אני תוהה לעצמי איך הייתי עכשיו אם כל זה לא היה קורה..
אולי..
אולי הייתי נורמלית
ופחות בוגרת
אבל לפחות הייתי נורמלית..!!
אופ פופ.
|חולמני|
אני תוהה לעצמי איך הייתי עכשיו אם כל זה לא היה קורה..
אולי..
אולי הייתי נורמלית
ופחות בוגרת
אבל לפחות הייתי נורמלית..!!
אופ פופ.
|חולמני|
כן!!
ובטח שהייתי רוצה שכל זה לא היה קורה
אני בכלל לא כזאת טובה
ולא הייתי מצטערת
הסיפור הזה לא הוסיף לי טוב בכלל 
רק הוסיף לי הבנה על עצמי שיש לי כוח סבל..
תאמיני לי, גם בלי ההבנה הזאת הייתי שורדת..
אני לא בטוחה שאת יודעת על מה אני מדברת
אני לא יודעת,
סיפרתי לך על זה פעם?
אז הייתי רוצה שהאישיות שלי תהיה מעצובת מדברים אחרים.
בעע
סורי,
אני קצת קשת הבנה לפעמים..
נראה,
אולי בהזדמנות..
קול דממה
חלילית אלט
כי זה כיף לחשוב שעכשיו הייתי יכולה לחיות נורמלי.
בלי המחשבות,
והזכרונות,
ועם בכי..!!
יאוו
נורמלית, נורמלית.
לוידעת,
פשוט..
לא מטומטמת.
ולא..
אוף,
נורמלית, את יודעת.
מתנהגת כמו שילדה בגילי אמורה להתנהג וזה..


חלילית אלט124080
0
124080
1
119351
0
פרפר לבן.באמת אמרת את זה!
ועוד לי!
חח שכחתי מזה בכלל..


כשכתבתי על זה חשבתי בכלל על משהו אחר..
לאמשנה..
על מה חשבת?
והיא אמרה לי לשים את זה בחתימה.
כשכתבתי את זה חשבתי שזה כאילו המנגינה זאת מנגינה של החיים,
ובעצם לפעמים יש פאשלות שזה הזיופים,
או נפילות או אנלודעת מה,
וכשנגמרת המנגינה נגמר הכל
כל החיים
פרפר לבן.

סתם אבל זה גם יפה מה שאמרת,
אז זה בסדר..
יש אישור..



) מעניין אם זה עושה משהו
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול