לי יצא להכיר כמה בנות שהתחתנו בגיל 17, ואני רואה שחסרה איזושהי בשלות נפשית. הבשלות הנפשית שבאה אחרי התיכון היא משמעותית מאוד. גם אם נראה שהבת מספיק בוגרת בגיל 17, זו לא בגרות שמתאימה לחתונה, לטעמי. אני רואה את הבנות שתהחתנו בגילאים האלה, והרבה הרבה הרבה יותר קשה להן מאשר בנות שהתחתנו מאוחר יותר. הרבה פעמים גם מתגרשים בגלל זה, כי לא היה מספיק בשלות נפשית. גם כשהכל נראה בסדר. 

אני יודעת שזה מאוד תלוי בכל אחת, אבל יצא לי להכיר בנות שהתחתנו בגיל כזה והכל מבחוץ היה נראה מצויין, אבל מבפנים הייתה מורכבות מאוד גדולה. אני חושבת שחבל מאוד להכניס את עצמך לדבר כזה.

ופתאום אתה מוצא את עצמך נשוי למישהי שהמשיכה להתעצב אחרי החתונה. ואולי עכשיו יש לה חלומות אחרים ורצונות אחרים. ולא בטוח שאתה תזרום עם זה.

זה שיש כאלו שמבסוטים מהצעד זה משמח כי זה מראה שחתונה בגיל מוקדם זה לא בהכרח דבר נורא.

אבל אתה צריך לקחת בחשבון את כל המחירים של זה ולראות אם זה מתאים לך.

זוגית.

כלכלית.

נפשית.

זה לא תמיד קל. תחשוב על זה טוב טוב.

יקירתי 

אהבתי מאוד את דברייך הרגשתי שפרטת לי על מיתרי נשמתי ולכן אני סבורה שאת  אשה מסקרנת למדי כולי אוזן לשמוע עוד ממך

חזרי אללי יקירה בהקדם האפשרי 

052614996

בס"ד

אז בהשערה שארצה לעשות תואר

גם אם נוכל להתפרנס במספר השנים שיקח לה לסיים את התואר עדיין זה עלול למנוע ממני להתחיל ללמוד מספר שנים לא מבוטל....

בס"ד

כנראה הבנתם מדברי שאוי ואבוי אם היא לא תעשה תואר... לא מתוך כך כתבתי את זה

התכוונתי שסיכוי סביר שהיא תרצה לעשות מתוך רצון אישי. ברור שמי שיש לו תואר לא יותר טוב ממי שאין.

ולגבי סכום ההכנסה הדרוש - אני חושב שזה די ברור לי (@אריק מהדרום

ולא בניתי על אשתי,כן חושב שגם היא צריכה לעבוד אבל לא בניתי עליה - לא כ"כ מבין למה הובן כך.

תודה

ממש מסכימה עם זה.

אבל יש בחורות בגיל 18 שממש בוגרות. (אפילו יותר מידי..)

**

מה שכן לפעמים אחרי תיכון נמצאים עדיין בקטע של התיכון.. ואחרי שנה-תיים העולם מתגלה אחרת.. ואז האישה שלך משתנה לך ..

לא חייב להבין כל מילה שלי. מורכב. בהצלחה .

**

בס"ד

בין אם שהמפגש עם ה"עולם האמיתי" יכול לגרום לשינוי תכונות/אישיות

ובין אם שההתנתקות המסויימת מההורים שבד"כ קורת בגיל הזה יכולה יכולה לגרום לזה גם

וכו'...

ושוב.. לא לכולם זה קורה.

אבל יש הרבה מקרים .

אהלן אאהלן שלום לך שלום 

זה הסוד הקטן שלי אני מתלבש כגברת 

לא מתוך אילוץ, (כמו קשר שכבר היה הרבה זמן או משהו כזה)

היה לי טוב מאד.

לא רואה פסול בלהמשיך לעצב את האישיות יחד עם הבעל, כמובן שצריך בסיס יציב כלשהו.

להיפך - אני רואה בזה יתרונות רבים מאד.

