זו הייתה אחת השבתות הקשות ביותר במשך כל התקופה האחרונה.
מצד אחד ללמוד, ללמוד, ללמוד. חייב להתרכז ולשנן ולטחון חומר, והמון.
מצד שני, מחשבות, מחשבות, מחשבות, והכאב שלהן, והגעגוע אליהן, וה"כיף " שבהן.

לא רציתי להפסיק לחשוב.
רציתי, אבל לא הייתי מסוגלת.
זה היה כואב מידי וקשה מידי לדחוק את זה מהראש.
במיוחד אחרי שסיפרתי לעדי, ואז הכל שוב נחת עלי כאילו זה קרה אתמול...
אני צריכה להפסיק לדבר על זה, אחרת לא אצא מזה.
עדיין לא הספקתי לדבר עם שילה ואלירז על זה.
הם יודעים ממזמן אבל עוד לא יצא לי לדבר איתם על זה.
עדי הייתה מופתעת
ואני צריכה ללמוד עוד המון בהיסטוריה ולמדתי רק שליש מהחומר ומחר הבגרות.
ממש אין טעם שאמשיך ללמוד, הרי בכל מקרה לא אספיק כמעט כלום וחבל על המאמץ המיותר עכשיו.
אפרת צריכה ללמוד ולחזור לעצמה.
ואם היא לא תתחיל לקחת את עצמה בידיים- היא תיפול בין הכיסאות וזה יהיה חבל.
כי כרגע היא שוקעת ושוקעת ולא מתקדמת והיא מפסידה מזה המון.
ועוד מעט חופש, והכל יהיה פתוח לפניה- ליפול או לקום.
ואם היא תבחר לקום- היא רק תצמח ותרוויח מזה
ואם היא תבחר ליפול- חוץ מהנפילה והייאוש היא לא תרוויח כלום.
אז תחליטי שאת קמה וצומחת, גם אם את מרגישה שהכאב גדול עלייך.
"יש זמנים שהבחירה היחידה שיש לאדם היא לצמוח או לצנוח. בלצנוח יש רק מה להפסיד. בלצמוח, אפילו אם לא משנים את המצב, בכל זאת מרוויחים את הצמיחה".
אז יאלה, תקחי את עצמך בידיים, ותבחרי בלצמוח. זה שווה את זה.
ואת לא תתחרטי. בתוך תוכך את יודעת את זה.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?