סתם מכניסות ללחץ ובמקום להנות מההריוון רק בוכים כל הזמן

תסתכלי רק על החיובי והכל יהיה בסדר בעז"ה 

גם בלי בדיקות מיותרות - צריך תמיד להתפלל על עובר בריא ושלם רק בשורות טובות!! :*

תאמיני לי שלא שולחים אשה סתם לבצע מי שפיר.

כולי תקווה שהכל יהיה אצלה בסדר אבל לא כדאי להקל בזה ראש.

ולפותחת: ממליצה לך להתייעץ עם רופא פרטי

בחודש שמיני תוכלו לדעת בוודאות מה מצב המוח. בכל מקרה תתייעצו עם מכון פועה.

הם ממש יכולים לעשות לכם סדר בהכל.

להסביר מה זה אומר כל דבר, להגיד מה באמת צריך לחשוש ומה סתם רופאים לא רוצים לקחת אחריות...

יש להם המון ידע.

הם גם יכולים להמליץ לאיזה רופאים כדאי לפנות...

בהצלחה.

שלום יקרה,

אני גם במצב דומה של חוסר ודאות.

אצלנו ראו באולטרסאונד ממצא לא תקין עם עורף העובר ושלחו אותנו לעשות את כל הבדיקות שהזכרת..

בהתייעצות עם הרבנים שלנו,החלטנו לא לעשות את הבדיקות,

כי המון פעמים יש טעויות,ואנחנו לא נעשה הפלה מיוזמתנו.

כדאי שתתייעצי עם רב שאתם סומכים עליו,שינחה אתכם לגבי ההמשך..

בכל מקרה,

ממליצה לך ממש לראות את ההרצאה של הרב זמיר כהן על הנושא,

יש שם הרבה סיפורים ממקור ראשון על נשים שאמרו להם דברים נוראיים,ובסף הכל היה בסדר.

הנה קישור להרצאה:

http://www.hidabroot.org/search?q=הכרעה+גורלית

בכל מקרה,

זה ממש נסיון לא פשוט..צריך להתחזק באמונה שהקב"ה הוא מעל כל הבדיקות והרופאים,

ועובר שמתפתח מכלום-ממש כלום,כל משך היותו ברחם יכול להמשיך להתפתח ולהשתנות,

וצריך הרבה תפילות,ולהאמין שיהיה בסדר..

(גם לא לטמון את הראש בחול,אבל אנחנו יהודים,מאמינים,וסומכים על אבא שלנו שיכול הכל,

שיזכה אותנו בילד בריא לאורך שנים)

בנוסף,

כדאי לבקש ברכות מרבנים,כי-'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'..

מקווה בשבילכם לטוב,תאמינו שיהיה טוב,

ובשורות טובות!!

ואם היא עשתה מי שפיר ויצא לא משהו, אז זה מאוד קשה.

הלוואי שגם לה יהיה כמו לך בע"ה.

אל תבכי סתם, תבכי לבורא עולם.

כבר קרה לא פעם ולא פעמים שאחרי בדיקות לא טוות יוצא ילד לגמרי בריא.

הרבה תפילות. אל תשכחי, שלא הבדיקות קובעות, אלא בורא קובע.

ופעם הבאה תחשבי 10 פעמים לפני שאת עושה את כל הבדיקות הללו...

ילדה לפני כחודשיים,

ילדה בריאה ויפה ...

בלי שום תיסמונות ...

וגם לה אמרו על בעיות בכליות כאחד הבסיס לחיזוק השערת התסמונות,

ואכן הכליות שלה עדין במעקב אבל הילדה ב"ה בריאה!

חשוב לציין שהיא הלכה לעוד רופאה לחוות דעת שניה והרופאה הזו ממש הרגיעה אותם.

בעז"ה בשורות טובות!

הקב"ה רוצה שנתפלל אליו, כשיש קושי, מצוקה, האחד והיחיד שיכול לעזור לנו זה הקב"ה.

