לי יצא להכיר כמה בנות שהתחתנו בגיל 17, ואני רואה שחסרה איזושהי בשלות נפשית. הבשלות הנפשית שבאה אחרי התיכון היא משמעותית מאוד. גם אם נראה שהבת מספיק בוגרת בגיל 17, זו לא בגרות שמתאימה לחתונה, לטעמי. אני רואה את הבנות שתהחתנו בגילאים האלה, והרבה הרבה הרבה יותר קשה להן מאשר בנות שהתחתנו מאוחר יותר. הרבה פעמים גם מתגרשים בגלל זה, כי לא היה מספיק בשלות נפשית. גם כשהכל נראה בסדר. 

אני יודעת שזה מאוד תלוי בכל אחת, אבל יצא לי להכיר בנות שהתחתנו בגיל כזה והכל מבחוץ היה נראה מצויין, אבל מבפנים הייתה מורכבות מאוד גדולה. אני חושבת שחבל מאוד להכניס את עצמך לדבר כזה.

ופתאום אתה מוצא את עצמך נשוי למישהי שהמשיכה להתעצב אחרי החתונה. ואולי עכשיו יש לה חלומות אחרים ורצונות אחרים. ולא בטוח שאתה תזרום עם זה.

זה שיש כאלו שמבסוטים מהצעד זה משמח כי זה מראה שחתונה בגיל מוקדם זה לא בהכרח דבר נורא.

אבל אתה צריך לקחת בחשבון את כל המחירים של זה ולראות אם זה מתאים לך.

זוגית.

כלכלית.

נפשית.

זה לא תמיד קל. תחשוב על זה טוב טוב.

יקירתי 

אהבתי מאוד את דברייך הרגשתי שפרטת לי על מיתרי נשמתי ולכן אני סבורה שאת  אשה מסקרנת למדי כולי אוזן לשמוע עוד ממך

חזרי אללי יקירה בהקדם האפשרי 

052614996

בס"ד

אז בהשערה שארצה לעשות תואר

גם אם נוכל להתפרנס במספר השנים שיקח לה לסיים את התואר עדיין זה עלול למנוע ממני להתחיל ללמוד מספר שנים לא מבוטל....

בס"ד

כנראה הבנתם מדברי שאוי ואבוי אם היא לא תעשה תואר... לא מתוך כך כתבתי את זה

התכוונתי שסיכוי סביר שהיא תרצה לעשות מתוך רצון אישי. ברור שמי שיש לו תואר לא יותר טוב ממי שאין.

ולגבי סכום ההכנסה הדרוש - אני חושב שזה די ברור לי (@אריק מהדרום

ולא בניתי על אשתי,כן חושב שגם היא צריכה לעבוד אבל לא בניתי עליה - לא כ"כ מבין למה הובן כך.

תודה

ממש מסכימה עם זה.

אבל יש בחורות בגיל 18 שממש בוגרות. (אפילו יותר מידי..)

**

מה שכן לפעמים אחרי תיכון נמצאים עדיין בקטע של התיכון.. ואחרי שנה-תיים העולם מתגלה אחרת.. ואז האישה שלך משתנה לך ..

לא חייב להבין כל מילה שלי. מורכב. בהצלחה .

**

בס"ד

בין אם שהמפגש עם ה"עולם האמיתי" יכול לגרום לשינוי תכונות/אישיות

ובין אם שההתנתקות המסויימת מההורים שבד"כ קורת בגיל הזה יכולה יכולה לגרום לזה גם

וכו'...

ושוב.. לא לכולם זה קורה.

אבל יש הרבה מקרים .

אהלן אאהלן שלום לך שלום 

זה הסוד הקטן שלי אני מתלבש כגברת 

לא מתוך אילוץ, (כמו קשר שכבר היה הרבה זמן או משהו כזה)

היה לי טוב מאד.

לא רואה פסול בלהמשיך לעצב את האישיות יחד עם הבעל, כמובן שצריך בסיס יציב כלשהו.

להיפך - אני רואה בזה יתרונות רבים מאד.

