את מציגה פה תמונה מאוד כואבת. באמת בחיים אנחנו נתקלים בנסיונות, וזה כואב וקשה.

אני חושבת שההשוואה לא מועילה, מה גם שהיא מצג שווא.

העולם לא מתחלק לבעלי מזל וחסרי מזל. הרבה פעמים אותם אנשים נוצצים סוחבים הרבה בתוכם, בין אם זה משקעים מהעבר, ריקנות פנימית, תחום שבו נפל בחלקם סבל גדול, התמודדות בבית או כל דבר אחר ("כל אחד סוחב בבטן...").

ההשוואה הזאת לא מועילה כי היא גורמת לך לעוד יותר תסכול, כשבכלל היא כמעט תמיד שגויה.

לא כל סבל של אחרים ניתן לראות בעיניים.

בכל אופן, זה לא העיקר. כי גם אם לכולם באמת מושלם בחיים ורק לך כואב, זה מצב שצריך ללמוד איך להתמודד איתו. אני לא יודעת איך אפשר לעזור ולהקל עלייך מעט, אבל נראה לי הכי טוב זה לתפוס עם חברה מבינה ורגישה, אחת שיודעת להקשיב, לחבק ולזרוק עצה בזמן הנכון.

וכמובן כמובן - להתפלל על זה הרבה. לבקש מ-ה' שיאיר את דרכך.

הלוואי שיהיה יותר טוב.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אבל לא לכסח את המידות. שימי לב שאופן הפעולה שלך נכון ואת לא רומסת כאב.

כי הרבה פעמים, לצורך העניין, אנחנו עצבניים ובמקום להבין שזה נובע מכאב כלשהו אנחנו נלחמים בעצבים חזיתית.

הצלחה רבה.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.