בקצב מפחיד.
והודעות שרצות בווצאפ בקצב, שעד שאני עם הקריאה המאוד מהירה שלי קוראת, יש עוד 10.
הודעות בשתיים בלילה "מישהי ערה? אני לא מסוגלת להרדם ומחכה שיפרסמו את השמות"
וחוסר תגובה, כי לאף אחת זה לא הפריע כמו לה.
למרות שגם כמעט אף אחת מהכיתה לא מכירה והיא כן. אבל היא לא ידעה אפילו שהיא מכירה.
בכי, ילדה על שולחן בוכה, ומבינה למה שלחו לה הודעות מוזרות מהמד"שים שלה.
ורק רצון לצעוק, או לבכות, והכי טוב להגיד תהילים,אבל כבר אמרנו ועדיין פיגועים ואנשים נרצחים.
וכנראה שראיתי היום פעם ראשונה בנאדם שמגלה שמישהו שהוא הכיר נרצח.
והכי דפוק, זה בנות שמפחדות. אני עדיין לא מבינה למה אתמול זה היה יותר טוב ומה ההבדל.
אתמול שעה לפני הפיגוע מחבל הסתובב כבר בתל-אביב, למה אז אף אחד לא פחד להסתובב?
ארבעה הרוגים,לא יודעת כמה פצועים, ועוד יומיים כולם ישכחו אותם ויעברו להתרכז בפצועים מהפיגוע החדש.
