כמה דברים התחלתי היום? ועזבתי אותם אחרי שנייה
אני רוצה ללכת לאכול טוסט מפונק אבל יש אנשים למטה
אני רוצה ללכת לישון אבל יש חזרה עוד מעט
מה שאומר שאני אצטרך גם ללכת חצי שעה בשמש 
אוף אוף אוף
ואמא שלי ביקשה ממני הרבה דברים לעשות ולא עשיתי כלום
ונמאס. לי. מהאישה. הזאת.
אני רוצה רק לשבת פה כל היום ולשחק משחקי מחשב טיפשיים שלא נגעתי בהם מכיתה ו'
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
