וזה לא משנה אם זה הצעדה בת"א
או המסתננים
או הרפיסות כלפי ערבים באופן כללי
חילול ה' הנורא שקיים הרבה זמן
וכמעט שאין מוחים 

כזה התכוונתי כשכתבתי "מציאות בעייתית"
כי כששם ה' מחולל - לא משנה הצורה/הצבע

ומה שפלצור אמר- כאשר הבעיה הנוראית היא כזו
שאנחנו מגלים הבנה כלפי הרוצחים שלנו
[מה זה אם לא תסמונת חמורה של אישה מוכה?!...]
מושיטים את הלחי השנייה יחד עם פרח
זאת בעיה חמורה.
 

אתה לא מבין את מבצעי הפיגוע? אתה לא היית שונא אותך במקומם? אתה לא מבין את הקשר בין המצב ששמנו אותם בו לכך שהם לא אוהבים אותנו במיוחד. אז זה נכון שהם אף פעם לא אהבו אותנו, וזה נכון שהיו ועדיין יש לנו את כל הסיבות שבעולם לשים אותם במצב הזה, וזה נכון שמבצעי הפיגוע הם רשעים ושטוב מותם מחייהם (וחבל שלא היה כך) אבל צריך להכיר בכך שיש בעיה במציאות שבה אנחנו חיים.  אפשר להציע לבעיה הזו כל מיני פתרונות (מלתת להם מדינה ולחזור לאירופה דרך טרנספר עד מלחמה ועוד), אבל צריך להכיר בכך שהמצב הקיים בעייתי.

יש לך את זה ביותר פטרוני? ביקרת פעם במחנה פליטים? או סתם בכפר ערבי? נכנסו אלייך פעם הביתה באמצע הלילה העירו את כולם באלימות ושברו דברים? (אני לא אומר שלא צריך לעשות את זה, אבל כן צריך להכיר את המציאות), וזהו, יקירתי, רק הקצה. מה טוב בזה בדיוק?

נכון, ואנחנו לא שולטים עליהם, לכן הם שונאים אותנו הרבה הרבה פחות (אני מניח שאת רובן אנחנו לא מעניינים יותר מידי)

זו הסיבה לפיגועים ופוגרומים הרבה לפני קום המדינה,

זו הסיבה לפיגוע בקוי 48 (תל אביב) כאשר עיקר טענתם של הישמעאלים הם בכלל קוי 67,

זו הסיבה שעלילות "אל-אקצה" ולא מצבם החומרי מהוות את עיקר ההסתה שמולידה את אותם פיגועים, 

וזו גם הסיבה שהם לא פונים לאשמים המרכזיים במצבם הגשמי (רמז: מי שלא מאפשר להם לצאת מאותם מחנות פליטים) אלא פונים כלפינו היאהוד.

כל השאלות בסגון "אם הייתי פלסטיני לא הייתי מתנהג אחרת??" פשוט לא נכונות.

אנחנו לא מהאו"ם וגם אם היינו מנסים להיות אובייקטיביים לא היינו מצדיקים רצח אזרחים במסעדה

נסה לקרוא מחדש

זה היפוך יוצרות מעוות לחלוטין!

ומצדיק אפילו את השנאה כלפיו/ השמחה על הפגיעה בו??
לא מתקומם על זה כדי להגן על עצמו ולהחזיר את הסדר - להעמיד במקומם את כל המתבלבלים למיניהם???

ותקרא בבקשה את הכתבה עד תומה.
יש כאן ממש דבר נורא.


לא אכתוב כאן כדי לא להקים עליי את כולם

אבל המבט שלו מעוות.

 

ההשלכות
ואפילו להצדיק אותן.

יש מסתנננים- אז נגלה הבנה כלפי הפשיעה בת"א [בשכונות הדרומיות]?
יש ערבים - אז נגלה הבנה כלפי "חוסר היכולת לשאת את הכיבוש" ?

יותר מזה.
על בסיס מה אנחנו פה?
על בסיס מה קיימת הנחייה של גר תושב/ מציאות של מיעוטים שחיים פה בנחת?
כשנבין למה אנחנו פה 
ונפעל בדרך הראויה
לאף אחד לא יהיו שאלות ותהיות.
אני מקווה...

אבל זה כבר כמו בסיפור עם הכרית נוצות....

עדיין אני חושבת שהיחס שלי למילה "הבנה" נשאר אותו דבר...

בעיירה קטנה במזרח אירופה חי לו איש נחמד שהייתה לו בעיה רצינית: הוא דיבר יותר מדי על אנשים אחרים. הוא פשוט לא היה מסוגל לשלוט בעצמו. בכל פעם בה הוא שמע סיפור על מישהו שהוא מכיר, ולפעמים גם על מישהו שהוא לא מכיר, הוא פשוט היה מוכרח לספר על כך לחבריו. כיוון שהתפרסם כפטפטן לא קטן הוא שמע הרבה שמועות וסיפורים.
הוא אהב את תשומת הלב שקיבל והיה שמח לראות את כולם צוחקים בשל האנקדוטות שלו, שלעיתים היה מעטר בפרטים שונים שהמציא כדי להפוך אותן למצחיקות יותר.

מעבר לכך, הוא באמת היה אדם נעים ובעל לב טוב.

בעצם, הוא ידע שזה לא בסדר לנהוג כך, אבל.. זה היה כל כך מפתה! ובכל מקרה, רוב מה הסיפורים קרו באמת, לא? הרי רבים מסיפוריו הם פשוט תמימים ומבדרים, לא?

