 

וכפי שציינתי - יש עוד כל מיני סוגות ספרותיות שנכנסות תחת הקטגוריה 'חוקי חייך' שאני 'חי אותם ביומיום או שאני רגיל אליהם מילדות', אז אני לא רואה סיבה מיוחדת להתמקד דווקא בסוגה הזאת... 

מתורה יש סיכוי שיגיע להלכה לאחר מכן. מהלכה שהוא לא מקיים, אין סיבה מיוחדת שיעבור ללמוד תורה.

תורה היא כללית. היא היסוד של העם שלנו. תורה קדמה להלכה. היא גם קודמת ללימוד. בטח אצל מי שבנתיים לא מתכוון לקיים את כל ההלכות.

שילמד מדרשים, חסידות, מוסר?מקורות שיש בהם עושר לדיון ומחשבה ורגש?

שיכיר את העושר של היהדות

(וגם כי הרבי מלובביץ עודד הנחת תפילין לחילוניים מהסיבה הזאת).

אבל אין בזה היגיון בכלל: יש מחלוקת בראשונים אם 'קרקפתא דלא מנח תפילין' הוא מי שלא הניח תפילין מעולם (רמב"ם) או מי שלא הניח יום אחד (תוספות). לכן ממה נפשך - אם הוא הניח פעם אחת ממילא הוא כבר לא קרקפתא וכו', ואם הוא כבר פספס יום הוא כבר ממילא קרקפתא וכו'. לכן אין יתרון להתמדה במצווה הזאת דווקא מצד החשש של 'קרקפתא דלא מנח תפילין'.

שזה לא סיבה, אלא סימן... 

זה לא "כדי שלא יהיה קרקפתא דלא מנחא", אלא שאם "קרקפתא דלא מנחא" וכו' - סימן שזו מצווה רבה. וכיוון שקל יותר להקפיד בה מאשר בשמירת שבת (כפי שאתה בעצמך כתבת לגבי שמירת שבת), אז אולי יותר ריאלי להתחיל בה. 

ככה אני הבנתי, לפחות. 

ואין הכי נמי, שזה לא שיקול הלכתי. אבל כשמישהו בא ומבקש ממך עצה באיזו מצווה אחת להקפיד - שיקולים בדיון כזה הם חוץ-מערכתיים בהגדרה, נראה לי. 

כך זכור לי.

זה שתפילין היא מצווה גדולה מופיע כמה פעמים בחז"ל, אמרו שהיא כ8 מצוות (כל פרשיה בפני עצמה) ושהיא עדות לאמונה בייחוד ושהיא מאריכה ימים וכו' והיא גם דומה למצוות שבת ששתיהן נקראו "אות", אבל הסיבה שכ"כ מקפידים על המצווה (גם דתיים מקפידים עליה יותר) הוא דווקא הפחד מה"קרקפתא" והעונש . זה הרושם שלי לפחות.

עשה הוא די קטן. אם לא עשו לו  אז אפשר לשאול אותו אם הוא רוצה לעשות בבית חולים עם הרדמה חלקית וכו'... 

ויש בידיו עוד מצוות גם מעבר למילה, אבל כעת הוא רוצה משהו חדש ונוסף  

-מצוות שהן לא חובה - ציצית למשל (רק אם לובשים 4 כנפות אז צריך. שלא לדבר על מנהגים כמו לנשק את המזוזה)

-מצוות שמרוב שהן לוקחות זמן וקשות הוא עלול להתייאש (שבת למשל, מלא הלכות כשרות)

-מצוות שהן דרבנן וחשובות מאוד אבל יתכן ורבנן היו רוצים שנציע קודם דאורייתא (נטילת ידיים למשל, ברכות חוץ מברכת המזון)

-מצוות בין אדם לחברו שהן קריטיות אבל הוא לא כולל את זה בתוך המצווה אחת שהוא מבקש לקיים, אז חבל להפסיד בכמות (אם אני אגיד לו לא לגזול, אז הוא לא יקרא קריאת שמע, אבל אם אני אגיד לו לקרוא קריאת שמע, עדיין הוא כנראה לא יגזול)

-מצוות שהוא מקיים בכל מקרה, לפחות ברמה מינמלית או לחלק מהדעות (יישוב הארץ למשל, הגיוני שהוא פונה לה' מידי פעם ומבקש צרכיו במילים שלו גם, אני מניחה שמזוזה בפתח הבית כבר יש לו. אפשר לבדוק את זה)

-מצוות שיבואו בדרך אגב עם מצווה אחרת, גם אם זה לא ככה בהלכה, אבל במציאות זה יקרה (קריאת שמע עם התפילין למשל)

אז אפשר לתת עוד מצוות. אבל זה לא כזה "נתקעתם עם התפילין". זו הצעה הגיונית מאוד!

5 דקות כל יום של מצווה שהיא חובה מדאורייתא, קלה יחסית לביצוע, סוחבת אחריה קריאת שמע ועליה נאמר "מעלה אני עליכם כאילו אתם עוסקים בתורה יומם וליל".

טוב, אתה יכול להציע לו גם ברכת המזון למשל. הוא לא ייצא מגדר קרקפתא. אין מצווה שבאה עם זה מיד. אבל מעבר לזה זו כמובן מצווה ובע"ה מצווה גוררת מצווה...

