איך העבודה משפיעה עליכם מבחינה נפשית. 

זאת אומרת - איך אתם לא לוקחים את הסיפורים ללב.. איך אתם משאירים את עצמכם בסוג של מקום נקי כביכול.

עד היום עבדתי עם אוכלוסיה של חינוך מיוחד. עולם אחר לגמרי. וב"ה לא מצאתי את עצמי מרחמת על הילדים או נשאבת לסיפור שלהם. בתחושה שלי - קבלתי מעין מתנה מולדת להצליח להתחבר ולתקשר איתם בלי לרחם עליהם. גם במקרים קשים וכואבים..

אבל מרגיש לי שלעבוד עם נוער זה שונה. 

העבודה היא אחרת. אם נשווה לחינוך מיוחד , אז החינוך מיוחד נמצאים במעין עולם טהור משל עצמם. יש בו קשיים, אבל הוא בכללותו טוב. טוב להם. 

מאמינה שגם לנוער טוב. אבל איך לא נשאבים לסיפורים. איך לא כואבים איתם את הכאב עד הסוף.

ברור לי שאפחד לא רוצה רחמים. שאני לא אצליח להגיע כמעט לאף אדם בעולם אם 'ארחם' עליו. רחמים רק מרחיקים בין אנשים. הכוונה שלי היא לא איך מגיעים לנוער בלי לרחם, אלא איך מגיעים לנוער, מכילים, כואבים, מקשיבים אבל בד ובד לא נשאבים איתם לכאב ולקושי. 

העולם של נוער בסיכון מסקרן אותי מאוד. תמיד רציתי לעבוד בזה אבל מעולם לא ניסיתי. ואני תוהה אם לנסות או להישאר בחינוך מיוחד. תחום שב"ה קל לי בו. 

גדולה בטוב.

מוזמנת באישי.

אם לא הייתי לוקחת שומדבר ללב, אז הייתי כבר דואגת.

אני ממש לא מרחמת עליהם.

הם נוער מדהים, שעבר דברים קשים-קשים בחיים והמשיך הלאה. לא כולם מצליחים.

זה תלוי מאוד בסוג האוכלוסיה (עולים / מקרים של סמים / אונס / מה מצב ההורים וכו'), אבל אני לא הרגשתי אף פעם שהם מרחמים על עצמם. ההיפך! הם מלאים(םםם) בביטחון עצמי שהם הכי הכי הכי

אי אפשר לרחם עליהם ככה

נראה לי שפשוט צריך לאהוב אותם אחד-אחד. לא לחשוב עליהם כמו 'קבוצה של נוער בסיכון', אלא על יעל ועדי ושלומי ואריה וכו'.

הסיפורים יכולים להיות קשים, הם לא תמיד רוצים לספר ולא הרגשתי צורך לתמלל אותם...זה פשוט חלק מהחיים שלהם ולאט לאט הם סומכים ומספרים. גם אם לא הכל.

נסי להתמקד בלהעריך אותם על זה שהם מנסים ללמוד, מנסים להשקיע, מנסים לצאת מהבוץ, מנסים ללמוד שאפשר לאהוב ולבנות ולהקים וללמד את עצמך אחרת.

בעבודה היומיומית לא ממש מתעסקים בעבר שלהם, ברור שהוא נוכח כל הזמן אבל זה לא משהו שעולה הרבה פעמים. עושים דברים אחרים, מדברים על כל מיני, כמו עם כל אחד.

לאט לאט לומדים להפריד, לא לוותר להם, לא להפסיק לדרוש ולהאמין בהם.

גם הם לאט לאט לומדים מה אפשר לספר ולמי ומתי ומה המינונים.

חשוב לדעת להתייעץ בכל שלב, למצוא הכוונה איך שהוא, לא לסחוב הכל לבד. אם מרגישים שזה גדול מדי, אז לקחת הפסקה, לחשוב, להבין מה קורה.

בהצלחה!!!

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה