(איזה משו?)

(תכלס, לא משנה מה אגיד עכשיו זה לא יגרום לך. לא משנה מה כל אחד יגיד.
את צריכה להאמין בזה ולזה כל הזמן.
לא משנה מה נגיד, ויהיה לנו מה להגיד, כי אנחנו יודעים שאת קיימת וגרמת לכמה וכמה להיות קיימים ולהרגיש דברים אחרים, את בעצמך צריכה לדעת את זה ולהאמין בזה.
ואם לא, תודי על האמת שיהיה קשה לשכנע אותך. כי אני לגמרי מכירה את זה.
אבל זה חלק מהעבודה שלנו בחיים..)


ועכשיו בכל זאת אגיד לך ולא אכפת לי אם תאמיני או לא. ואם זה יגרום לך להרגיש קיימת או לא.
אבל תדעי, שכל פעם שאני קוראת דברים שלך, ניהיה לי קווצ' בלב.
לפעמים מכאב, לפעמים משמחה, לפעמיים מהערכה, לפעמים מ'וואו' שאומר את כל המילים בעולם..
אז שירה, תדעי לך שאת גרמת להרבה להרגיש קיימים, ולהרבה הרבה גרמת לחייך ולשמוח.
סתם כך מאחורי מסך.
זה מדהים ומיוחד. זה משהו שלא כל אחד עושה, ותעריכי את עצמך על זה.
אני לא זוכרת מתי כתבת, אבל כתבת שלרוב אחרי בכי את הופכת למבדרת הראשית, זה לא קורה לכל אחד. ואולי לאף אחד.
זה מראה על שמחה כזאת, שכל אחד היה רוצה.
שהיא נמצאת בכל זמן ובכל מקום, גם כשקשה ועצוב וכואב, זה נמצא שם, באיזשהי פינה בלב, אבל זה נמצא, וזה מדהים.
ושתדעי שאני אוהבת אותך.

(יצא לי ארוך קצת מידי..)

בס"ד

את לא יודעת איך עשית לי טוב
אני כלכך צריכה את המילים האלו
לפעמים זה מרגיש כאילו אני לבד עם המחשבות בעולם עד שאנשים באים ונותנים משלהם לתוך כל זה
אז שוב תודה לך

והמבדרת
זה לא בקטע טוב
זה בקטע של הדרך להסתיר את זה שהרגע בכיתי זה לעשות רעש חזק של שמחה

הלוואי הייתי יודעת לספר את הרגשות שלי טוב כמוך.