כמובן שזה יכול להוביל לקושי כלכלי,

ותלוי כל מקרה לגופו.

יש הורים שיכולים לעזור בשנים עד לסיום לימודים,

יש לימודים שאפשר לעבוד תוך כדי, ועוד.

מבחינתי זה היה שיקול משני, העדפתי לחיות בצמצום יחסי.

(יחסי אבל אפשרי. לא ללכת להתאבד על להתחתן, ולא משנה שנחיה ברחוב)

ממרחק של שנים - זה היה לי מצוין. ויש רבות כמוני ב"ה.

בס"ד

מכך שהתבגרתן והשקפתכן/ואישיותכן אולי התשתנתה?

אין שום בעיה להשתנות ולהתעצב ביחד.

כמובן כשזה שמים וארץ - זה בעיה קשה.

כשהכל לדוג' - דרכים בתוך התורה,

זה מצוין לדעתי.

ומנגד, גם הרבה שהתחתנו מאוחר והתגרשו

מסקנה - זה כנראה לא באמת קשור

http://saloona.co.il/blog/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F-%D7%91%D7%95/

יש על כך גם מחקרים.

מי שלא מכין את עצמו לחיי נישואים באמת מעלה את הסיכוי שלו להתגרש. יכול להיות נישואי בוסר בגיל 30

יש סיכוי גבוה לחוסר בשלות נפשית הקשורה לגיל

אצל כל אחת הפיתוח אשיות שונה, זה אולי נכון אבל זה לא כלל גורף!

תלוי כמה יש עבודה עצמית, עבודת המידות, רצון וכו'

ולגבי פרנסה- מה אתה דואג? כמו כל דבר בחיים- יש לנו את חובת ההשתדלות (המינימלית, ההגיונית והבריאה)

כשה' יחליט שהגיע זמנך להתחתן הוא גם יחליט כמה תתפרנסו, איך תחיו וכו'...

ברור שיש השתדלות אבל גם המון אמונה וביטחון בה'.

תכניס לעצמך לראש שהכל מה' יתברך- ואין עוד מלבדו ותראה איך דברים מסתדרים, ה' לא יעזוב אותך.

נ"ב בחתונה הייתי קצת לפני גיל 19. ב"ה נשואים בשמחה 3 חודשים מתוקים!

זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!!!

ישתבח הבורא

ובכל זאת חושבת שהיה צריך לחכות עוד שנתיים שלוש יותר.

וזה לא קשור לבעלי היקר חלילה, אלא לעצמי בלבד. 

לא הספקתי להרגיש חרות.

מרגישה שזה הדבר הכי נכון שעשיתי בחיים,

בדיוק בזמן הנכון.

הייתי בשנה שאחרי התיכון, שנה א' של תואר ראשון, בגיל 18. (לפני שנה +)

ולא הרגשתי שחסר לי חירות.

ליתר פירוט מוזמן לשאול.

התחתנתי בגיל 18. 

ברור לי שאם הייתי עושה את הצעד הזה בגיל 20 ובעלי היה בן 23 ומעלה היה לנו הרבה יותר קל לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה זוגית

לדעתי השאלה שלך לגמרי במקום ובאמת הייתי ממליצה לך לחכות עם זה עוד שנתיים שלוש ולהתחתן עם מישהי שהיא כבר באמצע הלימודים שלה.

אישית אני משתדלת לא להתחפר בשאלה "מה היה קורה אילו" הייתי מתחתנת מאוחר יותר, אבל אם כבר מישהו שואל אז - אני לא ממליצה.

א. יש משהו מיוחד דווקא בתמימות של הגיל הזה שעוזר לבנות את הבית בצורה יותר טובה לענ"ד, ולכן כדאי ללכת על הצעה כזאת.

ב.אנחנו לא מתחרטים על הצעד הזה. יש לנו זמנים קשים כמו כל זוג אבל מראש ידענו אנחנו יודעים שככה הם החיים ואם מנתבים את זה לדיבור והבנה למרות הקשיים והפערים אז זה בונה אותנו ביחד הרבה יותר טוב. יותר קל להתגמש ולהשתלב ביחד, כשצעירים. כמו עץ שככל שהוא יותר צעיר אפשר לשנות את כיוון הצמיחה שלו.

צריך לדעת שמחקרים הם בד"כ מכוונים להוכיח משהו מסוים כך שאין לסמוך עליהם ועדיף לסמוך על הדעה של התורה הקדושה. 

דבר נוסף שחשוב לבדוק בכל גיל הוא את ההבנה לקראת מה הולכים ביחד, ואת המוכנות לעבודה משותפת עם כל הקשיים. היום אנשים בכל גיל חושבים שהעולם נועד לשרת אותם וככה הם גם מתייחסים לזוגיות וממילא הם לא מוכנים לעבוד ולהשתנות. (אשתי תבשל לי ותעשה לי וכו', הוא ישמח אותי הוא יאהב אותי וכו').

אחרי למעלה מחמש שנים אנחנו שמחים מאוד שזכינו לקיים את ההדרכה של התורה ולהתחתן בעודנו צעירים.

האם אנחנו חייבים תואר?

האם בדווקא שאשאתי תעבוד?

אולי יותר חשוב זה להתחתן בגיל צעיר וההורים ירצו לתמוך בכם שנתיים?

אולי בכלל היא רוצה להיות עקרת בית ושאתה תפרנס?

הוא אמצעי למצוא עבודה מכובדת.

אם יש לך כישרונות-על או לחילופין ממון רב לפתיחת עסק עצמאי וחוש עסקי - אתה באמת לא צריך תואר.

שיש אולי אופציה לעזרה מההורים או שהאשה תהיה עקרת בית. אלו שני דברים מאוד נחמדים אבל לרוב הזוגות אין את האופציות הכלכליות האלו. גם אם הם מאוד רוצים.

יש היום משפחות שבוחרות שהאשה תהיה עקרת בית אבל הם חיים מתחת לקו העוני. חלקם שמחים בזה יותר וחלקם פחות.

לפעמים אנחנו חושבים שיש מציאות חיים שתתאים לנו ובהמשך מגלים שהיא קשה לנו מדי. לדעתי להחליט כבר מעכשיו שאשתי תהיה עקרת בית זה לא חכם כי אם אגלה בסוף שזה קשה לי מדי ונהיה כבר עם כמה ילדים קטנים אז לא תהיה אפשרות לחזור אחור. 

לכן הייתי נזהרת עם ההחלטה הזו בגיל כזה צעיר ועוד לפני שיש בכלל אשה. 

חביבי, לא יודעת באיזו מדינה אתה חי-

איפה שאני חיה, כדי שיהיה לי ביטחון כלכלי למשפחה עם יותר מילד וכלבלב- שני בני הזוג חייבים לעבוד, ולעבוד בעבודה מכניסה.

ולא אני לא מדברת על לחיות בבית מפואר עם שני רכבים- אלא על לתת לילידים חינוך טוב ואיכותי, לחתן ילדים בכבוד, על פנסיה, על יכולת להתמודד עם בלתמ"ים ולא ליפול למינוס.

בשביל כל אלו אתה חייב הרבה כסף.

בלי קמח אין תורה, ובלי ביטחון כלכלי גם הזוגיות נפגעת וגם הילדים.

אז אתה יכול לחיות על הקצה מהפה ליד - ואז עוד 10 שנים למצוא את עצמך כשלהורים אין יכולת לעזור (כי ב"ה יש להם כבר 5-6 ילדים נשואים שכולם התחתנו בני 18) ולך אין כדי לפרנס את עצמך.

ברור שצריך לא מעט כסף כדי לחיות בנחת ברמה נורמלית.

אבל נישואין בגיל צעיר לא חייבים למנוע את זה.

אפשר לעשות תארים גם כנשואים וכהורים.

אולי קשה, אבל וודאי שאפשרי, ויש הרבה שעושים ככה.

יש לזה מחירים,

כמו לכל בחירה בחיים.

אפשר להתחיל לעבוד בעבודה מכניסה, גם לא מייד אחרי החתונה, ועדיין לחיות נורמלי.

חולקת גם על ההגדרה של אריק, שבית צריך מינימום 4000 לחודש.

יש הרבה ישיבות שיש להם דיור מוזל לזוגות צעירים, ואפשר לצמצם בשאר ההוצאות, ולהסתדר עד שהמצב משתפר, מסיימים ללמוד ומוצאים עבודה. כמובן שכל מציאות שונה, אבל בהרבה מהמציאויות אפשר למצוא פתרונות לשלב הראשון של החיים, ושלא ככה יראה ההמשך שלהם.

אגב, שמעתי פעם מרב, שממליץ לצמצם מאד בהוצאות חתונה, ואת הכסף לתת לתמוך בילדים בתקופה הראשונה. 

בס"ד

מה הקשיים / המחירים שכתבת?

בס"ד

תודה רבה! עזרת לי

ומעון הוא אותו מעון בדרך כלל. אני לא  חושבת שאחרי שמסיימים ללמוד יש יותר זמן עם ילדים- תלוי במקצוע כמובן. יוצאים בבוקר וחוזרים בצהריים או בערב. ואי-אפשר להגדיר כמה זה מספיק ממון כדי לתת מלוא תשומת לב. ואיך אפשר לתת כשהורים בעבודה. ככה זה חיים - אם נמצאים יותר בבית אז יש פחות כסף. אם משקיעים בעבודה אז לא נמצאים בבית.

ולהחליט מלכתחילה להתחתן בגיל צעיר ולמנוע- זה בעייתי מאד.

עדיף כבר להתקדם לבד, להתחיל תואר, לחסוך קצת, לבנות את עצמך מעוד כמה כיוונים - ורק אז להתחיל לחפש, כשאתה כבר מוכן גם להיות הורה ולא רק זוג.

(לא מחייב להיות הורה שניה אחרי החתונה, אבל כן להיות מוכן לזה בגדול)

במחירים הם באמת החוסר זמן,

החוסר יכולת להתמקד רק בלימודים, כשיש גם זוגיות וילדים.

(אבל מי באמת רוצה להיות שקוע בתוך הלימודים כל היום? אם לא היה מה שמכריח אותי לצמצם את השקיעה בלימודים למינימום ההכרחי - היה צריך להמציא אותו...)

אי אפשרות לצאת לחופשת לידה נורמלית, וכו'.

אבל לא סתם שזה אפשרי,

אני ובעלי עשינו תואר במקביל,

ולא עם ילד אחד בבית.

הסתדרנו ומסתדרים. ב"ה. ומסיימים ב"ה את התארים.

לעניות דעתי, ואני יודעת שלא מסכימים איתי,

הקמת בית זה דבר חשוב.

עם מבחינה אישית ואישיותית זה מתאים לך - 

אני חושבת שעם שאר הקשיים בחיים אפשר להתמודד בדרכים יצירתיות.

ולא חסרות דרכים.

ובסוף לא הצלחתי ללמוד מה שרציתי ושיניתי את תחום הלימוד. וזה מאוד משפיע עלי היום (על החיים, על ההכנסה, על המשפחה)

לא מצטערת על בעלי ועל הילדים ח"ו אבל אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחור - לא הייתי מתחתנת כ"כ מוקדם.

ההמלצות האלו על חתונה בגיל צעיר הן בעייתיות כי לא כל אחד מצליח לעמוד בעומס/לא לכולם יש עזרה מההורים וכו'

זה שרואים זוגות שזה כן הצליח להם זה לא מחייב שזה יצליח לכולם.

אם הפותח לוקח בחשבון שהוא עלול לעשות וויתורים רציניים בחיים בשביל להתחתן צעיר אז שילך על זה, אבל להתחתן צעיר במחשבה שהכל ילך חלק כי יש זוגות אחר שגם הצליחו להתחתן מוקדם וגם הספיקו כל מה שרצו? לא הייתי בונה על זה....

אם בחור יתחיל איתי-אדע שהוא לא רציני:

איזה בחור רציני יצא עם בחורה בת 17?!

מתח של שידוכים- שעם כל היופי של הרומנטיקה והפגישות יש גם מתח חששות ואפילו כאבי לב- זו גם התקופה שעדיין עובדים על יחסים טובים וקשרים בינאישיים עם חברות, נהנים מההכתרה/ טיולים/ חוויות סוף התיכון - לרוב בנות הגיל הצעיר הזה זה יותר מתאים ובריא.

יש בודדות בוגרות במיוחד שאולי מתאים להן להתחתן אז. 

אני הייתי בלח"ית, וב"ה זכיתי להתחיל לצאת בשמינית, לקבל הצעת נישואין אחרי מתכונת בתנ"ך, ולהתחתן פחות מחודש אחרי הבגרות האחרונה. ב"ה הזוגיות והנישואין מוצלחים, יש קשיים כמו כל זוג, והרבה הרבה אושר.
אני מאד לא מסכימה עם מה שהרבה כתבו פה, שאפשר להתחתן בגיל זה, למרות שהאישיות עוד לא התעצבה, ואז מתעצבים כזוג וכו וכו. אם הבחורה עוד לא עברה את התהליך החשוב של למצוא את עצמה, אז באמת לא כדאי, לדעתי. אבל אם היא כן, ואם היא בחורה עם ראש על הכתפיים שמעוניינת בחתונה, אני לא רואה שום סיבה למה לא.
ובעניין הכלכלי - לזוגות צעירים קשה. לוקח שנים עד שלפחות לאחד מבני הזוג נהיה משכורת נורמאלית, ועוד יותר זמן עד שלשני בני הזוג יש משכורת נורמאלית. צריך לדעת לחיות בצימצום, להשקיע הרבה (ללמוד ולעבוד), ולהתנהל נכון. הפיתרון האחר זה לדחות את הדייטים עד לגיל מאוחר, שברור שבפן הכלכלי זה הגיוני, אבל בהרבה אופנים זה לא, ולא מרגישה צורך להרחיב בנושא.
בקיצור- לדעתי, הגיל, או השלב בחיים זה לא הפרמטר למוכנות לחתונה וזוגיות, אלה המקום הנפשי של האדם.

 

1. האמירה של "הרבה יותר קל דוקא בגיל הזה לפני שיש אישיות מעוצבת" דוקא לא נכונה.

בגיל 18 עדיין יש את השחור-לבן של גיל ההתבגרות. אנשים נטועים בעמדות מאד חדות וחותכות.

דוקא כשמתבגרים יותר, יוצאים לעולם ומתחילים את החיים האמיתיים- אנשים מפתחים יותר יכולת למורכבו, להכיל את האחר והשונה.

אם הייתי פוגשת את בעלי בגיל 18- לא היינו מסתכלים אחד על השני. הוא היה נראה לי הפוך ממה שאני. (בגלל משהו שהיום אני מבינה שהוא שולי- ואז היה נראה לי מהותי)

2. מכירה המון במות שהתחנו בגיל צעיר והשתנו אח"כ. לרוב זה לא השפיע מאד על המערכת הזוגית- אבל קח את זה בחשבון. זה שאתה מתחתן עם מישהי שבגיל 18 היא דוסית על - לא מחייב שככה היא תהיה גם בעוד 5-10 שנים. (ראיתי את זה גם אצל כאלו שהתחתנו יותר לכיוון 23-25 אבל הרבה הרבה פחות והרבה פחות חד.)

3. אם אין קמח אין תורה. התנהלות כלכלית בשנה-שנתיים הראשונות יכולה בהחלט לקבוע איך יראה העתיד שלכם. אלו השנים שהכי קל לחסוך בהן (כי אין עדיין ילדים, ההוצאות קטנות. אפשר לחיות גם על 3000-4000 ש"ח..) 

כמו כן- חתונה מוקדמת, ילדים וכו'- מקשים מאד על לסיים תואר. במיוחד תארים קשים (שמביאים עבודות ריוחיות)

וכן, זה שיקול. 

4. בחיים צריך איזון. זה שלא נכון להתחתן בגיל 30 לא הופך חתונה בגיל 18 ליותר נכונה. יש אמצע, והאמצע הוא מה שנכון לרוב האנשים. (יש יוצאים מהכלל, אבל הם מעטים..)

5. אם אתה רוצה להתחתן בגיל 18 אתה צריך להתכונן לזה מגיל 15 לפחות. ללמוד מקצוע, לבנות בעצמך מקום נפשי חזק, לבנות יחסי אנוש, יכולת להכיל ולהתמודד עם האחר, חוסן נפשי.

חתונה זה לא רק כיף (למרות שיש בזה המון כיף) חתונה זה עבודה מאד קשה. 

וילדים זה עוד יותר.

(מי שכבר יש לו חבר\ה בגיל הזה, ורוצה להתחתן ולמנוע הריון - זה משהו אחד.

מישהו שאומר לכתחילה- בא לי לחפש כלה אבל בלי ילדים- זו אמירה בעייתית בעיני בגיל הזה. רוצה להתחייב? עד הסוף.)

חתונה זה לא רק כי בא לי וכי זה כיף.

זה כרטיס לכיוון אחד, אין תחנות ביניים. זה התיחבות רצינית לכל החיים.

ואם טעית- המחיר יכול להיות כבד מאד. 

אהבתי את מה שכתבת על זה שצריך להתכונן.  הייתי מוסיף פה הערה גם על שירות לאומי וכו'.

כתבת בסוגריים שמי שכבר יש לו חברה והוא רוצה למנוע- זה דבר שונה ממי שרוצה להכיר מישהי מלכתחילה ולמנוע.

לדעתי, שניהם בעייתיים מאוד. למה העובדה שיש לו חברה (או שיש לה חבר) הופכת את המניעה ללגיטימית?

הפוך- זה בעייתי מאוד שיש לו חברה, וצריך להשתדל למנוע את זה!! זה לא יותר טוב ממישהו שמחפש להתחתן מלכתחילה בגיל צעיר. שניהם בעייתיים ממש!!

ולכל האלה שאומרים שכל אחת מה שמתאים לה- אני פעם גם הייתי אומרת את זה. עד שנתקלתי בכמה זוגות שהראו לי שזה לא נכון. שבהתחלה הכל היה נראה טוב ובוגר, ואח"כ החיים השתנו מקצה לקצה.

ואם זה היה מעט, הייתי שותקת. 

בס"ד

תודה לכל מי שטרח וכתב תגובה. תסלחו לי שלא הגבתי לכל אחד - זה קשה לעשות את זה

עזרתם לי מאוד מאוד ואם אני לא טועה עברתי על כל התגובות - אז גם אם לא הגבתי או אמרתי תודה באופן אישי זה לא אומר שלא עזרתם.

אסכם שלפי הבנתי באמת מדובר בכל מקרה לגופו ויש לא מעט דברים שצריך לקחת בחשבון...

תודה רבה לכם!

גם ככה יש אתגרים לא פשוטים בתחילת חיי נשואים אז למה להוסיף עוד?

אני רואה את זה שלהתחתן עם בחורה בת18  כמו לקחת הימור בסיכון גבוהה יותר בא לך?.

מכירה כאלה שהתחתנו בגיל 18 והקימו בתים יפים,

מכירה גם כאלה שהתחתנו בגיל 25 והקימו בתים גרועים,

נכון שלא רק הגיל קובע והרבה זה אישיות ובגרות ועוד,

אבל בגיל 22 שתצא עם בחורה תוכל להרגיש דעות, בגרות, כוון חיים, אמיתי יותר מאשר מבחורה בת 18.

השכירות והמחיה הרבה יותר יקרים מפעם ו2  בני הזוג היום לא יעבדו זה אמור לפול על משהו..

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.

והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.

קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.

אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?

כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

מקף עליון הוא מקף שנמצא בחלק העליון של השורה, בשונה ממקף סטנדרטי שנמצא בגובה של אמצע השורה.

למשל מתוך הטקסט שנכתב כאן:

יום־יום. 

שימי לב שהמקף נמצא ממש בקצה העליון של השורה.

מקף ארוך הוא מקף באורך של שני תווים, ולא של תו אחד. למשל מתוך הטקסט שנכתב למעלה:

וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו

וכולם היו גאים בי - אפילו בני משפחה שלו

(לשם השוואה הכנסתי למטה משפט זהה עם מקף רגיל).

כלומר הטקסט כאן נכתב בוודאות על ידי AI ולא על ידי הפותחת.

השאלה היחידה היא האם ה-AI המציא את הטקסט מאפס, או שהכותבת כתבה את הטקסט כולו בעצמה ורק ביקשה מה-AI עזרה בניסוח.

בקיצור כן – אי-אפשר לדעת בוודאות אם הטקסט נכתב בידי אדם או בינה מלאכותית.

אבל אפשר לנתח סבירות.

מה גורם לטקסט להיראות אנושי:

יש בו רצף רגשי אישי מאוד ולא רק מסר כללי.

יש פרטים קונקרטיים ולא “יפים מדי”: יריקות, חדר, ילדים מסביב.

יש שבירות: חזרות, משפטים קצרים, עצירות – לא סגנון “מלוטש”.

אין ניסיון למכור משהו או להעביר מסר שיווקי ברור.

הסיום לא חד או דרמטי מדי – אלא רך, כמעט מהסס.

אלה דברים שבדרך כלל אדם כותב מתוך חוויה, ולא טקסט שנוצר “לפי תבנית”.

מה כן יכול לגרום לאנשים לחשוד ב-AI:

מבנה מאוד ברור: חושך → החלטה → יציאה → אור.

שימוש בביטויים כלליים כמו “מהחושך אל האור”, “יש אור גדול בדרך”.

עברית תקינה וזורמת יחסית לאורך טקסט ארוך.

אבל חשוב להבין:

גם בני אדם כותבים כך, במיוחד בפוסטים של רשתות חברתיות או שרשורי השראה.

השורה התחתונה (הכי חשובה):

אם מישהו היה שואל אותי כעלה, בלי לדעת שום דבר נוסף –

👉 הנטייה היא שזה טקסט אנושי, אולי כזה שעבר עריכה קלה,

אבל לא טקסט “קלאסי” של בינה מלאכותית.

ובאמת חשוב לומר:

גם אם כן הייתה מעורבות של AI בעריכה או ניסוח –

זה לא גורע מהאמת, מהכאב או מהכוח של הסיפור.

אם תרצה, אני יכול:

לנתח האם הטקסט דומה לפוסטים ויראליים מוכרים

להצביע אילו משפטים מרגישים הכי אנושיים

או להפך – אילו שורות היו משתנות אם זה היה AI “טהור”

רק תגיד.

אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

יש סיבה למה פוסטים כאלה נשלחים, יש כאן כל מיני מזימות. אני מכיר אנשים שנפלו וגם יוצא לי לדבר עם כותבים בכל מיני מקומות והם אפילו לא ערים לפחים שטומנים להם.

אז העירנות שלנו מאוד חשובה, וכן, צריך לעורר ולקלקל לאנשי הפישינג!

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

"הפנטזיות של כבודו"

זה לא מכובד.

אני רוצה למחות

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין

אם זה באמת לא עניין גדול

אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.

זה יכולה להיות שיחה קצרה

שאשתו פשוט תגיד לו

תשמע זה מפריע לי....

אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.

אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה

שוב כל אחד והסטנדרטים שלו

אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד

אולי לא היו מספיק סטודנטים...

פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.

אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.

יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:

אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.

אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.

לק"י

ואני גם לא מסכימה איתך.

גם מכוערות מתחתנות,

גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,

גם מכוערות יכולות לבגוד,

גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...

במצב של חוסר בבית

לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור

חלילה

כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'

אבל במצב שחסר בבית

בקלות אפשר להיסחף

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.