(כלומר, בכי מנקז. כמו פקק ששולפים מאמבטיה של מים ופשוט מרוקנים. זה לפעמים מקל ומשמח הרבה יותר מסתם לעשות שטויות.)

אולי כי היית עסוקה בלהרגיש אשמה על עצם הבכי והכאב, אולי כי הרגשת שאין מקום להניח את הדמעות וזה היה כאילו לשפוך החוצה אבל לא באמת כי כל הכאב נשאר בפנים ואז גם יש את הבדידות, כי הרי ניסית להוציא ולא יצא. ואולי כי זה מפחיד לוותר על ההרגשות המוכרות אז גם כשאת פותחת את הפקק את עדיין חוסמת את המים.

ואולי כי אלף סיבות אחרות.

ואם תרצי נחפש אותן, ואם לא, אז רק אחבק אותך ודי. טוב?

מעניין

את/ה היית בצבא?

בהזדמנות אם אתקל בחיילת בבגדי ב' עם חצאית, אנסה לצלם עבורך.

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL