בס"ד

והעולם הזה שאני רואה הוא העולם שאני חייה בו כרגע

אז סליחה

אבל מותר לי לבכות

כי דפוק

פשוט דפוק

 בס"ד

זה לא שולל ממני את הזכות לבכות על המצב כפי שאני חווה אותו כרגע

בס"ד

(למרות שיש לי הרהור קטן בגורם לי להטיל ספק בעניין. אם את מודעת לכך, ובכל זאת בוחרת בדרך הזו, אז את רוצה את התוצאות. ואז אולי לא נכון לומר שהן דפוקות, לפחות מנקודת המבט שלך. אבל מה כבר אני מבין.. תתעלמי)

בס"ד

אם גם התקדמות הדרגתית וגם התקדמות בבתאחתית חסומות בפנינו- איך זה שאנשים כן מתקדמים?

בס"ד

(נגיד אני, בשל היותי אדם לא חברותי וחסר אמון בבני אדם, כשאני בבעיה אין לי עם מי להתייעץ, אז באסה לי. ובכל זאת כשהייתי במצוקה ממש קשה הצלחתי למצוא מישהו שיעזור קצת.)

בס"ד

כלומר יש אבל זה יצטרך לחכות עד שבוע הבא מה שאומר שמחכים לי עוד כמה ימים רצופי סבל

בס"ד

אז בהצלחה בשבוע הבא. בינתיים במקום להתענות ברחמים עצמיים עדיף לשמוח על כך שהפתרון עומד להגיע בקרוב, ומי יודע, אולי התייעצות עם עצמך גם יכולה לעזור.

בס"ד

אני חיה את החיים כפי שאני חוה אותם כל עוד אני לא יודעת לחוות אותם בצורה נכונה יותר

בס"ד

המשיכי ככה.

נראה לי שכדאי שגם אני אעשה את זה..

בס"ד

אבל זה טוב כי זה מצב ביניים אם לך אין פיתרון באופק השיטה הזאת גרועה

בס"ד

ושתמיד יש אפשרות לצורה יותר טובה.

בס"ד

להתעמת מול עצמך

נשמע שאין מי שיועיל

אז אסור להרפות וסבל של תקופה שווה את המסקנה שתעזור לחיות נכון יותר

בס"ד

כרגע רק השני עובד (סטייל "מי אמר שמרצה למתמטיקה צריך להיות מרובע?")

מותר לך לבכות, גם אם לא דפוק,

מותר לך לבכות וחיבוק, חברה אהובה מאד שלי.

כן נכון בכלל בכלל בכלל

אבל אני. אכפת לי מאד. המון מאד.

ממש לא.

זה משהו בנו. פנימי. לא לכולם זה מובנה. יש שצריכים לרכוש זאת. את היכולת להתחבר. להיות חלק. תחושת ה"לבד" היא ריק פנימי שלנו. גם אם כולם סביבנו יעטפונו בכל הדרכים שברשותם.