היא לא אמורה למחול אלא הקב"ה.

השאלה אם יהיה קשה לה עם העובדה הזו, גם אם מבחינת החטא זה נמחל לו אם חזר בתשובה.

לא דבר שעושים "בכח".

שני הצדדים שכתבת יכולים להיות.

זו ענ"ד.

יש חילונים ממש רגועים , ואולי אפילו ביישנים.

וגם אם היתה לו - לא מחייב שזה הגיע לרמות ממש גרועות..

עם זאת,

מבינה את הדילמה. אנחנו נורא קנאיות וצריכות את הגבר שלנו - רק שלנו!!!

קחי בחשבון גם שגברים לא נקשרים לנשים כמו שאנחנו נקשרות אליהם .

כך שאולי הוא היה ביחסים עם מישהי אבל זהו . עבר נגמר . התחרט חזר בתשובה - שכח!!!!..

** אולי תתייעצי עם מישהו גדול ! עם סמכות.. הוא יוכל ממש לכוון אותך ולא יהיו לך חרטות (שזה הכי חשוב..) .

בהצלחה מקסימה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

גם לו היה פעם קשר עם אשה. והרבה יותר משמעותי מסתם חברה.

מסכימה עם מי שאומר שתלך עם התחושה הטבעית שלה. 

ואם טוב לכם יחד אז מה הבעיה?

אל תתני למחשבות טורדניות להפריע לך 

תנסי לחשוב עליו כמו שה' חושב עליו-

כמו  אדם שנולד מחדש

אם הוא עשה תהליך אמתי של תשובה

היום הוא כאילו אדם אחר 

שכביכול אינו קשור עם אותו אדם שעשה את אותם המעשים...

מה שיותר חשוב בנישואין עם חוזר בתשובה

זה לוודא שהוא כבר מיוצב בתוך עולם התשובה

יש כאלה שהם עדיין באמצע הדרך

וזה עלול לזעזע את הזוגיות

וחוץ מזה כל הכבוד שאת לא חיה בסטיגמות

ומתייחסת בהתפעלות לחוזרים בתשובה

למי שבאמת שינה דרך ו"חזר בתשובה" - זה בהחלט נכון.

עם זה, לענ"ד צריך להיזהר מהשלכות אוטומאטיות אל הענין הזה.

אם מישהו "מנסה בכח" לחשוב עפ"י הדרגה הרוחנית - זה עלול גם לגרום לו למצב שבכל רגע שהוא לא "ינסה", הענין יציק לו.

מי שזה מסתדר לו טבעית - בכבוד.

מי שלא- צריך לדעת שזה לגיטימי, לדעתי, ולא לנסות "לשכנע בכח". לא אחרים ולא את עצמו.

הרי "כאילו אדם אחר ולא קשור עם אותו אדם" - מבחינת המובן של חטא, עבירה חמורה, זה נכון. אם באמת חזר מזה.  האם זה אומר שגם מבחינת מה שזוכר, למשל, זה כך? לא בהכרח. אם כי מן הסתם השיפוט לגבי זה שונה. האם זה מחייב ש"טכנית", מה שעשה בהכרח אינו אמור להפריע לזולת - לאו דווקא. אם כי נכון שאם אינו מרגיש כלל קשור להוויתו ההיא, אז זה יכול להשפיע גם על כך.  זה כמובן בלי לדבר על מציאות שבה עדיין יש איזה רגש כלפי מי שהיה/תה שותף לעבירה. תשובה וחרטה אמיתית, אינם בהכרח מחייבים שאין, אלא שלא היה עובר בשום אופן שוב.

כללו של דבר, בוודאי שרמה מאד מעלת מי ששב, וזה עדיין לא מחייב שכל אדם ירגיש שלנושא זה אין הענין מפריע לו, וגם לא מחייב עוד כמה דברים. מי שלא מפריע לו/ה - בכבוד. יש בהחלט כאלה. מי שכּן, וגם אחרי ששמע צדדים שונים, מוטב לדעתי שיתחשב בהרגשותיו, אם רואה שהן חזקות בו.

ובד"כ, דומני שלנשים זה פחות מפריע מלגברים. וגם אצל גברים, תלוי מי הוא, ולעיתים גם מה עניינה של המדוברת.

יש גם חוזרים בתשובה 

שעדיף אילו לא היו חוזרים.....

מצד שני צריך להיזהר מסטיגמות שליליות

ולהניח ש"מי שהיה "שם"

הוא עדיין "שם" בהווייתו

וחלילה לא אמרתי שכך "מי שחזר" סיסטמטית.

אבל גם מי שכלל לא שם - ואשרי חלקו - עדיין מי שמרגיש שלא יכול בגלל מה שהיה עם מישה/ו אחרת, שיתחשב בהרגשתו/ הלגיטימית, שאינה אומרת כלום על מעלת החוזר-בתשובה.

בס"ד

מה שהיה בעבר נשאר שם.

לענ"ד זה תלוי ברמת הקשר,

אם זה קשר אמתי וטוב ועמוק ומספק,

לא הייתי פוסלת על קורות חיים...

הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית,

בכל רגע המציאות שלנו מתחדשת על ידי הבורא.

אדם שעשה תשובה כבר לא נמצא במקום החטא,
ולענ"ד חבל להפסיד בהווה ובעתיד קשר שיכול להיות אמיתי וטוב בגלל משהו שכבר לא רלוונטי.

ואני גם לא חושבת שאת צריכה להעסיק את עצמך בדברים שאם כבר היו הוא שכח ומצטער שהיו...

אדם נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיו.

הוא כאמור לא נמצא שם... למה שאת תהיי שם?

להיות מרוכזים בהווה, וביחס ובשאיפות לעתיד,

יכול להיות הרבה יותר נכון מאשר לדמיין סיפורי עבר לא רלוונטיים

זאת בגלל כמה וכמה סיבות:

1. באותה תקופה היהדות לא הייתה כה מסועפת כמו היום. לוקחים אישה, מגיירים, היא הופכת לעקרת בית בתוך "חמולה", ו... זהו. הזמן והסביבה יעשו את שלהם.

2. יש הבדל בין נישואי דתי לחוזרת בתשובה לבין נישואיה של דתייה לחוזר בתשובה. מרבית המחקרים המדעיים שבדקו הנחלה של משהו לילדים (למשל, את הנחלת השפה או הנחלה של אורח חיים דתי) מצאו כי אבא הוא האישיות הדומיננטית, ובו תלוי העתיד המנטלי והרוחני של הילדים. בחור שבסה"כ חזר בתשובה לפני 4 שנים רחוק מלהיות "דתי ברמ"ח איבריו, עם אישיות מאוזנת". הוא עדיין בתחילת הדרך, דבר שיכול להקשות על חינוך הצאצאים.

החל מאנשים פשוטים וגם רבנים.
בעלי התשובה הם אנשים שלמרות "שחוו" דברים אחרים מעדיפים לחיות חיי טהרה וקדושה.
ואיכשהוא תמיד שאמרתי לבעלי על זוגות שהם מדהימים ואיזה מתוקים במקרה הבעל היה דוס על ובעל תשובה...

שגם לבעלי היו ניסיונות כאלה ואחרים בגיל ההתבגרות, והוא שיתף אותי בכולם - בחירה שלי.

בהתחלה הפריע לי ועם הזמן הבנתי שהוא בעצמו לא אוהב להזכר ולשתף. 

זה עובר עם הזמן, אם את באמת מעוניינת לקבל אותו ואת העבר.

א. 4 שנים זה כלום, הבן אדם טרם הספיק ל"השתפשף" בעולם הדתי. ייתכן שהשקפתו היא חסרת גוונים, או הכול לבן, או הכול שחור (זה בהחלט אופייני לחוזרים בתשובה בעלי פז"ם קצר, "הרב שלי הוא הכי טוב בעולם, וכל השאר הם חרטא ברטא" וכיו"ב)

ב. מבחינת חינוך הילדים להקים משפחה עם חוזר בתשובה זה כמו להקים משפחה עם עולה חדש. את כן יודעת את השירים והספרים בעלי תוכן דתי שהורייך הקריאו ושרו לך בילדות, הוא לא. לך כן יש מודל שלפיו תפעלי על מנת לגדל את ילדייך, ואילו לחוזר בתשובה מודל כזה חסר או שלא מבוסס דיו.

בקיצור, ואני כותב זאת בתור חוזר בתשובה שנשוי לחוזרת בתשובה, עדיף שדתייה מבטן ומלידה תתחתן עם מישהו כמוה, בעל רקע כמה שיותר זהה.

חמש שנים מאז החזרה בתשובה זה פרק זמן קצר למדי. בד"כ חוזרים בתשובה עוברים כמה וכמה שלבים בדרך לאיזון נפשי: 1. אופוריה (התלהבות מהמצב החדש תוך שימוש במשקפיים ורודים כלפי העולם החדש) 2. דיכאון (אופס, מתברר שהעולם החדש הוא לא כל כך ורוד, לא כל הדתיים הם מלאכים עלי אדמות). 3. האיזון המבוקש (החוזר בתשובה מכיר בכל היתרונות והמגרעות של העולם הדתי).

שוב, כל התהליך הזה לא קורה ב-5 שנים, אלא ב-15 שנה לפחות. יש לי שני חברים חוזרים בתשובה שהתחתנו עם דתיות מבית וחיים באושר ועושר, אלא שכל זה קרה אחרי 15-20 שנים, כולל לימודים בישיבות.

אם בן אדם חוזר בתשובה בגיל 25 אז אחרי 15 שנה הוא יהיה בן 40. 

ובכלל 5 שנים זה מספיק לגמרי לכל השלבים שכתבת.

ובקשר לספרים ושירים - אז אפשר להיכנס לחנות ספרים ולקנות ולקרוא ולהקשיב ותוך שבועיים אתה מעודכן.

אגב חלק מספרים ושירים הם אותו דבר כמו "אליעזר גזר" ו "סביבון סוב סוב סוב". וכל הזמן יוצא משהו חדש.

ולא כל החילונים הם "מקימי". יש הרבה אנשים שהתחתנו עם חבר/חברה ראשונים או שניים שלהם. ולא הסתובבו במסיבות סמים. ובכלל לבן אדם נורמלי יש גבולות. לא גבולות של עולם דתי אבל עדיין גבולות. מי שאין לו גבולות משלם על זה מחירים אישיים לפעמים כבדים מאוד.

ואין שום טרגדיה גם בנישואין עם מישהו מעדה אחרת או אפילו עולה חדש. 

ושאלות שציינת יעלו לילד בכל מקרה. ילד שלי שאל למה לרופא נחמד אין כיפה ולמה שכנים שלנו נוסעים בשבת ולמה בת של שכנים אחרים ממש לא צנועה. בכל מקרה שאלות הללו יעלו כי לפחות חצי מאוכלוסייה לא דתיים. 

בכל מקרה צריכים לדעת להתמודד עם שאלות . 

ובכלל אם הבחור טוב ומתאים ופותחת השרשור עשתה בירורים אז חבל להפסיד כי סבתא לא בדיוק והוא לא מכיר איזה שיר וכן ראה איזה סרט. בחורה לא יכולה לחכות שנים עד שיבוא נסיך מושלם וצדיק גדול. ולגברים עניין הזה פחות קריטי.

כלומר, זו כן מסגרת להתמודדויות ולהכלת איש את רעהו, אבל בין גבר לאישה גם ככה יש המון הבדלים, וממש אין צורך להעמיס עליהם הבדלי השקפה, מנטליות וכיוצא באלה. לא צריך לחכות לנסיכים, רק כן צריך למזער את הבדלים בין כלה פוטנציאלית לחתן פוטנציאלי, זה הכול.

כי גם ככה זה נישואין זה קשה ויש חילוקי דעות. למה להוסיף עוד קשיים.

עכשיו - לא להתקיף- יש דברים טובים בנשואים, אני מדברת על הקשיים שעדיף למזער

כל הפרמטרים של מנטליות וכיוצא בזה נמדדים באופן אובייקטיבי ביחס לכל בחור באופן טבעי,מה העניין להגדיר את בעלי התשובה מראש כבעלי מנטליות שונה או השקפה שונה ביחס לאדם דתי מבית ? ,נעשית כאן הכללה מיותרת בעיני.

את כל הדברים צריכים לבדוק,בהחלט,אבל לא ביחס לקטגוריה "בעל תשובה" באופן מיוחד והססני כיאלו ויש כאן מראש הבדלים מהותיים מבחינה מנטלית ורעיונית שכדאי להמנע מהם ולחסוך בעיות מראש,כל אדם חייב להמדד לגופו (במובן של הכללות קטגוריליות),אני לא חושב שיש דבר כזה מודל קבוע לגמרי לאדם שעשה תהליך תשובה.

זה לא צריך להתאים לכל אחד או אחת,אבל לנסות להגדיר מראש שבעלי תשובה יתחתנו עם בעלי תשובה בגלל סיבות לא מחייבות שאינן מתקיימות עבור כל בעל תשובה יש בעיני הרבה מסר שלילי אם זה בא כעקרון חשיבה

שוב, ציינתי לעיל כי אני מכיר לפחות שני חוזרים בתשובה שהתחתנו עם דתיות מבית, כולל חבר שלמד בישיבות חרדיות נחשבות והתחתן עם חרדית (אם כי ידוע שבחברה החרדית נישואים לחוזר בתשובה הם אופציה שמתממשת בעיקר בגלל רקע פרובלמטי של הכלה - שלה או של המשפחה שלה). גם החבר השני, זה שהתחתן עם דתייה לאומית, היה "עמוק בעסק" ומנטלית לא היה שונה מדת"ל טיפוסי.

כששואלים בפורום שאלה כגון "האם לקנות רכב מסוג X" או  "האם לצאת עם בעל מאפיינים כאלה וכאלה", הציפייה היא לקבל תשובה מכלילה. ואני שוב אומר, באופן מכליל, שעדיף למזער הבדלים בין בני הזוג.

לפי מה שכתבת אף נסיון אישי מצומצם,כמו כן גם קיימים בעלי תשובה שמשייכים עצמם יותר למגזר הדתי לאומי מאשר החרדי,והם לא בהכרח כלולים בתוך המבנה שאתה מנסה לתאר.

רקע מכליל מוכרח להיות כזה שמייצג רוב בולט,כל עוד זה לא כך זו כלל לא הכללה אלא נסיון פרטי

גם "וותק" דתי מבחינת התייצבות רעיונית עלול להשתנות מאד מאדם לאדם,וזה לא מוכרח ליפול בטווח השנים שציינת

אזי יש מספר שעות מסוים הנדרש למישהו הבא מבחוץ על מנת להתחיל להתמצא בעולם הדתי, להכיר את ארון הספרים היהודי ולקיים אורח דתי הלכה למעשה. אין דומה חוזר בתשובה שלמד 4 שנים במסגרות דתיות, שקד על גמרא, ראה מסביבו המון רבנים וסתם חברים לספסל הלימודים וכיו"ב למישהו שהשתתף באיזה סמינריון, שם כיפה לראשו ואז מדי פעם הלך להרצאות מזדמנות.

בני זוג רוצים לראות זה את זה כ"מוצר מוגמר". מן הסתם, חתן מצוי רוצה שכּלתו תדע לבשל. לכלה מבית דתי יש ציפיות באשר ללימוד התורה אצל הבעל, יכולתו לומר דבר תורה בשולחן השבת וכיו"ב. כשמדובר בשני חוזרים בתשובה, הם ביחד לומדים "לבשל" את האווירה המשפחתית. כשמדובר בדתייה מבית, המצב יכול להחמיר כשההתלהבות הראשונית תתנדף, ואז יתברר שהבעל, למשל, לא מסוגל לפענח דף גמרא.

ועוד לא דיברנו על הנקודה הנוספת, והיא התמודדות עם הורי החתן שאינם דתיים.

א.בלימודים עליהם מקבלים חיווי וציונים נדרשת למידה דקדקנית של יסודות מוגדרים מראש על טווח זמן מסויים שנדרש ללמוד אותם.

קשה להבין את יסוד ההשוואה כאן,השאלה היא לא אם הוא תלמיד חכם או לא ברמת לימוד הגמרא,אלא אם הוא אדם שומר מצוות ובעל יראת שמים ברמת ידע מספיקה על מנת לשמור על המצוות,וכן ידע אמוני.

בעניין זה כדי ללמוד הלכה ולימודי אמונה אין צורך בפענוח דף הגמרא (למרות שהכל כמובן נובע ממנה),הרבה מאד מן היכולת ללימוד זה מושתת על יסוד הבנת השפה העיברית המצויה כבר אצלו (להבדיל מלימוד שפה !,זה הבדל גדול מאד) והיכולות האינטלקטואליות של האדם יחד עם שיעורים שהוא יכול ללמוד אם זה דרך ישיבה כלשהי כפי שציינת, ואם זה דרך הרצאות וידאו כמו בערוץ מאיר.

למעשה יש הרבה בעלי תשובה בעלי ידע הלכתי ואמוני רב יותר משל אדם דתי ממוצע לפחות בתחומים רבים(כאמור,אלו דברים שיכולים להשתנות מאדם לאדם),כך שאתה משמיט כאן גם את היתרונות המובנים של אדם שעשה מהלך כזה.

ישנם בעלי תשובה שיודעים כמובן ללמוד גמרא,זה לא חייב להמתח לטווחים של עשרות שנים שאתה מתאר.

ב.שוב,אתה מדבר לפי מודל ומביא דוגמאות של אדם שהלך לסימנר ונעשה בעל תשובה חרדי,ולמרות שאינני יודע מה זה כולל וכיוצא בזה,ואינני רוצה חלילה לזלזל,בפשטות,מהבחינה הטכנית ביותר,לא כולם כאלה ולכן גם מלכתחילה לא מתאימים למודל כזה.

ג.את מה שהכלה רוצה מבעלה צריך להשאיר לה,ודברים אלו צריכים להבחן לגופו של אדם.

לא ניתן לומר שכל בעל תשובה לא יודע ללמוד גמרא,כפי שלא ניתן גם לומר שמה שכל כלה מחפשת הוא אדם שיודע לפענח את דף הגמרא (שונה מלימוד,שהרי לימוד הוא יכול ללמוד עם עזרים כמו גמרות עם פירושים וכיוצא בזה) ברמה "מקצועית".

כלומר גם מבחינת הלימוד אין זה אומר שהוא לא לומד או אינו יכול ללמוד גם אם אינו יודע לפענח לבד.

בנוסף, (לא שאני חושב שזה דבר חיובי) אני חושב שישנם דתיים שיודעים ללמוד דף גמרא ולא עושים זאת,אני רוצה להבין מדוע אתה משתמש באופן מוחלט במודל של "בעל תשובה" בהקשר הזה ולא מתייחס לכך שאם זה חשוב לכלה,אלו דברים שצריכים להבחן לגופו של אדם,שהרי כאמור זה לא מחייב "בעל תשובה".

