לאהוב אנשים סתם זה טוב יותר מלשנוא אנשים סתם.

אלי מתנהגת ממש חמוד ואל חברות שלי היא כל הזמן מעירה... אז אני אוהבת אותה והן שונאות אותי על זה... (לא באמת... הן פשוט לא מבינות אותי...) וזה לא כיף לשחק אותה שאני שונאת אותה כשאני אוהבת...

לדעתי יותר עדיף, יותר חשוב להיות אמיתית.

ואל תפחדי להיות שונה,

כי בסופו של דבר כולנו שונים,

ובסופו של דבר הכי מעריכים את אלה ששונים..

חברה שלי התחילה לצעוק עליה שהיא אכזרית אז הרגעתי אותה כי זה היה ליד הילדים של המורה וכשחברה שלי בכתה אז אמרתי לחה שהמורה לא שדווה תדמעות שלה אז היא אמרה לי כזה בעצבים "אז אם היא לא שווה אתזה למה את אוהבת אותה ומדברת איתה?" וזה ממש מרגיז... כאילו מה? יש לי דעה!! למה לזלזל בה? כי זה שונה ממך?

כי זה לא משנה איפה ומתי זה לא יפה בכלל להגיד לאף בנאדם שהוא אכזרי,

והמורה היא גם בנאדם. וזה פוגע.

וחוץ מזה, שבאמת שאין לי מושג מה להגיד לך, כי אני גרועה בדברים כאלה.

אז רק אני אשלח לך חיבוק ענק ענק ובהצלחה!

ולמי שיש רעיונות- מוזמן לכתוב...בעיקר פרקתי...

כפרעל המורה שלי

לדעתי אין עם זה שום בעיה.. מה הבעיה?!..

לדעתי, אין שום סיבה לשנוא מורה רק בגלל לחץ חברתי..

ממש לא...

מה שכן הייתי עושה (אולי זו בעיה לעשות ככה, ובכל זאת)

זה לא לחדד בכח את הויכוח- כלומר לא להראות לכולם שאת שונה - שאת אוהבת אותה.

במקרי קיצון באמת אולי להתווכח (בעיני לקרוא למורה אכזרית זה מקרה קיצון)

אבל להשתדל להימנע מויכוחים על זה.

להחזיק באותה דעה, אבל להשתדל כמה שפחות להתווכח עליה...

לא עושה טוב..

נניח לא היה לי אישור על חיסור אז היא הוציאה אותי מהשיעור אז מישי אומרת לי כזה 
"נו מה??? את עדיין אוהבת אותה?"  ואני כזה... כן.... כילו, היא הוציאה אותי בצדק... מה אני אמורה לענות? שלא? שאני מתאבת אותה?! אבל אני לא!!

איך?

עשי כחכמתך