שׁוּם אָדָם אַחֵר
עַל-כֵּן
כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם
מִשְׁתַּדֵּל וּמְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ
לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת -
יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם
יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה,
אֲפִלּוּ אִם נָפַל מְאֹד אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים,
כִּי בְּכֹחַ הַצַּדִּיק
יָכוֹל לִהְיוֹת
שֶׁעַל-יְדֵי דָּבָר אֶחָד וְנַחַת רוּחַ אַחַת
שֶׁיַּעֲשֶׂה לַה' יִתְבָּרַךְ בִּמְקוֹמוֹ הָרָחוֹק כָּזֶה -
יְתַקֵּן הַכֹּל
וְיַעֲלֶה עִמּוֹ כָּל הַנִּיצוֹצוֹת מִמְּקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ,
מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת עַל-יְדֵי שׁוּם אָדָם אַחֵר.
(ליקוטי הלכות, ברכת הריח ד', אות מ"ה)




















