פעם, הייתי כותבת לגמרי אחרת מהיום. ואני מתגעגעת לזה. יותר עמוק, יותר נוגע, יותר ארוך ואמיתי.
היה חג סביר בסך הכל. לא טוב, אבל לא גרוע.
והריח בחינם וכל האזרחים
אני לא יודעת מה להחליט. לחלום על זה, ללכת עם הלב, או ללכת עם השכל ולהגיד שזה לא טוב?
אני לא יודעת על מה דיברתי.
@בנות שמתכוונות לבוא, דיברתי עם אימא ויש אישור ליום בנות אצלי בבית. שבוע לפני בערך נקבע תאריך והלוואי שתבואו.
קימי גיבלר |נאנח|
סיפרתי לאימא. והיא הבינה אותי. לטענתה. אבל לא באמת.
אני אוהבת אותה כל כך.
קשה לי חג שבת רצופים, אבל שבת חג עדיף על חג שבת.
הייתי רוצה לחלום כמו בפעם ההיא לפני שנה וחצי. זה היה חלום מושלם.
כמו כן, הייתי רוצה לכתוב.
אבא התחיל לכתוב שירים.
ואני אוהבת לקרוא דברים יפים.
השבת קראתי המון המון הכנסת כלה של עגנון. וזה יפהפה כמובן.
בגרות בתושב"ע בשלישי. מה שאומר שמחר חרישות. הלוואי ואצליח. מגן 85.
ניסים גדולים עשה ה' עימנו.
הבדלה
לפחות של חג? נראה.
XD, אם כבר,ילדה.
אנטרים, אנטרים בכל מקום.
וסנדלים.
יאללה, נכתוב את הפוסט הזה. אני חייבתאת זה לעצמי.
יצא האשליה 2
אני צריכה את ת'ור.
Imagine that
הו, וואו
יש לי רצף של שירים לשתף. הייתי נוסטלגית שלשום. והמחברות שלי. כל כך המחברות שלי.
אני עדיין נפעמת, בכל יום, שאנחנו חברות. איך זכיתי?
ועכשיו נסגור כי היא באה.

אבל עכשיו זה בערך חוזר.. כאילו,לא יודעת אם עמוק ונוגע אבל כן יותר אמיתי וארוך..

ובאלי לבוא נראלי

אני בודדה. ולא כיף לי. ואתמול בערב היה משעשע ונורא בו זמנית.