ואיזה מגזר אנחנו... אומנים "בתחנה מרכזית" ולכווווולם ברור בדיוק לאיזה תחנה מתכוון הדור...  

פשוט כי אין כזאת 

פעם הייתי צריך לעבור שם... כמה ספסלים ואיזה שני קרוונים לנהגים מינסתם. וזהו. 

לעיר בסדר גודל של פתח תקווה הייתי מצפה לתחנה מרכזית קצת יותר רצינית. ולפחות שיהיה מקום לעמוד בו בצל/בלי גשם (קיץ/חורף) וגם שירותים.

או שיש ופשוט לא ראיתי. בכל זאת הופתעתי לרעה.

אני חייב לגלות פעם אם אותו אחד שהינדס את המבנה (ואם הוא באמת נרקומן זה די ברור) הוא גם הגאון הגדול שחשב על למקם שקע נניח בגובה של בערך ארבעה מטרים.

כאילו - מה?!?!?!?!?!?! מה חשבת לעצמך? שמי, אי פעם, ישתמש בשקע בגובה כזה? וזה לא שזה באיזור חנויות שאתה עוד יכול להגיד לבעל חנות "תמתח כבל מאריך ותשתמש בזה למקרר" - זה באיזור הנוסעים!

אידיוט. כל פעם מחדש כשאני רואה שקע כזה שם בתל אביב, ואני עם 15 אחוז סוללה, אני מתרתח על החשמלאי שלא הגדיל ראש ודאג להנמיך (אפילו בעזרת הארכה חיצונית) באיזה 2/2.5 מטרים, את השקע.

אפילו לא הכנה למאוורר (ווים וכו'..) .

בכללי למיטב זכרוני (למרות שאל תתפוס אותי במילה) יש שם מיזוג מרכזי.

אגב, מאוורר בגובה כזה כדי שיהיה אפקטיבי למשהו צריך להיות יותר גדול ומאסיבי ממאוורר שיש ברפתות, מי שמכיר.

מלבד האגף ההוא שאם בטעות נכנסת לשם אין לך שום דרך לחזור אחורה ואתה שעות מחפש יציאה עד שבדרך לא דרך מצאת את דרכך שוב באגף המרכזי מאושר כמו זבוב שנמלט מקורי עכביש.

זה ש7 מחולקת לשני חלקים זה באמת מבלבל וצריך לשים לב (החלק של אגד והחלק של..דן? אם אני לא טועה) והקומה השישית, שהיא המרכזית - ובכן, יש את הצד הענק עם עשרות הרציפים, ויש את הצד השני הכמעט נסתר, שאם הרציף שלך שם אתה צריך לדעת את זה בוודאות כדי לדעת ללכת לשם, אחרת תסתובב שעה בחיפוש אחר רציף XXX . חחחח  

בדיוק היום חברה שאלה אותי בטלפון איך יוצאים 

אפשר משהו בין - איך בורחים מהמוכרים שקוראים לך "בואי, ילדה! רק חמישים שקללל!" לבין - איך רצים הכי מהר במדרגות, כדי לא להיתקל באיזה דייר (עובד זר במקרה הטוב)

מה את חושבת שאותו מקק נושן הוליד וגידל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי שירותים יראי אסלות, מקקי אמת, זרע גועל בשירותי הקומה העליונה דבקים?

זה ללכת לאיבוד.
סביר להניח שעצם זה שהגעתי לשם זה איבוד בפני עצמו, אבל תמיד אפשר לסבך כל דבר.

למרות שאני לא הולך שם בעיניים עצומות

@נפתלי הדג  

וגם @אלעזר300 היה עד למחזה... 

יש בית כנסת במרכזית!? ועוד עם עזרת נשים! 

גם היה שם מפגש ברוך! 

וזה מבטל את ייחוס הנשים למקום 

משפט של תימנים.. תעשי שירות לאמא שלך בבית

כמובן, צ.

(נערך באישור ולבקשת הכותבת)

תתחתני עם חייל קרבי! 

תקני לו אקדח מתנה.. כן? זה לא זול.

צריך הרבה כוח בשביל לעשות זאת. מנטאלית ופיזית.

לא כל אישה מסוגלת לכך. לדעתי אפילו הרוב לא..

צריך יכולת להגיב במהירות וכוח פיזי. בצבא מתאמנים על זה.

אם אני מחזיקה נשק ביד ומישהו מתנפל עליי - זה אבוד מראש!

מנטאלית -  באופן אישי, סיטואציה כזאת משתקת מפחד.. יותר חכם מבחינתי להתאמן על בריחה מאשר להגיב בכל השלבים של דריכת נשק וכו'..

ה' ישמור, שלא נדע!

@עדן.?? מה את חושבת?

אי אפשר להשוות את זה לסיטואציה שבה צריך לירות בה!

זה לא בטבעי לתפעל נשק!!

לא הייתי סומכת על עצמי להחזיק כזה דבר.

שלא ייחטף/יאבד/מישהו בטעות יתעסק איתו (ועוד שהוא קל לתפעול..)

רק אם ממש צריך וגרים במקום מסוכן. 

ובאמת האינסטינקט (אצלי לפחות) הוא להסתכל תמיד מסביב לקטלג "חשודים" ולראות מאיפה בורחים (כגון פטישים אדומים לשבירת חלונות באוטובוסים..) אולי זאת פראנויה.. לא יודעת. 

בוא נאמר שגם עם גז פלפל אנחנו בקושי מסתדרות.. יש קורסים לזה??

מה שכן, עלה לי אחלה רעיון. אקדח צעצוע שחור יכול להוות מרחיק יעיל נגד מטרידים.. 

בינתיים זה האקדח היחיד שאני מרשה לעצמי להתעסק איתו - 

אני קוטלת בלי נשק.

שו הדא שוקיסט?

נ.ב. לפי מדד הנשק פה. אני נוהגת על הילוכים בטבעיות רבה.. 

אנחנו בתמימות דעים, גם אני לא הייתי נותנת לי נשק, וגם לא הייתי נותנת לך נשק. 

בכללי, לא מחלקת נשקים חופשי. התבחינים שלי קשוחים.

משיחות עם חבר'ה שיצא לי לפגוש בכל מיני שת"פים*

*שתופי פעולה, אימון/משימה של קבוצות מכמה חילות ביחד

זה לא כמו רישיון רכב? אפשר שיהיה רישיון בלי אקדח?

מלחיץ אותי יותר כל הנשקים הגדולים שיש לחיילים בירושלים מאשר שיבוא מחבל. זו חתיכת סכנה בידיים ויש כאלו ממש צעירים!

זה מאז שפגשתי שתי מאבטחות בירושלים כמו תינוקות היסטריות וצרחניות. שאלו אותי איפה זה המרכזית.. מסתובבות סביב עצמן.. מול הפנים שלהן יש שלט! ותקוע להן נשק מאחור. בחייאת, רק לשלוח את היד ולשלוף..

איך יודעים למי לתת נשק לידיים?!

דווקא אני מתחברת לשם עדן..

חח רק את יודעת תשם שלי.. לא מתאים?

מפחיד ומגניב

ניסית פעם לדרוך אקדח? (או איך שזה נקרא..)

בלי מחסנית.. אבא שלי נתן לי. פאדיחה. זה קשה רצח.

הקפיץ של זה ממש חזק. ניסיתי איזה 5-10 דקות וזה פשוט בקושי זז!

אבל אבא שלי אמר שיש לנשים משהו קל יותר (אוטומאטי?) ושהאקדח שלו עוד נחשב סבבה.

יצא שאני זכאית רק כשאהיה בת 40

אם הייתי עושה שירות יכלתי עעוד שנתיים. אבל לא עשיתי אז כשאגדל אוכל.

אגב, אם אני גרה בבאקה אל גרביה, מופיע שאלון לגייס אותי לשב"כ..

אני שואלת על רישיון לאקדח..

טוב בנות יקרות וגם בנים - המידע השימושי להוצאת רשיון לאקדח! - צעירים מעל עשרים

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים