ואני ממש מסכימה איתך, רק דבר אחד,

שיקחו בחשבון שלא תמיד זה מתאים, ולא תמיד זה הולך- ואז הם יצטרכו להתמודד.

לפעמים צריך לחשוב אם רוצים את זה באמת, ואם רוצים את זה ומוכנים לזה שלא בטוח זה ילך, ומבטיחים לעצמם שהם יקומו ולא יישברו מזה, אז סבבה.

אבל אם לא, זה לא שווה את זה.

זה לא חטא ולא שום דבר, רק חבל שיצטרכו לחוות את זה, יש כל כך הרבה הזהרות ומזהירים, שלעשות את זה ולהישבר מזה אח"כ זה חבל. חבל מאד.

 

בס"ד

 

שאולי זה ישרט ויכאב אבל זה בסדר כל עוד הם יעמדו מאחורי ההחלטה שלהם ויהיו מודעים להשלכות האפשריות

כשהם יודעים שההשלכות הן כאב ושריטות ולא נפילת השמיים

המודעות כל כך מקלה על הכאב אחכ.

תודה

 

(אני קצת מסתייגת מההאשמה הבלעדית של החינוך הדוסי.

כלומר, ברור שלא פעם ולא פעמיים יש לו חלק משמעותי במחדל הזה,

אבל בעיניי בעיקר אשם המצב - הסתירה בין היופי שהצגת כאן לגועל שהולך בעולם, לזילות שמכנים 'אהבה'.

אם היינו חיים בעולם אוטופי, שהאהבה באה לידי ביטוי בצורה תקינה בסה"כ ולא היה פער כל כך גדול בין האידאל החיובי והטוב של האהבה לבין מה שרואים בחוץ, אני מאמינה שמצבנו היה טוב בהרבה.)

בס"ד

 

(לתרבות המערב יש חלק ברור בעיצוב המושגים האלו אבל החינוך הדתי אשם באימוץ המושגים וביציאה מהם למסקנה שהם חטא

אם החינוך היה מלמד את המושגים בהשקפה יהודית לא הייתה התחלת מחשבה שהם חטא)

(זו תגובת נגד לא מוצלחת במיוחד)

(באמת באתי לערוך מחשש שלא יובן)

זה חשוב חשוב

וממ

מפלצות הן ירוקות נזלת, שתדעי

 

בס"ד

 

ארטיקים בטעם ענבים בצד שלי

אני אכלתי פעם ארטיק מפלצת ורודה

אמ..
את צודקת.ממש.
אבל יש גיל שהמוח פחות עובד ..אמ..שם צריך להזהר.

בס"ד

כתבת מעולה. תודה.

כמובן שצריך גם לקחת בחשבון שיכול להיגמר, ולדעת גם לדבר עם אנשים ולבקש עזרה אם צריך, אבל כן, באופן כללי לא צריך לפחד מזה וצריך להבין שהחיים זורמים וממשיכים.

יישר כח.

'אהבה' כמו שנער מתבגר רואה אותה, הרבה פעמים תביא אותו לידי חטא כי אין לו מושג איך לבטא אותה. ובגלל שילדים הם יותר חומריים, אהבה תקבל פן גופני ולא נפשי ברוב המקרים.

כנ''ל מין. איך שנער מתבגר רואה את זה ותרשי לי לומר שגם איך שאת רואה את זה.. זה חטא. (ומבחינת הלכה רק הרהור בזה זה כבר חטא.)
כל עוד הגישה לזה לא מגיעה מכיוון של קדושה, אז זה מכיוון של חטא וכל עוד אתה לא נשוי אין לך מושג בכלל איך לגשת לעניין מכיוון של קדושה.

נראה שחשבת הרבה על התוכן של מה שכתבת אבל הגישה שלך לנושא מגיעה ממקום של פריקת עול לא מוצדק של המערכת במקום לגשת לזה במחשבה. די מזכיר לי את הפוסט ההוא של דימ

בס"ד

 

אני רואה את הנוער אחרת ומהמקום הזה כתבתי הכל

אבל אני נערה ולא נער אז אולי אני פחות יודעת איך בנים חווים את המושגים אהבה ומין

אני יודעת שאני רואה את הדברים כמו שתיארתי

מין הוא דבר קדוש בעיני ולא דרך לפורקן יצרים

אני לא חושבת שצריך להתחתן כדי להבין את הדברים ממקום של קדושה

אני חושבת שצריך להתחתן כדי לעשות דברים בצורה קדושה

 

אתה טועה

אני מצטערת

אבל בניתי את ההשקפה הזאת במשך השנתיים האחרונות והושקעה כאן הרבה מחשבה

אני לא אומרת שכל הילדות בכיתה ו צריכות חבר וגם לא כל הבנות בכיתה יא אני אומרת שאם זה קורה זה לא סוף העולם

ממש לא יודעת איך נערים חווים מושגים כאלה (לא אישי פשוט ככה נראה ע"פ מה שאת כותבת)

מלמדים אותנו לתפוס את היצר שלנו כבהמי, את הקשיים שלנו כסטיות, לא פלא שהחוויה היא כזאת. וזה בדיוק מה שהיא דברה עליו.

דברים טובים ובנוסף תזכור התרבות המערבית שאנו נחשפים אליה יותר מידי היא גם מחנכת אותנו

לקרוא הרבה פעמים את מה שהיא כתבה
וברצינות – לשנות את החינוך. היצר לא בהמי, היצר הוא טבעי וקדוש, בהמיות מתקיימת כשהיצר מופנה לכיוונים סתמיים וריקים.

ממה שאתה רואה את זה..
או שלפחות אני הבנתי ממנה אחרת.
גם מסכימה שבגיל התבגרות אי אפשר לעשות דברים מתוך קדושה אבל הרעיון לדעת שזה דבר שישנו והוא קדוש ואהבה זה לא מילה גסה,דבר שצריך לחזק.
לדעתי.


במחשבה מעמיקה יותר-אצל בנים הדבר שונה לגמרי.אז אין לי דעה בענין.

הוא סגול.

אבל אני לא חושבת שצריך להיות בקשר עם האיש\ה שאתם אוהבים.

בס"ד

 

שאני לא מסכים ומלכתחילה לא הסכמתי אבל זה התפרץ פתאום בכאב אז החלטתי לכתוב משהו.

 

(קודם כל מין זה מ'מיון' אז נכון שאפשר למיין את בני האדם לבנים ובנות אבל זה לא אומר כלום על אופי הקשר ביניהם)

 

אהבה היא לא דבר רע. היא דבר טוב. טוב וגדול במידות שאנחנו כמעט לא יכולים לתפוס. גם קשר של איש ואשה הוא טוב.

 

 

אבל המשיכה היא רעה. היא אחת מהמבטאים הקשים ביותר של אובדן השליטה, של חוסר היכולת, חולשת הרצון, וזה הדבר הרע ביותר שיש.

אנשים חלשים, ולכן הם חייבים משיכה בשביל האהבה, אבל זה לא אומר שהמשיכה היא טובה, רק שהחולשה היא רעה.

משיכה היא רעה? הכלי שבזכותו מתקיים העולם הזה הוא רע? איך אפשר להגיד דבר כזה?!

מיניות=אובדן שליטה?

 

מעבר לכך, קשה לי התפיסה שלך ששמה את השליטה במקום כל כך מרכזי. בסופו של יום, אנחנו רק בני אדם, וזה אומר שאנחנו לא ממש שולטים על רוב מה שמכתיב את החיים שלנו.

הפחד מחולשה הוא לא חיובי בעיני, והראיה במיניות חולשה ותו לא היא ממש שלילית. אין שום אידיאל להתנתק מהאנושיות, אליה ולשמה נבראנו.

בס"ד

 

הבחירה שלנו היא הדבר היחיד עליו הופקדנו, ואיבוד השליטה בה הוא פשע בפיקדון הזה. על דברים אחרים אי אפשר לאבד שליטה, כי הם מעולם לא היו בידינו.

בדרישה המוחלטת לשלמות שפוסלת את חוסר היכולת שלא לחטוא (ולא אני המצאתי את חוסר היכולת הזאת) יש לא רק גאווה, אלא גם ניתוק. בעצם, בדרישה שלך, אתה מכחיש את עצם הבחירה, כי כל קיום של חטא הוא סטייה בעיניך, ולא טבע.

בס"ד

 

אין קשר בין דרישה שלא לחטוא לבין הכרה בכך שכן חוטאים.

החטא הוא טבע של החלק החלש שבנו, לא הבוחר. ודאי שלא הבוחר, על אברהם אבינו נאמר ש"שתי כליותיו נעשו לו כשני רבנים" וקיים את התורה כולה. אז אתה רוצה להגיד לי שהטבע שלו היה לחטוא?

 

אסור להידרדר מהכרה בקיומו של החטא לחוסר דרישה שלא לחטוא, זה צעד שבעקבותיו באים צעדים נוספים של לגיטימציה לחטוא, והכחשת עצם היות החטא חטא.

והצעד הראשון הוא הגדול שמביניהם מבחינת המרחק המחשבתי.

החלוקה בין החלק החוטא לחלק שלא חוטא היא מעוותת בעיני. יש אדם אחד, ועולם אחד. ודאי שיש נמוך וגבוה, קרוב ורחוק, אבל אני לא מקבל את החלוקה הדיכוטומית הזו. דווקא אברהם מלמד אותנו את התקווה שבאנושיות המוחלטת, שבפגישה עם אלהים דווקא דרכה.

במקרים רבים, ההבדל בין חטא למצווה הוא ההקשר, וזה מה שנותנת לנו התורה, היא לא סותרת את הטבע, אלא מעניקה (או מגלה, אם תרצה) את המשמעות שבו. החטא הגדול הוא הסתמיות הריקה, זניחת המשמעות שבטבע, ולא הטבע עצמו.

הטבע הוא כורח, והחטא הןא חלק ממנו. *אין* צדיק שלא יחטא, וזה כולל את כולם. אין אדם שאין בו פיסה של חוסר משמעות, מכאן יוצאים לדרך, מהמוגבלות שהיא תנאי דטרמיניסטי לבחירה

זה למכור את הלב שלך,
בעצם אפילו. לא למכור,
זה להביא בחינם,
לאנשים שמפוררים לך אותו,
ואת הפירורים, זורים לרוח,
שלוקחים את מה שנשאר,
ומרסקים ברגלים,
לאהוב זה חטא,
זה ההפך מלשמור על עצמך,
שלא,
להפגע.

אוף, את צודקת מדי.

לאהוב זה משהו אחד.
אפשר להפגע, נכון, אבל את לא יכולה להגיד שזו אהבה, או שככה זה תמיד.
אני לא שוללת את הרגשות שלך. ואני מצטערת שככה את מרגישה. אני רק אומרת שלא זו אהבה.

אשכרה.

קפוץ לי