היא לא אמורה למחול אלא הקב"ה.

השאלה אם יהיה קשה לה עם העובדה הזו, גם אם מבחינת החטא זה נמחל לו אם חזר בתשובה.

לא דבר שעושים "בכח".

שני הצדדים שכתבת יכולים להיות.

זו ענ"ד.

יש חילונים ממש רגועים , ואולי אפילו ביישנים.

וגם אם היתה לו - לא מחייב שזה הגיע לרמות ממש גרועות..

עם זאת,

מבינה את הדילמה. אנחנו נורא קנאיות וצריכות את הגבר שלנו - רק שלנו!!!

קחי בחשבון גם שגברים לא נקשרים לנשים כמו שאנחנו נקשרות אליהם .

כך שאולי הוא היה ביחסים עם מישהי אבל זהו . עבר נגמר . התחרט חזר בתשובה - שכח!!!!..

** אולי תתייעצי עם מישהו גדול ! עם סמכות.. הוא יוכל ממש לכוון אותך ולא יהיו לך חרטות (שזה הכי חשוב..) .

בהצלחה מקסימה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

גם לו היה פעם קשר עם אשה. והרבה יותר משמעותי מסתם חברה.

מסכימה עם מי שאומר שתלך עם התחושה הטבעית שלה. 

ואם טוב לכם יחד אז מה הבעיה?

אל תתני למחשבות טורדניות להפריע לך 

תנסי לחשוב עליו כמו שה' חושב עליו-

כמו  אדם שנולד מחדש

אם הוא עשה תהליך אמתי של תשובה

היום הוא כאילו אדם אחר 

שכביכול אינו קשור עם אותו אדם שעשה את אותם המעשים...

מה שיותר חשוב בנישואין עם חוזר בתשובה

זה לוודא שהוא כבר מיוצב בתוך עולם התשובה

יש כאלה שהם עדיין באמצע הדרך

וזה עלול לזעזע את הזוגיות

וחוץ מזה כל הכבוד שאת לא חיה בסטיגמות

ומתייחסת בהתפעלות לחוזרים בתשובה

למי שבאמת שינה דרך ו"חזר בתשובה" - זה בהחלט נכון.

עם זה, לענ"ד צריך להיזהר מהשלכות אוטומאטיות אל הענין הזה.

אם מישהו "מנסה בכח" לחשוב עפ"י הדרגה הרוחנית - זה עלול גם לגרום לו למצב שבכל רגע שהוא לא "ינסה", הענין יציק לו.

מי שזה מסתדר לו טבעית - בכבוד.

מי שלא- צריך לדעת שזה לגיטימי, לדעתי, ולא לנסות "לשכנע בכח". לא אחרים ולא את עצמו.

הרי "כאילו אדם אחר ולא קשור עם אותו אדם" - מבחינת המובן של חטא, עבירה חמורה, זה נכון. אם באמת חזר מזה.  האם זה אומר שגם מבחינת מה שזוכר, למשל, זה כך? לא בהכרח. אם כי מן הסתם השיפוט לגבי זה שונה. האם זה מחייב ש"טכנית", מה שעשה בהכרח אינו אמור להפריע לזולת - לאו דווקא. אם כי נכון שאם אינו מרגיש כלל קשור להוויתו ההיא, אז זה יכול להשפיע גם על כך.  זה כמובן בלי לדבר על מציאות שבה עדיין יש איזה רגש כלפי מי שהיה/תה שותף לעבירה. תשובה וחרטה אמיתית, אינם בהכרח מחייבים שאין, אלא שלא היה עובר בשום אופן שוב.

כללו של דבר, בוודאי שרמה מאד מעלת מי ששב, וזה עדיין לא מחייב שכל אדם ירגיש שלנושא זה אין הענין מפריע לו, וגם לא מחייב עוד כמה דברים. מי שלא מפריע לו/ה - בכבוד. יש בהחלט כאלה. מי שכּן, וגם אחרי ששמע צדדים שונים, מוטב לדעתי שיתחשב בהרגשותיו, אם רואה שהן חזקות בו.

ובד"כ, דומני שלנשים זה פחות מפריע מלגברים. וגם אצל גברים, תלוי מי הוא, ולעיתים גם מה עניינה של המדוברת.

יש גם חוזרים בתשובה 

שעדיף אילו לא היו חוזרים.....

מצד שני צריך להיזהר מסטיגמות שליליות

ולהניח ש"מי שהיה "שם"

הוא עדיין "שם" בהווייתו

וחלילה לא אמרתי שכך "מי שחזר" סיסטמטית.

אבל גם מי שכלל לא שם - ואשרי חלקו - עדיין מי שמרגיש שלא יכול בגלל מה שהיה עם מישה/ו אחרת, שיתחשב בהרגשתו/ הלגיטימית, שאינה אומרת כלום על מעלת החוזר-בתשובה.

