היא לא אמורה למחול אלא הקב"ה.

השאלה אם יהיה קשה לה עם העובדה הזו, גם אם מבחינת החטא זה נמחל לו אם חזר בתשובה.

לא דבר שעושים "בכח".

שני הצדדים שכתבת יכולים להיות.

זו ענ"ד.

יש חילונים ממש רגועים , ואולי אפילו ביישנים.

וגם אם היתה לו - לא מחייב שזה הגיע לרמות ממש גרועות..

עם זאת,

מבינה את הדילמה. אנחנו נורא קנאיות וצריכות את הגבר שלנו - רק שלנו!!!

קחי בחשבון גם שגברים לא נקשרים לנשים כמו שאנחנו נקשרות אליהם .

כך שאולי הוא היה ביחסים עם מישהי אבל זהו . עבר נגמר . התחרט חזר בתשובה - שכח!!!!..

** אולי תתייעצי עם מישהו גדול ! עם סמכות.. הוא יוכל ממש לכוון אותך ולא יהיו לך חרטות (שזה הכי חשוב..) .

בהצלחה מקסימה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

גם לו היה פעם קשר עם אשה. והרבה יותר משמעותי מסתם חברה.

מסכימה עם מי שאומר שתלך עם התחושה הטבעית שלה. 

ואם טוב לכם יחד אז מה הבעיה?

אל תתני למחשבות טורדניות להפריע לך 

תנסי לחשוב עליו כמו שה' חושב עליו-

כמו  אדם שנולד מחדש

אם הוא עשה תהליך אמתי של תשובה

היום הוא כאילו אדם אחר 

שכביכול אינו קשור עם אותו אדם שעשה את אותם המעשים...

מה שיותר חשוב בנישואין עם חוזר בתשובה

זה לוודא שהוא כבר מיוצב בתוך עולם התשובה

יש כאלה שהם עדיין באמצע הדרך

וזה עלול לזעזע את הזוגיות

וחוץ מזה כל הכבוד שאת לא חיה בסטיגמות

ומתייחסת בהתפעלות לחוזרים בתשובה

למי שבאמת שינה דרך ו"חזר בתשובה" - זה בהחלט נכון.

עם זה, לענ"ד צריך להיזהר מהשלכות אוטומאטיות אל הענין הזה.

אם מישהו "מנסה בכח" לחשוב עפ"י הדרגה הרוחנית - זה עלול גם לגרום לו למצב שבכל רגע שהוא לא "ינסה", הענין יציק לו.

מי שזה מסתדר לו טבעית - בכבוד.

מי שלא- צריך לדעת שזה לגיטימי, לדעתי, ולא לנסות "לשכנע בכח". לא אחרים ולא את עצמו.

הרי "כאילו אדם אחר ולא קשור עם אותו אדם" - מבחינת המובן של חטא, עבירה חמורה, זה נכון. אם באמת חזר מזה.  האם זה אומר שגם מבחינת מה שזוכר, למשל, זה כך? לא בהכרח. אם כי מן הסתם השיפוט לגבי זה שונה. האם זה מחייב ש"טכנית", מה שעשה בהכרח אינו אמור להפריע לזולת - לאו דווקא. אם כי נכון שאם אינו מרגיש כלל קשור להוויתו ההיא, אז זה יכול להשפיע גם על כך.  זה כמובן בלי לדבר על מציאות שבה עדיין יש איזה רגש כלפי מי שהיה/תה שותף לעבירה. תשובה וחרטה אמיתית, אינם בהכרח מחייבים שאין, אלא שלא היה עובר בשום אופן שוב.

כללו של דבר, בוודאי שרמה מאד מעלת מי ששב, וזה עדיין לא מחייב שכל אדם ירגיש שלנושא זה אין הענין מפריע לו, וגם לא מחייב עוד כמה דברים. מי שלא מפריע לו/ה - בכבוד. יש בהחלט כאלה. מי שכּן, וגם אחרי ששמע צדדים שונים, מוטב לדעתי שיתחשב בהרגשותיו, אם רואה שהן חזקות בו.

ובד"כ, דומני שלנשים זה פחות מפריע מלגברים. וגם אצל גברים, תלוי מי הוא, ולעיתים גם מה עניינה של המדוברת.

יש גם חוזרים בתשובה 

שעדיף אילו לא היו חוזרים.....

מצד שני צריך להיזהר מסטיגמות שליליות

ולהניח ש"מי שהיה "שם"

הוא עדיין "שם" בהווייתו

וחלילה לא אמרתי שכך "מי שחזר" סיסטמטית.

אבל גם מי שכלל לא שם - ואשרי חלקו - עדיין מי שמרגיש שלא יכול בגלל מה שהיה עם מישה/ו אחרת, שיתחשב בהרגשתו/ הלגיטימית, שאינה אומרת כלום על מעלת החוזר-בתשובה.

בס"ד

מה שהיה בעבר נשאר שם.

לענ"ד זה תלוי ברמת הקשר,

אם זה קשר אמתי וטוב ועמוק ומספק,

לא הייתי פוסלת על קורות חיים...

הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית,

בכל רגע המציאות שלנו מתחדשת על ידי הבורא.

אדם שעשה תשובה כבר לא נמצא במקום החטא,
ולענ"ד חבל להפסיד בהווה ובעתיד קשר שיכול להיות אמיתי וטוב בגלל משהו שכבר לא רלוונטי.

ואני גם לא חושבת שאת צריכה להעסיק את עצמך בדברים שאם כבר היו הוא שכח ומצטער שהיו...

אדם נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיו.

הוא כאמור לא נמצא שם... למה שאת תהיי שם?

להיות מרוכזים בהווה, וביחס ובשאיפות לעתיד,

יכול להיות הרבה יותר נכון מאשר לדמיין סיפורי עבר לא רלוונטיים

זאת בגלל כמה וכמה סיבות:

1. באותה תקופה היהדות לא הייתה כה מסועפת כמו היום. לוקחים אישה, מגיירים, היא הופכת לעקרת בית בתוך "חמולה", ו... זהו. הזמן והסביבה יעשו את שלהם.

2. יש הבדל בין נישואי דתי לחוזרת בתשובה לבין נישואיה של דתייה לחוזר בתשובה. מרבית המחקרים המדעיים שבדקו הנחלה של משהו לילדים (למשל, את הנחלת השפה או הנחלה של אורח חיים דתי) מצאו כי אבא הוא האישיות הדומיננטית, ובו תלוי העתיד המנטלי והרוחני של הילדים. בחור שבסה"כ חזר בתשובה לפני 4 שנים רחוק מלהיות "דתי ברמ"ח איבריו, עם אישיות מאוזנת". הוא עדיין בתחילת הדרך, דבר שיכול להקשות על חינוך הצאצאים.

החל מאנשים פשוטים וגם רבנים.
בעלי התשובה הם אנשים שלמרות "שחוו" דברים אחרים מעדיפים לחיות חיי טהרה וקדושה.
ואיכשהוא תמיד שאמרתי לבעלי על זוגות שהם מדהימים ואיזה מתוקים במקרה הבעל היה דוס על ובעל תשובה...

שגם לבעלי היו ניסיונות כאלה ואחרים בגיל ההתבגרות, והוא שיתף אותי בכולם - בחירה שלי.

בהתחלה הפריע לי ועם הזמן הבנתי שהוא בעצמו לא אוהב להזכר ולשתף. 

זה עובר עם הזמן, אם את באמת מעוניינת לקבל אותו ואת העבר.

א. 4 שנים זה כלום, הבן אדם טרם הספיק ל"השתפשף" בעולם הדתי. ייתכן שהשקפתו היא חסרת גוונים, או הכול לבן, או הכול שחור (זה בהחלט אופייני לחוזרים בתשובה בעלי פז"ם קצר, "הרב שלי הוא הכי טוב בעולם, וכל השאר הם חרטא ברטא" וכיו"ב)

ב. מבחינת חינוך הילדים להקים משפחה עם חוזר בתשובה זה כמו להקים משפחה עם עולה חדש. את כן יודעת את השירים והספרים בעלי תוכן דתי שהורייך הקריאו ושרו לך בילדות, הוא לא. לך כן יש מודל שלפיו תפעלי על מנת לגדל את ילדייך, ואילו לחוזר בתשובה מודל כזה חסר או שלא מבוסס דיו.

בקיצור, ואני כותב זאת בתור חוזר בתשובה שנשוי לחוזרת בתשובה, עדיף שדתייה מבטן ומלידה תתחתן עם מישהו כמוה, בעל רקע כמה שיותר זהה.

חמש שנים מאז החזרה בתשובה זה פרק זמן קצר למדי. בד"כ חוזרים בתשובה עוברים כמה וכמה שלבים בדרך לאיזון נפשי: 1. אופוריה (התלהבות מהמצב החדש תוך שימוש במשקפיים ורודים כלפי העולם החדש) 2. דיכאון (אופס, מתברר שהעולם החדש הוא לא כל כך ורוד, לא כל הדתיים הם מלאכים עלי אדמות). 3. האיזון המבוקש (החוזר בתשובה מכיר בכל היתרונות והמגרעות של העולם הדתי).

שוב, כל התהליך הזה לא קורה ב-5 שנים, אלא ב-15 שנה לפחות. יש לי שני חברים חוזרים בתשובה שהתחתנו עם דתיות מבית וחיים באושר ועושר, אלא שכל זה קרה אחרי 15-20 שנים, כולל לימודים בישיבות.

אם בן אדם חוזר בתשובה בגיל 25 אז אחרי 15 שנה הוא יהיה בן 40. 