בכללות,אני חושב שאתה מנסה לתאר מודל מסויים של בעל תשובה שלא מתאים לכולם,וחבל שאת ההיכרות הבלעדית של בחורות ואנשים הם יעשו דרך מודלים שאינם בהכרח מייצגים את הכלל.

אך שים לב, בד"כ אותם הדתיים מתחתנים עם דתיות מאותו "דגם": לייטים עם לייטיות, קוקניקים עם קוקניקיות וכו'. מקרים יוצאי דופן הם די מעטים, ולא לחינם במספר פרסומים על אודות בני הזוג הנקין הי"ד ציינו שאשתו של הרב איתן הייתה מאוד שונה ממנו.

יש כל מיני קשיים שיכולים למנוע מאדם לפתוח לימוד רציני כמו גמרא,עם זאת ולמרות שאני חושב שצריך להתקדם ולפתור בעיות כאלה,מקריאה בפורומים זה קיים,כאמור אני לא יודע כמה.

אומנם לא התייחסת לגבי שאר הסוגיות,ואני חושב שמאד חשוב לא לתת מודל מייצג כמו שתיארת לכל בעל תשובה,גם לא לרובם

ואני לא בן אדם חברותי. זה לא כזה דבר נדיר. וכנראה הם מסתדרים. ובאמת - האם בעל טוב נמדד בידיעת גמרא? הרי לא לומדים גמרא ביחד עם אישה. לומדים עם חברותא. ובקשר ללימוד שפה - מי שיש לו רצון וכשרון יכול ללמוד תוך שנה שנתיים. 

ברגע שיש מידות טובות והתאמה אישית אין שום סיבה שנישואין יהפכו להתמודדות.

לרוב חוזר בתשובה מצוי יש הורים חילונים, והשאלה היא עד כמה את מוכנה לכך שסבא וסבתא יכולים לגרום לקונפליקט ולערעור המוסכמות אצל הנכדים: "למה סבא נוסע במכונית בשבת? למה אין לו כיפה? למה הוא הציע לי סוכריה בלי הכשר?" וכיו"ב.

ססמאות לחוד וחיי היומיום לחוד. מילא אם היה מדובר בחוזר בתשובה בעל ותק של 10 שנים לפחות. 

אינך יכול לתאר את כל החוזרים בתשובה לפי מדד כזה.התהליך הזה משתנה מאחד לשני,כמו גם טווח השנים שבהם נוצרת התייצבות רעיונית.בנוסף,תוכן השלבים שהגדרת אינו נכון מלכתחילה לכל בעל תשובה.

לכן לא נכון להסיק מסקנות מחייבות שכאלו עבור כולם,כמו גם בכמעט כל תחום שהוא

שמספרים עד כמה זו זכות גדולה להתחתן עם בעלי תשובה שעומדים במקום שצדיקים גמורים אין יכולים וגו' מרבית החוזרים בתשובה הם לא רבי עקיבא.

ואני לא נתקלתי באף הודעה שהשתמשה במושגים בהם אפשר לדמות להקצין ולומר כיאלו ודיברו על מישהו שהוא ברמתו של רבי עקיבא.

יש בעלי תשובה עם מעלות גבוהות,ואני לא חושב שמדובר באחוז או שניים מתוכם אלא סטאטוס שבדר"כ מאפיין הרבה בעלי תשובה (כמובן לכל אדם חסרונות ויתרונות).

לכן המגמה לנסות ולאפיין את זה בניגוד לכך זרה לי,כמובן שיש כל מיני בעלי תשובה,אך בדר"כ אדם שעושה תהליך רציני כזה ונעשה בן אדם מאוזן הוא בעל מעלות מיוחדות,מה העניין להתעמת עם זה ?

הוא ענה בצורה פרקטית, בניגוד לרוב התשובות שניתנו כאן שהיו יותר "רוחניות".

דווקא תשובה חשובה מאד בעיני.

כמובן לא צריך להיצמד לגדרים המדויקים שהוא נתן אבל אלה נקודות למחשבה, אז למה ריקנות?

רק מספרת שמישהי במשפחה שלי נשואה לחוזר בתשובה שחבל שחזר. בן אדם עם בעיות אישיות שהחזרה בתשובה לא מחקה. לטעמי אפילו החזרה בתשובה אולי היתה בריחה מהתמודדות עם העולם האמיתי בגלל אותן בעיות. הבן אדם ממש לא בעל מידות טובות.

אז מותר להסתכל בצורה ביקורתית, לא צריך לכתוב בהערצה עיוורת על חוזרים בתשובה.

ספציפית לפותחת, דווקא מהעבר שלו לא הייתי מוטרדת.

I666 ענתה לך נכון שיש גם רווקים דתיים שאת לא יודעת מה עשו.. אפילו פגשתי אחד כזה בימי רווקותי האינסופיים ואני בטוחה שיש היום הרבה יותר.

תסתכלי איך הוא היום ותנסי גם להבין מה גרם לו לחזור בתשובה. לנסות להבין את עולמו ואת צורת החשיבה שלו. זה חשוב לקשר וחשוב לך כדי לראות אם הוא מתאים לך.

(ואל תכתבו לי עכשיו "לא שואלים למה הוא חזר בתשובה. הרי הוא פשוט ראה את האמת וכו".' זאת לא תשובה. מותר להיות ביקורתיים ומעשיים לגבי כל בחור וגם לגבי חוזר בתשובה. אלה החיים שלה והיא צריכה לדאוג לעצמה).

אני לא חושב שנאמר ע"י מישהו שבמקרה הזה במיוחד צריך לשים את בחינת מכלול הדברים בצד.אני חושב שהתגובה הייתה לגבי הפרמטרים המחייבים לכאורה שהוא הגדיר בהם את כל בעלי התשובה

אני זוכר את עצמי בתור חוזר בתשובה טרי (את המהלך עשיתי בגיל 15 בערך): העולם מתחלק לשחור וללבן, התלהמות והתלהבות מנסות לפצות על היעדר הידע והפרקטיקה הדתית וכו'. לא, זה לא בריא.

גם טווח השנים שהוצע אינו מחייב כל בעל תשובה,אלו דברים שיכולים להשתנות,הייתי מציע תמיד לבדוק לגופו של אדם

ובעלה יכנס לזה מהר מאוד.

לא בעיה ללמוד שירים מהגן וסיפורי ילדים, עד שהילד בין שנתיים האבא יהיה בקיא בסיפורים ובשירים

אם שתיהם חוזרים בתשובה אז לשתיהם אין את זה

אם צד אחד דתי מבית אז יש לו את זה והוא מעביר לילדים והצד השני לומד

משתמע כאילו דתיים מלידה הם כת, או אנשים עילאיים בעלי דם כחול שיכולים להתחתן רק אחד עם השני "להשאר בתוך השבט".

נו באמת, לא זה מה שחונכנו ואנחנו שואפים אליו.

לחוזרים בתשובה יש מעלות מדהימות, ויש בהם רצון ושאיפה לדעת הכל וכמה שיותר.

מפליא אותי שזה מה שאתה אומר.

צריך לקחת בחשבון כמה וכמה פרמטרים, החל מהפז"ם של החוזר בתשובה וכלה ברקע הדתי שלו. יש הבדל, נניח, בין חוזר בתשובה בן 30 שעשה את הצעד הזה בגיל טיפש עשרה והספיק ללמוד בישיבה, לבין חוזר בתשובה שלפני שנה טס לאומן בהיותו חילוני ומאז החליט להתחזק.

לחוזרים בתשובה יש מעלות, אך יש גם חסרונות כגון משקעי העבר או סתם בורות והקצנה בתחום הדתי, מה שיכול לפגוע בקשר הזוגי.

אם נעה ירון יכלה, אז גם הוא יכול. אין שום סיבה בעולם לפסול. כל דתי מצוי מתפלל לכך שכל החילוניים יחזרו בתשובה. היושר מחייב לקבל אותם. דוד המלך יצא מרות המואביה. לא הייתה יהודיה בעברה. וממנה יבוא המשיח. מה שמתאים לקדוש ברוך הוא, אם הכל בסדר מתאים גם לך. 

תשובה: עם חוזר בתשובה כמוה, בעל רקע זהה לשלה (חיים תל-אביביים סוערים וכיוצא באלה).

צריך להבין מה מפריע לך-

את אומרת שזה העניין של- מה היה לו עם בנות אחרות.

אני אגיד לך משהו קטן בעניין הזה- זה לא משנה, כי כל

מה שהיה לו לא דומה ולא קרוב לקשר אינטימי זוגי אמיתי.

נכון- יש לו עולם של תפיסה של קשר פיזי שונה משלך,

אבל ככה כל גבר שתפגשי- ולצערנו, לא הייתי בונה על זה

שבחור דוס מבית לא נחשף לעולם הזה, ולפעמים דווקא

העובדה שהיו לו בנות בשר ודם לידו, עזרו לו לאזן את העולם

המשוגע והמזעזע, שאין לבנים דתיים מבית דרך לאזן.

אבל- אם הנקודה הזו מטרידה אותך ואת לא רואה אותה משתחררת,

זה עול כבד מאד לקחת לתוך זוגיות.

אבל אם אין לך שום מידע ספציפי אז את לא אמורה לחשוב שהייתה לו מישהי. יכול להיות שבאמת לא הייתה לה.

ואם לא הייתה לו אז יוצא שתחתכי סתם בלי סיבה ממשית.

עוד נקודה שככל שגיל עולה אז גם דתי מהבית יכול ליפול בטעות במיוחד אם הוא גר בסביבה שזה לא נחשב הכי נורא. כמובן שצריך וחובה לדון לכף זכות אבל זה יכול לקרות לגבר צעיר שגר בביצה של רווקים.

ועוד נקודה - יש לי חברה דתייה מהבית. ולפני כמה שנים הציעו לה בעל תשובה והיא פתחה אתו את הנושא והוא הודה שהייתה לו מישהי אחת. והיא חתכה על זה. היום היא עברה 30 ועדיין רווקה. כמובן שזאת קודם כל הרגשה שלך ואסור להתחתן אם משהו מפריע מאוד אבל חבל להפסיד מישהו שטוב לך אתו בגלל משהו לא וודאי או לא ממש קשור למצבו עכשיו. ככל שגיל עולה יש יותר נשים מגברים . יש לי מלא חברות רווקות ולבעלי אין חברים רווקים בכלל. זה שיקול שכדאי לשים לב אליו. 

כדאי שתחשבי היטב.

כי זו נק' קיימת- ומבלי להכנס לשבח בעלי תשובה-

מדובר פה על החיים שלך- ושלו!

(דרך אגב, מותר לפסול בעל תשובה כמו שמותר לפסול על אף עקום)

אם כל חייך תרגישי סלידה- זה בהחלט לא צ'אנס ראוי.

בפרט אם אינך (סליחה על הביטוי)- בקב' סיכון לשידוכים- מאד מבוגרת, וכו'

העבר הוא דבר שדבק באדם. ויכול גם להפרד, ויכול גם שלא. פה מדובר ספציפית על פזמ קצר בעולם הדתי

(הערת ביניים- לחידוד- באיזה עולם דתי- מרכז? ישיבת בעלי תשובה? תקוע?)

זה לא מופקע המציאות נישואין כאלה.

אך אם את שואלת וזה מפריע- לבדוק!! ולע"ד, אם לא מתיישב באלף אחוז- שב ואל תעשה עדיף!

אין באמור לעיל ח"ו זלזול באף אחד.

הדוג' הכוללניות נועדו אך ורק לצורך שיח ברור.

התמודדות עם חמה לא דתיה - נשואים טריים

הנה, אחת הבעיות שציינתי

א.קודם כל יש הרבה בעלי תשובה מסורתיים שהבית שלהם יבין ויכבד את הבקשה הזו.

ב.ישנם גם הרבה הורים של בעלי תשובה לא מסורתיים שפשוט וחלק יכבדו את הבקשה הזו.

ג.נראה לי שבמקרה הנ"ל פשוט יתכן שהאם מתעקשת כי היא לא מבינה את חשיבות הדברים וכיוצא בזה,יתכן שלא הבהירו לה מספיק שזה פוגע בהם והם ניסו להגיד לה בעדינות דבר שהשתמע לה כ"לא נורא כ"כ" ולא גישה של מתוך רוע לב.כך שיתכן שיש פתרון(אני מדבר באופן כללי אני לא קראתי את השרשור במפורט,אבל אני חושב שרוב העולם לא יעשה דווקא אם יבהירו לו).

אבל בכלל,תמוה בעיני שאתה מביא דוגמא אחת שלא בהכרח מייצגת,לכל דבר ניתן להביא דוגמאות,אבל זה לא מוכיח את תקפות דבריך על דרך הכלל

בעיניך זה לא מתאים כפי שכתבת,אך אתה צריך לדעת שיש בכח הדברים שאתה אומר להשפיע לרעה על בחורות שקוראות את זה כלפי בעלי תשובה שכן חושבים שזה יכול להתאים,ובעלי תשובה שהמציאות הזו לא רלוונטית כלפיהם וכו',זה לא חבל ?

כל השאר מצטטים מקורות בשבח בעלי התשובה, מבלי לשים דגש על הפרובלמטיות האפשרית שבהקמת משפחה עם מישהו שבא מרקע שונה. פעם ראיתי בפורום חרדי שרשור על נישואים עם גרים. דווקא החבר'ה שם היו קונקרטיים ולא פתטיים. אחד מהם שאל, למשל: "ומה תעשו בליל הסדר? אתם מוכנים לבלות אותו עם החם והחמות הגויים?" עד כמה שזה נשמע לא תקין פוליטית, ככה זה נכון. אפשר לדבר עד מחר על הרצון להכיל את האחר, אבל מסגרת משפחתית היא לא בי"ס ולא קורס הכשרה. עדיף כמה שפחות הבדלים בין בני הזוג.

אני לא נכנס עכשיו לנושאים כמו משפחה מורחבת שאינם יהודים,כי ההשוואה לא שייכת,איך אפשר בכלל לתאר את הבעיתיות מכאן לכאן ?.. ובנימה אישית אני לא הייתי רוצה לדבר על בני אדם גדולים שיש לנו מצווה מיוחדת לאהוב ברמה מבדלת אם אין לזה השלכה מעשית

יש יתרונות וחסרונות לכל דבר,ואף אחד לא מבקש להעלים בעיות אפשריות,אלא שאמור להיות גם ערך אם יש התאמה שלא לפסול אדם שעשה מאמצים והקריב הכל על מנת לשמור מצוות.אתגרים בחיים יש,ולא רק בתחום הזה,אלא שזה לא בהכרח צריך לרדת לרמות שאתה מתאר.

דבר שני,ההבדלים הללו הם לא ברמת בני הזוג,ברמת בני הזוג צריך לבחון את הדברים כמו כל בחור או בחורה אחרת,אתה מדבר פה על בעיות שיכולות להיווצר כתוצאה מחיכוך עם המשפחה של אחד מבני הזוג,ועל זה הגבתי שאתה לא יכול להדגים את הכלל ע"י דוגמא אחת שאינה בהכרח מייצגת,ושזה חבל שישפטו אנשים אחרים על סמך דבר כזה.אדם שזה לא רלוונטי לגביו יכול לפרש את הדברים כעוול

דע לך שגם אם אתה בעל תשובה במובן הרחב של המילה,קרי חילוני או מסורתי לשעבר ששב בתשובה ושומר מצוות,אינך בהכרח יכול לייצג את כל בעלי התשובה.

לדעתי בעלי תשובה לא מעטים יעלבו לראות שמדברים עליהם ברמות של פסילה עקרונית,במיוחד שלימדו אותם שדווקא בציונות הדתית זה אחרת.אני רק שמח לראות שלא מעט הגיבו כנגד פסילה עקרונית

שואלים שאלה כללית או כזאת שחושפת טפח ומסתירה טפחיים ומקבלים את מגוון הדעות בעד ונגד. את החלטה הסופית עושה השואל עצמו. הנה, בשרשור מקביל שואלים שאלה לגבי בחור שגם אחרי הדייט הרביעי לא מזמין לבחורה שמולו שתייה (שלא לדבר על אוכל). אז נכון, אפשר לתרץ עשרות תירוצים, להגיד שהוא אחד מל"ו הצדיקים שרק עושה את עצמו קמצן או סוציומט על מנת שיאהבו אותו לא בזכות מחווה כזאת או אחרת אלא בגלל הפנימיות שלו, אבל בפועל, אם נניח בצד את כל ההתפלמסויות, יש כאן מקרה פרובלמטי.

את הנקודות שיש לבדוק פירטתי בהרחבה: ותק, הבדלי מנטליות, מעמד ההורים. מאחר שלא אני ולא אתה מכירים את הבחור והבחורה, לא ניתן להאשים אותי בכך שאני עושה עוול לחוזרים בתשובה באופן כללי, שכן הנקודות הללו כלליות אף הן. כנ"ל אם היינו דנים בסוגיה כגון האם כדאי להינשא לנרקומן שעבר גמילה, לאסיר משוחרר או לבן אדם הסובל ממחלה כרונית כלשהי. בכל מצב שכזה יש מספר נקודות שכדאי להבהיר ולבדוק.

מוגזם בין בעל לאימא שלו. שהוא לא יודע לשים גבולות ולא יכול להחליט שנפגשים ביום חול. אבל כשיש תלותיות מוגזמת בהורים זה יהרוס את הנישואין גם אם רקע אותו דבר ומשפחות דומות והכל אותו דבר. 

אגב לא חייבים להסתדר עם חמות כל עוד לא נותנים לה להיכנס לחיים של זוג. אני אישית ממש לא מסתדרת עם חמותי למרות שאנחנו יחסית מאותו רקע. זה ממש לא מפריע לזוגיות. מתחתנים עם בן אדם ולא עם משפחה שלו.

גם כלה שנייה לא מסתדרת וגם היא מאותו רקע.

התחתנתי עם דתייה מבית

יש שתי חוזרים בתשובה 

1 עם דרך חזרה 

2 בלי דרך חזרה

הרוב זה עם דרך חזרה

אני יודע שזה קשה לעזוב אותו

אבל לא כדאי לך להיות איתו זה לא מתאים

את תהיי חילוניה בסוף אם זה מתאים לך או לא

זה בתנאי שיש לו דרך חזרה

אבל גם אם אין לו דרך חזרה זה ישפיע עליך לא כמו שאת רוצה

היא צריכה לבחון אותו כמו כל בחור כולל בנוגע לבעיות או הסוגיות המיוחדות שיש להיותו בעל תשובה,ולראות אם זה מתאים לה.

אבל להגיד שהיא תהיה חילוניה בסוף בהכרח כי הוא ידרדר אותה מכיוון שהוא "בעל תשובה" וכו' ? זו הוצאת לעז.. עובדת היותך חוזר בתשובה אינה מקנה לך את מרחב הידיעה בנושא לומר כך,כמו כל דבר או תחום אחר בחיים.אם זה היה עניין נפוץ וידוע ניחא,אבל ברור שזה לא נכון עבור הכלל.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..