בס"ד

מה שהיה בעבר נשאר שם.

לענ"ד זה תלוי ברמת הקשר,

אם זה קשר אמתי וטוב ועמוק ומספק,

לא הייתי פוסלת על קורות חיים...

הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית,

בכל רגע המציאות שלנו מתחדשת על ידי הבורא.

אדם שעשה תשובה כבר לא נמצא במקום החטא,
ולענ"ד חבל להפסיד בהווה ובעתיד קשר שיכול להיות אמיתי וטוב בגלל משהו שכבר לא רלוונטי.

ואני גם לא חושבת שאת צריכה להעסיק את עצמך בדברים שאם כבר היו הוא שכח ומצטער שהיו...

אדם נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיו.

הוא כאמור לא נמצא שם... למה שאת תהיי שם?

להיות מרוכזים בהווה, וביחס ובשאיפות לעתיד,

יכול להיות הרבה יותר נכון מאשר לדמיין סיפורי עבר לא רלוונטיים

זאת בגלל כמה וכמה סיבות:

1. באותה תקופה היהדות לא הייתה כה מסועפת כמו היום. לוקחים אישה, מגיירים, היא הופכת לעקרת בית בתוך "חמולה", ו... זהו. הזמן והסביבה יעשו את שלהם.

2. יש הבדל בין נישואי דתי לחוזרת בתשובה לבין נישואיה של דתייה לחוזר בתשובה. מרבית המחקרים המדעיים שבדקו הנחלה של משהו לילדים (למשל, את הנחלת השפה או הנחלה של אורח חיים דתי) מצאו כי אבא הוא האישיות הדומיננטית, ובו תלוי העתיד המנטלי והרוחני של הילדים. בחור שבסה"כ חזר בתשובה לפני 4 שנים רחוק מלהיות "דתי ברמ"ח איבריו, עם אישיות מאוזנת". הוא עדיין בתחילת הדרך, דבר שיכול להקשות על חינוך הצאצאים.

החל מאנשים פשוטים וגם רבנים.
בעלי התשובה הם אנשים שלמרות "שחוו" דברים אחרים מעדיפים לחיות חיי טהרה וקדושה.
ואיכשהוא תמיד שאמרתי לבעלי על זוגות שהם מדהימים ואיזה מתוקים במקרה הבעל היה דוס על ובעל תשובה...

שגם לבעלי היו ניסיונות כאלה ואחרים בגיל ההתבגרות, והוא שיתף אותי בכולם - בחירה שלי.

בהתחלה הפריע לי ועם הזמן הבנתי שהוא בעצמו לא אוהב להזכר ולשתף. 

זה עובר עם הזמן, אם את באמת מעוניינת לקבל אותו ואת העבר.

א. 4 שנים זה כלום, הבן אדם טרם הספיק ל"השתפשף" בעולם הדתי. ייתכן שהשקפתו היא חסרת גוונים, או הכול לבן, או הכול שחור (זה בהחלט אופייני לחוזרים בתשובה בעלי פז"ם קצר, "הרב שלי הוא הכי טוב בעולם, וכל השאר הם חרטא ברטא" וכיו"ב)

ב. מבחינת חינוך הילדים להקים משפחה עם חוזר בתשובה זה כמו להקים משפחה עם עולה חדש. את כן יודעת את השירים והספרים בעלי תוכן דתי שהורייך הקריאו ושרו לך בילדות, הוא לא. לך כן יש מודל שלפיו תפעלי על מנת לגדל את ילדייך, ואילו לחוזר בתשובה מודל כזה חסר או שלא מבוסס דיו.

בקיצור, ואני כותב זאת בתור חוזר בתשובה שנשוי לחוזרת בתשובה, עדיף שדתייה מבטן ומלידה תתחתן עם מישהו כמוה, בעל רקע כמה שיותר זהה.

חמש שנים מאז החזרה בתשובה זה פרק זמן קצר למדי. בד"כ חוזרים בתשובה עוברים כמה וכמה שלבים בדרך לאיזון נפשי: 1. אופוריה (התלהבות מהמצב החדש תוך שימוש במשקפיים ורודים כלפי העולם החדש) 2. דיכאון (אופס, מתברר שהעולם החדש הוא לא כל כך ורוד, לא כל הדתיים הם מלאכים עלי אדמות). 3. האיזון המבוקש (החוזר בתשובה מכיר בכל היתרונות והמגרעות של העולם הדתי).

שוב, כל התהליך הזה לא קורה ב-5 שנים, אלא ב-15 שנה לפחות. יש לי שני חברים חוזרים בתשובה שהתחתנו עם דתיות מבית וחיים באושר ועושר, אלא שכל זה קרה אחרי 15-20 שנים, כולל לימודים בישיבות.

אם בן אדם חוזר בתשובה בגיל 25 אז אחרי 15 שנה הוא יהיה בן 40. 