אלא שהקב"ה מצפה ממנו שנתפלל אליו , נתחנן אליו, כשכואב צועקים. שנפנה לרבנים, לתלמידי חכמים שיעתירו אלינו בתפילה [מתוך הבנה שלתפילת צדיקים יש מעלה נוספת]. 

ושנשתמש בשליחים שיש בעולמנו, זכינו שהקב"ה נתן לנו חכמה בינה ודעת וזכינו לחיות בתקופה בה ב"ה יש ידע רב שכמובן מגיע אלינו רק בעזרת הקב"ה. הרופאים הם שליחים של הקב"ה, בזכות הטכנולוגיה הקיימת היום [בזכות הקב"ה- לא לשכוח את זה] אנחנו יכולים לדעת דברים ולהתכונן לקראתם כמו כן אף להציל חיים שבעבר לא ידענו ולכן לא כדאי לזלזל בבדיקות [למשל ידע שיודעים לפני הלידה מוסיף כוח ואפשרות להתכונן היטב לקראת העתיד אני אתן דוגמא קטנה בזכות בדיקות האולטראסונד אפשר לראות מומים שיכולים לטיפול מיד לאחר הלידה [חסימת מעיים] ואין את הזמן שמתבזבז עד שמגלים את מקור הבעיה ויודעים ישר אחרי הלידה לנתח..] חסד גדול עושה עימנו הקב"ה שמעניק לנו מחוכמתו ומזכה אותנו בידע.

אנחנו צריכים לזכור שהקב"ה שלח לנו הכל גם את הרבנים וגם להבדיל את הטכנולגיה החדשנית.

אני מאחלת לפותחת המון בהצלחה!

וידע=כוח.  

בעז"ה רק בשורות טובות!

אבל לפעמים,ובהרבה מן המקרים המידע שגוי!

הרבה הורים שכמעט עשו הפלה,והחליטו בסוף שלא,

מודים לקב"ה על ההחלטה הזו,כי כמעט והרגו ילד בריא!!

אז אסור לסמוך עליהם במאה אחוז.

עשיתי בדיקה לראות אם החסר בכרומוזום הזה קיים אצלי גם ... ומסתבר שכן

העובר כניראה ירש את זה ממני מהאימא... העובר הוא זכר ... השאלה איך זה ישפיע אליו אם אצלי הכל תקין אם הכרומוזום הזה שחסר ..

עם אנשי מקצוע שבאמת מבינים בכל הפרטים האלה.

אולי מכון פועה ידעו להפנות אותך. ואולי מרפאה גנטית כלשהי.

להרבה יהיו סיפורים שחשבו שמשהו X ואח"כ התברר שהכל בסדר או שזה היה רק Y.

ויש גם סיפורים הפוכים מן הסתם.

אבל לאף אחת אין את הנסיבות הספציפיות שלך והבדיקות הספציפיות עם התוצאות שאת עשית. 

לפי מה ששמעתי כל הקטע הזה של גנטיקה מאד משתנה כל הזמן. יש כל הזמן מחקרים וגילויים.

את צריכה איש מקצוע סופר סבלני שיבדוק בדיוק מה שיש לך ויסביר הכל.

ואם הראשון שתלכי אליו לא יסביר טוב אז תלכי לעוד חוות דעת. ואז תוכלי להחליט עם איזה שיטה ופיתרון ללכת ואיזה פיתרון יתאים לכם כמשפחה.

בהצלחה

עשינו בדיקות אולטרסאונד מקיפות יותר והכל יצא תקין קליות לב שלד

הבעיה זה הצד הנפשי והשכלי חס וחלילה פיגור וכאלה

ממליצה לך להתייעץ עם רופא גנטיקאי שמבין בזה

אבל זה חסר משמעות- ז"א אין בעיה חלילה לתינוק.

כמו שלפותחת יש בדיוק את אותו חוסר והיא בריאה לחתוטין.

