סתם מכניסות ללחץ ובמקום להנות מההריוון רק בוכים כל הזמן

תסתכלי רק על החיובי והכל יהיה בסדר בעז"ה 

גם בלי בדיקות מיותרות - צריך תמיד להתפלל על עובר בריא ושלם רק בשורות טובות!! :*

תאמיני לי שלא שולחים אשה סתם לבצע מי שפיר.

כולי תקווה שהכל יהיה אצלה בסדר אבל לא כדאי להקל בזה ראש.

ולפותחת: ממליצה לך להתייעץ עם רופא פרטי

בחודש שמיני תוכלו לדעת בוודאות מה מצב המוח. בכל מקרה תתייעצו עם מכון פועה.

הם ממש יכולים לעשות לכם סדר בהכל.

להסביר מה זה אומר כל דבר, להגיד מה באמת צריך לחשוש ומה סתם רופאים לא רוצים לקחת אחריות...

יש להם המון ידע.

הם גם יכולים להמליץ לאיזה רופאים כדאי לפנות...

בהצלחה.

שלום יקרה,

אני גם במצב דומה של חוסר ודאות.

אצלנו ראו באולטרסאונד ממצא לא תקין עם עורף העובר ושלחו אותנו לעשות את כל הבדיקות שהזכרת..

בהתייעצות עם הרבנים שלנו,החלטנו לא לעשות את הבדיקות,

כי המון פעמים יש טעויות,ואנחנו לא נעשה הפלה מיוזמתנו.

כדאי שתתייעצי עם רב שאתם סומכים עליו,שינחה אתכם לגבי ההמשך..

בכל מקרה,

ממליצה לך ממש לראות את ההרצאה של הרב זמיר כהן על הנושא,

יש שם הרבה סיפורים ממקור ראשון על נשים שאמרו להם דברים נוראיים,ובסף הכל היה בסדר.

הנה קישור להרצאה:

http://www.hidabroot.org/search?q=הכרעה+גורלית

בכל מקרה,

זה ממש נסיון לא פשוט..צריך להתחזק באמונה שהקב"ה הוא מעל כל הבדיקות והרופאים,

ועובר שמתפתח מכלום-ממש כלום,כל משך היותו ברחם יכול להמשיך להתפתח ולהשתנות,

וצריך הרבה תפילות,ולהאמין שיהיה בסדר..

(גם לא לטמון את הראש בחול,אבל אנחנו יהודים,מאמינים,וסומכים על אבא שלנו שיכול הכל,

שיזכה אותנו בילד בריא לאורך שנים)

בנוסף,

כדאי לבקש ברכות מרבנים,כי-'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'..

מקווה בשבילכם לטוב,תאמינו שיהיה טוב,

ובשורות טובות!!

ואם היא עשתה מי שפיר ויצא לא משהו, אז זה מאוד קשה.

הלוואי שגם לה יהיה כמו לך בע"ה.

אל תבכי סתם, תבכי לבורא עולם.

כבר קרה לא פעם ולא פעמים שאחרי בדיקות לא טוות יוצא ילד לגמרי בריא.

הרבה תפילות. אל תשכחי, שלא הבדיקות קובעות, אלא בורא קובע.

ופעם הבאה תחשבי 10 פעמים לפני שאת עושה את כל הבדיקות הללו...

ילדה לפני כחודשיים,

ילדה בריאה ויפה ...

בלי שום תיסמונות ...

וגם לה אמרו על בעיות בכליות כאחד הבסיס לחיזוק השערת התסמונות,

ואכן הכליות שלה עדין במעקב אבל הילדה ב"ה בריאה!

חשוב לציין שהיא הלכה לעוד רופאה לחוות דעת שניה והרופאה הזו ממש הרגיעה אותם.

בעז"ה בשורות טובות!

הקב"ה רוצה שנתפלל אליו, כשיש קושי, מצוקה, האחד והיחיד שיכול לעזור לנו זה הקב"ה.

אלא שהקב"ה מצפה ממנו שנתפלל אליו , נתחנן אליו, כשכואב צועקים. שנפנה לרבנים, לתלמידי חכמים שיעתירו אלינו בתפילה [מתוך הבנה שלתפילת צדיקים יש מעלה נוספת]. 

ושנשתמש בשליחים שיש בעולמנו, זכינו שהקב"ה נתן לנו חכמה בינה ודעת וזכינו לחיות בתקופה בה ב"ה יש ידע רב שכמובן מגיע אלינו רק בעזרת הקב"ה. הרופאים הם שליחים של הקב"ה, בזכות הטכנולוגיה הקיימת היום [בזכות הקב"ה- לא לשכוח את זה] אנחנו יכולים לדעת דברים ולהתכונן לקראתם כמו כן אף להציל חיים שבעבר לא ידענו ולכן לא כדאי לזלזל בבדיקות [למשל ידע שיודעים לפני הלידה מוסיף כוח ואפשרות להתכונן היטב לקראת העתיד אני אתן דוגמא קטנה בזכות בדיקות האולטראסונד אפשר לראות מומים שיכולים לטיפול מיד לאחר הלידה [חסימת מעיים] ואין את הזמן שמתבזבז עד שמגלים את מקור הבעיה ויודעים ישר אחרי הלידה לנתח..] חסד גדול עושה עימנו הקב"ה שמעניק לנו מחוכמתו ומזכה אותנו בידע.

אנחנו צריכים לזכור שהקב"ה שלח לנו הכל גם את הרבנים וגם להבדיל את הטכנולגיה החדשנית.

אני מאחלת לפותחת המון בהצלחה!

וידע=כוח.  

בעז"ה רק בשורות טובות!

אבל לפעמים,ובהרבה מן המקרים המידע שגוי!

הרבה הורים שכמעט עשו הפלה,והחליטו בסוף שלא,

מודים לקב"ה על ההחלטה הזו,כי כמעט והרגו ילד בריא!!

אז אסור לסמוך עליהם במאה אחוז.

עשיתי בדיקה לראות אם החסר בכרומוזום הזה קיים אצלי גם ... ומסתבר שכן

העובר כניראה ירש את זה ממני מהאימא... העובר הוא זכר ... השאלה איך זה ישפיע אליו אם אצלי הכל תקין אם הכרומוזום הזה שחסר ..

עם אנשי מקצוע שבאמת מבינים בכל הפרטים האלה.

אולי מכון פועה ידעו להפנות אותך. ואולי מרפאה גנטית כלשהי.

להרבה יהיו סיפורים שחשבו שמשהו X ואח"כ התברר שהכל בסדר או שזה היה רק Y.

ויש גם סיפורים הפוכים מן הסתם.

אבל לאף אחת אין את הנסיבות הספציפיות שלך והבדיקות הספציפיות עם התוצאות שאת עשית. 

לפי מה ששמעתי כל הקטע הזה של גנטיקה מאד משתנה כל הזמן. יש כל הזמן מחקרים וגילויים.

