אז... |נסיון|

ולפעמים,
לפעמים נגמרים לי הכוחות.
בא לי ליפול, בא לי להישבר,
להניח לסדקים שנחרצו שוב ושוב
בעומקי עומקים,
מתחת לים של כאבים ומבועים
להתנפץ.

להתרסק
להתפזר
לאלפי רסיסים קטנים.
אולי
רק
כך
אוכל
להתחיל מחדש.

"אולי צריך להיגמר
כדי
מחר להתחיל
במקום
אחר..."

וכבר נמאס לי
לומר
שכואב
וכבר נמאס
לי
ליפול
וכבר
נמאס לי
להתחנן
שישרף הכל בלחש...

וכבר חשבתי שעבר
וכבר חשבתי שנדמתי
שתנומת המת
היא רק הד
דק
חיוור
נתון להזיות
נתון לאשליות
בכיות
דמעות
ומכות.

נוצה קטנה
מרחפת בחלל
נאחזת,
מחפשת
מקום מפלט.
ולפתע
היא נוחתת
אוזרת תושיה
על רסיס קטנטן,
סדוק,
מוצאת היא מנוחה.
ונוצה אחת
נוצה קטנה
שברה את כל הזכוכיות
את שברי הנשמה.

אפקט הפרפר
לפעמים כל שצריך
הוא חלקיק אחד קטן
שיניע תהליכים
שנאגרו מתחת לשכבות
אינסופיות
של בדידות
ויאוש
וצלקות
מדממות בלאט.

הכוח טמון
בדברים הקטנים
העומק
הרדידיות
החוצפה
החיפוש
האכזבה
ומעל לכל
תמיד מעל הכל
הכאב.





אתמול, היום, מחר
באהבה עד אין קץ.


בלי גבול ומספר
בלי שמיים ומים
יאנג וינג
האיזון חייב להישמר
האוויר חייב להיגמר
מתחת למים
נשמעים רק הדי הצרחות
שסירבתי לשמוע
שביקשתי לדמוע
לנצור,
ללקט שושנים
שושנים אדומות
כדם
פוצעות ידים
זורעות קוצים
דוקרים
דוקרים
דוקרים
ונודמים.











ואני?
"אני אדם משומקום
שמחפש לו רק
סיבה
לנשום.