כמובן שזה יכול להוביל לקושי כלכלי,

ותלוי כל מקרה לגופו.

יש הורים שיכולים לעזור בשנים עד לסיום לימודים,

יש לימודים שאפשר לעבוד תוך כדי, ועוד.

מבחינתי זה היה שיקול משני, העדפתי לחיות בצמצום יחסי.

(יחסי אבל אפשרי. לא ללכת להתאבד על להתחתן, ולא משנה שנחיה ברחוב)

ממרחק של שנים - זה היה לי מצוין. ויש רבות כמוני ב"ה.

בס"ד

מכך שהתבגרתן והשקפתכן/ואישיותכן אולי התשתנתה?

אין שום בעיה להשתנות ולהתעצב ביחד.

כמובן כשזה שמים וארץ - זה בעיה קשה.

כשהכל לדוג' - דרכים בתוך התורה,

זה מצוין לדעתי.

ומנגד, גם הרבה שהתחתנו מאוחר והתגרשו

מסקנה - זה כנראה לא באמת קשור

http://saloona.co.il/blog/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F-%D7%91%D7%95/

יש על כך גם מחקרים.

מי שלא מכין את עצמו לחיי נישואים באמת מעלה את הסיכוי שלו להתגרש. יכול להיות נישואי בוסר בגיל 30

יש סיכוי גבוה לחוסר בשלות נפשית הקשורה לגיל

אצל כל אחת הפיתוח אשיות שונה, זה אולי נכון אבל זה לא כלל גורף!

תלוי כמה יש עבודה עצמית, עבודת המידות, רצון וכו'

ולגבי פרנסה- מה אתה דואג? כמו כל דבר בחיים- יש לנו את חובת ההשתדלות (המינימלית, ההגיונית והבריאה)

כשה' יחליט שהגיע זמנך להתחתן הוא גם יחליט כמה תתפרנסו, איך תחיו וכו'...

ברור שיש השתדלות אבל גם המון אמונה וביטחון בה'.

תכניס לעצמך לראש שהכל מה' יתברך- ואין עוד מלבדו ותראה איך דברים מסתדרים, ה' לא יעזוב אותך.

נ"ב בחתונה הייתי קצת לפני גיל 19. ב"ה נשואים בשמחה 3 חודשים מתוקים!

זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!!!

ישתבח הבורא

ובכל זאת חושבת שהיה צריך לחכות עוד שנתיים שלוש יותר.

וזה לא קשור לבעלי היקר חלילה, אלא לעצמי בלבד. 

לא הספקתי להרגיש חרות.

מרגישה שזה הדבר הכי נכון שעשיתי בחיים,

בדיוק בזמן הנכון.

הייתי בשנה שאחרי התיכון, שנה א' של תואר ראשון, בגיל 18. (לפני שנה +)

ולא הרגשתי שחסר לי חירות.

ליתר פירוט מוזמן לשאול.

התחתנתי בגיל 18. 

ברור לי שאם הייתי עושה את הצעד הזה בגיל 20 ובעלי היה בן 23 ומעלה היה לנו הרבה יותר קל לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה זוגית

לדעתי השאלה שלך לגמרי במקום ובאמת הייתי ממליצה לך לחכות עם זה עוד שנתיים שלוש ולהתחתן עם מישהי שהיא כבר באמצע הלימודים שלה.

אישית אני משתדלת לא להתחפר בשאלה "מה היה קורה אילו" הייתי מתחתנת מאוחר יותר, אבל אם כבר מישהו שואל אז - אני לא ממליצה.

א. יש משהו מיוחד דווקא בתמימות של הגיל הזה שעוזר לבנות את הבית בצורה יותר טובה לענ"ד, ולכן כדאי ללכת על הצעה כזאת.

ב.אנחנו לא מתחרטים על הצעד הזה. יש לנו זמנים קשים כמו כל זוג אבל מראש ידענו אנחנו יודעים שככה הם החיים ואם מנתבים את זה לדיבור והבנה למרות הקשיים והפערים אז זה בונה אותנו ביחד הרבה יותר טוב. יותר קל להתגמש ולהשתלב ביחד, כשצעירים. כמו עץ שככל שהוא יותר צעיר אפשר לשנות את כיוון הצמיחה שלו.

צריך לדעת שמחקרים הם בד"כ מכוונים להוכיח משהו מסוים כך שאין לסמוך עליהם ועדיף לסמוך על הדעה של התורה הקדושה. 

דבר נוסף שחשוב לבדוק בכל גיל הוא את ההבנה לקראת מה הולכים ביחד, ואת המוכנות לעבודה משותפת עם כל הקשיים. היום אנשים בכל גיל חושבים שהעולם נועד לשרת אותם וככה הם גם מתייחסים לזוגיות וממילא הם לא מוכנים לעבוד ולהשתנות. (אשתי תבשל לי ותעשה לי וכו', הוא ישמח אותי הוא יאהב אותי וכו').

אחרי למעלה מחמש שנים אנחנו שמחים מאוד שזכינו לקיים את ההדרכה של התורה ולהתחתן בעודנו צעירים.

האם אנחנו חייבים תואר?

האם בדווקא שאשאתי תעבוד?

אולי יותר חשוב זה להתחתן בגיל צעיר וההורים ירצו לתמוך בכם שנתיים?

אולי בכלל היא רוצה להיות עקרת בית ושאתה תפרנס?

הוא אמצעי למצוא עבודה מכובדת.

אם יש לך כישרונות-על או לחילופין ממון רב לפתיחת עסק עצמאי וחוש עסקי - אתה באמת לא צריך תואר.

שיש אולי אופציה לעזרה מההורים או שהאשה תהיה עקרת בית. אלו שני דברים מאוד נחמדים אבל לרוב הזוגות אין את האופציות הכלכליות האלו. גם אם הם מאוד רוצים.

יש היום משפחות שבוחרות שהאשה תהיה עקרת בית אבל הם חיים מתחת לקו העוני. חלקם שמחים בזה יותר וחלקם פחות.

לפעמים אנחנו חושבים שיש מציאות חיים שתתאים לנו ובהמשך מגלים שהיא קשה לנו מדי. לדעתי להחליט כבר מעכשיו שאשתי תהיה עקרת בית זה לא חכם כי אם אגלה בסוף שזה קשה לי מדי ונהיה כבר עם כמה ילדים קטנים אז לא תהיה אפשרות לחזור אחור. 

לכן הייתי נזהרת עם ההחלטה הזו בגיל כזה צעיר ועוד לפני שיש בכלל אשה. 

חביבי, לא יודעת באיזו מדינה אתה חי-

איפה שאני חיה, כדי שיהיה לי ביטחון כלכלי למשפחה עם יותר מילד וכלבלב- שני בני הזוג חייבים לעבוד, ולעבוד בעבודה מכניסה.

ולא אני לא מדברת על לחיות בבית מפואר עם שני רכבים- אלא על לתת לילידים חינוך טוב ואיכותי, לחתן ילדים בכבוד, על פנסיה, על יכולת להתמודד עם בלתמ"ים ולא ליפול למינוס.

בשביל כל אלו אתה חייב הרבה כסף.

בלי קמח אין תורה, ובלי ביטחון כלכלי גם הזוגיות נפגעת וגם הילדים.

אז אתה יכול לחיות על הקצה מהפה ליד - ואז עוד 10 שנים למצוא את עצמך כשלהורים אין יכולת לעזור (כי ב"ה יש להם כבר 5-6 ילדים נשואים שכולם התחתנו בני 18) ולך אין כדי לפרנס את עצמך.

ברור שצריך לא מעט כסף כדי לחיות בנחת ברמה נורמלית.

אבל נישואין בגיל צעיר לא חייבים למנוע את זה.

אפשר לעשות תארים גם כנשואים וכהורים.

אולי קשה, אבל וודאי שאפשרי, ויש הרבה שעושים ככה.

יש לזה מחירים,

כמו לכל בחירה בחיים.

אפשר להתחיל לעבוד בעבודה מכניסה, גם לא מייד אחרי החתונה, ועדיין לחיות נורמלי.

חולקת גם על ההגדרה של אריק, שבית צריך מינימום 4000 לחודש.

יש הרבה ישיבות שיש להם דיור מוזל לזוגות צעירים, ואפשר לצמצם בשאר ההוצאות, ולהסתדר עד שהמצב משתפר, מסיימים ללמוד ומוצאים עבודה. כמובן שכל מציאות שונה, אבל בהרבה מהמציאויות אפשר למצוא פתרונות לשלב הראשון של החיים, ושלא ככה יראה ההמשך שלהם.

אגב, שמעתי פעם מרב, שממליץ לצמצם מאד בהוצאות חתונה, ואת הכסף לתת לתמוך בילדים בתקופה הראשונה. 

בס"ד

מה הקשיים / המחירים שכתבת?

בס"ד

תודה רבה! עזרת לי

ומעון הוא אותו מעון בדרך כלל. אני לא  חושבת שאחרי שמסיימים ללמוד יש יותר זמן עם ילדים- תלוי במקצוע כמובן. יוצאים בבוקר וחוזרים בצהריים או בערב. ואי-אפשר להגדיר כמה זה מספיק ממון כדי לתת מלוא תשומת לב. ואיך אפשר לתת כשהורים בעבודה. ככה זה חיים - אם נמצאים יותר בבית אז יש פחות כסף. אם משקיעים בעבודה אז לא נמצאים בבית.

ולהחליט מלכתחילה להתחתן בגיל צעיר ולמנוע- זה בעייתי מאד.

עדיף כבר להתקדם לבד, להתחיל תואר, לחסוך קצת, לבנות את עצמך מעוד כמה כיוונים - ורק אז להתחיל לחפש, כשאתה כבר מוכן גם להיות הורה ולא רק זוג.

(לא מחייב להיות הורה שניה אחרי החתונה, אבל כן להיות מוכן לזה בגדול)

במחירים הם באמת החוסר זמן,

החוסר יכולת להתמקד רק בלימודים, כשיש גם זוגיות וילדים.

(אבל מי באמת רוצה להיות שקוע בתוך הלימודים כל היום? אם לא היה מה שמכריח אותי לצמצם את השקיעה בלימודים למינימום ההכרחי - היה צריך להמציא אותו...)

אי אפשרות לצאת לחופשת לידה נורמלית, וכו'.

אבל לא סתם שזה אפשרי,

אני ובעלי עשינו תואר במקביל,

ולא עם ילד אחד בבית.

הסתדרנו ומסתדרים. ב"ה. ומסיימים ב"ה את התארים.

לעניות דעתי, ואני יודעת שלא מסכימים איתי,

הקמת בית זה דבר חשוב.

עם מבחינה אישית ואישיותית זה מתאים לך - 

אני חושבת שעם שאר הקשיים בחיים אפשר להתמודד בדרכים יצירתיות.

ולא חסרות דרכים.

ובסוף לא הצלחתי ללמוד מה שרציתי ושיניתי את תחום הלימוד. וזה מאוד משפיע עלי היום (על החיים, על ההכנסה, על המשפחה)

לא מצטערת על בעלי ועל הילדים ח"ו אבל אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחור - לא הייתי מתחתנת כ"כ מוקדם.

ההמלצות האלו על חתונה בגיל צעיר הן בעייתיות כי לא כל אחד מצליח לעמוד בעומס/לא לכולם יש עזרה מההורים וכו'

זה שרואים זוגות שזה כן הצליח להם זה לא מחייב שזה יצליח לכולם.

אם הפותח לוקח בחשבון שהוא עלול לעשות וויתורים רציניים בחיים בשביל להתחתן צעיר אז שילך על זה, אבל להתחתן צעיר במחשבה שהכל ילך חלק כי יש זוגות אחר שגם הצליחו להתחתן מוקדם וגם הספיקו כל מה שרצו? לא הייתי בונה על זה....

