(באמת, רוצה לבוא לאישי או כאן ולשאול בדיוק מה שלא ברור?)

מהו משאל עם? משאל עם זהו רסיס אחרון ומעורר השראה של דמוקרטיה ישירה, אשר נותר נותר בימינו ככלי מסייע לדמוקרטיה הייצוגית.

משאל עם, זוהי פנייה של הממשלה לעם להכריע בנושאים מרכזיים ומשמעותיים אשר לא עמדו על הפרק בשעת הבחירות או היו רלבנטיים פחות וכדומה. (ההבדל בין משאל עם לבחירות הוא ברור וידוע ובכל זאת נדגיש שוב: במשאל העם מכריע הציבור בשאלה ספציפית לשלילה או לחיוב, ובבחירות בוחר העם את נציגיו - אשר יכריעו עבורו בשאלות שיתעוררו בתוך הקלחת הלוהטת ומלאת התככים המתיימרת לדון באובייטיביות בנושאים העומדים על הפרק בחיי המדינה - הלא זוהי הרשות הנקראת ממשלה.)

נימוקים בעד ונגד משאל העם:

בעד:

# מעודד השתתפות פעילה של האזרחים בחיים הפוליטיים והמדיניים, כי הם מרגישים שקולם יכול להכריע לכאן ולשם (נקרא לזה - תשומת לב מתוקה המעוררת תחושת כח בקצה האצבעות, ומסיחת הדעת האזרחית התמה מן המזעריות שבה ומחוסר הצדק המשווע העוטף את כל אלפי הפעמים בהם לא שאלו את אותו אזרח שיכור כח.)

# נותן הזדמנות לשיח ציבורי פתוח בנושאים העומדים על סדר היום במדינה.

# הנושא העומד על הפרק יוכרע על ידי הרוב במדינה (טוב, נו, בואו נתעלם מכך שהוא יוכרע ע"י התקשורת שתשטוף את מוחו ותמלא במרץ את מודעותו ותת מודעותו בכל אמצעים המשפיעים לכוון החלטה ברור וחד משמעי) וכך יחייב את כולם לשמוע לתוצאותיו.

נגד:

# משאל העם יחליש את מעמד הנציגים הנבחרים, הרי נתנו להם כח בבחירות להחליט. מה פתאום  שייטלו אותו מהם?

# ניסוח השאלה עלול להיות מגמתי, בלתי הוגן או גורם באופן גאוני כלשהו להטיית הכף לכיוון בו חפצה הממשלה. (ש: האם להחזיר את הגולן לידי הסורים זה רע או רע מאד? ת: 1. רע 2. רע מאד)

# במדינה רבת דעות ושסעים, הפתרונות בסופו של דבר הם ממילא אינם חד משמעיים ומבוססים על פשרות, כך שמשאל עם, אשר לו תוצאות חד משמעיות ואינן מתחשבות בדיעות המיעוט, יגרום להרחבת השסעים והשוני.

(מי שקרא, בהנחה ברורה כי אין כזה, סליחה על הנימה השטנית והסוגרים הלא מושפעים ישירות מאזרחות תמה ורפת שכל. אני מניחה כי מובן שלא כל מה שכתוב כאן נכתב גם במחברותיי או ספריי)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זכויות האדם והאזרח.

גיבוש המושג זכויות האדם והאזרח החל לפני כשלוש מאות שנה ע"י הוגי דיעות שונים, כגון ג'ון לוק האנגלי.

ביטויו החוקי הראשון של מושג זה היה ב - 1789, לאחר ניצחון המהפכה הצרפתית, והוצהר ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח" באסיפה הלאומית - אשר נערכה איך לא - בצרפת.

הצהרה זו הפכה לסמל קידמה ונאורות עבור שאר מדינות העולם, אשר נהרו בעדריות מופלאה לסתום את הגולל על משטרן הישן, העריץ והמלוכני, ולפתוח את עידן האמנציפציה. שוויון הזכויות.

כמאה ושישים שנה לאחמ"כ, ב-1948, פרסמה העצרת הכללית של האו"ם איזושהי הכרזה כלשהי בדבר הגדרת זכויות האדם והאזרח, המבוססת על ההצהרה הצרפתית. 

בין היתר נאמר בהכרזה כלשהי זו:

כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם.

לכל אדם הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי.

כל אדם זכאי להיות בעל קניין. בין אם לבדו או בשותפות עם אי מי שהם.

לא ייאסר אדם, ייעצר או יוגלה, באופן שרירותי.

כל אדם זכאי לחירות הדיעה והביטוי.

כל אדם זכאי לעבודה: בחירה חופשית של מקצועו, תנאים הוגנים והגנה מפני אבטלה.

כל אדם זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה.

כל אם זכאי לרמת חיים נאותה לרבות מזון, לבוש, שיכון טיפול רפואי.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

חירות, משמעותה שהמדינה מכבדת במלוא הכבוד הראוי את חירויות הפרט, וכל אדם במדינה רשאי לחיות את חייו כרצונו, כל עוד אינו מפריע לאחרים ופוגע בהם.

הביטויים המעשיים העיקריים לשמירה על חירויות הפרט במדינה הם:

חופש המצפון, הביטוי, העיסוק, ההתאגדות והתנועה. (אין לנו כח ללמוד את הפירוט! נחרטט משו)

ושוויון, אשר משמעו כי אין אדם, באשר הוא, בין אם סודני מדרום תל אביב ובין אם תשוש נפש ובין אם ראש הממשלה, עדיף על אחרים. (בואו לא נגיד מילה אחת ממש לא יפה אשר משמעותה העסיסית - מתי בפעם האחרונה שמעתם דבר שטות אווילי מזה? כלומר. זהו רעיון יפה אולם אפילו אינו קרוב לתיאור מציאות חיים כלשהי, איפושהו שביקום הזה)

ביטוי השויון במדינה הדמוקרטית מתבטא בתוכן החוקים ובאופן אכיפתם, בתחומים הפוליטיים והחברתיים. ביטוי זה כולל גם הבחנה בשונה ואפליה מתקנת.

מצפון:

כל אדם חופשי להחזיק בדעתו בתחומים  אישיים/ חברתיים/ רוחניים - זכותו לנהוג לפי ההשקפות העולם שלו ועקרונותו

וזכותו גם לסרב לעשות מעשים שנוגדים את מצפונו (לדו' סרבני המצפון)

ביטוי:

[זכות זו בעצם ממשת את ^ המצפון..] כל אדם יכול לבטא את עצמו בפומבי/ לא בפומבי, בכתב/ בעל"פ זה מתבטא בשיחות טלפון ,מכתבים, עיתונים וכ"ו..

ההתאגדות:

כל אדם יכול להתחבר לכל אדם אחר או קבוצות מסוימות, כדי להקים מפלגה פוליטית, מטרות משוטפות ,חברים להשקפה.. זה חשוב לקידום העניין של הפרט על הציבור כי ע"י זה שמתאגדים יכול היחיד להשפיע.

זה זכות מוגבל בכל מקרה שההתאגדות הזאת מסכנת את ביטחונם של אנשים אחרים! 

חופש העיסוק:

כל אדם יכול להחליט לעצמו איזה עבודה לעבוד לפני רצונו וצרכיו. כל עוד יש לו  את ההכשרה המקצועית לכך (תעודת מקצוע דיין, רישיון רפואה) וכל עוד העיסוק הזה לא אסור מטעם החוק כמובן!

חופש התנועה:

כל אדם יכול לנוע בתוך המדינה לאיפה שבאלו וכמה שהוא רוצה לכל צורך כלשהו..עבודה מגורים ביקורים..וגם יש לו זכות לצאת מהארץ ולחזור כמה שירצה בלי הגבלה.

זה יכול להיות מוגבל במקרה שיש צו משפטי כמו עיקוב יציאה מהארץ וכזה..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אתה ספרדי?

מעניין

את/ה היית בצבא?

בהזדמנות אם אתקל בחיילת בבגדי ב' עם חצאית, אנסה לצלם עבורך.

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL