תתחדשי על החתימה.

זה בשעת שיעמום קשה פשוט קרה.
לא מוצאת בה עדיין משהו משמעותי.

בעצם משהו אחד וקטנטן..
אני צריכה למצוא משפט אחד, שיגיד הכל.
יש כזה אבל הוא כבר תפוס פה אצל אחד הניקים

שעל "צבעים"

עשיתי לחברה שלי דף עמדה, ויש לי תיאוריה על השיר הזה

אני מוזרה

את מדברת שטויות.

ואיך זה קשור?

מקווה שתביני.

 

אוקיי

 

יש אנשים שחושבים שאמנות וכל זה זה סתם בזבוז זמן.

כאילו, מה יצא מזה?

("צבעים זה עולם של נדמה", "לא באמת תגלה יבשת")

 

אבל,

תכלס, אולי זה מה שהנפש שלנו רוצה וצריכה.

אז מה, נתווכח עם הנפש?

 

וחוצמיזה שאני חושבת שכל אדם צריך למצוא לעצמו זמן לדברים שהוא אוהב 

זמן לנפש.

 

מקווה שהבנת. די פירשתי את השיר איך שאני חושבת, וכמו שאמרתי- החשיבה שלי מוזרה ומיוחדת.

 

רציתי להוסיף שזה לא רק אמנות.

זה גם תחביבים, דברים כאלה..

פירשת אותו בצורה חכמה, מיוחדת ומעניינת.

וואי. שמעתי אותו שוב עכשיו וזאת הייתה שמיעה שונה. זה נכנס אחרת.

את ילדה מיוחדת ומעניינת, ועכשיו אני בטוחה בזה לגמרי.

תודה מותק

יאי איזה כיפלי

 

(אני יודעת שאני מיוחדת

אבל זה תמיד נראה לי במובן השלילי של המיוחד.

כי אני מוזרה רצח

ורואה את העולם אחרת מכולם

 

סליחה על הנצלוש)

 

(אז תדעי שממש לא.
קודם כל, מוזרה את לא. אולי רואה דברים אחרת מהרגיל, וזה מיוחד לא מוזר.
דבר שני, מוזר זה לא נורא. להיפך, להיות רגיל זה באסה, מוזר-זה שונה. אני בטוחה שאת לא שונה במובן השלילי, את שונה ומיוחדת בפן חיובי ומקסים.
אני לא רואה בך משהו מוזר, אבל אם כך את מרגישה מי אני שאני אבוא ואבטל לך הרגשה..
מהסתכלות שלי, מוזרה את לא.
אבל נניח שכן, את מיוחדת, ובפן חיובי לגמרי.
תמצאי את המיוחדות שלך, ותיראי כמה היא ייחודית ומעניינת.)

אופ.
אני יודעת מה המיוחדות שבי.

ותודה,
הלוואי שאני יצליח להסביר למישו אותי פעם. והוא יבין אותי.

בכל מקרה
את לא מכירה אותי, ויפה לך שאת ככה קובעת שאני לא מוזרה
--

למען האמת אני די בטוחה שתמשיכי לחיות ולנשום גם עוד הרבה זמן, ולא באופן מפתיע.

עוד הרבה זמן זה לא יהיה מפתיע, זה שעכשיו זה ככה זה מפתיע.

יש לי תמונה. מחר אשלח לך

ושתדעי לך שהמון המון בזכותך.
תודה אהובה, על הכל.

יאיי סוף סוף. באמת כבר חשבתי שזה יקרה רק עוד המון זמן.

ממש עכשיו, לפני שבוע ימים, בכיתי בכי תמרורים, וזאת הייתה הפעם האחרונה..
אוי כמה שבכיתי באותו לילה, והיום שאחרי..
והלילה ומחר, נראה מה יהיה איתי.
שוב יש חופש, שוב בגרות יום חמישי, שוב לא התחלתי ללמוד, שוב לא יודעת אם אלמד, ושוב- אקח סיכון שלא בטוח שאצליח ללמוד.

כי לא נראלי שאני אלמד. אבל אני צריכה מישו שיתמוך בהחלטה שלי.

ועצוב לי שבכית כל כך הרבה
שולחת לך חיבוק גדול וחם.

אבל אבל. ממש אסור לי לא ללמוד
חייבים ללמוד.
אולי נחליט ביחד שכן לומדים ואז נחזק אחת את השניה ולא להיפך?

כי אני ממש טובה בזה, אבל למרות זאת נכשלת.
ה הטעם ללמוד?

גם אני מרגישה שאני יודעת אבל המבחן מראה אחרת.
אין מה לעשות, זה קורה לכולם.
את עשית את ההשתדלות שלך, כל השאר לא בידיים שלך.
ואם את יודעת תחביר, רוצה אולי ללמד אותי? אני ממש לא מצליחה פתאום כלום|מתוסכל|

בתקווה שהחומר לא פרח מהראש שלי..

ועדיין באופן מפתיע אני חיה ונושמת.

אמנם בקושי רב, אבל מציאות- אני חיה.

 

כן,

לפעמיים פתאום יש קוצר נשימה,

לפעמיים מרוב עומס אני מרגישה שאני עומדת להקיא הכל. את הנשמה.

לפעמיים כואבת הבטן, כאב כזה של מתח, של רגש חזק.

לפעמיים מרגיש שכל העולם עומד מולי ואני צריכה לדחוף אותו כדי לפלס לי דרך.

לפעמים הלבד כל כך גדול שאני בטוחה שזהו. אין עוד אף אחד בעולם

לפעמים יש את הרגעים האלה שמסתכלים בתמונות ואז יש קווץ' בלב.

לפעמיים יש את הרגעים האלה של הדאגה והקושי הגדול של החוסר ידיעה.

לפעמיים מרגיש כאילו נפלו עליי השמיים.

ולפעמיים,

לפעמיים המחשבה שעשיתי לך טוב בזה שהתגברתי. שלא הרסתי לך עוד,

מבטלת את כל הנ"ל. 

 

אבל הלפעמיים האחרון מגיע בסוף, אחרי שכבר נשברתי.

זה אמנם מעודד, אבל מראה לי קצת את האנוכיות שבי.

אבל לא נורא. 

 

 

ובכל זאת עדיין לבד לי. לבד לי כל כך.

יש לי שממה בלב

את מרשה לי למלא את השממה בקצת חיבוק?

הלוואי שיכולתי לתת אחד אמיתי

וואו
מטורף.

אחות שלי!!!!

קבלי חיבוק ענק ועצום ואהבה שלוחה ענקית
את מהממת ואמיצה וחכמה

השם ישמור אותך!

ואת יודעת משהו? גילתי שאני אוהבת אותך נורא

ואפילו שאין בננו קשר יומיומי ובכלל אנחנו לא מכירות
אני קוראת אותך כל הזמן ומשהו בלב שלי אוהב ומחובר אליך

😘
המון אהבה

עשית לי טוב בלב.
תודה
ותבואי לפינג יום אחד ותגידי לי ואז אבוא להגיד לכן שלום ולתת לכן חיבוק.

ו

אשכרה.