א. פחות מ14
ב. 14-16
ג. 17-20
ד. 21-25
ה מעל 25
ובכן?
תודה לכם אנשים מקסימים, שאו ברכה שאו הצלחה שאו כלה/חתן.
מגדלור באפלהאני מרגישה פיצקית
אוי אני באמת כזאת 
|מתנדף|

אושר תמידי
צריך עיון
ציף
פרפר לבן.
בן-ציון

)ומגיע לי!
כי אני אמ.. אמממ.. אמצעית הפורום!!
כן כן מה ששמעתם, אני הכי באמצע.
ואי לכך ובהתאם לזאת ובהיצמדות לנסיבות אני גם רוצה צבע של מאגניבים.
בבקשה? |מתחנן בנחמדות|
שִׁירָהמשה, מה צריך כדי שהגישה לא תשלל?
ענבל

יואו! |מרוגש|
)מגדלור באפלה
שוברת גלים
פשוט כשאני רואה אותה מדברת לא מעט עם שישסטיות- הסקתי שהיא בערך בגילן.
אני אקח זאת כמחמאה.שוברת גלים
מגדלור באפלה
ב. היא בת
ג. למה?

![]()
אני מסכימה לך
|לוחש|
|לוחש יותר|
|לוחש מלא|
לבחור בג'!
![]()
![]()
יעל
ציון חמדתי
יומנים נשרפים

בן-ציון
יומנים נשרפים
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)