ובכלל 5 שנים זה מספיק לגמרי לכל השלבים שכתבת.

ובקשר לספרים ושירים - אז אפשר להיכנס לחנות ספרים ולקנות ולקרוא ולהקשיב ותוך שבועיים אתה מעודכן.

אגב חלק מספרים ושירים הם אותו דבר כמו "אליעזר גזר" ו "סביבון סוב סוב סוב". וכל הזמן יוצא משהו חדש.

ולא כל החילונים הם "מקימי". יש הרבה אנשים שהתחתנו עם חבר/חברה ראשונים או שניים שלהם. ולא הסתובבו במסיבות סמים. ובכלל לבן אדם נורמלי יש גבולות. לא גבולות של עולם דתי אבל עדיין גבולות. מי שאין לו גבולות משלם על זה מחירים אישיים לפעמים כבדים מאוד.

ואין שום טרגדיה גם בנישואין עם מישהו מעדה אחרת או אפילו עולה חדש. 

ושאלות שציינת יעלו לילד בכל מקרה. ילד שלי שאל למה לרופא נחמד אין כיפה ולמה שכנים שלנו נוסעים בשבת ולמה בת של שכנים אחרים ממש לא צנועה. בכל מקרה שאלות הללו יעלו כי לפחות חצי מאוכלוסייה לא דתיים. 

בכל מקרה צריכים לדעת להתמודד עם שאלות . 

ובכלל אם הבחור טוב ומתאים ופותחת השרשור עשתה בירורים אז חבל להפסיד כי סבתא לא בדיוק והוא לא מכיר איזה שיר וכן ראה איזה סרט. בחורה לא יכולה לחכות שנים עד שיבוא נסיך מושלם וצדיק גדול. ולגברים עניין הזה פחות קריטי.

כלומר, זו כן מסגרת להתמודדויות ולהכלת איש את רעהו, אבל בין גבר לאישה גם ככה יש המון הבדלים, וממש אין צורך להעמיס עליהם הבדלי השקפה, מנטליות וכיוצא באלה. לא צריך לחכות לנסיכים, רק כן צריך למזער את הבדלים בין כלה פוטנציאלית לחתן פוטנציאלי, זה הכול.

כי גם ככה זה נישואין זה קשה ויש חילוקי דעות. למה להוסיף עוד קשיים.

עכשיו - לא להתקיף- יש דברים טובים בנשואים, אני מדברת על הקשיים שעדיף למזער

כל הפרמטרים של מנטליות וכיוצא בזה נמדדים באופן אובייקטיבי ביחס לכל בחור באופן טבעי,מה העניין להגדיר את בעלי התשובה מראש כבעלי מנטליות שונה או השקפה שונה ביחס לאדם דתי מבית ? ,נעשית כאן הכללה מיותרת בעיני.

את כל הדברים צריכים לבדוק,בהחלט,אבל לא ביחס לקטגוריה "בעל תשובה" באופן מיוחד והססני כיאלו ויש כאן מראש הבדלים מהותיים מבחינה מנטלית ורעיונית שכדאי להמנע מהם ולחסוך בעיות מראש,כל אדם חייב להמדד לגופו (במובן של הכללות קטגוריליות),אני לא חושב שיש דבר כזה מודל קבוע לגמרי לאדם שעשה תהליך תשובה.

זה לא צריך להתאים לכל אחד או אחת,אבל לנסות להגדיר מראש שבעלי תשובה יתחתנו עם בעלי תשובה בגלל סיבות לא מחייבות שאינן מתקיימות עבור כל בעל תשובה יש בעיני הרבה מסר שלילי אם זה בא כעקרון חשיבה

שוב, ציינתי לעיל כי אני מכיר לפחות שני חוזרים בתשובה שהתחתנו עם דתיות מבית, כולל חבר שלמד בישיבות חרדיות נחשבות והתחתן עם חרדית (אם כי ידוע שבחברה החרדית נישואים לחוזר בתשובה הם אופציה שמתממשת בעיקר בגלל רקע פרובלמטי של הכלה - שלה או של המשפחה שלה). גם החבר השני, זה שהתחתן עם דתייה לאומית, היה "עמוק בעסק" ומנטלית לא היה שונה מדת"ל טיפוסי.

כששואלים בפורום שאלה כגון "האם לקנות רכב מסוג X" או  "האם לצאת עם בעל מאפיינים כאלה וכאלה", הציפייה היא לקבל תשובה מכלילה. ואני שוב אומר, באופן מכליל, שעדיף למזער הבדלים בין בני הזוג.

לפי מה שכתבת אף נסיון אישי מצומצם,כמו כן גם קיימים בעלי תשובה שמשייכים עצמם יותר למגזר הדתי לאומי מאשר החרדי,והם לא בהכרח כלולים בתוך המבנה שאתה מנסה לתאר.

