ואני ממש מסכימה איתך, רק דבר אחד,

שיקחו בחשבון שלא תמיד זה מתאים, ולא תמיד זה הולך- ואז הם יצטרכו להתמודד.

לפעמים צריך לחשוב אם רוצים את זה באמת, ואם רוצים את זה ומוכנים לזה שלא בטוח זה ילך, ומבטיחים לעצמם שהם יקומו ולא יישברו מזה, אז סבבה.

אבל אם לא, זה לא שווה את זה.

זה לא חטא ולא שום דבר, רק חבל שיצטרכו לחוות את זה, יש כל כך הרבה הזהרות ומזהירים, שלעשות את זה ולהישבר מזה אח"כ זה חבל. חבל מאד.

בס"ד

שאולי זה ישרט ויכאב אבל זה בסדר כל עוד הם יעמדו מאחורי ההחלטה שלהם ויהיו מודעים להשלכות האפשריות

כשהם יודעים שההשלכות הן כאב ושריטות ולא נפילת השמיים

המודעות כל כך מקלה על הכאב אחכ.

תודה

(אני קצת מסתייגת מההאשמה הבלעדית של החינוך הדוסי.

כלומר, ברור שלא פעם ולא פעמיים יש לו חלק משמעותי במחדל הזה,

אבל בעיניי בעיקר אשם המצב - הסתירה בין היופי שהצגת כאן לגועל שהולך בעולם, לזילות שמכנים 'אהבה'.

אם היינו חיים בעולם אוטופי, שהאהבה באה לידי ביטוי בצורה תקינה בסה"כ ולא היה פער כל כך גדול בין האידאל החיובי והטוב של האהבה לבין מה שרואים בחוץ, אני מאמינה שמצבנו היה טוב בהרבה.)

בס"ד

(לתרבות המערב יש חלק ברור בעיצוב המושגים האלו אבל החינוך הדתי אשם באימוץ המושגים וביציאה מהם למסקנה שהם חטא

אם החינוך היה מלמד את המושגים בהשקפה יהודית לא הייתה התחלת מחשבה שהם חטא)

זה חשוב חשוב

וממ

מפלצות הן ירוקות נזלת, שתדעי

בס"ד

ארטיקים בטעם ענבים בצד שלי

בס"ד

אני רואה את הנוער אחרת ומהמקום הזה כתבתי הכל

אבל אני נערה ולא נער אז אולי אני פחות יודעת איך בנים חווים את המושגים אהבה ומין

אני יודעת שאני רואה את הדברים כמו שתיארתי

מין הוא דבר קדוש בעיני ולא דרך לפורקן יצרים

אני לא חושבת שצריך להתחתן כדי להבין את הדברים ממקום של קדושה

אני חושבת שצריך להתחתן כדי לעשות דברים בצורה קדושה

אתה טועה

אני מצטערת

אבל בניתי את ההשקפה הזאת במשך השנתיים האחרונות והושקעה כאן הרבה מחשבה

אני לא אומרת שכל הילדות בכיתה ו צריכות חבר וגם לא כל הבנות בכיתה יא אני אומרת שאם זה קורה זה לא סוף העולם

ממש לא יודעת איך נערים חווים מושגים כאלה (לא אישי פשוט ככה נראה ע"פ מה שאת כותבת)

דברים טובים ובנוסף תזכור התרבות המערבית שאנו נחשפים אליה יותר מידי היא גם מחנכת אותנו

אבל אני לא חושבת שצריך להיות בקשר עם האיש\ה שאתם אוהבים.

בס"ד

שאני לא מסכים ומלכתחילה לא הסכמתי אבל זה התפרץ פתאום בכאב אז החלטתי לכתוב משהו.

(קודם כל מין זה מ'מיון' אז נכון שאפשר למיין את בני האדם לבנים ובנות אבל זה לא אומר כלום על אופי הקשר ביניהם)

אהבה היא לא דבר רע. היא דבר טוב. טוב וגדול במידות שאנחנו כמעט לא יכולים לתפוס. גם קשר של איש ואשה הוא טוב.

אבל המשיכה היא רעה. היא אחת מהמבטאים הקשים ביותר של אובדן השליטה, של חוסר היכולת, חולשת הרצון, וזה הדבר הרע ביותר שיש.

אנשים חלשים, ולכן הם חייבים משיכה בשביל האהבה, אבל זה לא אומר שהמשיכה היא טובה, רק שהחולשה היא רעה.

משיכה היא רעה? הכלי שבזכותו מתקיים העולם הזה הוא רע? איך אפשר להגיד דבר כזה?!

מיניות=אובדן שליטה?

מעבר לכך, קשה לי התפיסה שלך ששמה את השליטה במקום כל כך מרכזי. בסופו של יום, אנחנו רק בני אדם, וזה אומר שאנחנו לא ממש שולטים על רוב מה שמכתיב את החיים שלנו.

הפחד מחולשה הוא לא חיובי בעיני, והראיה במיניות חולשה ותו לא היא ממש שלילית. אין שום אידיאל להתנתק מהאנושיות, אליה ולשמה נבראנו.

בס"ד

הבחירה שלנו היא הדבר היחיד עליו הופקדנו, ואיבוד השליטה בה הוא פשע בפיקדון הזה. על דברים אחרים אי אפשר לאבד שליטה, כי הם מעולם לא היו בידינו.

בדרישה המוחלטת לשלמות שפוסלת את חוסר היכולת שלא לחטוא (ולא אני המצאתי את חוסר היכולת הזאת) יש לא רק גאווה, אלא גם ניתוק. בעצם, בדרישה שלך, אתה מכחיש את עצם הבחירה, כי כל קיום של חטא הוא סטייה בעיניך, ולא טבע.

בס"ד

אין קשר בין דרישה שלא לחטוא לבין הכרה בכך שכן חוטאים.

החטא הוא טבע של החלק החלש שבנו, לא הבוחר. ודאי שלא הבוחר, על אברהם אבינו נאמר ש"שתי כליותיו נעשו לו כשני רבנים" וקיים את התורה כולה. אז אתה רוצה להגיד לי שהטבע שלו היה לחטוא?

אסור להידרדר מהכרה בקיומו של החטא לחוסר דרישה שלא לחטוא, זה צעד שבעקבותיו באים צעדים נוספים של לגיטימציה לחטוא, והכחשת עצם היות החטא חטא.

והצעד הראשון הוא הגדול שמביניהם מבחינת המרחק המחשבתי.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים