לי יצא להכיר כמה בנות שהתחתנו בגיל 17, ואני רואה שחסרה איזושהי בשלות נפשית. הבשלות הנפשית שבאה אחרי התיכון היא משמעותית מאוד. גם אם נראה שהבת מספיק בוגרת בגיל 17, זו לא בגרות שמתאימה לחתונה, לטעמי. אני רואה את הבנות שתהחתנו בגילאים האלה, והרבה הרבה הרבה יותר קשה להן מאשר בנות שהתחתנו מאוחר יותר. הרבה פעמים גם מתגרשים בגלל זה, כי לא היה מספיק בשלות נפשית. גם כשהכל נראה בסדר. 

אני יודעת שזה מאוד תלוי בכל אחת, אבל יצא לי להכיר בנות שהתחתנו בגיל כזה והכל מבחוץ היה נראה מצויין, אבל מבפנים הייתה מורכבות מאוד גדולה. אני חושבת שחבל מאוד להכניס את עצמך לדבר כזה.

ופתאום אתה מוצא את עצמך נשוי למישהי שהמשיכה להתעצב אחרי החתונה. ואולי עכשיו יש לה חלומות אחרים ורצונות אחרים. ולא בטוח שאתה תזרום עם זה.

זה שיש כאלו שמבסוטים מהצעד זה משמח כי זה מראה שחתונה בגיל מוקדם זה לא בהכרח דבר נורא.

אבל אתה צריך לקחת בחשבון את כל המחירים של זה ולראות אם זה מתאים לך.

זוגית.

כלכלית.

נפשית.

זה לא תמיד קל. תחשוב על זה טוב טוב.

יקירתי 

אהבתי מאוד את דברייך הרגשתי שפרטת לי על מיתרי נשמתי ולכן אני סבורה שאת  אשה מסקרנת למדי כולי אוזן לשמוע עוד ממך

חזרי אללי יקירה בהקדם האפשרי 

052614996

בס"ד

אז בהשערה שארצה לעשות תואר

גם אם נוכל להתפרנס במספר השנים שיקח לה לסיים את התואר עדיין זה עלול למנוע ממני להתחיל ללמוד מספר שנים לא מבוטל....

בס"ד

כנראה הבנתם מדברי שאוי ואבוי אם היא לא תעשה תואר... לא מתוך כך כתבתי את זה

התכוונתי שסיכוי סביר שהיא תרצה לעשות מתוך רצון אישי. ברור שמי שיש לו תואר לא יותר טוב ממי שאין.

ולגבי סכום ההכנסה הדרוש - אני חושב שזה די ברור לי (@אריק מהדרום

ולא בניתי על אשתי,כן חושב שגם היא צריכה לעבוד אבל לא בניתי עליה - לא כ"כ מבין למה הובן כך.

תודה

ממש מסכימה עם זה.

אבל יש בחורות בגיל 18 שממש בוגרות. (אפילו יותר מידי..)

**

מה שכן לפעמים אחרי תיכון נמצאים עדיין בקטע של התיכון.. ואחרי שנה-תיים העולם מתגלה אחרת.. ואז האישה שלך משתנה לך ..

לא חייב להבין כל מילה שלי. מורכב. בהצלחה .

**

בס"ד

בין אם שהמפגש עם ה"עולם האמיתי" יכול לגרום לשינוי תכונות/אישיות

ובין אם שההתנתקות המסויימת מההורים שבד"כ קורת בגיל הזה יכולה יכולה לגרום לזה גם

וכו'...

ושוב.. לא לכולם זה קורה.

אבל יש הרבה מקרים .

אהלן אאהלן שלום לך שלום 

זה הסוד הקטן שלי אני מתלבש כגברת 

לא מתוך אילוץ, (כמו קשר שכבר היה הרבה זמן או משהו כזה)

היה לי טוב מאד.

לא רואה פסול בלהמשיך לעצב את האישיות יחד עם הבעל, כמובן שצריך בסיס יציב כלשהו.

להיפך - אני רואה בזה יתרונות רבים מאד.

כמובן שזה יכול להוביל לקושי כלכלי,

ותלוי כל מקרה לגופו.

יש הורים שיכולים לעזור בשנים עד לסיום לימודים,

יש לימודים שאפשר לעבוד תוך כדי, ועוד.

מבחינתי זה היה שיקול משני, העדפתי לחיות בצמצום יחסי.

(יחסי אבל אפשרי. לא ללכת להתאבד על להתחתן, ולא משנה שנחיה ברחוב)

ממרחק של שנים - זה היה לי מצוין. ויש רבות כמוני ב"ה.

בס"ד

מכך שהתבגרתן והשקפתכן/ואישיותכן אולי התשתנתה?

אין שום בעיה להשתנות ולהתעצב ביחד.

כמובן כשזה שמים וארץ - זה בעיה קשה.

כשהכל לדוג' - דרכים בתוך התורה,

זה מצוין לדעתי.

ומנגד, גם הרבה שהתחתנו מאוחר והתגרשו

מסקנה - זה כנראה לא באמת קשור

http://saloona.co.il/blog/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F-%D7%91%D7%95/

יש על כך גם מחקרים.

מי שלא מכין את עצמו לחיי נישואים באמת מעלה את הסיכוי שלו להתגרש. יכול להיות נישואי בוסר בגיל 30

יש סיכוי גבוה לחוסר בשלות נפשית הקשורה לגיל

אצל כל אחת הפיתוח אשיות שונה, זה אולי נכון אבל זה לא כלל גורף!

תלוי כמה יש עבודה עצמית, עבודת המידות, רצון וכו'

ולגבי פרנסה- מה אתה דואג? כמו כל דבר בחיים- יש לנו את חובת ההשתדלות (המינימלית, ההגיונית והבריאה)

כשה' יחליט שהגיע זמנך להתחתן הוא גם יחליט כמה תתפרנסו, איך תחיו וכו'...

ברור שיש השתדלות אבל גם המון אמונה וביטחון בה'.

תכניס לעצמך לראש שהכל מה' יתברך- ואין עוד מלבדו ותראה איך דברים מסתדרים, ה' לא יעזוב אותך.

נ"ב בחתונה הייתי קצת לפני גיל 19. ב"ה נשואים בשמחה 3 חודשים מתוקים!

זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!!!

ישתבח הבורא

ובכל זאת חושבת שהיה צריך לחכות עוד שנתיים שלוש יותר.

וזה לא קשור לבעלי היקר חלילה, אלא לעצמי בלבד. 

לא הספקתי להרגיש חרות.

מרגישה שזה הדבר הכי נכון שעשיתי בחיים,

בדיוק בזמן הנכון.

הייתי בשנה שאחרי התיכון, שנה א' של תואר ראשון, בגיל 18. (לפני שנה +)

ולא הרגשתי שחסר לי חירות.

ליתר פירוט מוזמן לשאול.

התחתנתי בגיל 18. 

ברור לי שאם הייתי עושה את הצעד הזה בגיל 20 ובעלי היה בן 23 ומעלה היה לנו הרבה יותר קל לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה זוגית

לדעתי השאלה שלך לגמרי במקום ובאמת הייתי ממליצה לך לחכות עם זה עוד שנתיים שלוש ולהתחתן עם מישהי שהיא כבר באמצע הלימודים שלה.

אישית אני משתדלת לא להתחפר בשאלה "מה היה קורה אילו" הייתי מתחתנת מאוחר יותר, אבל אם כבר מישהו שואל אז - אני לא ממליצה.

א. יש משהו מיוחד דווקא בתמימות של הגיל הזה שעוזר לבנות את הבית בצורה יותר טובה לענ"ד, ולכן כדאי ללכת על הצעה כזאת.