את צריכה איש מקצוע סופר סבלני שיבדוק בדיוק מה שיש לך ויסביר הכל.

ואם הראשון שתלכי אליו לא יסביר טוב אז תלכי לעוד חוות דעת. ואז תוכלי להחליט עם איזה שיטה ופיתרון ללכת ואיזה פיתרון יתאים לכם כמשפחה.

בהצלחה

עשינו בדיקות אולטרסאונד מקיפות יותר והכל יצא תקין קליות לב שלד

הבעיה זה הצד הנפשי והשכלי חס וחלילה פיגור וכאלה

ממליצה לך להתייעץ עם רופא גנטיקאי שמבין בזה

אבל זה חסר משמעות- ז"א אין בעיה חלילה לתינוק.

כמו שלפותחת יש בדיוק את אותו חוסר והיא בריאה לחתוטין.

דווקא FISH מזהה חסרים ותוספות משמעותיים שמעידים על בעיה (מסייגת, כמעט בכל המקרים) ואילו הצ'יפ הגנטי הוא יותר בעייתי, כי הוא מוצא חסרים ותוספות קטנים יותר שלעיתים משמעותן לא ברורה.

בתור מישהי מהתחום (ייעוץ גנטי), קראתי פה הרבה דברים, חלקם נכונים וחלקם לא ממש...

אז ככה, בתור התחלה, השאלה "האם קרה למישהי משהו דומה?" לא רלוונטית, כי כל מקרה לגופו וכל שוני הכי קטן בסיפור משנה את התמונה. לכן לא יעזור שמישהי היה לה מקרה דומה עם פרט אחד שונה והיה בסדר בסוף וכן להיפך.

אני נמצאת בייעוצים רבים ומניחה שמה שעובר עלייך ממש לא פשוט ומאחלת לך רק טוב. על הדרך מאחלת לכל נשות הפורום הריון משעמם בלי ממצאים חריגים. אני רק יכולה לומר לך שבתור דתיות, אני מרגישה שיש לנו מבט אחר על הדברים, יש אמונה חזקה שמה שצריך לקרות יקרה (וזה לא אומר ש"יהיה בסדר", פשוט שהקב"ה מתכנן הכל, גם אם בסוף לא מסתדר).

נקודהה נוספת שיש את מכון פועה שיכול לשפוך אור על הדברים מנקודת מבט אמונית (אם כי ממה שאני מבינה הם שולחים לייעוץ גנטי ורק במקרים מאוד ברורים הם מחווים את דעתם).

חשוב להבין שגנטיקה זה תחום מאוד מתפתח, אך יש בו הרבה תחומים אפורים שלא ברורים גם לגנטיקאים מומחים, יש דברים נחרצים כמו תסמונת דאון או תסמונות אחרות ויש חסרים או תוספות שמשמעותן לא ברורה.

כמו שאני מבינה מדברייך, ביצעת את כל הבדיקות המומלצות ואכן זו הדרך לברר (אם נמצא חסר, בודקים את ההורים לחסר, נכון שהעובר זכר, אבל זה שזה על 22 ולא על X זה כבר הרבה יותר טוב), לצערי ולצערם של אנשי המקצוע, אין דרך להגיד דברים יותר ברורים.... (אני לא נכנסת לחסר המדוייק שלך). 

הנקודה שחשוב לי להבהיר היא שנכון שיש הרבה פעמים שמפחידים לחינם (מפחד מתביעות), יש הרבה פעמים שבאמת לא יודעים והולכים לחומרה (שוב, הפחד מתביעות), אך יש מקרים שיודעים ואומרים וגם אם קשה לנו להאמין, זה יקרה בסוף (לא המקרה שלך).

לסיכום עצתי לך, קודם כל הרבה תפילות, כי בסוף זה חזק מהכל!

כאשר את מגיעה לייעוץ גנטי נוסף או אפילו להרים טלפון ליועצת שמטפלת בך (בטוחה שהי נתנה לך) ולשמוע ממנה כמה שיותר פרטים ואחוזים שהיא יודעת (לא תמיד אפשרי, לפעמים המחקרים מאוד מעומעמים) עם המידע הזה לפנות למכון פועה ולקחת בפרופורציות את אחוזי הסיכון (לא להתרגש אם מפחידים אותך).

הרבה הצלחה יקרה!

היה כיף לשמוע את האוטנטיות והאמונה והחיזוק

אני יקח לפרופורציה כל מה שאומרים לי

1. ""נכון שהעובר זכר, אבל זה שזה על 22 ולא על X זה כבר הרבה יותר טוב"

תסמונות גנטיות אינן בהכרח פחות חמורות בזכרים בגלל שהם על כרומוסום "רגיל" ולא על כרומוזומם מין.

אנחנו לא יודעות באיזה חסר על כרומוסום 22 מדובר, מה נקודות השבר המדויקות ולכן אין לך כלים לדעת אם זה חמור יותר או פחות

2. יש מקרים שיודעים ואומרים וגם אם קשה לנו להאמין, זה יקרה בסוף (לא המקרה שלך).- לא הייתי כותבת את  הסוגריים.. שוב אין לנו מושג לגבי הפרטים, אנו רק מאחלות לה ומתפללות איתה שאכן במקרה שלה יהיה בסדר

ושוב לפותחת -

בהצלחה!

הרבה טוב ושתזכי  לילד בריא. 

1. זה אכן יותר טוב מX, לא אמרתי שלא יכול להיות מצב לא תקין באחד מהמינים למרות שמדובר באוטוזומלי, אלא שזה סיטואציה שונה... (ובדר"כ יותר טובה).

בכל מקרה של חסר או תוספת מורשת מנסים לתלות זאת בהורה המוריש, אך במקרה שמדובר בשני מינים שונים זה מקשה על הניבוי.

2. כנראה שלא הובנתי נכון, התכוונתי שיש מקרים שיודעים בוודאות מה פירוש הממצא ואומרים זאת להורים, ואז באים כל מיני אנשים ואומרים "זה לא יקרה" "הרופאים סתם אומרים" וחבל, כי יש מקרים וודאיים... ואכן זה לא המקרה של השואלת, מסבירים לה שיש קורלציה בין חסר כזה לסימפטומים כלשהם, לא ברור מה החדירות ומה האחוזים, שוב, גם זה לא אומר שבסוף התינוק שלה יהיה בסדר (בעז"ה שיהיה בסדר!) אבל המקרה הוא לא וודאי.   

רק מבהירה שוב, לא באתי לדון בחסר הספציפי הזה, כי היא לא ציינה באיזה חסר מדובר.

זה באופן כללי על ממצאים אפורים בעולם הגנטיקה.

מקווה שהועלתי.

למה יותר טוב מ-X?

האם 22q11 deleation שיכול להיות מורש מהורה בריא אינו יותר קשה מ STS DEFICENCY למשל

אעפ"י שזה יושב על22  וזה יושב על X?

