אלי תשוקתי
בך חשקי ואהבתי
לך ליבי וכליותי
לך רוחי ונשמתי
השיבני ואשובה
ותרצה את תשובתי
לך אזעק בך אדבק
עדי שובי לאדמתי
לך אני בעודי חי
ואף כי אחרי מותי
השיבני ואשובה
ותרצה את תשובתי
לך ידי לך רגלי
וממך היא תכונתי
לך עצמי לך דמי
ועורי עם גויתי
השיבני ואשובה
ותרצה את תשובתי
שמן פשתןפיוט אחד המרגשים עלי אדמות.
גם הלחן מקסים.
אני אוהבת את הלחן של אודי דוידי.
מוטיבציהלא מכירה את של אודי דוידי...
יש ימים שזה מתנגן גם לי בראש 
אי אפשר להשוות לאודי דוידי.. זה המקור!
סבא שלי שר אותו המון. ובכל אירוע.
לך אלי תשוקתי הוא פיוט אשר חובר על ידי רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) בן המאה ה-12. אמנם רבים מייחסים אותו לרבי יהודה הלוי.
בפיוט זה נוהגים מרבית הספרדים (אך לא היהודים הספרדים והפורטוגלים, המוכרים כספרדים המערבים) לפתוח את סדר תפילת ערבית של יום הכיפורים, וזאת משום שבנוסף להיותו מעורר את נפש האדם לכמיהה וערגה אל אלוקיו, וזכירת יום המיתה, הוא מכיל בתוכו התוודות על חטאי האדם, אותם הפיוט מונה על פי סדר האלפבית, כדרך שעושים בוידוי. על ידי כך יוצאים המתפללים ידי חובת הפוסקים הסוברים שצריך להתוודות אחר האכילה בתום הסעודה מפסקת (בני עדות אשכנז מסתלקים מספק זה על ידי אמירת "תפילה זכה") (כף החיים סימן תרז סק"ב).
לרוב פיוט זה מושר, אם על ידי כל הקהל כאיש אחד, ואם על ידי החזן וקהל המתפללים לסירוגין. נהוג לומר את הפיוט בישיבה, למרות שהוא ממלא את מקומו של הוידוי, ועל פי ההלכה יש לעמוד בשעת אמירת הוידוי (שולחן ערוך המקוצר, חלק ג סימן קיד סעיף א), ואכן יש שהצריכו מטעם זה לומר את הפיוט בעמידה (פרי חדש סימן תרז).
יש מקפידים שלא לומר את החרוז "ואנסך דמעי לך" אם אין עיניהם זולגות דמעות בעת האמירה.
יש הנוהגים לומר תפילה זו גם בדקות האחרונות לחייהם, כחלק מהוידוי הנאמר אז. יש הנוהגים לאומרו בשעת ההלוויה.
האמת, התחדשו לי דברים.
| ל הפיוט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
arixonאוי ואבוי לי.. רק עכשיו ראיתי את מה שנשלח.
חשבתי שזה בכלל לא העתיק! וגם לא אהבתי בכלל את הגישה של האתר השני!
אופפףף.. 
נפש חיה.נפש חיה. אומרים לילדים לאכול א. המן בחוץנפש חיה.נפש חיה.לצחוק....
תהיה בריא
בין השאר נצפו איתו @הרב מנחם ברוד שסיפר על מעשיות הדוב החבדניק יענקלה בערבות סיביר, @הרב שניאור אשכנזי שלא ברור אם הוא אשכנזי או ספרדי, @עוז סימינובסקי שר הסרוגים בממשלת בנט, @איתמר סגל עורך שות סמס השבועי, @יאיא פינק עורך העלון "היהדות השבועית שלי", @משה הלפגוט, עורך השבועון "שבתון חזנות בפסח בבוסניה והרצגובינה 4 כוכבים" ו@זבולון אורלב , עורך העלון של צומת "שבת בשבתו"
וה-4 לא ברור
בפרשה הם היו בחברון.
לא בקרית ארבע.
קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך
3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?
חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים
יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?
כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.
כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף
@משה אולי תרצה להשתמש בזה
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI
קפיץאחרונהספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
אבל זה באמת לפי האדם...
נראה לי שאני אשים את השיר הזה כחתימה שלי... או בפרטים האישיים...
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