ב.אנחנו לא מתחרטים על הצעד הזה. יש לנו זמנים קשים כמו כל זוג אבל מראש ידענו אנחנו יודעים שככה הם החיים ואם מנתבים את זה לדיבור והבנה למרות הקשיים והפערים אז זה בונה אותנו ביחד הרבה יותר טוב. יותר קל להתגמש ולהשתלב ביחד, כשצעירים. כמו עץ שככל שהוא יותר צעיר אפשר לשנות את כיוון הצמיחה שלו.

צריך לדעת שמחקרים הם בד"כ מכוונים להוכיח משהו מסוים כך שאין לסמוך עליהם ועדיף לסמוך על הדעה של התורה הקדושה. 

דבר נוסף שחשוב לבדוק בכל גיל הוא את ההבנה לקראת מה הולכים ביחד, ואת המוכנות לעבודה משותפת עם כל הקשיים. היום אנשים בכל גיל חושבים שהעולם נועד לשרת אותם וככה הם גם מתייחסים לזוגיות וממילא הם לא מוכנים לעבוד ולהשתנות. (אשתי תבשל לי ותעשה לי וכו', הוא ישמח אותי הוא יאהב אותי וכו').

אחרי למעלה מחמש שנים אנחנו שמחים מאוד שזכינו לקיים את ההדרכה של התורה ולהתחתן בעודנו צעירים.

האם אנחנו חייבים תואר?

האם בדווקא שאשאתי תעבוד?

אולי יותר חשוב זה להתחתן בגיל צעיר וההורים ירצו לתמוך בכם שנתיים?

אולי בכלל היא רוצה להיות עקרת בית ושאתה תפרנס?

הוא אמצעי למצוא עבודה מכובדת.

אם יש לך כישרונות-על או לחילופין ממון רב לפתיחת עסק עצמאי וחוש עסקי - אתה באמת לא צריך תואר.

שיש אולי אופציה לעזרה מההורים או שהאשה תהיה עקרת בית. אלו שני דברים מאוד נחמדים אבל לרוב הזוגות אין את האופציות הכלכליות האלו. גם אם הם מאוד רוצים.

יש היום משפחות שבוחרות שהאשה תהיה עקרת בית אבל הם חיים מתחת לקו העוני. חלקם שמחים בזה יותר וחלקם פחות.

לפעמים אנחנו חושבים שיש מציאות חיים שתתאים לנו ובהמשך מגלים שהיא קשה לנו מדי. לדעתי להחליט כבר מעכשיו שאשתי תהיה עקרת בית זה לא חכם כי אם אגלה בסוף שזה קשה לי מדי ונהיה כבר עם כמה ילדים קטנים אז לא תהיה אפשרות לחזור אחור. 

לכן הייתי נזהרת עם ההחלטה הזו בגיל כזה צעיר ועוד לפני שיש בכלל אשה. 

חביבי, לא יודעת באיזו מדינה אתה חי-

איפה שאני חיה, כדי שיהיה לי ביטחון כלכלי למשפחה עם יותר מילד וכלבלב- שני בני הזוג חייבים לעבוד, ולעבוד בעבודה מכניסה.

ולא אני לא מדברת על לחיות בבית מפואר עם שני רכבים- אלא על לתת לילידים חינוך טוב ואיכותי, לחתן ילדים בכבוד, על פנסיה, על יכולת להתמודד עם בלתמ"ים ולא ליפול למינוס.

בשביל כל אלו אתה חייב הרבה כסף.

בלי קמח אין תורה, ובלי ביטחון כלכלי גם הזוגיות נפגעת וגם הילדים.

אז אתה יכול לחיות על הקצה מהפה ליד - ואז עוד 10 שנים למצוא את עצמך כשלהורים אין יכולת לעזור (כי ב"ה יש להם כבר 5-6 ילדים נשואים שכולם התחתנו בני 18) ולך אין כדי לפרנס את עצמך.

ברור שצריך לא מעט כסף כדי לחיות בנחת ברמה נורמלית.

אבל נישואין בגיל צעיר לא חייבים למנוע את זה.

אפשר לעשות תארים גם כנשואים וכהורים.

אולי קשה, אבל וודאי שאפשרי, ויש הרבה שעושים ככה.

יש לזה מחירים,

כמו לכל בחירה בחיים.

אפשר להתחיל לעבוד בעבודה מכניסה, גם לא מייד אחרי החתונה, ועדיין לחיות נורמלי.

חולקת גם על ההגדרה של אריק, שבית צריך מינימום 4000 לחודש.

יש הרבה ישיבות שיש להם דיור מוזל לזוגות צעירים, ואפשר לצמצם בשאר ההוצאות, ולהסתדר עד שהמצב משתפר, מסיימים ללמוד ומוצאים עבודה. כמובן שכל מציאות שונה, אבל בהרבה מהמציאויות אפשר למצוא פתרונות לשלב הראשון של החיים, ושלא ככה יראה ההמשך שלהם.

אגב, שמעתי פעם מרב, שממליץ לצמצם מאד בהוצאות חתונה, ואת הכסף לתת לתמוך בילדים בתקופה הראשונה. 

בס"ד

מה הקשיים / המחירים שכתבת?

בס"ד

תודה רבה! עזרת לי

ומעון הוא אותו מעון בדרך כלל. אני לא  חושבת שאחרי שמסיימים ללמוד יש יותר זמן עם ילדים- תלוי במקצוע כמובן. יוצאים בבוקר וחוזרים בצהריים או בערב. ואי-אפשר להגדיר כמה זה מספיק ממון כדי לתת מלוא תשומת לב. ואיך אפשר לתת כשהורים בעבודה. ככה זה חיים - אם נמצאים יותר בבית אז יש פחות כסף. אם משקיעים בעבודה אז לא נמצאים בבית.

ולהחליט מלכתחילה להתחתן בגיל צעיר ולמנוע- זה בעייתי מאד.

עדיף כבר להתקדם לבד, להתחיל תואר, לחסוך קצת, לבנות את עצמך מעוד כמה כיוונים - ורק אז להתחיל לחפש, כשאתה כבר מוכן גם להיות הורה ולא רק זוג.

(לא מחייב להיות הורה שניה אחרי החתונה, אבל כן להיות מוכן לזה בגדול)

במחירים הם באמת החוסר זמן,

החוסר יכולת להתמקד רק בלימודים, כשיש גם זוגיות וילדים.

(אבל מי באמת רוצה להיות שקוע בתוך הלימודים כל היום? אם לא היה מה שמכריח אותי לצמצם את השקיעה בלימודים למינימום ההכרחי - היה צריך להמציא אותו...)

אי אפשרות לצאת לחופשת לידה נורמלית, וכו'.

אבל לא סתם שזה אפשרי,

אני ובעלי עשינו תואר במקביל,

ולא עם ילד אחד בבית.

הסתדרנו ומסתדרים. ב"ה. ומסיימים ב"ה את התארים.

לעניות דעתי, ואני יודעת שלא מסכימים איתי,

הקמת בית זה דבר חשוב.

עם מבחינה אישית ואישיותית זה מתאים לך - 

אני חושבת שעם שאר הקשיים בחיים אפשר להתמודד בדרכים יצירתיות.

ולא חסרות דרכים.

ובסוף לא הצלחתי ללמוד מה שרציתי ושיניתי את תחום הלימוד. וזה מאוד משפיע עלי היום (על החיים, על ההכנסה, על המשפחה)

לא מצטערת על בעלי ועל הילדים ח"ו אבל אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחור - לא הייתי מתחתנת כ"כ מוקדם.

ההמלצות האלו על חתונה בגיל צעיר הן בעייתיות כי לא כל אחד מצליח לעמוד בעומס/לא לכולם יש עזרה מההורים וכו'

זה שרואים זוגות שזה כן הצליח להם זה לא מחייב שזה יצליח לכולם.

אם הפותח לוקח בחשבון שהוא עלול לעשות וויתורים רציניים בחיים בשביל להתחתן צעיר אז שילך על זה, אבל להתחתן צעיר במחשבה שהכל ילך חלק כי יש זוגות אחר שגם הצליחו להתחתן מוקדם וגם הספיקו כל מה שרצו? לא הייתי בונה על זה....

