האנשים האלה
שאתה מרגיש כל כך קטן לידם.
ואולי הדשא של השכן
אבל בכל זאת
כן.
הם חכמים. ורגישים. ויצירתיים.
יודעים לסלול שבילים עוקפים ישירות אל הלב
והם רבים, רבים כל כך
עד שאתה נמעך בתוך המון הענקים הזה
כי אין לך באמת מה להציע.
ושוב פעם אין לי מילים. שכחתי איך מדברים
(לא הדבר השטחי הזה שהאנושות מכנה דיבור. זה דיבור מת, לרוב.)
רק דימויים, מסביב לדבר עצמו. גם זה הולך ואוזל.

הנה. עכשיו נגיד אני לא לוקחת את עצמי ברצינות כי התחלתי להיות מודעת לחוסר ההגיון שלי. אולי זה צעד ראשון בהחזרה שלו)
- לקראת נישואין וזוגיות