בלי יותר מדי מילים.
הרבה מדי דמעות
חיכו לי כשאחזור.
זה מוזר לחכות
למשהו שהוא אינו אלא
הכלום
בציפייה.
(אולי אני אלחין את זה
ואז זה יישמע שיר
ולא איזה
פריקה)
בלי יותר מדי מילים.
הרבה מדי דמעות
חיכו לי כשאחזור.
זה מוזר לחכות
למשהו שהוא אינו אלא
הכלום
בציפייה.
(אולי אני אלחין את זה
ואז זה יישמע שיר
ולא איזה
פריקה)
תודה לך.
והי, אם את מלחינה את זה אני אשמח לשמוע
כלומר רוצה
כלומר חייבת
(ועכשיו
סתם ככה, החלפת ניק, נכון?
אפשר לשאול מי היית?)
תודה.
בינתיים אני לא מלחינה כי כואב לי לנגן. (פיזי, כן?)
(לא מזהה מהחתימה?
הייתי מזה משנה?.)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)