לענ"ד זה תלוי תסמונת ספציפית 

(זה נכון שכשאת לא יודעת לפענח משמעות של ממצא או בחדירות חלקית, בזכר לאמא בריאה ששניהם נושאים משהו על X את תהיי יותר מודאגת. אך לענ"ד זה לא נכון ככלל אצבע ששינוי על X הוא חמור יותר משינוי אוטוזומי)

וסליחה מהאנונימית על הניצלו"ש- הדיון הזה לא לגמרי קשור אליך.. אבל שתינו אנונימיות אז הוא ממשיך להתנהל על במה זו

רק רוצה לחתום אותו ולהסביר שאין כוונתי לדון בחומרת מחלות כלליות שיושבות על X או על כרומוזום 22, אלא לומר שאם החסר נמצא אצל האם וגם אצל העובר ולא מדובר בX מצבה יותר טוב.

ודווקא הדוגמה לדי ג'ורג' סינדרום שנתת שווה בבנים בבנות (והחדירות מלאה למיטב זיכרוני), מדובר בשינויים שמתגלים בשנים האחרונות בגלל הטכנולוגיה המתקדמת ולכן תמיד ישנו החשש שאם זה מורש מהורה ממין מסויים לעובר ממין אחר אי אפשר לסמוך על זה (למרות שבאופן כללי אי אפשר לסמוך על כלום כי ישנה וריאביליות בפנוטיפ של השינויים הללו אפילו בין אחים בתוך אותה משפחה).

בקיצור לא באתי לחרוץ גורלות או לחוות את דעתי מה יותר קל ומה יותר קשה אלא רק להסביר עקרונות.

שאף אחת לא תזדקק בע"ה. ובהצלחה לכולן

לרוב, אין דירה מושלמת ואין איזור מושלם.

לפעמים צריך לוותר על קרבה למשפחה ולהרוויח מגורים זולים ואיכות חיים, ולפעמים ההיפך.

הכל עניין גם של תקופות בחיים, נגיד כשהילדים קטנים צריך יותר עזרה, או שמחליטים מראש שנעזרים בבייביסיטר.

נשמע שההורים מאד דומיננטיים אצלכם. גם רגשית, וגם טכנית - עזרה עם הילדים.

בטוחה שעם תאומים קטנטנים צריך הרבה עזרה, ועם בעל בצבא עוד יותר ..

לכן, אני אישית לא הייתי עוברת כרגע, כי זה שנים קריטיות לעזרה, גם על חשבון חיים בצמצום.

ובהמשך, כשהילדים יגדלו, תוכלו לגור ברווח ולהרשות לעצמכם יותר.

אנחנו תמיד גרנו רחוק מההורים ונעזרים בבייביסיטר, אין מה לעשות🤷 

כמו שכתבתי כרגע אני מסתדרת לבד בלי עזרה ,אין לי מנקה או מטפלת או אחות לילה וכל אלה. אמא שלי באה פעם פעמיים בשבוע לבקר לקפל כביסה וזהו..

העזרה היחידה שיש לי זה בייביסיטר פעם בשבוע שאני ובעלי יוצאים,ואת זה נראה לי שאפשר להחליף ,לא?

כאילו מרגיש לי שאין היתכנות לחיות במרכז הארץ בכבוד ובלי לרוץ אחרי הזנב ולהיות עם הלשון בחוץ. וזה מלווה בפרידה מההורים שזה מאוד מאוד קשה

אבל אנשים מסתדרים לפי מה ששמעתי... 

מקבלת מהמשפחה.

אמא שלך שבאה פעם בשבוע וההורים שלו שלוקחים ילדים פעם בשבוע, זו עזרה פעמיים בשבוע וזה משמעותי.

חוץ מזה, משמעותי גם התחושה שאם קורה משהו המשפחה קרובה, וזה גם מפגש חברתי שאם את רגילה אליו, לפחות בהתחלה יהיה לך חסר.

אני ממש לא אומרת לא לעבור, אבל תשימי לב לכל הדברים שאת כן מקבלת ותחשיבי אותם, אחרת יהיה לך קשה לחשב מראש את המחירים.

אם את נעזרת בהורים, אפילו עזרה קטנה בעינייך, ואפילו רק בשביל סתם לדבר, פעמיים בשבוע, זה משהו שכרגע יש לך ולא יהיה לך במקום רחוק. 

מעבר לכשעצמו זה לא דבר קל ,בטח שלא לעיר מרוחקת.

וזה נכון כל מה שאת אומרת .

יהיה לי קשה ועצוב . אתמול שיצאתי עם בעלי ופתחנו את זה אפילו ירדו לי דמעות של עצבות רק המחשבה שאמא שלי לא תוכל לבוא לראות את הילדים ,היא כן ניידת אבל מאוד פחדנית לנסוע למקומות שהיא לא מכירה והיא גם לא יודעת להשתמש בוויז. זה קשוח.

מנסה לחשב יתרונות מול חסרונות.

אבל בשורה התחתונה בסוף, אם אני עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה כדי שבסוף לא אוכל להוציא שקל כי הכל יקר ויש מלא הוצאות יקרות כמו משכנתא, ואני לא חיה את החיים שרציתי לי ולילדים ולבעלי . מה זה שווה בעצם?

כל החיים יעברו בחוסר, בריבים על מה קניתי ומה הוצאתי , בזה שאני מפחדת להחסיר שעות כדי שלא ירד כסף ולא נסגור את החודש. מי מדבר על חוגים וחופשות ובלתמים שאנחנו לא מסתדרים כי אין לנו חסכונות... 

אני חושבת שיעשה לכם טוב לעבור

להיות עצמאיים לגמרי ולהתמקד במשפחה האישית שלכם

זכור לי משרשורים אחרים שלך שהקשר עם אמא שלך לא פשוט 

ואז המלצתי לך לגמרי לתפוס קצת מרחק

מאמינה שבהתחלה לא יהיה קל בלי עזרה 

אבל מתרגלים ולומדים להסתדר

וזה מאוד בריא בעיניי

וגם רואה מסביבי. מגורים קרוב להורים, בטח להורים שעוזרים, זה דבר ממש ממש משמעותי. ממש.

ברמה הרגשית ברור, אבל גם ברמת הלוז והרמה הכלכלית.

מבחינת לוז - הכל קרוב לך עכשיו. שבתות חגים אתם נמצאים קרוב, הכל קל.

תחשבי מה זה נסיעה עם 4 ילדים קטנים של שעה שעה וחצי לכל כיוון פעם פעמיים בחודש רק כדי לבקר את ההורים. יכןלה לספר לך שזה סיוט. ההוא צריך לאכול, היא צריכה פיפי, הם רבים, לה יש כאב ראש, הוא צורח... ולחזור על זה כל הזמן נשמע לי קשה ממש. אנחנו כשהיינו רחוקים הפחתנו נסיעות ברמה של נסענו פעם בכמה חודשים. פשוט לא ראינו את ההורים רק בגלל הטירוף של הנסיעות.

לא יודעת איפה בעלך עובד אבל אם יגרום לו לנסוע יותר זה גם כן דבר משמעותי - בן אדם שנמצא כל יום שעה שעתיים יותר על הכביש זה מצטבר והוא יהיה יותר עייף, פחות זמין.

בלתמים אם יש - עכשיו תמיד יש לך מישהו באזור. אם גרים רחוק לבד אין דבר כזה להיתקע. וזה ממש קשה.  

ברמה הכלכלית-

יש לך בייביסיטר פעם בשבוע של כמה שעות מההורים שלו בקבוע? זה מאות שקלים בחודש..

בתקופות מלחמה וכשאין שגרה שזה כבר פעמיים בשנה קורה, יש לך עזרה? זה עוד מאות שקלים אם לא אלפים.

נסיעות להורים - הדלק עולה הרבה. לא יודעת אם תצטרכו להחליף רכב או עוד אחד זה גם יקר.

נתיבות זה מקום יחסית גדול מבחינת כמות אוכלוסיה אז מניחה שיש סופרים מסודרים והכל אבל זה גם משהו לבדוק. לפעמים דוקא במקומות המרוחקים לא זול כי הם לקוחות שבויים, לעומת פתח תקווה שיש לך מליון סופרים אז המחירים תחרותיים.

בקיצור מהנסיון שלי אם חוסכים כסף ממעבר למגורים רחוק, הוא יוצא בצורה אחרת..

אבל אצל כל משפחה זה שונה כי הצרכים הם אחרים.

תנסי עכשיו שבוע שבועיים לא להיעזר בכלל, להביא בייביסיטר להכל ותראי איך זה הולך וכמה זה משמעותי או לא

נצטרך להוציא 2 רכבים כדי לנסוע למשפחה

זה נשמע באמת ממש קאדר ..

מצד שני איזה היתכנות יש להמשיך לגור כאן אם מעל 10 אלף ש"ח משכנתא בלי המסביב ?

הוצאות רכב, בתי ספר גנים טלפונים אינטרנט ביטוח רכב אשראי הוצאות של בלתמים . מי מדבר על חוגים וחופשות שאנחנו לא יכולים לאפשר לילדים . אני ובעלי מרוויחים יחד מעל הממוצע ולא סוגרים את החודש כאן במרכז.  זה לא משמעותי מבחינת איכות חיים?

פה דירה בשכונה דתית ישנה יחסית (14 שנה) שצריכה שיפוץ עולה 2.6 בלי שיפוץ ... להוסיף עוד 100-200 לשיפוץ וכל מיני מיסים של המדינה של הרכישה ועו"ד זה מגיע כמעט ל3 מיליון. זה לא נורמלי .. לא רוצה לחיות בתחושה של החמצה . לגדל את הילדים כשאני רוב היום לא בבית וכשאני מגיעה אני סמרטוט ואין לי חשק לכלום רק להזרק לישון. לא להחסיר שעות כדי שלא ירד השכר. לצאת יותר מוקדם כדי להספיק מהר מהר כי הילדה בוכה שהיא לבד או שאין מה לאכול כי אמא כל הזמן בעבודה.  לא יודעת איך הסכמתי לחיות ככה . בשביל שוב , לא לגמור את החודש בגלל הוצאות מטורפות של משכנתא והלוואות. עם כל הכאב שבדבר , מרגיש לי יתרון מאשר חיסרון כי בסוף בייביסיטר אפשר למצוא . להורים אפשר לנסוע ,זה קשוח אבל אפשרי. ומה עם החיים שלי והקן שלי שנבנה עם בעלי? לשלם 10 פלוס אלף בחודש רק על משכנתא כדי להינוך מבייביסיטר פעם בשבוע ולהגיד הנה אני גרה במרכז הארץ ליד ההורים ויש לי אפשרות להיעזר ולהיתלות בהם .. לא יודעת . 

נשמע שחשבתם טוב טוב ובדקתם מכל הכיוונים...

ורוגע כלכלי זה שיקול משמעותי. מבחינת איכות חיים וגם מבחינת הרוגע שלך

במיוחד שנשמע ששם תוכלי להוריד פרופיל מבחינת עבודה

נשמע שגם את בכיוון הזה ופשוט חוששת מלהתרחק... אני צודקת? אם כן אולי הייתי מנסה לגור שם כמה חודשים לפני שקונים דירה. כדי להרגיש איך לכם שם ולהירגע. בד"כ כשמנסים בפועל הדברים נראים הרבה יותר טוב מאשר החשש של ההתחלה

זה באמת משמעותי מאד.

אצלנו הפער קטן יותר - קרוב להורים עלה לנו 1000-1500 שח יותר מבחינת הוצאות, וחסך בעיקר המון זמן ונץן קצת יותר שלווה.

במצב שאת מתארת, נשמע הגיוני שמעבר יקל מאד על הארנק ועל הנפש, ואז גם לקחת בייביסיטר זה לא אסון.

וכמובן צריך לחשוב מה האלטרנטיבה, כלומר עכשיו את משלמת 10 בחודש משכנתא אבל גם שם זה לא יהיה בחינם - תשלמו 4-5 משכנתא? חסכתם 5-6 אלף.

אבל את אומרת שאת תעבדי במקצוע אחר, אז בכמה תרדי בשכר?

אני לא אומרת שלא כדאי, אבל חושבת שכדאי ממש לפרט לעצמכם מה יעלה יותר ומה פחות ואת הסכומים כדי להבין שזה משתלם ולא תרגישו שגם עברתם ואתם גם נחנקים עדיין.

אם תראו שסהכ זה לא ממש יחסוך לכם אולי תחשבו אם יעזור כלכלית להרחיק אבל פחות, נגיד באריאל יש את קהילת נצרים, קהילה חרדלית עם תת וביס לבנות. אז זה גם זול משמעותית מפתח תקוה וגם יאפשר לך להישאר בעבודה הנוכחית. לא יודעת אם יוש רלוונטי לגם אבל זה דוגמא (גם יוש זו מילה מאד כללית. יש מקומות מאד בטוחים, יש פחות, יש אפילו ישובים שנמצאים לפני המחסומים ככה שאפילו לא נוסעים באזור מסוכן). גם בתוך הקו הירוק, מזרחה בראש העין או צפון-דרום מנתניה עד יבנה יש אופציות. המחירים שם גם לא מאד זולים, מצד שני באותו המחיר יש תמורה טובה יותר. אפשר למצוא בנינים יותר חדשים שלא צריכים שיפוץ וזה תקופה שהרבה מוכרים יסכימו להתפשר על סכום.

בנוסף אני חושבת שהרבה זה ענין של סטנדרט ורמת חיים. לדוגמא מה זה אומר דירה שצריכה שיפוץ, האם אפשר להוריד הוצאות או להפחית אותן, בין אם עכשיו ובין אם כשתעברו. זה דברים שלפעמים נראים לנו חובה אבל הם לא, והרבה כספים חומקים ככה מבין האצבעות שלנו.

