באמת.
כאילו, למה יש את האנשים שכל הזמן סובלים וסובלים,
ומצד שני,
את האנשים האלו שמשגע לראות אותם.
הם יפים, חכמים, מוצלחים, יודעים תמיד מה להגיד, ולא-משנה-מה תמיייד הם יראו טוב בעיני החברה.
באלי להיות תינוקת ולשאול- למה??
למה זה עובד ככה לעזאזל?
יואו
אלוהים
נשבעת לך שנמאס לי לסבול. אתה יודע אתזה.
כואב לי.
ואני יודעת שכל אדם מסוגל לעמוד במה שהוא קיבל. אבל די.
די. באמת די.
אפילו לא יקראו אתזה אז למה אני טורחת?
אוקיי
בואו נרגע, יכול להיות גרוע יותר.
נכון, ועדיין רע לי.
אז באמת די.
*בננית*את מציגה פה תמונה מאוד כואבת. באמת בחיים אנחנו נתקלים בנסיונות, וזה כואב וקשה.
אני חושבת שההשוואה לא מועילה, מה גם שהיא מצג שווא.
העולם לא מתחלק לבעלי מזל וחסרי מזל. הרבה פעמים אותם אנשים נוצצים סוחבים הרבה בתוכם, בין אם זה משקעים מהעבר, ריקנות פנימית, תחום שבו נפל בחלקם סבל גדול, התמודדות בבית או כל דבר אחר ("כל אחד סוחב בבטן...").
ההשוואה הזאת לא מועילה כי היא גורמת לך לעוד יותר תסכול, כשבכלל היא כמעט תמיד שגויה.
לא כל סבל של אחרים ניתן לראות בעיניים.
בכל אופן, זה לא העיקר. כי גם אם לכולם באמת מושלם בחיים ורק לך כואב, זה מצב שצריך ללמוד איך להתמודד איתו. אני לא יודעת איך אפשר לעזור ולהקל עלייך מעט, אבל נראה לי הכי טוב זה לתפוס עם חברה מבינה ורגישה, אחת שיודעת להקשיב, לחבק ולזרוק עצה בזמן הנכון.
וכמובן כמובן - להתפלל על זה הרבה. לבקש מ-ה' שיאיר את דרכך.
הלוואי שיהיה יותר טוב.
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אבל לא לכסח את המידות. שימי לב שאופן הפעולה שלך נכון ואת לא רומסת כאב.
כי הרבה פעמים, לצורך העניין, אנחנו עצבניים ובמקום להבין שזה נובע מכאב כלשהו אנחנו נלחמים בעצבים חזיתית.
הצלחה רבה.
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