דווקא FISH מזהה חסרים ותוספות משמעותיים שמעידים על בעיה (מסייגת, כמעט בכל המקרים) ואילו הצ'יפ הגנטי הוא יותר בעייתי, כי הוא מוצא חסרים ותוספות קטנים יותר שלעיתים משמעותן לא ברורה.

בתור מישהי מהתחום (ייעוץ גנטי), קראתי פה הרבה דברים, חלקם נכונים וחלקם לא ממש...

אז ככה, בתור התחלה, השאלה "האם קרה למישהי משהו דומה?" לא רלוונטית, כי כל מקרה לגופו וכל שוני הכי קטן בסיפור משנה את התמונה. לכן לא יעזור שמישהי היה לה מקרה דומה עם פרט אחד שונה והיה בסדר בסוף וכן להיפך.

אני נמצאת בייעוצים רבים ומניחה שמה שעובר עלייך ממש לא פשוט ומאחלת לך רק טוב. על הדרך מאחלת לכל נשות הפורום הריון משעמם בלי ממצאים חריגים. אני רק יכולה לומר לך שבתור דתיות, אני מרגישה שיש לנו מבט אחר על הדברים, יש אמונה חזקה שמה שצריך לקרות יקרה (וזה לא אומר ש"יהיה בסדר", פשוט שהקב"ה מתכנן הכל, גם אם בסוף לא מסתדר).

נקודהה נוספת שיש את מכון פועה שיכול לשפוך אור על הדברים מנקודת מבט אמונית (אם כי ממה שאני מבינה הם שולחים לייעוץ גנטי ורק במקרים מאוד ברורים הם מחווים את דעתם).

חשוב להבין שגנטיקה זה תחום מאוד מתפתח, אך יש בו הרבה תחומים אפורים שלא ברורים גם לגנטיקאים מומחים, יש דברים נחרצים כמו תסמונת דאון או תסמונות אחרות ויש חסרים או תוספות שמשמעותן לא ברורה.

כמו שאני מבינה מדברייך, ביצעת את כל הבדיקות המומלצות ואכן זו הדרך לברר (אם נמצא חסר, בודקים את ההורים לחסר, נכון שהעובר זכר, אבל זה שזה על 22 ולא על X זה כבר הרבה יותר טוב), לצערי ולצערם של אנשי המקצוע, אין דרך להגיד דברים יותר ברורים.... (אני לא נכנסת לחסר המדוייק שלך). 

הנקודה שחשוב לי להבהיר היא שנכון שיש הרבה פעמים שמפחידים לחינם (מפחד מתביעות), יש הרבה פעמים שבאמת לא יודעים והולכים לחומרה (שוב, הפחד מתביעות), אך יש מקרים שיודעים ואומרים וגם אם קשה לנו להאמין, זה יקרה בסוף (לא המקרה שלך).

לסיכום עצתי לך, קודם כל הרבה תפילות, כי בסוף זה חזק מהכל!

כאשר את מגיעה לייעוץ גנטי נוסף או אפילו להרים טלפון ליועצת שמטפלת בך (בטוחה שהי נתנה לך) ולשמוע ממנה כמה שיותר פרטים ואחוזים שהיא יודעת (לא תמיד אפשרי, לפעמים המחקרים מאוד מעומעמים) עם המידע הזה לפנות למכון פועה ולקחת בפרופורציות את אחוזי הסיכון (לא להתרגש אם מפחידים אותך).

הרבה הצלחה יקרה!

היה כיף לשמוע את האוטנטיות והאמונה והחיזוק

אני יקח לפרופורציה כל מה שאומרים לי

1. ""נכון שהעובר זכר, אבל זה שזה על 22 ולא על X זה כבר הרבה יותר טוב"

תסמונות גנטיות אינן בהכרח פחות חמורות בזכרים בגלל שהם על כרומוסום "רגיל" ולא על כרומוזומם מין.