ובכלל 5 שנים זה מספיק לגמרי לכל השלבים שכתבת.

ובקשר לספרים ושירים - אז אפשר להיכנס לחנות ספרים ולקנות ולקרוא ולהקשיב ותוך שבועיים אתה מעודכן.

אגב חלק מספרים ושירים הם אותו דבר כמו "אליעזר גזר" ו "סביבון סוב סוב סוב". וכל הזמן יוצא משהו חדש.

ולא כל החילונים הם "מקימי". יש הרבה אנשים שהתחתנו עם חבר/חברה ראשונים או שניים שלהם. ולא הסתובבו במסיבות סמים. ובכלל לבן אדם נורמלי יש גבולות. לא גבולות של עולם דתי אבל עדיין גבולות. מי שאין לו גבולות משלם על זה מחירים אישיים לפעמים כבדים מאוד.

ואין שום טרגדיה גם בנישואין עם מישהו מעדה אחרת או אפילו עולה חדש. 

ושאלות שציינת יעלו לילד בכל מקרה. ילד שלי שאל למה לרופא נחמד אין כיפה ולמה שכנים שלנו נוסעים בשבת ולמה בת של שכנים אחרים ממש לא צנועה. בכל מקרה שאלות הללו יעלו כי לפחות חצי מאוכלוסייה לא דתיים. 

בכל מקרה צריכים לדעת להתמודד עם שאלות . 

ובכלל אם הבחור טוב ומתאים ופותחת השרשור עשתה בירורים אז חבל להפסיד כי סבתא לא בדיוק והוא לא מכיר איזה שיר וכן ראה איזה סרט. בחורה לא יכולה לחכות שנים עד שיבוא נסיך מושלם וצדיק גדול. ולגברים עניין הזה פחות קריטי.

כלומר, זו כן מסגרת להתמודדויות ולהכלת איש את רעהו, אבל בין גבר לאישה גם ככה יש המון הבדלים, וממש אין צורך להעמיס עליהם הבדלי השקפה, מנטליות וכיוצא באלה. לא צריך לחכות לנסיכים, רק כן צריך למזער את הבדלים בין כלה פוטנציאלית לחתן פוטנציאלי, זה הכול.

כי גם ככה זה נישואין זה קשה ויש חילוקי דעות. למה להוסיף עוד קשיים.

עכשיו - לא להתקיף- יש דברים טובים בנשואים, אני מדברת על הקשיים שעדיף למזער

כל הפרמטרים של מנטליות וכיוצא בזה נמדדים באופן אובייקטיבי ביחס לכל בחור באופן טבעי,מה העניין להגדיר את בעלי התשובה מראש כבעלי מנטליות שונה או השקפה שונה ביחס לאדם דתי מבית ? ,נעשית כאן הכללה מיותרת בעיני.

את כל הדברים צריכים לבדוק,בהחלט,אבל לא ביחס לקטגוריה "בעל תשובה" באופן מיוחד והססני כיאלו ויש כאן מראש הבדלים מהותיים מבחינה מנטלית ורעיונית שכדאי להמנע מהם ולחסוך בעיות מראש,כל אדם חייב להמדד לגופו (במובן של הכללות קטגוריליות),אני לא חושב שיש דבר כזה מודל קבוע לגמרי לאדם שעשה תהליך תשובה.

זה לא צריך להתאים לכל אחד או אחת,אבל לנסות להגדיר מראש שבעלי תשובה יתחתנו עם בעלי תשובה בגלל סיבות לא מחייבות שאינן מתקיימות עבור כל בעל תשובה יש בעיני הרבה מסר שלילי אם זה בא כעקרון חשיבה

שוב, ציינתי לעיל כי אני מכיר לפחות שני חוזרים בתשובה שהתחתנו עם דתיות מבית, כולל חבר שלמד בישיבות חרדיות נחשבות והתחתן עם חרדית (אם כי ידוע שבחברה החרדית נישואים לחוזר בתשובה הם אופציה שמתממשת בעיקר בגלל רקע פרובלמטי של הכלה - שלה או של המשפחה שלה). גם החבר השני, זה שהתחתן עם דתייה לאומית, היה "עמוק בעסק" ומנטלית לא היה שונה מדת"ל טיפוסי.

כששואלים בפורום שאלה כגון "האם לקנות רכב מסוג X" או  "האם לצאת עם בעל מאפיינים כאלה וכאלה", הציפייה היא לקבל תשובה מכלילה. ואני שוב אומר, באופן מכליל, שעדיף למזער הבדלים בין בני הזוג.

לפי מה שכתבת אף נסיון אישי מצומצם,כמו כן גם קיימים בעלי תשובה שמשייכים עצמם יותר למגזר הדתי לאומי מאשר החרדי,והם לא בהכרח כלולים בתוך המבנה שאתה מנסה לתאר.