רקע מכליל מוכרח להיות כזה שמייצג רוב בולט,כל עוד זה לא כך זו כלל לא הכללה אלא נסיון פרטי

גם "וותק" דתי מבחינת התייצבות רעיונית עלול להשתנות מאד מאדם לאדם,וזה לא מוכרח ליפול בטווח השנים שציינת

אזי יש מספר שעות מסוים הנדרש למישהו הבא מבחוץ על מנת להתחיל להתמצא בעולם הדתי, להכיר את ארון הספרים היהודי ולקיים אורח דתי הלכה למעשה. אין דומה חוזר בתשובה שלמד 4 שנים במסגרות דתיות, שקד על גמרא, ראה מסביבו המון רבנים וסתם חברים לספסל הלימודים וכיו"ב למישהו שהשתתף באיזה סמינריון, שם כיפה לראשו ואז מדי פעם הלך להרצאות מזדמנות.

בני זוג רוצים לראות זה את זה כ"מוצר מוגמר". מן הסתם, חתן מצוי רוצה שכּלתו תדע לבשל. לכלה מבית דתי יש ציפיות באשר ללימוד התורה אצל הבעל, יכולתו לומר דבר תורה בשולחן השבת וכיו"ב. כשמדובר בשני חוזרים בתשובה, הם ביחד לומדים "לבשל" את האווירה המשפחתית. כשמדובר בדתייה מבית, המצב יכול להחמיר כשההתלהבות הראשונית תתנדף, ואז יתברר שהבעל, למשל, לא מסוגל לפענח דף גמרא.

ועוד לא דיברנו על הנקודה הנוספת, והיא התמודדות עם הורי החתן שאינם דתיים.

א.בלימודים עליהם מקבלים חיווי וציונים נדרשת למידה דקדקנית של יסודות מוגדרים מראש על טווח זמן מסויים שנדרש ללמוד אותם.

קשה להבין את יסוד ההשוואה כאן,השאלה היא לא אם הוא תלמיד חכם או לא ברמת לימוד הגמרא,אלא אם הוא אדם שומר מצוות ובעל יראת שמים ברמת ידע מספיקה על מנת לשמור על המצוות,וכן ידע אמוני.

בעניין זה כדי ללמוד הלכה ולימודי אמונה אין צורך בפענוח דף הגמרא (למרות שהכל כמובן נובע ממנה),הרבה מאד מן היכולת ללימוד זה מושתת על יסוד הבנת השפה העיברית המצויה כבר אצלו (להבדיל מלימוד שפה !,זה הבדל גדול מאד) והיכולות האינטלקטואליות של האדם יחד עם שיעורים שהוא יכול ללמוד אם זה דרך ישיבה כלשהי כפי שציינת, ואם זה דרך הרצאות וידאו כמו בערוץ מאיר.

למעשה יש הרבה בעלי תשובה בעלי ידע הלכתי ואמוני רב יותר משל אדם דתי ממוצע לפחות בתחומים רבים(כאמור,אלו דברים שיכולים להשתנות מאדם לאדם),כך שאתה משמיט כאן גם את היתרונות המובנים של אדם שעשה מהלך כזה.

ישנם בעלי תשובה שיודעים כמובן ללמוד גמרא,זה לא חייב להמתח לטווחים של עשרות שנים שאתה מתאר.

ב.שוב,אתה מדבר לפי מודל ומביא דוגמאות של אדם שהלך לסימנר ונעשה בעל תשובה חרדי,ולמרות שאינני יודע מה זה כולל וכיוצא בזה,ואינני רוצה חלילה לזלזל,בפשטות,מהבחינה הטכנית ביותר,לא כולם כאלה ולכן גם מלכתחילה לא מתאימים למודל כזה.

ג.את מה שהכלה רוצה מבעלה צריך להשאיר לה,ודברים אלו צריכים להבחן לגופו של אדם.

לא ניתן לומר שכל בעל תשובה לא יודע ללמוד גמרא,כפי שלא ניתן גם לומר שמה שכל כלה מחפשת הוא אדם שיודע לפענח את דף הגמרא (שונה מלימוד,שהרי לימוד הוא יכול ללמוד עם עזרים כמו גמרות עם פירושים וכיוצא בזה) ברמה "מקצועית".

כלומר גם מבחינת הלימוד אין זה אומר שהוא לא לומד או אינו יכול ללמוד גם אם אינו יודע לפענח לבד.

בנוסף, (לא שאני חושב שזה דבר חיובי) אני חושב שישנם דתיים שיודעים ללמוד דף גמרא ולא עושים זאת,אני רוצה להבין מדוע אתה משתמש באופן מוחלט במודל של "בעל תשובה" בהקשר הזה ולא מתייחס לכך שאם זה חשוב לכלה,אלו דברים שצריכים להבחן לגופו של אדם,שהרי כאמור זה לא מחייב "בעל תשובה".

בכללות,אני חושב שאתה מנסה לתאר מודל מסויים של בעל תשובה שלא מתאים לכולם,וחבל שאת ההיכרות הבלעדית של בחורות ואנשים הם יעשו דרך מודלים שאינם בהכרח מייצגים את הכלל.

אך שים לב, בד"כ אותם הדתיים מתחתנים עם דתיות מאותו "דגם": לייטים עם לייטיות, קוקניקים עם קוקניקיות וכו'. מקרים יוצאי דופן הם די מעטים, ולא לחינם במספר פרסומים על אודות בני הזוג הנקין הי"ד ציינו שאשתו של הרב איתן הייתה מאוד שונה ממנו.

יש כל מיני קשיים שיכולים למנוע מאדם לפתוח לימוד רציני כמו גמרא,עם זאת ולמרות שאני חושב שצריך להתקדם ולפתור בעיות כאלה,מקריאה בפורומים זה קיים,כאמור אני לא יודע כמה.

אומנם לא התייחסת לגבי שאר הסוגיות,ואני חושב שמאד חשוב לא לתת מודל מייצג כמו שתיארת לכל בעל תשובה,גם לא לרובם

ואני לא בן אדם חברותי. זה לא כזה דבר נדיר. וכנראה הם מסתדרים. ובאמת - האם בעל טוב נמדד בידיעת גמרא? הרי לא לומדים גמרא ביחד עם אישה. לומדים עם חברותא. ובקשר ללימוד שפה - מי שיש לו רצון וכשרון יכול ללמוד תוך שנה שנתיים. 

ברגע שיש מידות טובות והתאמה אישית אין שום סיבה שנישואין יהפכו להתמודדות.

לרוב חוזר בתשובה מצוי יש הורים חילונים, והשאלה היא עד כמה את מוכנה לכך שסבא וסבתא יכולים לגרום לקונפליקט ולערעור המוסכמות אצל הנכדים: "למה סבא נוסע במכונית בשבת? למה אין לו כיפה? למה הוא הציע לי סוכריה בלי הכשר?" וכיו"ב.

ססמאות לחוד וחיי היומיום לחוד. מילא אם היה מדובר בחוזר בתשובה בעל ותק של 10 שנים לפחות. 

אינך יכול לתאר את כל החוזרים בתשובה לפי מדד כזה.התהליך הזה משתנה מאחד לשני,כמו גם טווח השנים שבהם נוצרת התייצבות רעיונית.בנוסף,תוכן השלבים שהגדרת אינו נכון מלכתחילה לכל בעל תשובה.

לכן לא נכון להסיק מסקנות מחייבות שכאלו עבור כולם,כמו גם בכמעט כל תחום שהוא

שמספרים עד כמה זו זכות גדולה להתחתן עם בעלי תשובה שעומדים במקום שצדיקים גמורים אין יכולים וגו' מרבית החוזרים בתשובה הם לא רבי עקיבא.

ואני לא נתקלתי באף הודעה שהשתמשה במושגים בהם אפשר לדמות להקצין ולומר כיאלו ודיברו על מישהו שהוא ברמתו של רבי עקיבא.

יש בעלי תשובה עם מעלות גבוהות,ואני לא חושב שמדובר באחוז או שניים מתוכם אלא סטאטוס שבדר"כ מאפיין הרבה בעלי תשובה (כמובן לכל אדם חסרונות ויתרונות).

לכן המגמה לנסות ולאפיין את זה בניגוד לכך זרה לי,כמובן שיש כל מיני בעלי תשובה,אך בדר"כ אדם שעושה תהליך רציני כזה ונעשה בן אדם מאוזן הוא בעל מעלות מיוחדות,מה העניין להתעמת עם זה ?

הוא ענה בצורה פרקטית, בניגוד לרוב התשובות שניתנו כאן שהיו יותר "רוחניות".

דווקא תשובה חשובה מאד בעיני.

כמובן לא צריך להיצמד לגדרים המדויקים שהוא נתן אבל אלה נקודות למחשבה, אז למה ריקנות?

רק מספרת שמישהי במשפחה שלי נשואה לחוזר בתשובה שחבל שחזר. בן אדם עם בעיות אישיות שהחזרה בתשובה לא מחקה. לטעמי אפילו החזרה בתשובה אולי היתה בריחה מהתמודדות עם העולם האמיתי בגלל אותן בעיות. הבן אדם ממש לא בעל מידות טובות.

אז מותר להסתכל בצורה ביקורתית, לא צריך לכתוב בהערצה עיוורת על חוזרים בתשובה.

ספציפית לפותחת, דווקא מהעבר שלו לא הייתי מוטרדת.

I666 ענתה לך נכון שיש גם רווקים דתיים שאת לא יודעת מה עשו.. אפילו פגשתי אחד כזה בימי רווקותי האינסופיים ואני בטוחה שיש היום הרבה יותר.

תסתכלי איך הוא היום ותנסי גם להבין מה גרם לו לחזור בתשובה. לנסות להבין את עולמו ואת צורת החשיבה שלו. זה חשוב לקשר וחשוב לך כדי לראות אם הוא מתאים לך.

(ואל תכתבו לי עכשיו "לא שואלים למה הוא חזר בתשובה. הרי הוא פשוט ראה את האמת וכו".' זאת לא תשובה. מותר להיות ביקורתיים ומעשיים לגבי כל בחור וגם לגבי חוזר בתשובה. אלה החיים שלה והיא צריכה לדאוג לעצמה).

אני לא חושב שנאמר ע"י מישהו שבמקרה הזה במיוחד צריך לשים את בחינת מכלול הדברים בצד.אני חושב שהתגובה הייתה לגבי הפרמטרים המחייבים לכאורה שהוא הגדיר בהם את כל בעלי התשובה

אני זוכר את עצמי בתור חוזר בתשובה טרי (את המהלך עשיתי בגיל 15 בערך): העולם מתחלק לשחור וללבן, התלהמות והתלהבות מנסות לפצות על היעדר הידע והפרקטיקה הדתית וכו'. לא, זה לא בריא.

גם טווח השנים שהוצע אינו מחייב כל בעל תשובה,אלו דברים שיכולים להשתנות,הייתי מציע תמיד לבדוק לגופו של אדם

ובעלה יכנס לזה מהר מאוד.

לא בעיה ללמוד שירים מהגן וסיפורי ילדים, עד שהילד בין שנתיים האבא יהיה בקיא בסיפורים ובשירים

אם שתיהם חוזרים בתשובה אז לשתיהם אין את זה

אם צד אחד דתי מבית אז יש לו את זה והוא מעביר לילדים והצד השני לומד

משתמע כאילו דתיים מלידה הם כת, או אנשים עילאיים בעלי דם כחול שיכולים להתחתן רק אחד עם השני "להשאר בתוך השבט".

נו באמת, לא זה מה שחונכנו ואנחנו שואפים אליו.

לחוזרים בתשובה יש מעלות מדהימות, ויש בהם רצון ושאיפה לדעת הכל וכמה שיותר.

מפליא אותי שזה מה שאתה אומר.

צריך לקחת בחשבון כמה וכמה פרמטרים, החל מהפז"ם של החוזר בתשובה וכלה ברקע הדתי שלו. יש הבדל, נניח, בין חוזר בתשובה בן 30 שעשה את הצעד הזה בגיל טיפש עשרה והספיק ללמוד בישיבה, לבין חוזר בתשובה שלפני שנה טס לאומן בהיותו חילוני ומאז החליט להתחזק.

לחוזרים בתשובה יש מעלות, אך יש גם חסרונות כגון משקעי העבר או סתם בורות והקצנה בתחום הדתי, מה שיכול לפגוע בקשר הזוגי.

אם נעה ירון יכלה, אז גם הוא יכול. אין שום סיבה בעולם לפסול. כל דתי מצוי מתפלל לכך שכל החילוניים יחזרו בתשובה. היושר מחייב לקבל אותם. דוד המלך יצא מרות המואביה. לא הייתה יהודיה בעברה. וממנה יבוא המשיח. מה שמתאים לקדוש ברוך הוא, אם הכל בסדר מתאים גם לך. 

תשובה: עם חוזר בתשובה כמוה, בעל רקע זהה לשלה (חיים תל-אביביים סוערים וכיוצא באלה).

צריך להבין מה מפריע לך-

את אומרת שזה העניין של- מה היה לו עם בנות אחרות.

אני אגיד לך משהו קטן בעניין הזה- זה לא משנה, כי כל

מה שהיה לו לא דומה ולא קרוב לקשר אינטימי זוגי אמיתי.

נכון- יש לו עולם של תפיסה של קשר פיזי שונה משלך,

אבל ככה כל גבר שתפגשי- ולצערנו, לא הייתי בונה על זה

שבחור דוס מבית לא נחשף לעולם הזה, ולפעמים דווקא

העובדה שהיו לו בנות בשר ודם לידו, עזרו לו לאזן את העולם

המשוגע והמזעזע, שאין לבנים דתיים מבית דרך לאזן.

אבל- אם הנקודה הזו מטרידה אותך ואת לא רואה אותה משתחררת,

זה עול כבד מאד לקחת לתוך זוגיות.

אבל אם אין לך שום מידע ספציפי אז את לא אמורה לחשוב שהייתה לו מישהי. יכול להיות שבאמת לא הייתה לה.

ואם לא הייתה לו אז יוצא שתחתכי סתם בלי סיבה ממשית.

עוד נקודה שככל שגיל עולה אז גם דתי מהבית יכול ליפול בטעות במיוחד אם הוא גר בסביבה שזה לא נחשב הכי נורא. כמובן שצריך וחובה לדון לכף זכות אבל זה יכול לקרות לגבר צעיר שגר בביצה של רווקים.

ועוד נקודה - יש לי חברה דתייה מהבית. ולפני כמה שנים הציעו לה בעל תשובה והיא פתחה אתו את הנושא והוא הודה שהייתה לו מישהי אחת. והיא חתכה על זה. היום היא עברה 30 ועדיין רווקה. כמובן שזאת קודם כל הרגשה שלך ואסור להתחתן אם משהו מפריע מאוד אבל חבל להפסיד מישהו שטוב לך אתו בגלל משהו לא וודאי או לא ממש קשור למצבו עכשיו. ככל שגיל עולה יש יותר נשים מגברים . יש לי מלא חברות רווקות ולבעלי אין חברים רווקים בכלל. זה שיקול שכדאי לשים לב אליו. 

כדאי שתחשבי היטב.

כי זו נק' קיימת- ומבלי להכנס לשבח בעלי תשובה-

מדובר פה על החיים שלך- ושלו!

(דרך אגב, מותר לפסול בעל תשובה כמו שמותר לפסול על אף עקום)

אם כל חייך תרגישי סלידה- זה בהחלט לא צ'אנס ראוי.

בפרט אם אינך (סליחה על הביטוי)- בקב' סיכון לשידוכים- מאד מבוגרת, וכו'

העבר הוא דבר שדבק באדם. ויכול גם להפרד, ויכול גם שלא. פה מדובר ספציפית על פזמ קצר בעולם הדתי

(הערת ביניים- לחידוד- באיזה עולם דתי- מרכז? ישיבת בעלי תשובה? תקוע?)

זה לא מופקע המציאות נישואין כאלה.

אך אם את שואלת וזה מפריע- לבדוק!! ולע"ד, אם לא מתיישב באלף אחוז- שב ואל תעשה עדיף!

אין באמור לעיל ח"ו זלזול באף אחד.

הדוג' הכוללניות נועדו אך ורק לצורך שיח ברור.

התמודדות עם חמה לא דתיה - נשואים טריים

הנה, אחת הבעיות שציינתי

א.קודם כל יש הרבה בעלי תשובה מסורתיים שהבית שלהם יבין ויכבד את הבקשה הזו.

ב.ישנם גם הרבה הורים של בעלי תשובה לא מסורתיים שפשוט וחלק יכבדו את הבקשה הזו.

ג.נראה לי שבמקרה הנ"ל פשוט יתכן שהאם מתעקשת כי היא לא מבינה את חשיבות הדברים וכיוצא בזה,יתכן שלא הבהירו לה מספיק שזה פוגע בהם והם ניסו להגיד לה בעדינות דבר שהשתמע לה כ"לא נורא כ"כ" ולא גישה של מתוך רוע לב.כך שיתכן שיש פתרון(אני מדבר באופן כללי אני לא קראתי את השרשור במפורט,אבל אני חושב שרוב העולם לא יעשה דווקא אם יבהירו לו).

אבל בכלל,תמוה בעיני שאתה מביא דוגמא אחת שלא בהכרח מייצגת,לכל דבר ניתן להביא דוגמאות,אבל זה לא מוכיח את תקפות דבריך על דרך הכלל

בעיניך זה לא מתאים כפי שכתבת,אך אתה צריך לדעת שיש בכח הדברים שאתה אומר להשפיע לרעה על בחורות שקוראות את זה כלפי בעלי תשובה שכן חושבים שזה יכול להתאים,ובעלי תשובה שהמציאות הזו לא רלוונטית כלפיהם וכו',זה לא חבל ?

כל השאר מצטטים מקורות בשבח בעלי התשובה, מבלי לשים דגש על הפרובלמטיות האפשרית שבהקמת משפחה עם מישהו שבא מרקע שונה. פעם ראיתי בפורום חרדי שרשור על נישואים עם גרים. דווקא החבר'ה שם היו קונקרטיים ולא פתטיים. אחד מהם שאל, למשל: "ומה תעשו בליל הסדר? אתם מוכנים לבלות אותו עם החם והחמות הגויים?" עד כמה שזה נשמע לא תקין פוליטית, ככה זה נכון. אפשר לדבר עד מחר על הרצון להכיל את האחר, אבל מסגרת משפחתית היא לא בי"ס ולא קורס הכשרה. עדיף כמה שפחות הבדלים בין בני הזוג.

אני לא נכנס עכשיו לנושאים כמו משפחה מורחבת שאינם יהודים,כי ההשוואה לא שייכת,איך אפשר בכלל לתאר את הבעיתיות מכאן לכאן ?.. ובנימה אישית אני לא הייתי רוצה לדבר על בני אדם גדולים שיש לנו מצווה מיוחדת לאהוב ברמה מבדלת אם אין לזה השלכה מעשית

יש יתרונות וחסרונות לכל דבר,ואף אחד לא מבקש להעלים בעיות אפשריות,אלא שאמור להיות גם ערך אם יש התאמה שלא לפסול אדם שעשה מאמצים והקריב הכל על מנת לשמור מצוות.אתגרים בחיים יש,ולא רק בתחום הזה,אלא שזה לא בהכרח צריך לרדת לרמות שאתה מתאר.

דבר שני,ההבדלים הללו הם לא ברמת בני הזוג,ברמת בני הזוג צריך לבחון את הדברים כמו כל בחור או בחורה אחרת,אתה מדבר פה על בעיות שיכולות להיווצר כתוצאה מחיכוך עם המשפחה של אחד מבני הזוג,ועל זה הגבתי שאתה לא יכול להדגים את הכלל ע"י דוגמא אחת שאינה בהכרח מייצגת,ושזה חבל שישפטו אנשים אחרים על סמך דבר כזה.אדם שזה לא רלוונטי לגביו יכול לפרש את הדברים כעוול

דע לך שגם אם אתה בעל תשובה במובן הרחב של המילה,קרי חילוני או מסורתי לשעבר ששב בתשובה ושומר מצוות,אינך בהכרח יכול לייצג את כל בעלי התשובה.

לדעתי בעלי תשובה לא מעטים יעלבו לראות שמדברים עליהם ברמות של פסילה עקרונית,במיוחד שלימדו אותם שדווקא בציונות הדתית זה אחרת.אני רק שמח לראות שלא מעט הגיבו כנגד פסילה עקרונית

שואלים שאלה כללית או כזאת שחושפת טפח ומסתירה טפחיים ומקבלים את מגוון הדעות בעד ונגד. את החלטה הסופית עושה השואל עצמו. הנה, בשרשור מקביל שואלים שאלה לגבי בחור שגם אחרי הדייט הרביעי לא מזמין לבחורה שמולו שתייה (שלא לדבר על אוכל). אז נכון, אפשר לתרץ עשרות תירוצים, להגיד שהוא אחד מל"ו הצדיקים שרק עושה את עצמו קמצן או סוציומט על מנת שיאהבו אותו לא בזכות מחווה כזאת או אחרת אלא בגלל הפנימיות שלו, אבל בפועל, אם נניח בצד את כל ההתפלמסויות, יש כאן מקרה פרובלמטי.

את הנקודות שיש לבדוק פירטתי בהרחבה: ותק, הבדלי מנטליות, מעמד ההורים. מאחר שלא אני ולא אתה מכירים את הבחור והבחורה, לא ניתן להאשים אותי בכך שאני עושה עוול לחוזרים בתשובה באופן כללי, שכן הנקודות הללו כלליות אף הן. כנ"ל אם היינו דנים בסוגיה כגון האם כדאי להינשא לנרקומן שעבר גמילה, לאסיר משוחרר או לבן אדם הסובל ממחלה כרונית כלשהי. בכל מצב שכזה יש מספר נקודות שכדאי להבהיר ולבדוק.

מוגזם בין בעל לאימא שלו. שהוא לא יודע לשים גבולות ולא יכול להחליט שנפגשים ביום חול. אבל כשיש תלותיות מוגזמת בהורים זה יהרוס את הנישואין גם אם רקע אותו דבר ומשפחות דומות והכל אותו דבר. 

אגב לא חייבים להסתדר עם חמות כל עוד לא נותנים לה להיכנס לחיים של זוג. אני אישית ממש לא מסתדרת עם חמותי למרות שאנחנו יחסית מאותו רקע. זה ממש לא מפריע לזוגיות. מתחתנים עם בן אדם ולא עם משפחה שלו.

גם כלה שנייה לא מסתדרת וגם היא מאותו רקע.

התחתנתי עם דתייה מבית

יש שתי חוזרים בתשובה 

1 עם דרך חזרה 

2 בלי דרך חזרה

הרוב זה עם דרך חזרה

אני יודע שזה קשה לעזוב אותו

אבל לא כדאי לך להיות איתו זה לא מתאים

את תהיי חילוניה בסוף אם זה מתאים לך או לא

זה בתנאי שיש לו דרך חזרה

אבל גם אם אין לו דרך חזרה זה ישפיע עליך לא כמו שאת רוצה

היא צריכה לבחון אותו כמו כל בחור כולל בנוגע לבעיות או הסוגיות המיוחדות שיש להיותו בעל תשובה,ולראות אם זה מתאים לה.

אבל להגיד שהיא תהיה חילוניה בסוף בהכרח כי הוא ידרדר אותה מכיוון שהוא "בעל תשובה" וכו' ? זו הוצאת לעז.. עובדת היותך חוזר בתשובה אינה מקנה לך את מרחב הידיעה בנושא לומר כך,כמו כל דבר או תחום אחר בחיים.אם זה היה עניין נפוץ וידוע ניחא,אבל ברור שזה לא נכון עבור הכלל.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?