אנחנו לא יודעות באיזה חסר על כרומוסום 22 מדובר, מה נקודות השבר המדויקות ולכן אין לך כלים לדעת אם זה חמור יותר או פחות

2. יש מקרים שיודעים ואומרים וגם אם קשה לנו להאמין, זה יקרה בסוף (לא המקרה שלך).- לא הייתי כותבת את  הסוגריים.. שוב אין לנו מושג לגבי הפרטים, אנו רק מאחלות לה ומתפללות איתה שאכן במקרה שלה יהיה בסדר

ושוב לפותחת -

בהצלחה!

הרבה טוב ושתזכי  לילד בריא. 

1. זה אכן יותר טוב מX, לא אמרתי שלא יכול להיות מצב לא תקין באחד מהמינים למרות שמדובר באוטוזומלי, אלא שזה סיטואציה שונה... (ובדר"כ יותר טובה).

בכל מקרה של חסר או תוספת מורשת מנסים לתלות זאת בהורה המוריש, אך במקרה שמדובר בשני מינים שונים זה מקשה על הניבוי.

2. כנראה שלא הובנתי נכון, התכוונתי שיש מקרים שיודעים בוודאות מה פירוש הממצא ואומרים זאת להורים, ואז באים כל מיני אנשים ואומרים "זה לא יקרה" "הרופאים סתם אומרים" וחבל, כי יש מקרים וודאיים... ואכן זה לא המקרה של השואלת, מסבירים לה שיש קורלציה בין חסר כזה לסימפטומים כלשהם, לא ברור מה החדירות ומה האחוזים, שוב, גם זה לא אומר שבסוף התינוק שלה יהיה בסדר (בעז"ה שיהיה בסדר!) אבל המקרה הוא לא וודאי.   

רק מבהירה שוב, לא באתי לדון בחסר הספציפי הזה, כי היא לא ציינה באיזה חסר מדובר.

זה באופן כללי על ממצאים אפורים בעולם הגנטיקה.

מקווה שהועלתי.

למה יותר טוב מ-X?

האם 22q11 deleation שיכול להיות מורש מהורה בריא אינו יותר קשה מ STS DEFICENCY למשל

אעפ"י שזה יושב על22  וזה יושב על X?

לענ"ד זה תלוי תסמונת ספציפית 

(זה נכון שכשאת לא יודעת לפענח משמעות של ממצא או בחדירות חלקית, בזכר לאמא בריאה ששניהם נושאים משהו על X את תהיי יותר מודאגת. אך לענ"ד זה לא נכון ככלל אצבע ששינוי על X הוא חמור יותר משינוי אוטוזומי)

וסליחה מהאנונימית על הניצלו"ש- הדיון הזה לא לגמרי קשור אליך.. אבל שתינו אנונימיות אז הוא ממשיך להתנהל על במה זו

רק רוצה לחתום אותו ולהסביר שאין כוונתי לדון בחומרת מחלות כלליות שיושבות על X או על כרומוזום 22, אלא לומר שאם החסר נמצא אצל האם וגם אצל העובר ולא מדובר בX מצבה יותר טוב.

ודווקא הדוגמה לדי ג'ורג' סינדרום שנתת שווה בבנים בבנות (והחדירות מלאה למיטב זיכרוני), מדובר בשינויים שמתגלים בשנים האחרונות בגלל הטכנולוגיה המתקדמת ולכן תמיד ישנו החשש שאם זה מורש מהורה ממין מסויים לעובר ממין אחר אי אפשר לסמוך על זה (למרות שבאופן כללי אי אפשר לסמוך על כלום כי ישנה וריאביליות בפנוטיפ של השינויים הללו אפילו בין אחים בתוך אותה משפחה).

בקיצור לא באתי לחרוץ גורלות או לחוות את דעתי מה יותר קל ומה יותר קשה אלא רק להסביר עקרונות.

שאף אחת לא תזדקק בע"ה. ובהצלחה לכולן

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.

היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.

דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.

וגם מקבלת בזום.

קיצור שלחי לי האישי.

מקווה שבאמת יהיה לה זמינות

מעולה, שלחי חי באישי