רקע מכליל מוכרח להיות כזה שמייצג רוב בולט,כל עוד זה לא כך זו כלל לא הכללה אלא נסיון פרטי

גם "וותק" דתי מבחינת התייצבות רעיונית עלול להשתנות מאד מאדם לאדם,וזה לא מוכרח ליפול בטווח השנים שציינת

אזי יש מספר שעות מסוים הנדרש למישהו הבא מבחוץ על מנת להתחיל להתמצא בעולם הדתי, להכיר את ארון הספרים היהודי ולקיים אורח דתי הלכה למעשה. אין דומה חוזר בתשובה שלמד 4 שנים במסגרות דתיות, שקד על גמרא, ראה מסביבו המון רבנים וסתם חברים לספסל הלימודים וכיו"ב למישהו שהשתתף באיזה סמינריון, שם כיפה לראשו ואז מדי פעם הלך להרצאות מזדמנות.

בני זוג רוצים לראות זה את זה כ"מוצר מוגמר". מן הסתם, חתן מצוי רוצה שכּלתו תדע לבשל. לכלה מבית דתי יש ציפיות באשר ללימוד התורה אצל הבעל, יכולתו לומר דבר תורה בשולחן השבת וכיו"ב. כשמדובר בשני חוזרים בתשובה, הם ביחד לומדים "לבשל" את האווירה המשפחתית. כשמדובר בדתייה מבית, המצב יכול להחמיר כשההתלהבות הראשונית תתנדף, ואז יתברר שהבעל, למשל, לא מסוגל לפענח דף גמרא.

ועוד לא דיברנו על הנקודה הנוספת, והיא התמודדות עם הורי החתן שאינם דתיים.

א.בלימודים עליהם מקבלים חיווי וציונים נדרשת למידה דקדקנית של יסודות מוגדרים מראש על טווח זמן מסויים שנדרש ללמוד אותם.

קשה להבין את יסוד ההשוואה כאן,השאלה היא לא אם הוא תלמיד חכם או לא ברמת לימוד הגמרא,אלא אם הוא אדם שומר מצוות ובעל יראת שמים ברמת ידע מספיקה על מנת לשמור על המצוות,וכן ידע אמוני.

בעניין זה כדי ללמוד הלכה ולימודי אמונה אין צורך בפענוח דף הגמרא (למרות שהכל כמובן נובע ממנה),הרבה מאד מן היכולת ללימוד זה מושתת על יסוד הבנת השפה העיברית המצויה כבר אצלו (להבדיל מלימוד שפה !,זה הבדל גדול מאד) והיכולות האינטלקטואליות של האדם יחד עם שיעורים שהוא יכול ללמוד אם זה דרך ישיבה כלשהי כפי שציינת, ואם זה דרך הרצאות וידאו כמו בערוץ מאיר.

למעשה יש הרבה בעלי תשובה בעלי ידע הלכתי ואמוני רב יותר משל אדם דתי ממוצע לפחות בתחומים רבים(כאמור,אלו דברים שיכולים להשתנות מאדם לאדם),כך שאתה משמיט כאן גם את היתרונות המובנים של אדם שעשה מהלך כזה.

ישנם בעלי תשובה שיודעים כמובן ללמוד גמרא,זה לא חייב להמתח לטווחים של עשרות שנים שאתה מתאר.

ב.שוב,אתה מדבר לפי מודל ומביא דוגמאות של אדם שהלך לסימנר ונעשה בעל תשובה חרדי,ולמרות שאינני יודע מה זה כולל וכיוצא בזה,ואינני רוצה חלילה לזלזל,בפשטות,מהבחינה הטכנית ביותר,לא כולם כאלה ולכן גם מלכתחילה לא מתאימים למודל כזה.

ג.את מה שהכלה רוצה מבעלה צריך להשאיר לה,ודברים אלו צריכים להבחן לגופו של אדם.

לא ניתן לומר שכל בעל תשובה לא יודע ללמוד גמרא,כפי שלא ניתן גם לומר שמה שכל כלה מחפשת הוא אדם שיודע לפענח את דף הגמרא (שונה מלימוד,שהרי לימוד הוא יכול ללמוד עם עזרים כמו גמרות עם פירושים וכיוצא בזה) ברמה "מקצועית".

כלומר גם מבחינת הלימוד אין זה אומר שהוא לא לומד או אינו יכול ללמוד גם אם אינו יודע לפענח לבד.

בנוסף, (לא שאני חושב שזה דבר חיובי) אני חושב שישנם דתיים שיודעים ללמוד דף גמרא ולא עושים זאת,אני רוצה להבין מדוע אתה משתמש באופן מוחלט במודל של "בעל תשובה" בהקשר הזה ולא מתייחס לכך שאם זה חשוב לכלה,אלו דברים שצריכים להבחן לגופו של אדם,שהרי כאמור זה לא מחייב "בעל תשובה".

