יש 2 דרכים מרכזיות בגישה כלפי המושג אמונה תמימה: הכישה של רבי נחמן, והגישה של הרמב"ם.
יכול להיות שיש עוד, פשוט אני רואה בשניהם את שיא הניגוד.
הגישה של רבי נחמן אומרת שככל שהאדם מאמין יודע בלי לדעת כלום, ככה מדרגתו גדולה יותר.
מבחינתו, המטרה החשובה בחיים היא ההסתמכות על הידיעה התמימה (מלשון תמימות),
כאשר פסגת השאיפות היא הבהמה - שאינה יודעת כלום.
השלמות היא בעצם ההסתמכות המוחלטת על חוסר הידע.
הרמב"ם לעומתו, סובר שהאמונה התמימה היא כאשר האדם השיג את מלוא הידע על הבריאה,
והבין את הדעות הנכונות והלא נכונות. כאשר פסגת ההצלחה על פי הרמב"ם, היא שאדם יתמצא בכל הדעות הנכונות, ויפתור לעצמו ולסביבתו את כל השאלות האמוניות.
(יש בזה עוד הרבה מה להרחיב אבל זה על קצה קצהו של המזלג)
אבל ממה שאני שמעתי, אמונה תמימה באה בהמשך של מה שכתבת על הרמב"ם - אחרי שחקרת והגעת למסקנה המוחלטת שהתורה היא אמת, אתה צריך ללכת אחרי אלוקים בעיניים עצומות ולא לשאול שאלות. (זאת אומרת, אחרי שאתה בטוח שהוא צודק, אתה לא יכול לערער עליו.)
אמונה יכולה גם להתייחס ללהאמין שהוא פועל נכון. לבטוח במניעים שלו ובדרך שהוא מוביל אותך בה.
זאת אומנם הגדרה שונה לאמונה, אבל גם היא נכונה.
יעבדוך עמים וישתחוו לך אשכנזים
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
מעניין
את/ה היית בצבא?
בהזדמנות אם אתקל בחיילת בבגדי ב' עם חצאית, אנסה לצלם עבורך.
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