אם בחור יתחיל איתי-אדע שהוא לא רציני:

איזה בחור רציני יצא עם בחורה בת 17?!

מתח של שידוכים- שעם כל היופי של הרומנטיקה והפגישות יש גם מתח חששות ואפילו כאבי לב- זו גם התקופה שעדיין עובדים על יחסים טובים וקשרים בינאישיים עם חברות, נהנים מההכתרה/ טיולים/ חוויות סוף התיכון - לרוב בנות הגיל הצעיר הזה זה יותר מתאים ובריא.

יש בודדות בוגרות במיוחד שאולי מתאים להן להתחתן אז. 

אני הייתי בלח"ית, וב"ה זכיתי להתחיל לצאת בשמינית, לקבל הצעת נישואין אחרי מתכונת בתנ"ך, ולהתחתן פחות מחודש אחרי הבגרות האחרונה. ב"ה הזוגיות והנישואין מוצלחים, יש קשיים כמו כל זוג, והרבה הרבה אושר.
אני מאד לא מסכימה עם מה שהרבה כתבו פה, שאפשר להתחתן בגיל זה, למרות שהאישיות עוד לא התעצבה, ואז מתעצבים כזוג וכו וכו. אם הבחורה עוד לא עברה את התהליך החשוב של למצוא את עצמה, אז באמת לא כדאי, לדעתי. אבל אם היא כן, ואם היא בחורה עם ראש על הכתפיים שמעוניינת בחתונה, אני לא רואה שום סיבה למה לא.
ובעניין הכלכלי - לזוגות צעירים קשה. לוקח שנים עד שלפחות לאחד מבני הזוג נהיה משכורת נורמאלית, ועוד יותר זמן עד שלשני בני הזוג יש משכורת נורמאלית. צריך לדעת לחיות בצימצום, להשקיע הרבה (ללמוד ולעבוד), ולהתנהל נכון. הפיתרון האחר זה לדחות את הדייטים עד לגיל מאוחר, שברור שבפן הכלכלי זה הגיוני, אבל בהרבה אופנים זה לא, ולא מרגישה צורך להרחיב בנושא.
בקיצור- לדעתי, הגיל, או השלב בחיים זה לא הפרמטר למוכנות לחתונה וזוגיות, אלה המקום הנפשי של האדם.

 

1. האמירה של "הרבה יותר קל דוקא בגיל הזה לפני שיש אישיות מעוצבת" דוקא לא נכונה.

בגיל 18 עדיין יש את השחור-לבן של גיל ההתבגרות. אנשים נטועים בעמדות מאד חדות וחותכות.

דוקא כשמתבגרים יותר, יוצאים לעולם ומתחילים את החיים האמיתיים- אנשים מפתחים יותר יכולת למורכבו, להכיל את האחר והשונה.

אם הייתי פוגשת את בעלי בגיל 18- לא היינו מסתכלים אחד על השני. הוא היה נראה לי הפוך ממה שאני. (בגלל משהו שהיום אני מבינה שהוא שולי- ואז היה נראה לי מהותי)

2. מכירה המון במות שהתחנו בגיל צעיר והשתנו אח"כ. לרוב זה לא השפיע מאד על המערכת הזוגית- אבל קח את זה בחשבון. זה שאתה מתחתן עם מישהי שבגיל 18 היא דוסית על - לא מחייב שככה היא תהיה גם בעוד 5-10 שנים. (ראיתי את זה גם אצל כאלו שהתחתנו יותר לכיוון 23-25 אבל הרבה הרבה פחות והרבה פחות חד.)

3. אם אין קמח אין תורה. התנהלות כלכלית בשנה-שנתיים הראשונות יכולה בהחלט לקבוע איך יראה העתיד שלכם. אלו השנים שהכי קל לחסוך בהן (כי אין עדיין ילדים, ההוצאות קטנות. אפשר לחיות גם על 3000-4000 ש"ח..) 

