(אל תקראו את זה, זה ארוך מדי, ומשעמם מדי..:-|)

פורום נסיונות פעילים

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

(אל תקראו את זה, זה ארוך מדי, ומשעמם מדי..

)פרפר לבן.

באלי לצרוח את השקט

ולהשקיט את הצרחה.

ואני מופתעת מעצמי.

ומאיפה מצאתי כוחות לחייך לילדים האלה,

מאיפה?

אבל אולי בגלל זה אחרי 2-3 דקות כבר הרגשתי סחוטה?

כי הוצאתי מעצמי את המיץ בשביל לתת לילדה הקטנה והמחייכת הזאת את ההתלהבות של הפעם הראשונה שהיא מגיעה להדליק את האור?

כי הוצאתי מעצמי את המיץ בשביל לחייך לילד קטן ומאושר?

ילד קטן שלא יודע עדיין כמה כואב יכול להתנפץ העולם?

ילדה קטנה שלא יודעת עדיין מה זה כאב?

כי הוצאתי מעצמי את המיץ בשביל לא לכעוס על שני ילדים קטנים שיוציאו משפיות גם בנאדם שפוי לגמרי ולא בדיכאון?

ובסוף גם הוא לא הלך לישון וקצת כעסתי עליו,

ואז הוא ממש לא הקשיב לי,

והתחלתי לכעוס עליו באמת,

ואם לא הייתי עוצרת את עצמי,

עוד הייתי מוציאה עליו את כל הכעס שלי על העולם..

מסכן..

ואופ אני צורחת בפנים כבר שנים.

אבל מי שם לב?

לאף אחד כבר לא אכפת ממני.

אז גם לי לא אכפת מאף אחד.

|מפנה גב|

זה מין הסכם שבשתיקה כזה.

העולם מפנה לי גב,

ומתפוצץ לי בפרצוף,

אני מפנה לעולם גב,

ושינסה להמשיך להתפוצץ.

אני כבר התחסנתי מזה.

נכון?

התחסנתי מזה?!

לא נכון.

לא התחסנתי.

אבל אתמול היא התחילה להתקרב לקצה קצה העניין,

ואז בחזרה היא התרחקה ממנו,

מה,

תגידי,

בתור אחותי,

את באמת קונה את התירוצים שלי?

מצחיקה שאת

אבל לונורא.

עכשיו טוב לי.

בערך.

ועדן נורא חמודה.

ממש ממש.

וכיף לי לכתוב.

כבר הרבה זמן לא סיכמתי ככה דברים.

וזה לא כיפ לי שאומרים לי ככה.

זה באמת מציק.

יאללה תתבגרו.

למרות שזה באמת לא פייר.

כלפיהן.

כי אני לא לומדת,

ולא משקיעה בכלל,

ומוציאה מאיות,

ובנות שלומדות, וחורשות, ומוציאותצ את הנשמה בשביל מבחן מסכון במתמטיקה מקבלות 63,

ואני מבינה אותן שהן קצת כועסות,

כי אני בכלל לא למדתי וקיבלתי 99,

וזה באמת לא פייר..ואם אני יקבל במבחן הזה יותר מ99 עוד הפעם כולן יקנאו בי..

ואם לא אז יגידו לי שהייתי שאננה או לוידעת מה בגלל המבחן הקודם שקיבלתי בו 99,

אבל נראלי קיבלתי פחות מ99

אבל בעצם היה בונוס,

קיצר לוידעת..

אבל באמת שכיפ לי.

וגיליתי שבסוף הן המציאו לי רק 8 שמות חיבה,

אם לא מחשיבים את היציאה המוזרה שלה..

אם מחשיבים אז זה 9..

אבל לא היה עוד?

טוב, לוידעת.

וואי חפרתי היום הרבה.

על דברים בכלל לא חשובים.

ועכשיו אני מגלה שכתבתי ממש המון.

יאוו אם מישהו יקרא את כל זה אז אני מעריצה אותו,

זה יותר מדי,

ויותר מדי גיבוב של שטויות חסרות פשר בעליל..

קראתי. רק להגיד..גלידת לימון

אני מעריצה אותך

פרפר לבן.

ותודה לך.

מותק את.

גם אני קראתי..ענבל

בס"ד

והזדהיתי עם חלק.

אגב, בקטע של החיוך אני חושבת שדי בוודאות התשובה היא כן.

ובקשר ללא אכפת- לנו אכפת. גם אם אנחנו לא מכירים אותך..

אף אחד לא מתחסן מזה. אנחנו צריכים את העולם באותה מידה שהעולם צריך אותנו. אני מקווה שתמצאי את הדרך להיות חלק ממנו וללכת איתו יד ביד בלי לכעוס עליו ולהתייאש ממנו...

לגבי הציון- מוכר. אבל אישית הייתי מסתירה את הציון כמה שאפשר כדי שלא יקנאו..
והי, כל הכבוד. זה ציון מקסים.

באופן כללי כל הכבוד. ממה שזה נראה את מתמודדת עם דברים קשים וזה ראוי להערכה.

ב"הצלחה!

תודה לך.פרפר לבן.

באמת.

ואין לי כוח עכשיו להגיב..

ובכללי לא נראלי שיהיה לי כוח להגיב לזה אי פעם..

סורי..

והקטע עם הלא אכפת-

זה לא באמת.

פשוט..

היה תקופה..

וזה כל מיני מחשבות מהתקופה האחורנה,

לא בהכרח מהיום..

את לא צריכה להגיב. הגבתי בשבילך, לא בשבילי