ואז קמים מאוחר וזה חוזר על עצמו![]()
![]()
![]()
מתי יהיה לי סדר יום נורמאלי?! רק שאתחיל לעבוד,עוד שבוע.
למה בלי אחריות שמוטלת עלי אני לא מסדרת את היום?!
למה אני לא לוקחת אחריות לקום מוקדם ולישון מוקדם?!
מה שונה בין אחריות של עבודה לאחריות על סדר יום נורמאלי?!
ואז קמים מאוחר וזה חוזר על עצמו![]()
![]()
![]()
מתי יהיה לי סדר יום נורמאלי?! רק שאתחיל לעבוד,עוד שבוע.
למה בלי אחריות שמוטלת עלי אני לא מסדרת את היום?!
למה אני לא לוקחת אחריות לקום מוקדם ולישון מוקדם?!
מה שונה בין אחריות של עבודה לאחריות על סדר יום נורמאלי?!
תחשוב טוב...נכון
וואי כמה פעמים נייתי לעבוד על הקטע הזה וכלום .
אבל זה סתפ מטומטם שעוד אנשים בצרה,קיצר,עזבי!
פשוט שקראתי זה היה כ"כ התסכול שלי אז...

*בננית*לגבי הכותרת ולגבי הסוגריים

מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)