אם בחור יתחיל איתי-אדע שהוא לא רציני:

איזה בחור רציני יצא עם בחורה בת 17?!

מתח של שידוכים- שעם כל היופי של הרומנטיקה והפגישות יש גם מתח חששות ואפילו כאבי לב- זו גם התקופה שעדיין עובדים על יחסים טובים וקשרים בינאישיים עם חברות, נהנים מההכתרה/ טיולים/ חוויות סוף התיכון - לרוב בנות הגיל הצעיר הזה זה יותר מתאים ובריא.

יש בודדות בוגרות במיוחד שאולי מתאים להן להתחתן אז. 

אני הייתי בלח"ית, וב"ה זכיתי להתחיל לצאת בשמינית, לקבל הצעת נישואין אחרי מתכונת בתנ"ך, ולהתחתן פחות מחודש אחרי הבגרות האחרונה. ב"ה הזוגיות והנישואין מוצלחים, יש קשיים כמו כל זוג, והרבה הרבה אושר.
אני מאד לא מסכימה עם מה שהרבה כתבו פה, שאפשר להתחתן בגיל זה, למרות שהאישיות עוד לא התעצבה, ואז מתעצבים כזוג וכו וכו. אם הבחורה עוד לא עברה את התהליך החשוב של למצוא את עצמה, אז באמת לא כדאי, לדעתי. אבל אם היא כן, ואם היא בחורה עם ראש על הכתפיים שמעוניינת בחתונה, אני לא רואה שום סיבה למה לא.
ובעניין הכלכלי - לזוגות צעירים קשה. לוקח שנים עד שלפחות לאחד מבני הזוג נהיה משכורת נורמאלית, ועוד יותר זמן עד שלשני בני הזוג יש משכורת נורמאלית. צריך לדעת לחיות בצימצום, להשקיע הרבה (ללמוד ולעבוד), ולהתנהל נכון. הפיתרון האחר זה לדחות את הדייטים עד לגיל מאוחר, שברור שבפן הכלכלי זה הגיוני, אבל בהרבה אופנים זה לא, ולא מרגישה צורך להרחיב בנושא.
בקיצור- לדעתי, הגיל, או השלב בחיים זה לא הפרמטר למוכנות לחתונה וזוגיות, אלה המקום הנפשי של האדם.

 

1. האמירה של "הרבה יותר קל דוקא בגיל הזה לפני שיש אישיות מעוצבת" דוקא לא נכונה.

בגיל 18 עדיין יש את השחור-לבן של גיל ההתבגרות. אנשים נטועים בעמדות מאד חדות וחותכות.

דוקא כשמתבגרים יותר, יוצאים לעולם ומתחילים את החיים האמיתיים- אנשים מפתחים יותר יכולת למורכבו, להכיל את האחר והשונה.

אם הייתי פוגשת את בעלי בגיל 18- לא היינו מסתכלים אחד על השני. הוא היה נראה לי הפוך ממה שאני. (בגלל משהו שהיום אני מבינה שהוא שולי- ואז היה נראה לי מהותי)

2. מכירה המון במות שהתחנו בגיל צעיר והשתנו אח"כ. לרוב זה לא השפיע מאד על המערכת הזוגית- אבל קח את זה בחשבון. זה שאתה מתחתן עם מישהי שבגיל 18 היא דוסית על - לא מחייב שככה היא תהיה גם בעוד 5-10 שנים. (ראיתי את זה גם אצל כאלו שהתחתנו יותר לכיוון 23-25 אבל הרבה הרבה פחות והרבה פחות חד.)

3. אם אין קמח אין תורה. התנהלות כלכלית בשנה-שנתיים הראשונות יכולה בהחלט לקבוע איך יראה העתיד שלכם. אלו השנים שהכי קל לחסוך בהן (כי אין עדיין ילדים, ההוצאות קטנות. אפשר לחיות גם על 3000-4000 ש"ח..) 