כמו כן- חתונה מוקדמת, ילדים וכו'- מקשים מאד על לסיים תואר. במיוחד תארים קשים (שמביאים עבודות ריוחיות)

וכן, זה שיקול. 

4. בחיים צריך איזון. זה שלא נכון להתחתן בגיל 30 לא הופך חתונה בגיל 18 ליותר נכונה. יש אמצע, והאמצע הוא מה שנכון לרוב האנשים. (יש יוצאים מהכלל, אבל הם מעטים..)

5. אם אתה רוצה להתחתן בגיל 18 אתה צריך להתכונן לזה מגיל 15 לפחות. ללמוד מקצוע, לבנות בעצמך מקום נפשי חזק, לבנות יחסי אנוש, יכולת להכיל ולהתמודד עם האחר, חוסן נפשי.

חתונה זה לא רק כיף (למרות שיש בזה המון כיף) חתונה זה עבודה מאד קשה. 

וילדים זה עוד יותר.

(מי שכבר יש לו חבר\ה בגיל הזה, ורוצה להתחתן ולמנוע הריון - זה משהו אחד.

מישהו שאומר לכתחילה- בא לי לחפש כלה אבל בלי ילדים- זו אמירה בעייתית בעיני בגיל הזה. רוצה להתחייב? עד הסוף.)

חתונה זה לא רק כי בא לי וכי זה כיף.

זה כרטיס לכיוון אחד, אין תחנות ביניים. זה התיחבות רצינית לכל החיים.

ואם טעית- המחיר יכול להיות כבד מאד. 

אהבתי את מה שכתבת על זה שצריך להתכונן.  הייתי מוסיף פה הערה גם על שירות לאומי וכו'.

כתבת בסוגריים שמי שכבר יש לו חברה והוא רוצה למנוע- זה דבר שונה ממי שרוצה להכיר מישהי מלכתחילה ולמנוע.

לדעתי, שניהם בעייתיים מאוד. למה העובדה שיש לו חברה (או שיש לה חבר) הופכת את המניעה ללגיטימית?

הפוך- זה בעייתי מאוד שיש לו חברה, וצריך להשתדל למנוע את זה!! זה לא יותר טוב ממישהו שמחפש להתחתן מלכתחילה בגיל צעיר. שניהם בעייתיים ממש!!

ולכל האלה שאומרים שכל אחת מה שמתאים לה- אני פעם גם הייתי אומרת את זה. עד שנתקלתי בכמה זוגות שהראו לי שזה לא נכון. שבהתחלה הכל היה נראה טוב ובוגר, ואח"כ החיים השתנו מקצה לקצה.

ואם זה היה מעט, הייתי שותקת. 

בס"ד

תודה לכל מי שטרח וכתב תגובה. תסלחו לי שלא הגבתי לכל אחד - זה קשה לעשות את זה

עזרתם לי מאוד מאוד ואם אני לא טועה עברתי על כל התגובות - אז גם אם לא הגבתי או אמרתי תודה באופן אישי זה לא אומר שלא עזרתם.

אסכם שלפי הבנתי באמת מדובר בכל מקרה לגופו ויש לא מעט דברים שצריך לקחת בחשבון...

תודה רבה לכם!

גם ככה יש אתגרים לא פשוטים בתחילת חיי נשואים אז למה להוסיף עוד?

אני רואה את זה שלהתחתן עם בחורה בת18  כמו לקחת הימור בסיכון גבוהה יותר בא לך?.

מכירה כאלה שהתחתנו בגיל 18 והקימו בתים יפים,

מכירה גם כאלה שהתחתנו בגיל 25 והקימו בתים גרועים,

נכון שלא רק הגיל קובע והרבה זה אישיות ובגרות ועוד,

אבל בגיל 22 שתצא עם בחורה תוכל להרגיש דעות, בגרות, כוון חיים, אמיתי יותר מאשר מבחורה בת 18.

השכירות והמחיה הרבה יותר יקרים מפעם ו2  בני הזוג היום לא יעבדו זה אמור לפול על משהו..

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב