קמתי שיא המאוחר, בבית של משהיא ממש אהובה .
התארגנו לחתונה של ה- מדריכה האגדית (זאת שכולם אוהבים, דמות להערצה כזאת)
היתי ילדה רעה היום וסיננתי את אמא שלי כמה פעמים.
ניראה לי שהתקבלתי למחנה הזה, שזה אומר עוד שבוע מחוץ לבית ברוך ה'
הגענו לחתונה , היה שמח ומרגש וקצת עצוב כי זאת הפעם האחרונה שהכיתה באמת תהיה ביחד ולא באמת קלטנו את זה (חוץ מביומולדת של הילדה הזאת שאני לא יהיה , ובאפטר פרטי הכיתיתי שהנסיבות והפחדים שלי לא מאפשרים)
והיה לי ברוך ה' טרמפ עד הבית.
ורקדתי ורקדתי עד שכאבו לי הרגליים
ועכשיו אני בבית אחרי מלא זמן שלא היתי....

יש
