"האחר הוא הגיהנום שלי.
זה הדבר היחיד
שלי הוא פשוט וברור כל כך
שאין לי מה לפרש
או להוסיף עליו דבר
שהאחר הוא גם המקלט היחיד
מן הגיהנום
שלי."
(הרב מנחם פרומן.)
ארבע שעות של בהייה חסרת מעש בפסים שעל ציפת הכרית הותירו אותי מבולבלת ובועטת.
כלומר, בועטת בפוטנציאל. אנשים ישנים פה.
יש שעות שהן בהכרח כואבות.
יש כאן איזה ריח שאני לא מכירה,
כאילו כל הגעגועים שבעולם נכנסים לתוך הלב שלי.
אחד אחד הם משתחלים, סקויליוני לבבות פועמים בבדידות,
סקויליוני לבבות בתוככי אחד שלי.
אני רוצה להניח את האצבע על המילה אבל לא יכולה.
רגע, שמש. עצרי. אני עסוקה בלהרהר,
את קוטעת באצבעותייך הצהובות-בשרניות את חוטי המחשבה המרפרפים שלי.
- לקראת נישואין וזוגיות