לא שיש לי משהו נגד נתיבות חחחח אבל לפעמים אנחנו חושבים ששינוי גדול יפתור לנו בעיות בזמן שהוא לא, או שהן מתחלפות בבעיות אחרות, או שסתם יכלנו לעשות שינוי קטן יותר ולא לוותר על דברים כמו מסלול קריירה

לנתיבות ,המשכנתא תהיה פחות או יותר בין 4000-5000 . זה פער משמעותי ל10 , וזה רק הולך ועולה...

גם אם אבחר בדירה כאן בלי שיפוץ, המשכנתא תעלה לי בין 8 לעשר .

זה לא משתלם כלכלית ...

לגבי להישאר בעבודה הנוכחית, זה לא רלוונטי כי אני אמא ל6 ילדים ב"ה,אני רוצה להיות נוכחת כשהילדים חוזרים ..  

זו לא חתונה קתולית, אז לכו על זה. תמיד אפשר לשנות..

שיהיה בהצלחה! 🧡

מה עם לקנות דירה בדרום, בינתיים להשכיר אותה ולעבור שהילדים קצת יגדלו?

אני חושבת שבגילאים הקטנים עזרה חיצונית מאוד משמעותית ובהמשך, כשיש ילדים גדולים, הרבה פעמים העזרה שלהם מחליפה עזרה מבחוץ.

הגדולים עוזרים מאודדדד

היחידים בוא נגיד

הם מוציאים את הקטנים מהגנים ,עוזרים להאכיל את התינוקות ...

אני לא מקבלת עזרה מההורים שלנו ביום יום

וגם הבייביסיטר שהם עושים זה לא כל שבוע

אבל לשכירות, לא מיד לקנות בית.

מנסה לגור שם תקופה ולראות איך הולך ואז מחליטים אם מתאים להישאר או שחוזרים.

ראיתי שכתבו לך על הנסיעות, אני עושים נסיעה בערך פעם בחודש-חודש וחצי להורים של בעלי. שעה וחצי נסיעה עם 5 ילדים.

לא סיוט לנו בכלל, הילדים נהנים מהדרך, חלקם ישנים חלקם מרותקים למראות בחוץ, מתארגנים מראש עם בקבוק מים לכל אחד, חטיף, שלוק או משהו קטן שיאכלו בדרך ועובר לנו לגמרי בסדר.

אז לא בטוח שהנסיעות יהיו כל כך נוראיות....

אנחנו עברנו בקיץ האחרון למקום אחר לגמרי מאיפה שהיינו, והתחלנו בשכירות.

מחכים שנה-שנתיים ואם נראה שמתאים לנו להשתקע - נתקדם עם קנית דירה.

מחכים מאוד לקנות ולדעת שאנחנו ברשות עצמינו, אבל גם רוצים לדעת יותר בוודאות שזה המקום שאנחנו רוצים לחיות בו לאורך זמן...

אז להתחיל בשכירות כבדיקה נשמע לי טוב,

(אם כי קחו בחשבון שכל ההתחלות קשות וכנראה שלא מיד תמצאו את עצמכם)

אלא אם לא מפריע לכם גם לקנות ולהשכיר בהמשך אם תרצו לעבור ואז זה אופציה לקנות כבר עכשו..

החלטות טובות!

קרית גת, קרית מלאכי, אשקלון?

מתחילים להיות כמו בפתח תקווה

וזה לא רלוונטי

בדקנו את קריית מלאכי, פחות מתאים

אשקלון זה לא רחוק מנתיבות 

חיים על הקצה מבחינה כלכלית זה קשוח ממש. עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה גם נשמע לי מטורף לגמרי.

מה שכן הייתי מבררת על מקום עם קהילה בסגנון שלכם שתוכלו להצטרף אליה שלא תרגישו מדי בודדים...

בהצלחה!

תודה רבה

מעודד מאוד 

זה מי שאת! בתוספת מה שאת מכירה מהעבר.

בעיני זה להתפתח, זה לא ללכת אחורה.

את ממש לא פתטית. זוכרת שגם שנה שעברה נשים שיתפו שהן רצו לממד בטעות וזה לא היה בסמיכות כזו לאירוע כמו שהיה לנו עכשיו עפ איראן.

עזבי עכשיו מחשבות על חוסן לא חוסן ותני לעצמך חיבוק חזק.

עברנו המון באופן כללי ובפרט בחודש וחצי האחרונים.

אזעקות כמה פעמים באמצע הלילה ,בבוקר,בצהריים ובערב. ריצה לממדים /מדרגות/מקלט ציבורי.  

לחץ ,פחד,חרדה,דיכאון,עצבנות ועוד עטפו אותנו מכל כיוון. והאזעקה הזו, גם אם ידענו על בואה

לא מנעה מאיתנו להילחץ ברגעים ראשונים כאילו שוב אנחנו חוזרים לאותו הסרט.

מה גם שבחדשות לא מפסיקים להלחיץ ולהזהיר שהמלחמה לא הסתיימה ויכולה להתחדש כל יום.

את לא לבד.

התחושות האלה לא באו משום מקום ואל תחשבי לרגע שאת פתטית.

את אדם רגיש והגיוני שעבר כמו כולנו הרבה.

בתקווה לימים שלווים ורגועים

🌸

ועדיין קפצתי.

ובעיני בכזאת שנה היה ממש ראוי ונכון לוותר לחלוטין על הצפירה. (לא יודעת להגיד מה לגבי יום הזיכרון, ביום השואה ודאי)

ברור שזה הדבר הראשון שתחשבי. גם אצלי, אפילו שידעתי שיש צפירה ונעמדתי, הלב שלי קפץ בהתחלה ולקח לי שניה לקלוט שזו לא אזעקה.

זה לא פתטי בכלל. הגוף שלנו עדיין מתוכנת למוד מלחמה וזה ממש טבעי!

חיבוק גדול ❤️

קחי דבר ראשון זמן לנשימה. ולהזכיר לעצמך ששיפוטיות כלפי עצמנו והלקאה זה הדברים שהכי מפריעים לנו לצמוח..

זה עולה לנו באינסטינקט אבל ככ לא בריא..

הכי הגיוני שיש מה שקרה לך ומראה שאת רגישה ומחוברת ...

והכי הכי - חיבוק ענק ענק ענק!! הלוואי שתרגישי אותו ממש פיזית.. זה מה שצריך עכשיו..

ואלופה שהכנת את הילדים! אני שכחתי.. זרקתי להם מילה קטנקטנה..

האם זה הפסקה או שיעור

ואמרתי לבעלי אולי תזדרז לרדת למקלט

ובראשונה חשבתי זה בטח מלבנון כי לא היה התרעה.

כל זה כשחצי שעה לפני דברתי עם בעלי על הצפירה ואמרנו אחד לשני שלא נילחץ

תזכרתי שעוד מעט זה מגיע

ועדיין הצליל הזה טריגרי

והפער הזה בין צפירה שבה עצורים ומקשי בים מול האזעקה שבה האדרנלין בשיא ורצים ופעילים היה לי ממש קשה

זה מכריח אותי להיכנס לטראומה ולא להעביר אותה בתעסוקה

הגוף מגיב עוד לפני הראש

זה הכי טבעי

אני הסתכלתי בשעון כמה דקות לפני והזכרתי לעצמי שתהיה צפירה ועדיין ברגע שהתחיל קפצתי בבהלה

כולנו בסטרס מתמשך

אני עדיין נדרכת מרוחות שורקות ואופנועים ברחוב, גם בתקופות שהן לא דקה אחרי איראן וכל הטרלול האחרון

תני לעצמך חיבוק גדול!

את בדיוק מי שאת, עם השריטות של התקופה

כמו כולנו

פרקטית, שימי עכשיו שעון ל5 דקות לפני שתי הצפירות הבאות(שני ערב ושלישי בוצר)

מקווה שכבר התאוששת...

זה תגובה מאוד נורמלית וטבעית

גם לי זה קרה..

ולגבי ההצפה שזה עורר

יש משהו בהפסקת האש שמציף את כל הסטרס שהחזקנו עד עכשיו.

פתאום הגוף מגיב הרבה יותר חזק

אנחנו כאילו אחרי אבל דווקא אז הגוף והנפש מרשים לעצמם את הפירוק

פתאום מרגישים כמה הגוף דרוך כל הזמן

את הקפיצות הזאת של זמן מלחמה

גם מה שנראה לנו שאנחנו עוברות בטוב בסוף הגוף שלנו חווה וזה נרשם בו

אז עכשיו זה הזמן הכי מערער

תהיי איתך בחמלה על ההתפרקויות והקושי

ואני לגוף הזנה של טוב כמה שאת יכולה

אם זה בית קפה או אוכל בריא נעים

או מסאז' או כל דבר שמביא איתו הרפיה

נשמע שעבר לך, זה מעודד

נבהלתי שמשהו קרה לי

זו תגובה סופר נורמלית למצב לא נורמלי

צריך רגע לעבד ולהתאפס על השינוי. מקווה שתראי גם את שיפור מהיר

וגם צריך

כי יהיו עוד מלחמות

אלה הם החיים פה

הפחד מאזעקה לא פרופורציונלי לסיטואציה

רק מודעות לזה ועבודה בנושא יכולים להחזיר את החוסן

כי הגוף לא שוכח וצובר סטרס ממלחמה למלחמה 

שיהיה תרגיל...

באותו רגע לא זכרתי את זה ולא הבנתי למה כולם אדישים, עד שמישהו אמר לי 🤭

אני בכיתי בכי כזה ביום הראשון של הפסקת אש. אני לא חושבת בכלל שזה קשור לחוסן,  ממש לא, אלא לפריקה של הגוף.

המוח היה כל הזמן במצב סכנה, מחשב ברקעכל הזמן לאן לצאת לאן לא, אפם יהיה אזעקה בחוץ בנסיעה במקלט, וזה מאמץ גדול להחזיק ככה.

ואז יש הפסקת אש, אבל לא חוזרים תוך רגע לרוגע, זה לא הולך ככה.

אז צליל שידעת עליו מראש מקפיץ אותך ומעלה לך את כל כל המתח הענק הזה, בטח כאמא שמנסה לרפד לילדים ולחבק ולהרגיע, וחושבת מראש מה יקל עליהם, ונמצאת שם בשבילם.

איך לא תבכי ותתפרקי, כשניבהלת באמת, ואת לבד בלי ילדים להחזיק בשבילם, ובעצם לא קרה כלום?

תחבקי את עצמך חזק, אני שוב כותבת שזה בעיניי בכלל לא חייב להיות קשור לחוסן.

חוסן מדבר על תקופה ארוכה. אם מישהו עושה לך בו ואת נבהלת זה לא אומר שאין לך כוח אלא שנבהלת, ואם כל הפעמים האחרונות שעשו לך בו היתה סכנה שיפול טיל מהשמיים, אז ברור כפליים שתיבהלי

עם התלמידים שלי, ממתינים לצפירה

מדברת על הצפירה

מתכוננת לצפירה

דיברנו על השואה, מה עושים בצפירה

ואיך שהיא התחילה, הלב שלי ניתר בבהלה, כאילו זו אזעקה,

והילדים הצעירים קפצו מיד לכיוון המקלט, מיד הרגעתי אותם והזכרתי שזו לא אזעקה, אבל הם היו מבוהלים

וכל הצפירה היו לי דמעות בעיניים מלהיזכר במבט המבולבל והמבוהל שהיה להם. איזה הזיה.

חיבוק גדול! 

דבר אחר.

אני בדיוק כמו הפותחת. חפרתי לילדים, וידאתי שגם הגננות והמורים דיברו איתם על זה.

וברגע שהתחילה התפירה קפץ לי הלב! הייתי בטוחה שזה מלבנון😐

למה אומרים שזה מנהג של גוים?

איזה גוים עושים דבר כזה? 

כדי לזכור בצורה לא דתית.. ואז יוכלו לקחת בזה חלק הרבה אנשים.

(דקת דומייה יחד עם צפירה כסמל לאבל לאומי)

מה שמצחיק הוא שעם השנים, במקומות ששלטו הנוצרים, הם החליפו את הצפייה לצלצול פעמוני כנסייה.

כך שהעניין להימנע ממהשו דתי, חזר בצורה הפוכה.

כשסופרים מילים לא סופרים רק מילים שלמןת אלא גם הברות שיש להן משמעות ספציפית. אם מא זה מים אז זה נחשב מילה. קולות של חיות זה מילה וכו. אז תבדקי. אני חושבת שצריך בגיל הזה 20-30 מילים ולצרף שתי מילים (אבא בוא)

יש ילדים שפחות אוהבים פעילות של הרבה אנשים. איך הוא במשחק אחד על אחד עם ילדים בקבוצה שלו? זה גיל שיש בדכ חבר אחד או שניים. לא ממש משחקים יחד אלא אחד ליד השני אבל אמורה להיות ביניהם תקשורת

אם כי 2 בנים שגדולים ממנו היו אצלי ככה אותו הדבר

\ובגיל שנתיים נפתח הברז...

בגלל שראיתי שמבחינה חברתית הוא מאוד בורר וחושד חשבתי אולי קשור יחד...

כשהיינו בחג הרבה עם המשפחה המורחבת ראיתי שגם שם הוא בוחר עם מי לשחק

כן התחבר לאחד במיוחד ואחרים דחה או ברח...

זא רואים שהוא מבין מה בא ומתאים לו

אבל מאוד מאוד חשדן

יש ילדים יותר רגישים, יותר מופנמים. לא חייב שיהיה לו כימיה עם כל אחד.. נורמלי שיברור ויפחד אם זה אנשעם שהוא פוגש לעיתים רחוקות. אבל אין הוא במעון? משחק? עם ילדים אחרים? מביע את עצמו?

יש משפחות שילדים מדברים מאוחר ולפעמים גם בתוך המשפחה יש מנעד, זה כשלעצמו לא בהכרח מצביע על בעיה. כן הייתי בודקת אם נגיד בגן הוא נמנע מחברת ילדים

ותבקשי הפנייה להתפתחות הילד.

זה תהליך קצת מייגע, צריך למלא כל מיני טפסים, ולהמתין לתורים וכו'וכו' אבל זה שווה את זה.

אם את רוצה אפשר ללכת גם בפרטי ולשלם בהתאם...

אפילו אפשר בינתיים רק לקלינאית תקשורת בתור התחלה 

אני חושבת שכדאי בזמנים קבועים פחות או יותר, לא דווקא בשעות קבועות אלא בזמן קבוע מבחינת הסדר יום שלו- לדוגמא קצת לפני שהולך לישון שנת בוקר.

בגיל הזה אצלי זה היה בנוסף להנקה ולא במקום...

דברים לא מרוסקים אפשר להביא או בטעימון או בצורה שהוא לא יוכל לחתול ממנו חתיכות קטנות, מלפפון לדוגמה עם קליפה זה בסדר אבל בלי הוא יכול לחתוך חתיכות קטנות של סוכנות לו. ולהביא רק בהשגחה כמובן...

לק"י

בן 5.5 חודשים, ובלי שיניים.

אני מביאה לו רצועות מלפפון וגמבה.

לק"י

הוא עוד קטן.

חוץ מזה, שחלק כנראה כן נאכל. כי אני כן רואה שהוא מכרסם את הרך של המלפפון (חלק הוא גם מוציא מהפה, לפי איך שהחולצה נראית).

בגיל הזה מצופה לישון בערך 14 שעות ביממה.

בדיוק בשלב הזה הם מתחילים לעבור מ3 שנות יום ל2 שנות יום..

אז אצלנו (בשאיפה, כן?) - הולכת לישון ב7, קמה ב6-7, תלוי אם היתה ערה קצת בלילה או לא..

במהלך היום ישנה 3 שינות (היא בת 6.5 חודשים), משתדלים שבמצטבר זה יצא לפחות שעתיים וחצי. אם ישנה בוקר וצהריים ממש ארוך, אפשר לוותר על שנת ערב. אצלנו עדיין זקוקה לזה, אפילו קצר.

משתדלים להעיר אם ישנה מעבר ל17:30.

נהוג לאמר ששינה מביאה שינה, ככה שאם הוא ישן כמו שצריך ביום, הוא ישן טוב בלילה, ולא מורידים מהשינה ביום כדי שישן בלילה.

טקס שינה זה ממש חשוב, אנחנו גם מאוד מקפידים להפריד אוכל משינה והרדמות עצמאיות (בלי בכי).

לגבי האוכל, זה לא צריך להיות כזה קשוח..

אני כן משתדלת שזה יהיה 2 ארוחות בשלב הזה, אצלנו בוקר פרות וערב ירקות, מניחה שעוד מעט אוסיף בצהריים משהו יותר רציני. זה לא מחליף הנקה אלא דוחה אותה, לפי הקצב שהם מעלים את הכמויות.. עד שאת שמה לב שהוא כבר ממש שבע ולא רוצה לאכול עד הזמן של ההנקה הבאה..

אגב,  אני אוהבת בגיל הזה להוסיף דייסת קוואקר של bd כמעט לכל דבר, זה ממש מזין ומשביע.

בהצלחה!!

אני לא מונעת ממנו לישון בשביל שישן בלילה אבל אולי כדאי שאנסה להזיז לו את שעות השינה.

ביומיים האחרונים הלך לישון ב6 וחצי-7 וקם בשמונה לשעתיים-שעתיים וחצי ואז חזר לישון.

אני התחלתי טעימות לפני גיל חצי שנה אז עכשיו הוא כבר בשלב שאוכל ארוחה מלאה.

בבוקר לחם עם משהו

ובצהריים בשרי

ואז זה כן דוחה את ההנקה ויכול גם לדלג עליה.

זה לא טוב שהוא מדלג? מתי האוכל מחליף הנקה?

@ניגון של הלב

יכול להיות שהוא עוד ירצה לינוק אחרי.

אולי זה צמא. או פינוק (בקטע טוב).

אבל עכשיו אני דואגת אולי זה לא טוב שהאוכל מחליף הנקה

לק"י

אבל אך פעם לא שמעתי על כמות ספציפית שצריך לתת.

פשוט בנוסף לאוכל.

לפעמים כשאין לי כח ובעלי אומר שהוא ישאר לשיעור בין מנחה לערבית, אני אומרת לו שאולי אני אלך לשיעור במקומו 😁

ובנימה אחרת, אולי תמצאי לך איזו חצי שעה/ שעה שבעלך יהיה עם התינוק (ועם השאר?) ואת תעשי משהו לעצמך? אפילו לא חייבים לצאת מהבית אם אין כח העיקר לסגור את הדלת של החדר... רק צריך להכניס את זה ללוז. ומה שנכנס ללוז מוצאים לו זמן

לנו אין עדיין ילדים, אבל ממה שאני יודעת זה יוצא על האירגון בבוקר ועל ההשכבות בערב.

בעלי עוד רוצה שאני אתן לו ללמוד דף יומי לפני מנחה.(עכשיו יש לי פחות בעיה, אבל כשיגיעו הילדים זה משהו אחר)

אפשר לחשב את זה שיצא לתפילה אחרי/ לפני שמתארגנים

בערב זה לפעמים בעייתי כששקיעה יוצאת בדיוק בזמן של ההשכבות (נגיד בתקופה הזאת ששקיעה ב7)

אבל נגיד בחורף כשששקיעה ב5 אפשר איכשהו להיות בבית ב7....

כי הוא צריך להגיע לעבודה. הוא לא יכול להתפלל מאוחר...

(ומניין מאוחר יש פה רק בראשון,שישי וחופשים). אבל באמת לא רלוונטי לנו.

6.15בתפילה. אבל יאמר לזכותו שהוא לומד דך יומי ב5.30 לפני התפילה כדי שלא יהיה בערב\בזמן עם הילדים.

כל אחד מה שמסתדר לו

גם אצלנו לא תמיד זה אפשרי

רק אמרתי שזה לא מחייב...

לבעלי הייתה תקופה שקם בנץ וכשחזר ארגן את הילדה

ועכשיו קם ומוציא אותה וממשיך מהגן לתפילה...

בדרך כלל סמוך לשקיעה ואז הרבה פעמים נשארים לערבית

לא בהכרח התפילות עוזרות לגבר לצאת מהבית

ולא בהכרח תינוק קטן מונע מהאישה לצאת ממנו

אלא סקאלה של דאגה עצמית

גברים נמצאים בחלק שיותר דואגים לעצמם מאשר לאחרים ונשים להיפך (בהכללה גסה אבל ככה זה עובד לרוב)

אם יש לך רצון לעשות שינוי

תדעי שזה אפשרי

כי המובן מאליו הוא שלך ולא של גורם חיצוני

אם תפסיקי להאמין בזה תוכלי ליצור שינוי

הנשים לרוב שמות את עצמן בתחתית שרשרת המזון, ולגברים לרוב זה טבעי שקודם הם צריכים לדאוג לעצמם כדי שיוכלו לדאוג למישהו אחר אח"כ.

וזה לחלוטין בר שינוי, גם אם לא נראה ככה על פניו, רק צריך לחשוב מחוץ לקופסא שהכנסנו אליה את הראש

לפעמים היא עול גדול וקשה

דווקא מכל הדברים אני שמחה שאנחנו לא חייבות במניין

אמאלה לצאת באמצע כל דבר שאת עושה וללכת לבית כנסת לא משנה מה המזג אוויר

ולהיות לבושה בזמן הזה

לא בשבילי

באמת קשוח שאין זמן לעצמנו

יש תקופות של עומס שנראה שאין תקווה באופק

אמאלה כתבתי תוגבה ארוכההה והכל נמחק

אשתדל שוב בהמשך

מעריכה

ואשמח אם יתאים לך שוב אני מרגישה ממש צמאה 

בסוף יש הרבה זמן שמדברים בע"פ

וגם זה יכול להיות גם בדברים קטנים וטיפשיים

שנינו מאוד עייפים לאחרונה אבל לא יודעת אם זו הסיבה

וגם התזמון. את מדברת בזמן שהנושא מעסיק אותך.

הוא צריך לקטוע את המחשבה שלו כדי להכניס את המידע החדש.

כדאי לחזק תקשורת ע"י קשר עין, שיקוף וסיכום נושאים חשובים, אפשר גם אקשן אייטמס.

נניח את אומרת צריך לקבוע תור לטיפת חלב.

אם התגובה היא "טוב" עלול להתפספס יותר מאשר תגובה:

מחר בבוקר אתקשר לקבוע תור לטיפת חלב ואשלח לך זימון ביומן.

ככה את יודעת למה לצפות.

אם זה באוויר מלא פעמים זה מתפספס.

זאת תקופה כזאת של ניסיון לחזור לשגרה אבל המוח עוד לא שם.

יש מלא טרדות וחוסר וודאות, הכל טוב איתכם, פשוט צריך עוד כלים כדי להחזיק עוד דברים חשובים.

ואולי כדאי מהצד שלך לעשות חושבים אם את לא נותנת תיעדוף גבוה להרבה מדי נושאים שמביאים להצפה.

אפשר גם להגיד מפורשות אני רואה את העייפות העומס והחוסר קשב. בנושא הזה אני לוקחת אותו לבד קדימה כרגע.

לק"י

אצלינו זה קורה כי הוא עסוק בפלאפון, ולא תמיד מקשיב בקשב רב.

אז כדי לוודא שהוא אכן מקשיב, אני צריכה לבקש ממנו להקשיב/ לא להיות בפלאפון וכדומה.

אולי גם אצליכם?

(וזה מעצבן. אין ספק).

ולא להעמיד אותנו במצב של "שוטרות".

ובמקרה של הודעות בעייתיות מהאנונימי, אנחנו מוחקות בלי היסוס.

שאלת אם היא רוצה לחם עם חמאה?

אם היא יודעת לבטא את עצמה, היא הייתה "עונה" לך איכשהו לא?

היום יש מצב שרק הגשתי לה את מה שחשבתי שהיא רוצה, כי אני באמת עייפה ולא הכי מרגישה טוב🙈

היא יודעת לבטא את ה'לא' (פשוט מעיפה את מה שמציעים לה🤦‍♀️), אבל לא מספיק יודעת לבטא מה כן...

ולא במיטבך את מתקשה "לקרוא" אותה במה שכן

תרגישי טוב♥️

אבל הרבה פעמים זה מתסכל, ולא רק אותי...

ותודה!

ולפי זה את מנחשת מה היא רוצה

גם אם היא הייתה יודעת לדבר , לא בטוח שהיא הייתה יכולה לבטא את עצמה .

אי-אפשר לדרוש לבדר במילים אם היא לא יכולה.

בגדול בגיל הזה כן אמורים לדבר אבל היא לא לא שם...

הילד שלי בן שנה וחצי (ילדתי 3 שבועות אחרייך אם אני זוכרת נכון😅) ומדבר 15-20 מילים קבועות- שזה לגמרי יפה לגיל, ועדיין זה לא ממש עוזר לו לבטא את עצמו. חוץ ממים ולינוק הוא לא מבקש שום דבר במילים אלא רק- בדיוק כמו שאת מתארת בקריאות נואשות לכיוון הדבר שהוא רוצה והעפה או לא עם הראש כשאני מנסה משהו שהוא לא רוצה...

קיצור נראה לי רק בגיל שנתיים בערך מצופה מהם כר מ''מ לבטא את הרצונות שלהם במילים, לא?

הבן שלי נולד בכ''ג אב , הם גם בערך בגיל הזה

יש לו 10 מילים אבל כשרוצה ממש ממש לא מתבטא במילים אלא יותר בצעקות לכיוון בפריט

היא בעצמה לא יודעת מה היא רוצה

ולפעמים קשה לה להסביר

הבת שלי בגיל שלה אפילו גדולה ממנה בחודש וזה נשמע לי כמו סיטואציה שיכולה לקרות מידי פעם

היא גם רק מתחילה לדבר 

ונשמע שהיא פחות או יותר בקצב של הבת של ואפילו אחריה (עוד לא הולכת אבל זה באמת עיכוב רציני)

לא יודעת אם אני סתם אדישה אבל זה לא מדאיג אותי

אני רואה התקדמות

מידי פעם מדברת עוד קצת ומתקשרת יותר טוב

ומבינה המון המון

הוא יודע בד''כ להביע את עצמו ללא מילים או במילים ספורות.

אבל יש פעמים שרוצה משהו ואני לא מבינה, ואני מציעה דברים ועל הכל הוא עונה ''לא'' ''דייייי'' או בכי עצבני.

אז אין לי כל כך מה לעשות.

אני מציעה, ואם מתעצבן ממשיכה בשלי.

נשמע לי מאוד תואם גיל...

מניחה שלפחות כמה מילים בסיסיות.

אבל טיפ קטן שאולי יעזור לקדם דיבור-

לדבר איתה במשפטים קצרצרים או אפילו רק מילים.

תביאי בובה. רוצה מים? כמו אמא? הנה בקבוק. זה מלמד אותה להתחיל לבטא שפה ללא צורך במשפטים מורכבים. 

אנחנו אומרים לה משפטים כאלו בעיקרון, זה די טבעי לנו כבר...

מקווה שהיא תצליח בקרוב לגבור על הקושי שלה (ושאני לא אלחץ יותר מדי בדרך)