יום אחד הוא גילה משהו מוזר מאוד (אבל אמיתי) על איש עסקים אחר בעיר.
כמובן שהוא חש מוכרח ללכת לחבריו ולשתף אותם במה ששמע והם בתורם סיפרו זאת לידידיהם, שסיפרו זאת למכריהם, שסיפרו זאת לנשותיהם, שדיברו על כך עם חברותיהן ושכנותיהן. הסיפור הסתובב בעיר, עד שאיש העסקים האומלל, שהיה הדמות המרכזית בסיפור הזה, שמע על כך. הוא רץ לרב העיר והתלונן שחייו נהרסו! אף אחד לא ירצה לעשות עמו עסקים יותר. שמו הטוב והמוניטין שלו אבדו לעולמי עד.

הרב הזה הכיר את ה'לקוחות' שלו, כמו שאומרים, והוא החליט לקרוא לפטפטן. אם לא היה זה הוא שחשף את הסיפור, הוא עשוי לדעת מי זה היה.

כאשר שמע הפטפטן הנחמד מפי הרב כיצד מרגיש עמיתו איש העסקים, וכמה הוא הרוס ממה שקרה, הוא חש צער אמיתי. הוא באמת לא התכוון להרוס לידידו את החיים. הוא בסך הכול סיפר סיפור שקרה באמת, והרב יכול יכול לבדוק זאת אם הוא רוצה. הרבי נאנח.

"נכון, לא נכון, זה כלל לא משנה! אתה פשוט לא יכול לספר סיפורים על אנשים. זה לשון הרע, הוצאת דיבה, וזה כמו רצח, אתה הורג את המוניטין של האדם עליו אתה מספר".
הוא הוסיף ודיבר עם האיש שעה ארוכה עד שהוא החל לחוש חרטה וצער על מה שעשה. "כיצד אוכל לתקן את מה שעשיתי?" הוא התייפח. "אני מוכן לעשות כל מה שתאמר לי!"

הרב הביט בו ואמר: "האם יש בביתך כריות נוצות כלשהן?" "רבי" השתומם האיש, "אני לא עני! יש לי כמה וכמה כריות כאלה, האם אתה רוצה שאמכור אותן? שאתן אותן לצדקה?" "לא" השיב הרב, "גש לביתך והבא כרית אחת".

האיש התפלא מאוד, אך הלך לביתו ושב לאחר זמן קצר לחדר העבודה של הרבי כשכרית נאה ורכה תחת זרועו. הרב פתח את החלון בחדרו ונתן לו סכין חדה. "חתוך את הכרית"!

"אבל רבי, כאן בחדר העבודה שלך? זה יעשה כאן בלגן שלם!" "עשה כפי שהוריתי לך!" האיש חתך את הכרית וענן נוצות יצא ממנה. הם נחתו על הכיסאות ועל אצטבת הספרים, על השעון הגדול, על החתולה שהחלה לקפוץ ולנסות לתופסן. הן ריחפו מעל לשולחן ולתוך ספלי התה, על הרבי ועל האיש שהחזיק את הסכין בידו, ורבות מהן עפו החוצה דרך החלון בשובל ארוך ומסתחרר.

הרבי חיכה עשר דקות, ולאחר מכן ציווה על האיש, "עכשיו הבא לי חזרה את כל הנוצות ודחס אותן חזרה לכרית שלך. שים לב, את כולן, אסור שתחסר אף אחת!"

האיש הביט ברבי בתדהמה "רבי, זה בלתי אפשרי! את אלה שכאן בחדר אולי אצליח לאסוף, אבל את אלה שעפו אל מחוץ לחלון לא אצליח להשיב לעולם. רבי, אינני יכול לעשות זאת, ואתה יודע את זה!"

"כן", אמר הרבי והניד בראשו בעצב. "זה מה שקורה: ברגע ששמועה, סיפור רכילות, "סוד" כלשהו, יוצא מפיך, אין אתה יודע לאן הוא יתגלגל. הוא עף על כנפי הרוח ואף פעם לא תוכל להשיבו!"

הוא ציווה על האיש להתנצל מעומק הלב בפני האדם שאודותיו הפיץ את השמועה.
זה קשה ומכאיב, אך זה המעט שיוכל לעשות למענו.
הוא הורה לו להתנצל בפני האנשים שלהם הוא סיפר את הסיפור
והפכם בכך לשותפים לעבירת "לשון הרע".
כמו כן הוא ציווה עליו ללמוד בשקידה את ההלכות הקשורות ללשון הרע במשך שנה תמימה, ולאחר מכן לשוב אליו. |נניח שהוא לומד מהספר את ההלכות...|

ואכן זה מה שעשה האיש.
לא זו בלבד שהוא למד על לשון הרע, הוא דיבר בפני כל ידידיו ומכריו על החשיבות שבשמירה על הלשון
ובסוף הפך לאדם חביב שהתגבר על בעיה רצינית.

ופעילות בהתאם .

[לפי איזה אמות מידה פועלים?- זה שאלה לדיון אחר...]

(שלא לדבר על מנהגי ורבני הציבור המתנחלי)

מעולם נדרשו לבעיית הערבים בארץ ולא הציגו אלטרנטיבה לרעינות השמאל.

למעט שיטת הטרנספר של הרב כהנא,

שזכתה לגינויים מקיר לקיר

אבל חוץ מהם אפחד כנראה לא הבין שנדרש פתרון אמיתי.

אף אחד לא ניסה להכנס לראש של הרשעים הללו ובמקום זה בחרו לבנות ולבנות כאילו הוספת אור תדחה מעצמה את החושך.

זה לא קרה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.