כמו כן- חתונה מוקדמת, ילדים וכו'- מקשים מאד על לסיים תואר. במיוחד תארים קשים (שמביאים עבודות ריוחיות)

וכן, זה שיקול. 

4. בחיים צריך איזון. זה שלא נכון להתחתן בגיל 30 לא הופך חתונה בגיל 18 ליותר נכונה. יש אמצע, והאמצע הוא מה שנכון לרוב האנשים. (יש יוצאים מהכלל, אבל הם מעטים..)

5. אם אתה רוצה להתחתן בגיל 18 אתה צריך להתכונן לזה מגיל 15 לפחות. ללמוד מקצוע, לבנות בעצמך מקום נפשי חזק, לבנות יחסי אנוש, יכולת להכיל ולהתמודד עם האחר, חוסן נפשי.

חתונה זה לא רק כיף (למרות שיש בזה המון כיף) חתונה זה עבודה מאד קשה. 

וילדים זה עוד יותר.

(מי שכבר יש לו חבר\ה בגיל הזה, ורוצה להתחתן ולמנוע הריון - זה משהו אחד.

מישהו שאומר לכתחילה- בא לי לחפש כלה אבל בלי ילדים- זו אמירה בעייתית בעיני בגיל הזה. רוצה להתחייב? עד הסוף.)

חתונה זה לא רק כי בא לי וכי זה כיף.

זה כרטיס לכיוון אחד, אין תחנות ביניים. זה התיחבות רצינית לכל החיים.

ואם טעית- המחיר יכול להיות כבד מאד. 

אהבתי את מה שכתבת על זה שצריך להתכונן.  הייתי מוסיף פה הערה גם על שירות לאומי וכו'.

כתבת בסוגריים שמי שכבר יש לו חברה והוא רוצה למנוע- זה דבר שונה ממי שרוצה להכיר מישהי מלכתחילה ולמנוע.

לדעתי, שניהם בעייתיים מאוד. למה העובדה שיש לו חברה (או שיש לה חבר) הופכת את המניעה ללגיטימית?

הפוך- זה בעייתי מאוד שיש לו חברה, וצריך להשתדל למנוע את זה!! זה לא יותר טוב ממישהו שמחפש להתחתן מלכתחילה בגיל צעיר. שניהם בעייתיים ממש!!

ולכל האלה שאומרים שכל אחת מה שמתאים לה- אני פעם גם הייתי אומרת את זה. עד שנתקלתי בכמה זוגות שהראו לי שזה לא נכון. שבהתחלה הכל היה נראה טוב ובוגר, ואח"כ החיים השתנו מקצה לקצה.

ואם זה היה מעט, הייתי שותקת. 

בס"ד

תודה לכל מי שטרח וכתב תגובה. תסלחו לי שלא הגבתי לכל אחד - זה קשה לעשות את זה

עזרתם לי מאוד מאוד ואם אני לא טועה עברתי על כל התגובות - אז גם אם לא הגבתי או אמרתי תודה באופן אישי זה לא אומר שלא עזרתם.

אסכם שלפי הבנתי באמת מדובר בכל מקרה לגופו ויש לא מעט דברים שצריך לקחת בחשבון...

תודה רבה לכם!

גם ככה יש אתגרים לא פשוטים בתחילת חיי נשואים אז למה להוסיף עוד?

אני רואה את זה שלהתחתן עם בחורה בת18  כמו לקחת הימור בסיכון גבוהה יותר בא לך?.

מכירה כאלה שהתחתנו בגיל 18 והקימו בתים יפים,

מכירה גם כאלה שהתחתנו בגיל 25 והקימו בתים גרועים,

נכון שלא רק הגיל קובע והרבה זה אישיות ובגרות ועוד,

אבל בגיל 22 שתצא עם בחורה תוכל להרגיש דעות, בגרות, כוון חיים, אמיתי יותר מאשר מבחורה בת 18.

השכירות והמחיה הרבה יותר יקרים מפעם ו2  בני הזוג היום לא יעבדו זה אמור לפול על משהו..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?