בעת אנצור באר דמים
תדמם ארץ בלאט
ובעת עיני התמלאו כיסופים
לרצון הארץ האחת

נשאתי מבטי
אל שמש שחורה
שהאירה את יומי האפל
בארץ חשוכה
כדממת הצל
בארץ שיגעון
נעלם האל

ואויבים חסרי פנים
גדעו חיי
חיללו את עוצמת ליבי ונשמתי
חתכו מתוכי חלל ריק
חתכו את רגליי ואת קולי

ואיך אזעק על אודות העוול
בעת שיברון הבכי עוד לא נדם
ואיך אדע הזהו העלם
אשר לעד ישאר מיותם

ועיניו עוד נצורות
רגעי צחוק ועולל
לעד ישאר הוא צעיר

כי על ארצו
חירף את נפשו
למלא משאלות אביונים

ועם שפל
כאגרוף קמוץ
אך רפה אונים וחלש

להגיד-
הן נלחמנו
הן כתשנו לדק
אך איתנים הם עומדים למולינו

נחושים לרצץ
להרוס, לקצץ
את נטיעות ביתנו

ועד מתי נהי ובכי
להרגל יהפך בחיינו
ועד מתי שיברון ודמעות
יהיו מנת חלקינו






אלוהים, לו תנצור רבבות הדמים,
לו תנצור...
לו תזכור...