היה לי יום נורא מתיש.
אבל משמח. כי סופסוף קיבלתי החלטה למשהו שישב לי על הלב המווון זמן.
ובעז"ה יהיה טוב!! באמת באמת יהיה טוב!
אפילו שאני קצת אשאר תקועה במקום, בלי להתקדם הלאה. אני ממש מקווה שזה ישתנה.
ותודה לחברותיי, הורי, @בננית המקסימה וכמובן @קול דממה המדהימהה שעזרו לי להגיע להחלטה הנכונה עבורי
אוהבת!
כן ניסיתי להתקשר אלייך היום אבל לא ענית, וסליחה שלא חזרתי אלייך אתמול, היה ממש קשה עם חניך אחרי הפעולה.
והחלטתי להישאר וזהו.
כי לא מתאים לי איפה שהלכתי
אמנם בסוף החלטתי להישאר באולפנא שלי, אבל אני שלמה עם ההחלטה 
בעז"ה! 
*בננית*אחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