בכללות,אני חושב שאתה מנסה לתאר מודל מסויים של בעל תשובה שלא מתאים לכולם,וחבל שאת ההיכרות הבלעדית של בחורות ואנשים הם יעשו דרך מודלים שאינם בהכרח מייצגים את הכלל.

אך שים לב, בד"כ אותם הדתיים מתחתנים עם דתיות מאותו "דגם": לייטים עם לייטיות, קוקניקים עם קוקניקיות וכו'. מקרים יוצאי דופן הם די מעטים, ולא לחינם במספר פרסומים על אודות בני הזוג הנקין הי"ד ציינו שאשתו של הרב איתן הייתה מאוד שונה ממנו.

יש כל מיני קשיים שיכולים למנוע מאדם לפתוח לימוד רציני כמו גמרא,עם זאת ולמרות שאני חושב שצריך להתקדם ולפתור בעיות כאלה,מקריאה בפורומים זה קיים,כאמור אני לא יודע כמה.

אומנם לא התייחסת לגבי שאר הסוגיות,ואני חושב שמאד חשוב לא לתת מודל מייצג כמו שתיארת לכל בעל תשובה,גם לא לרובם

ואני לא בן אדם חברותי. זה לא כזה דבר נדיר. וכנראה הם מסתדרים. ובאמת - האם בעל טוב נמדד בידיעת גמרא? הרי לא לומדים גמרא ביחד עם אישה. לומדים עם חברותא. ובקשר ללימוד שפה - מי שיש לו רצון וכשרון יכול ללמוד תוך שנה שנתיים. 

ברגע שיש מידות טובות והתאמה אישית אין שום סיבה שנישואין יהפכו להתמודדות.

לרוב חוזר בתשובה מצוי יש הורים חילונים, והשאלה היא עד כמה את מוכנה לכך שסבא וסבתא יכולים לגרום לקונפליקט ולערעור המוסכמות אצל הנכדים: "למה סבא נוסע במכונית בשבת? למה אין לו כיפה? למה הוא הציע לי סוכריה בלי הכשר?" וכיו"ב.

ססמאות לחוד וחיי היומיום לחוד. מילא אם היה מדובר בחוזר בתשובה בעל ותק של 10 שנים לפחות. 

אינך יכול לתאר את כל החוזרים בתשובה לפי מדד כזה.התהליך הזה משתנה מאחד לשני,כמו גם טווח השנים שבהם נוצרת התייצבות רעיונית.בנוסף,תוכן השלבים שהגדרת אינו נכון מלכתחילה לכל בעל תשובה.

לכן לא נכון להסיק מסקנות מחייבות שכאלו עבור כולם,כמו גם בכמעט כל תחום שהוא

שמספרים עד כמה זו זכות גדולה להתחתן עם בעלי תשובה שעומדים במקום שצדיקים גמורים אין יכולים וגו' מרבית החוזרים בתשובה הם לא רבי עקיבא.

ואני לא נתקלתי באף הודעה שהשתמשה במושגים בהם אפשר לדמות להקצין ולומר כיאלו ודיברו על מישהו שהוא ברמתו של רבי עקיבא.

יש בעלי תשובה עם מעלות גבוהות,ואני לא חושב שמדובר באחוז או שניים מתוכם אלא סטאטוס שבדר"כ מאפיין הרבה בעלי תשובה (כמובן לכל אדם חסרונות ויתרונות).

לכן המגמה לנסות ולאפיין את זה בניגוד לכך זרה לי,כמובן שיש כל מיני בעלי תשובה,אך בדר"כ אדם שעושה תהליך רציני כזה ונעשה בן אדם מאוזן הוא בעל מעלות מיוחדות,מה העניין להתעמת עם זה ?

הוא ענה בצורה פרקטית, בניגוד לרוב התשובות שניתנו כאן שהיו יותר "רוחניות".

דווקא תשובה חשובה מאד בעיני.

כמובן לא צריך להיצמד לגדרים המדויקים שהוא נתן אבל אלה נקודות למחשבה, אז למה ריקנות?

רק מספרת שמישהי במשפחה שלי נשואה לחוזר בתשובה שחבל שחזר. בן אדם עם בעיות אישיות שהחזרה בתשובה לא מחקה. לטעמי אפילו החזרה בתשובה אולי היתה בריחה מהתמודדות עם העולם האמיתי בגלל אותן בעיות. הבן אדם ממש לא בעל מידות טובות.

אז מותר להסתכל בצורה ביקורתית, לא צריך לכתוב בהערצה עיוורת על חוזרים בתשובה.

ספציפית לפותחת, דווקא מהעבר שלו לא הייתי מוטרדת.

I666 ענתה לך נכון שיש גם רווקים דתיים שאת לא יודעת מה עשו.. אפילו פגשתי אחד כזה בימי רווקותי האינסופיים ואני בטוחה שיש היום הרבה יותר.

תסתכלי איך הוא היום ותנסי גם להבין מה גרם לו לחזור בתשובה. לנסות להבין את עולמו ואת צורת החשיבה שלו. זה חשוב לקשר וחשוב לך כדי לראות אם הוא מתאים לך.

(ואל תכתבו לי עכשיו "לא שואלים למה הוא חזר בתשובה. הרי הוא פשוט ראה את האמת וכו".' זאת לא תשובה. מותר להיות ביקורתיים ומעשיים לגבי כל בחור וגם לגבי חוזר בתשובה. אלה החיים שלה והיא צריכה לדאוג לעצמה).

אני לא חושב שנאמר ע"י מישהו שבמקרה הזה במיוחד צריך לשים את בחינת מכלול הדברים בצד.אני חושב שהתגובה הייתה לגבי הפרמטרים המחייבים לכאורה שהוא הגדיר בהם את כל בעלי התשובה

אני זוכר את עצמי בתור חוזר בתשובה טרי (את המהלך עשיתי בגיל 15 בערך): העולם מתחלק לשחור וללבן, התלהמות והתלהבות מנסות לפצות על היעדר הידע והפרקטיקה הדתית וכו'. לא, זה לא בריא.

גם טווח השנים שהוצע אינו מחייב כל בעל תשובה,אלו דברים שיכולים להשתנות,הייתי מציע תמיד לבדוק לגופו של אדם

ובעלה יכנס לזה מהר מאוד.

לא בעיה ללמוד שירים מהגן וסיפורי ילדים, עד שהילד בין שנתיים האבא יהיה בקיא בסיפורים ובשירים

אם שתיהם חוזרים בתשובה אז לשתיהם אין את זה

אם צד אחד דתי מבית אז יש לו את זה והוא מעביר לילדים והצד השני לומד

משתמע כאילו דתיים מלידה הם כת, או אנשים עילאיים בעלי דם כחול שיכולים להתחתן רק אחד עם השני "להשאר בתוך השבט".

נו באמת, לא זה מה שחונכנו ואנחנו שואפים אליו.

לחוזרים בתשובה יש מעלות מדהימות, ויש בהם רצון ושאיפה לדעת הכל וכמה שיותר.

מפליא אותי שזה מה שאתה אומר.

צריך לקחת בחשבון כמה וכמה פרמטרים, החל מהפז"ם של החוזר בתשובה וכלה ברקע הדתי שלו. יש הבדל, נניח, בין חוזר בתשובה בן 30 שעשה את הצעד הזה בגיל טיפש עשרה והספיק ללמוד בישיבה, לבין חוזר בתשובה שלפני שנה טס לאומן בהיותו חילוני ומאז החליט להתחזק.

לחוזרים בתשובה יש מעלות, אך יש גם חסרונות כגון משקעי העבר או סתם בורות והקצנה בתחום הדתי, מה שיכול לפגוע בקשר הזוגי.

אם נעה ירון יכלה, אז גם הוא יכול. אין שום סיבה בעולם לפסול. כל דתי מצוי מתפלל לכך שכל החילוניים יחזרו בתשובה. היושר מחייב לקבל אותם. דוד המלך יצא מרות המואביה. לא הייתה יהודיה בעברה. וממנה יבוא המשיח. מה שמתאים לקדוש ברוך הוא, אם הכל בסדר מתאים גם לך. 

תשובה: עם חוזר בתשובה כמוה, בעל רקע זהה לשלה (חיים תל-אביביים סוערים וכיוצא באלה).

צריך להבין מה מפריע לך-

את אומרת שזה העניין של- מה היה לו עם בנות אחרות.

אני אגיד לך משהו קטן בעניין הזה- זה לא משנה, כי כל

מה שהיה לו לא דומה ולא קרוב לקשר אינטימי זוגי אמיתי.

נכון- יש לו עולם של תפיסה של קשר פיזי שונה משלך,

אבל ככה כל גבר שתפגשי- ולצערנו, לא הייתי בונה על זה

שבחור דוס מבית לא נחשף לעולם הזה, ולפעמים דווקא

העובדה שהיו לו בנות בשר ודם לידו, עזרו לו לאזן את העולם

המשוגע והמזעזע, שאין לבנים דתיים מבית דרך לאזן.

אבל- אם הנקודה הזו מטרידה אותך ואת לא רואה אותה משתחררת,

זה עול כבד מאד לקחת לתוך זוגיות.

אבל אם אין לך שום מידע ספציפי אז את לא אמורה לחשוב שהייתה לו מישהי. יכול להיות שבאמת לא הייתה לה.

ואם לא הייתה לו אז יוצא שתחתכי סתם בלי סיבה ממשית.

עוד נקודה שככל שגיל עולה אז גם דתי מהבית יכול ליפול בטעות במיוחד אם הוא גר בסביבה שזה לא נחשב הכי נורא. כמובן שצריך וחובה לדון לכף זכות אבל זה יכול לקרות לגבר צעיר שגר בביצה של רווקים.

ועוד נקודה - יש לי חברה דתייה מהבית. ולפני כמה שנים הציעו לה בעל תשובה והיא פתחה אתו את הנושא והוא הודה שהייתה לו מישהי אחת. והיא חתכה על זה. היום היא עברה 30 ועדיין רווקה. כמובן שזאת קודם כל הרגשה שלך ואסור להתחתן אם משהו מפריע מאוד אבל חבל להפסיד מישהו שטוב לך אתו בגלל משהו לא וודאי או לא ממש קשור למצבו עכשיו. ככל שגיל עולה יש יותר נשים מגברים . יש לי מלא חברות רווקות ולבעלי אין חברים רווקים בכלל. זה שיקול שכדאי לשים לב אליו. 

כדאי שתחשבי היטב.

כי זו נק' קיימת- ומבלי להכנס לשבח בעלי תשובה-

מדובר פה על החיים שלך- ושלו!

(דרך אגב, מותר לפסול בעל תשובה כמו שמותר לפסול על אף עקום)

אם כל חייך תרגישי סלידה- זה בהחלט לא צ'אנס ראוי.

בפרט אם אינך (סליחה על הביטוי)- בקב' סיכון לשידוכים- מאד מבוגרת, וכו'

העבר הוא דבר שדבק באדם. ויכול גם להפרד, ויכול גם שלא. פה מדובר ספציפית על פזמ קצר בעולם הדתי

(הערת ביניים- לחידוד- באיזה עולם דתי- מרכז? ישיבת בעלי תשובה? תקוע?)

זה לא מופקע המציאות נישואין כאלה.

אך אם את שואלת וזה מפריע- לבדוק!! ולע"ד, אם לא מתיישב באלף אחוז- שב ואל תעשה עדיף!

אין באמור לעיל ח"ו זלזול באף אחד.

הדוג' הכוללניות נועדו אך ורק לצורך שיח ברור.

התמודדות עם חמה לא דתיה - נשואים טריים

הנה, אחת הבעיות שציינתי

א.קודם כל יש הרבה בעלי תשובה מסורתיים שהבית שלהם יבין ויכבד את הבקשה הזו.

ב.ישנם גם הרבה הורים של בעלי תשובה לא מסורתיים שפשוט וחלק יכבדו את הבקשה הזו.

ג.נראה לי שבמקרה הנ"ל פשוט יתכן שהאם מתעקשת כי היא לא מבינה את חשיבות הדברים וכיוצא בזה,יתכן שלא הבהירו לה מספיק שזה פוגע בהם והם ניסו להגיד לה בעדינות דבר שהשתמע לה כ"לא נורא כ"כ" ולא גישה של מתוך רוע לב.כך שיתכן שיש פתרון(אני מדבר באופן כללי אני לא קראתי את השרשור במפורט,אבל אני חושב שרוב העולם לא יעשה דווקא אם יבהירו לו).

אבל בכלל,תמוה בעיני שאתה מביא דוגמא אחת שלא בהכרח מייצגת,לכל דבר ניתן להביא דוגמאות,אבל זה לא מוכיח את תקפות דבריך על דרך הכלל

בעיניך זה לא מתאים כפי שכתבת,אך אתה צריך לדעת שיש בכח הדברים שאתה אומר להשפיע לרעה על בחורות שקוראות את זה כלפי בעלי תשובה שכן חושבים שזה יכול להתאים,ובעלי תשובה שהמציאות הזו לא רלוונטית כלפיהם וכו',זה לא חבל ?

כל השאר מצטטים מקורות בשבח בעלי התשובה, מבלי לשים דגש על הפרובלמטיות האפשרית שבהקמת משפחה עם מישהו שבא מרקע שונה. פעם ראיתי בפורום חרדי שרשור על נישואים עם גרים. דווקא החבר'ה שם היו קונקרטיים ולא פתטיים. אחד מהם שאל, למשל: "ומה תעשו בליל הסדר? אתם מוכנים לבלות אותו עם החם והחמות הגויים?" עד כמה שזה נשמע לא תקין פוליטית, ככה זה נכון. אפשר לדבר עד מחר על הרצון להכיל את האחר, אבל מסגרת משפחתית היא לא בי"ס ולא קורס הכשרה. עדיף כמה שפחות הבדלים בין בני הזוג.

אני לא נכנס עכשיו לנושאים כמו משפחה מורחבת שאינם יהודים,כי ההשוואה לא שייכת,איך אפשר בכלל לתאר את הבעיתיות מכאן לכאן ?.. ובנימה אישית אני לא הייתי רוצה לדבר על בני אדם גדולים שיש לנו מצווה מיוחדת לאהוב ברמה מבדלת אם אין לזה השלכה מעשית

יש יתרונות וחסרונות לכל דבר,ואף אחד לא מבקש להעלים בעיות אפשריות,אלא שאמור להיות גם ערך אם יש התאמה שלא לפסול אדם שעשה מאמצים והקריב הכל על מנת לשמור מצוות.אתגרים בחיים יש,ולא רק בתחום הזה,אלא שזה לא בהכרח צריך לרדת לרמות שאתה מתאר.

דבר שני,ההבדלים הללו הם לא ברמת בני הזוג,ברמת בני הזוג צריך לבחון את הדברים כמו כל בחור או בחורה אחרת,אתה מדבר פה על בעיות שיכולות להיווצר כתוצאה מחיכוך עם המשפחה של אחד מבני הזוג,ועל זה הגבתי שאתה לא יכול להדגים את הכלל ע"י דוגמא אחת שאינה בהכרח מייצגת,ושזה חבל שישפטו אנשים אחרים על סמך דבר כזה.אדם שזה לא רלוונטי לגביו יכול לפרש את הדברים כעוול

דע לך שגם אם אתה בעל תשובה במובן הרחב של המילה,קרי חילוני או מסורתי לשעבר ששב בתשובה ושומר מצוות,אינך בהכרח יכול לייצג את כל בעלי התשובה.

לדעתי בעלי תשובה לא מעטים יעלבו לראות שמדברים עליהם ברמות של פסילה עקרונית,במיוחד שלימדו אותם שדווקא בציונות הדתית זה אחרת.אני רק שמח לראות שלא מעט הגיבו כנגד פסילה עקרונית

שואלים שאלה כללית או כזאת שחושפת טפח ומסתירה טפחיים ומקבלים את מגוון הדעות בעד ונגד. את החלטה הסופית עושה השואל עצמו. הנה, בשרשור מקביל שואלים שאלה לגבי בחור שגם אחרי הדייט הרביעי לא מזמין לבחורה שמולו שתייה (שלא לדבר על אוכל). אז נכון, אפשר לתרץ עשרות תירוצים, להגיד שהוא אחד מל"ו הצדיקים שרק עושה את עצמו קמצן או סוציומט על מנת שיאהבו אותו לא בזכות מחווה כזאת או אחרת אלא בגלל הפנימיות שלו, אבל בפועל, אם נניח בצד את כל ההתפלמסויות, יש כאן מקרה פרובלמטי.

את הנקודות שיש לבדוק פירטתי בהרחבה: ותק, הבדלי מנטליות, מעמד ההורים. מאחר שלא אני ולא אתה מכירים את הבחור והבחורה, לא ניתן להאשים אותי בכך שאני עושה עוול לחוזרים בתשובה באופן כללי, שכן הנקודות הללו כלליות אף הן. כנ"ל אם היינו דנים בסוגיה כגון האם כדאי להינשא לנרקומן שעבר גמילה, לאסיר משוחרר או לבן אדם הסובל ממחלה כרונית כלשהי. בכל מצב שכזה יש מספר נקודות שכדאי להבהיר ולבדוק.

מוגזם בין בעל לאימא שלו. שהוא לא יודע לשים גבולות ולא יכול להחליט שנפגשים ביום חול. אבל כשיש תלותיות מוגזמת בהורים זה יהרוס את הנישואין גם אם רקע אותו דבר ומשפחות דומות והכל אותו דבר. 

אגב לא חייבים להסתדר עם חמות כל עוד לא נותנים לה להיכנס לחיים של זוג. אני אישית ממש לא מסתדרת עם חמותי למרות שאנחנו יחסית מאותו רקע. זה ממש לא מפריע לזוגיות. מתחתנים עם בן אדם ולא עם משפחה שלו.

גם כלה שנייה לא מסתדרת וגם היא מאותו רקע.

התחתנתי עם דתייה מבית

יש שתי חוזרים בתשובה 

1 עם דרך חזרה 

2 בלי דרך חזרה

הרוב זה עם דרך חזרה

אני יודע שזה קשה לעזוב אותו

אבל לא כדאי לך להיות איתו זה לא מתאים

את תהיי חילוניה בסוף אם זה מתאים לך או לא

זה בתנאי שיש לו דרך חזרה

אבל גם אם אין לו דרך חזרה זה ישפיע עליך לא כמו שאת רוצה

היא צריכה לבחון אותו כמו כל בחור כולל בנוגע לבעיות או הסוגיות המיוחדות שיש להיותו בעל תשובה,ולראות אם זה מתאים לה.

אבל להגיד שהיא תהיה חילוניה בסוף בהכרח כי הוא ידרדר אותה מכיוון שהוא "בעל תשובה" וכו' ? זו הוצאת לעז.. עובדת היותך חוזר בתשובה אינה מקנה לך את מרחב הידיעה בנושא לומר כך,כמו כל דבר או תחום אחר בחיים.אם זה היה עניין נפוץ וידוע ניחא,אבל ברור שזה לא נכון עבור הכלל.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.