שמירת שבת זו מצווה מאוד קשה שיש בה הרבה מאוד דינים. זה לא פשוט לשמור שבת הוא יברח על נפשו.

לדעתי תגידי לו שיברך על כול מה שהוא יאכל חוץ מברכת המזון כי זה יהיה לו טורח מרובה והוא יזנח הכול ויגיע למצב שהוא לא יברך על כלום לכן עדיף משהו מאשר מכלום.

תשתף אותם איזו מצווה בסוף החלטת להגיד לו שיקיים.

צריך להקפיד לנשק בכול משקוף שהוא עובר. אני אישית מכיר אנשים שהיו מקפידים על כך בהתחלה ואז הגיעו למצב שהם בכלל לא שולחים את היד למזוזה והאמת שיש בזה קושי מסוים בתור אחד שמקפיד על זה. לכן הצעתי לו לברך על אוכל אך לא ברכת המזון אבל כמובן שזו מצווה משובחת לקיום ובעיקר שהיא מוגמרת ולא כמו שאני הצעתי.

גם תענית בכורות זו לא מצווה אבל קוראים לה "מצווה" שזה בכלל מנהג ומהמנהג פסקו הלכה למעשה.

חוץ מזה שיש חכמים שאומרים שחייב לנשק מזוזה בכול משקוף/פתח שאתה עובר על שם שהקב"ה פסח על בתי ישראל במכת בכורות. אין טעם להתכווח לחינם.

תענית בכורות זה מנהג שהתקבל בכל ישראל וכולם יודעים שזה מנהג ואף אחד לא קורא לזה מצווה

ואילו לנשק מזוזה זה מנהג שאני לא ראיתי מעולם מבוגר שנוהג אותו

(אני מאמין שיש כאלה שנוהגים אבל אי אפשר להגיד שהוא התקבל בכל ישראל)

לקרוא לזה מצווה זה סתם מוזר ולא נכון. 

לא כולם יודעים שזה מנהג. אני אישית דיברתי כמה פעמים על תענית בכורות עם כמה תלמידים והם לא ידעו. יש גם כמה ספרים שקראתי שמזכירים את השם "מצווה" בוודאות אני אומר לך (על תענית בכורות).

כמו שאמרתי יש כמה וכמה מצוות שקוראים להם "מצוות" שהם בכלל לא מצוות אבל מייחסים אותם למצוות.

אני דווקא ראיתי שהרוב כן מנשקים מזוזה כולל המבוגרים.

אני לא זוכר את המקורות המדויקים אבל אני זוכר שרבי יעקב כולי רשם במעם לועז את הנכתב במקורות הללו בסיפרו בספר שמות חלק שני במכת בכורות אם אני לא טועה מוזכר שם.

אין בעיה להסתמך על המעם לועז בלבד שכן מרן עובדיה יוסף זצ"ל אמר בכבודו ובעצמו שרבי יעקב כולי חכם עצום ושכול מה שרשום במעם לועז אפשר להסתמך עליו ואף הוא בעצמו הסתמך עליו בכמה עניינים אבל אם אתה רוצה לגשת למקורות בכול סיום פרשה יש לך דף עם כול המקורות.

בכללי לכול מי שלא קרא את סדרת הספרים של המעם לועז אז הוא חייב לקרוא אותם. ספרים מדהימים ביותר ואין דבר אחד שהם לא נוגעים בו.

אגב אם כבר אז כבר לפני שנתיים חבר סיפר לי שמרן עובדיה יוסף זצ"ל אמר שאת הספרים שהיה מחבב היה שם מאחוריו צמוד אליו ויש תצלומים שאפשר לראות את המעם לועז ממש מאחוריו. לא סתם אלה באמת ספרים מעולים.

אבל לא נטען להגיד שזה המקור הראשון לזה בגלל שלפני כבר אף אמרו כמה חכמים שחייב לנשק את המזוזה בגלל שתי הפרשיות וגם בגלל מכת בכורות שהזו את הדם על המזוזות.

אני אישית חושש להם אז אני מנשק את המזוזות.

תפילין גם דאורייתא.

דברי חכמים חשובים וקריטיים. אבל חכמים שמו את דברי התורה מעליהם. 

יש אף אנשים שאוכלים בלי לשבוע רק עדי שלא לברך. שנאמר "ואכלת ושבעת וברכתך את ה' אלוהיך" ומכוון שלא שבעו פטורים מלברך ברכת המזון ונתפסים על הכתוב הזה.

אני מניח שהוא בהתחלה יברך כמה וכמה פעמים אבל עם הזמן זה יהיה לו טורח מרובה ויתחיל לזלזל ואף יגיע למצב שהוא לא מברך בכלל רק בגלל שזה ארוך מדי וגוזל לו זמן.

לפי המידע מפותח השרשור אותו אדם הוא חילוני גמור אז צריך משהו קליל שלא ירגיש בה ממש.

כי אחרי הכל, צריך לבחור קודם מצווה שאדם מחויב בה ועדיף קודם מדאורייתא.

כששאלו אותי אז אמרתי תפילין ולימוד תורה (משהו קבוע), אבל ברור שזו שאלה לרב וכל אחד ונטיית ליבו.

ותשובתו הייתה שיאכל כשר.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים