הייינו בכותל,
נסענו לגן סאקר,לא היו אוטובוסים,נאבדנו בירושלים.
ראיייתי מיישהיי חמודה שהכרתיי

התחיל הריקוד,חברה טובה שלי,לא רקדה,היא לא מוגדרת,אבל היא הייתה אנטי לרקוד.
הייתי לבד.
חשבתי לעצמי,אוף.למה אין לי חברות כמוני? כלל חברותי לא יבוא לזה,זה דוסי מידי.ולמב ריבונו של עולם לא עשה שיהיו לי מלא חברות שהייה יכול להיות לי יותר כייף.
אני מתלוננת עלזה שהתקופה הכי יפה שלי כרגע,התיכון,אני לא נהנת מספיק. אני נהננת,וחברותי מקסימות,אבל ישלי רק חברה אחת,שברמה דתית כמוני,ואיכשהוא אני מסתדרת.
אבל באלי עוד.זה ברור.ראיתי מלא בנות חמודותממש,ואי אם הייתי חברה שלהן,הייתי נהננת מאוד מאווש מאווד,גם בחייםשלי.
בעיר שאני גרה אז אין כלכךבנות דוסיות,היחה לי כייף לראות דוסיות כאלו.הן מבחינה חיצונית ופנימית
אבל אין לי חברות כאלו!
זה לא סבל בשבילי,או שאני מתלוננת על החברות שלי כרגע,כי אין שיח משותף כזה,לא יודעת איך להסביר.
אבל בע"ה אולי בשרותלאומי אזכה

ואני לא מסתכלת אך ורק על הבגדים,ממש לא,הפנימי הרבה חשוב.
נמשיך:
לאחר מכן,ישבנו,חיכנו.
כל חייי לרקוד,זה עושה אותי מאושרת,
בקשתי מימנה שתבוא תרקוד איתי. אבל היא לא רצתה.
ולא הייה לי אומץ להדחף לבד.
קצת דמעתי,אז באו חברות מהשכבה ורקדתי איתן.
הייה לי אושר ושמחה.
הייה אדיר,בחיים לא הייתי בדבר כזה.התחזקתי מאוד.
אכלנו,ירדנו לכותל,עליינו ,שוב חזרנו,עלינו,שוב חזרנו.
הייה מעגל בנות,וזה הייה מרגש.
בחיים שלי לא הייתי בדבר כזה.בחיים שלי.
רקדנו בטרוף!
אחרי כן,
הייה זוג דתיים,שהיו בדיייט,ועכשיו הם התקדמו איתנו לכיון היציאה
בגלל שהייה צפוף הם איבדו אחד את השני.
אז, הבחור עלה למעלה חייפש אותה והיא נשארה למעטה חיפשה אותו.
ואני אומרת לה:הוא שם למעלה.
עליתי במדרגות אמרתי לו:היא שם למעטה,
מי? אתה מחפש מישהי? כן .ואז הם נפגשו וחייכו,זוג,חמוד!
זה סתם מסקנות,אתם לא צריכים להגיב כלל.
מכל התגובות,לא רק זו 