(באמת, רוצה לבוא לאישי או כאן ולשאול בדיוק מה שלא ברור?)

מהו משאל עם? משאל עם זהו רסיס אחרון ומעורר השראה של דמוקרטיה ישירה, אשר נותר נותר בימינו ככלי מסייע לדמוקרטיה הייצוגית.

משאל עם, זוהי פנייה של הממשלה לעם להכריע בנושאים מרכזיים ומשמעותיים אשר לא עמדו על הפרק בשעת הבחירות או היו רלבנטיים פחות וכדומה. (ההבדל בין משאל עם לבחירות הוא ברור וידוע ובכל זאת נדגיש שוב: במשאל העם מכריע הציבור בשאלה ספציפית לשלילה או לחיוב, ובבחירות בוחר העם את נציגיו - אשר יכריעו עבורו בשאלות שיתעוררו בתוך הקלחת הלוהטת ומלאת התככים המתיימרת לדון באובייטיביות בנושאים העומדים על הפרק בחיי המדינה - הלא זוהי הרשות הנקראת ממשלה.)

נימוקים בעד ונגד משאל העם:

בעד:

# מעודד השתתפות פעילה של האזרחים בחיים הפוליטיים והמדיניים, כי הם מרגישים שקולם יכול להכריע לכאן ולשם (נקרא לזה - תשומת לב מתוקה המעוררת תחושת כח בקצה האצבעות, ומסיחת הדעת האזרחית התמה מן המזעריות שבה ומחוסר הצדק המשווע העוטף את כל אלפי הפעמים בהם לא שאלו את אותו אזרח שיכור כח.)

# נותן הזדמנות לשיח ציבורי פתוח בנושאים העומדים על סדר היום במדינה.

# הנושא העומד על הפרק יוכרע על ידי הרוב במדינה (טוב, נו, בואו נתעלם מכך שהוא יוכרע ע"י התקשורת שתשטוף את מוחו ותמלא במרץ את מודעותו ותת מודעותו בכל אמצעים המשפיעים לכוון החלטה ברור וחד משמעי) וכך יחייב את כולם לשמוע לתוצאותיו.

נגד:

# משאל העם יחליש את מעמד הנציגים הנבחרים, הרי נתנו להם כח בבחירות להחליט. מה פתאום  שייטלו אותו מהם?

# ניסוח השאלה עלול להיות מגמתי, בלתי הוגן או גורם באופן גאוני כלשהו להטיית הכף לכיוון בו חפצה הממשלה. (ש: האם להחזיר את הגולן לידי הסורים זה רע או רע מאד? ת: 1. רע 2. רע מאד)

# במדינה רבת דעות ושסעים, הפתרונות בסופו של דבר הם ממילא אינם חד משמעיים ומבוססים על פשרות, כך שמשאל עם, אשר לו תוצאות חד משמעיות ואינן מתחשבות בדיעות המיעוט, יגרום להרחבת השסעים והשוני.

(מי שקרא, בהנחה ברורה כי אין כזה, סליחה על הנימה השטנית והסוגרים הלא מושפעים ישירות מאזרחות תמה ורפת שכל. אני מניחה כי מובן שלא כל מה שכתוב כאן נכתב גם במחברותיי או ספריי)

זה רודף אותי!! חחח

החומר בעיקרון מאוד נחמד וקליט נכון?! לא כבד- רק באסה שהבגרות רק ב2:30 אין לי כוח לחכות עד אז ><

קיצור....באלי לרפרף קצת על ח"כים עכשיו..רק ששכחתי איזה פרק זה

זכויות האדם והאזרח.

גיבוש המושג זכויות האדם והאזרח החל לפני כשלוש מאות שנה ע"י הוגי דיעות שונים, כגון ג'ון לוק האנגלי.

ביטויו החוקי הראשון של מושג זה היה ב - 1789, לאחר ניצחון המהפכה הצרפתית, והוצהר ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח" באסיפה הלאומית - אשר נערכה איך לא - בצרפת.

הצהרה זו הפכה לסמל קידמה ונאורות עבור שאר מדינות העולם, אשר נהרו בעדריות מופלאה לסתום את הגולל על משטרן הישן, העריץ והמלוכני, ולפתוח את עידן האמנציפציה. שוויון הזכויות.

כמאה ושישים שנה לאחמ"כ, ב-1948, פרסמה העצרת הכללית של האו"ם איזושהי הכרזה כלשהי בדבר הגדרת זכויות האדם והאזרח, המבוססת על ההצהרה הצרפתית. 

בין היתר נאמר בהכרזה כלשהי זו:

כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם.

לכל אדם הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי.

כל אדם זכאי להיות בעל קניין. בין אם לבדו או בשותפות עם אי מי שהם.

לא ייאסר אדם, ייעצר או יוגלה, באופן שרירותי.

כל אדם זכאי לחירות הדיעה והביטוי.

כל אדם זכאי לעבודה: בחירה חופשית של מקצועו, תנאים הוגנים והגנה מפני אבטלה.

כל אדם זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה.

כל אם זכאי לרמת חיים נאותה לרבות מזון, לבוש, שיכון טיפול רפואי.

חסינות:

• עיניינית
• אישית

יוזמות פרלמנטריות:

• שאילתות
• הצעות לסדר היום

הטבת חומריות:

• טלפון
• נסיעות
• דואר
• פרסומים

חסינות ח"כ פירוש הדבר שהם אינם כפופים לחוקי השיפוט במדינה בשל מעמדם -אסור לעצור אותם, לערוך להם חקירה, חיפוש גופני/ביתי וכדומה..

למה מעניקים להם חסינות? 

*שיוכל למלא את תפקידו ללא חשש שצעדיו עלולים להפליל אותו.

*קיים חשש שינסו להעמיד לדין ח"כ ממניעים פוליטיים ולא עניינים כדי להכשיל אותו בעבודתו התקינה בכוונה.

חסינות מתחלקת ל-2 סוגים עניינית ודיונית אישית

חסינות עניינית - שהח"כ פטור מאחריות עקב דברים שעה לצורך מילוי תפקידו כח"כ חסינות זו לא ניתנת להסרה גם אחרי שהוא סיים את תפקידו ! לדו' ח"כ שנפגש עם מדינות עוינות בזמן שדבר זה אסור על פי חוק אם עשה את זה לצורך מילוי תפקידו לא יעמוד על זה לדין.

חסינות דיונית אישית- פירושה שהחסינות הזאת מגנה על הח"כ מפני מעצר/משפט על מעשים שהוא עושה  שלא לצורך מילוי תפקידו ח"כ. החסינות הזאת נקראת "דיונית" כי אפשר לדון אם להסיר מהח"כ את החסינות ,והחסינות הזאת לא תקפה לאחר סיום כהונתו כ"ח.

יוזמות פרלמנטריות: הגשת שאילתות והצעות לסדר היום

הטבות חומריות: ח"כ מקבל חינם טלפון,משלוחי דואר,בריאות,פרסומים ממשלתיים,נסיעות ברכבת וכ"ו..

חוצפה ממש! פינג את באה איתי להיות ח"כית ?

חירות, משמעותה שהמדינה מכבדת במלוא הכבוד הראוי את חירויות הפרט, וכל אדם במדינה רשאי לחיות את חייו כרצונו, כל עוד אינו מפריע לאחרים ופוגע בהם.

הביטויים המעשיים העיקריים לשמירה על חירויות הפרט במדינה הם:

חופש המצפון, הביטוי, העיסוק, ההתאגדות והתנועה. (אין לנו כח ללמוד את הפירוט! נחרטט משו)

ושוויון, אשר משמעו כי אין אדם, באשר הוא, בין אם סודני מדרום תל אביב ובין אם תשוש נפש ובין אם ראש הממשלה, עדיף על אחרים. (בואו לא נגיד מילה אחת ממש לא יפה אשר משמעותה העסיסית - מתי בפעם האחרונה שמעתם דבר שטות אווילי מזה? כלומר. זהו רעיון יפה אולם אפילו אינו קרוב לתיאור מציאות חיים כלשהי, איפושהו שביקום הזה)

ביטוי השויון במדינה הדמוקרטית מתבטא בתוכן החוקים ובאופן אכיפתם, בתחומים הפוליטיים והחברתיים. ביטוי זה כולל גם הבחנה בשונה ואפליה מתקנת.

מצפון:

כל אדם חופשי להחזיק בדעתו בתחומים  אישיים/ חברתיים/ רוחניים - זכותו לנהוג לפי ההשקפות העולם שלו ועקרונותו

וזכותו גם לסרב לעשות מעשים שנוגדים את מצפונו (לדו' סרבני המצפון)

ביטוי:

[זכות זו בעצם ממשת את ^ המצפון..] כל אדם יכול לבטא את עצמו בפומבי/ לא בפומבי, בכתב/ בעל"פ זה מתבטא בשיחות טלפון ,מכתבים, עיתונים וכ"ו..

ההתאגדות:

כל אדם יכול להתחבר לכל אדם אחר או קבוצות מסוימות, כדי להקים מפלגה פוליטית, מטרות משוטפות ,חברים להשקפה.. זה חשוב לקידום העניין של הפרט על הציבור כי ע"י זה שמתאגדים יכול היחיד להשפיע.

זה זכות מוגבל בכל מקרה שההתאגדות הזאת מסכנת את ביטחונם של אנשים אחרים! 

חופש העיסוק:

כל אדם יכול להחליט לעצמו איזה עבודה לעבוד לפני רצונו וצרכיו. כל עוד יש לו  את ההכשרה המקצועית לכך (תעודת מקצוע דיין, רישיון רפואה) וכל עוד העיסוק הזה לא אסור מטעם החוק כמובן!

חופש התנועה:

כל אדם יכול לנוע בתוך המדינה לאיפה שבאלו וכמה שהוא רוצה לכל צורך כלשהו..עבודה מגורים ביקורים..וגם יש לו זכות לצאת מהארץ ולחזור כמה שירצה בלי הגבלה.

זה יכול להיות מוגבל במקרה שיש צו משפטי כמו עיקוב יציאה מהארץ וכזה..

הפליה מתקנת:

לקבוצה מסוימת שקופחה בעבר ובגלל זה הם בפיגור וצריכים עזרה.צריך לתת לה העדפה זמנית כדי לעזור לה להשתקם ולהשתוות ..קיצור נמרץ להפליא ~

הבחנה בשונה:

יש מקרים שהם שוויון הוא לא שוויון ..ודווקא זה שנותנים יותר למישהו מסויים הופך את זה להיות שוויון .

לדוגמא: הסעות מיוחדות לילדים נכים כדי לעזור להם להגיע לבית ספר.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך