למה? ככה!

אפשר לומר שהספר "אינו מזיק ברובו" אבל חסר תועלת או תוכן ממשי בניגוד למה שהוא מתיימר להיות.

גם אני התחלתי לראות, באמת שהתאמצתי אבל פשוט לא יכולתי להמשיך...

הוא היה כל כך טיפשי ומייגע שזה כמעט הוציא אותי מדעתי (עוד קצת והייתי עלול באמת ליהנות ממנו... ).

אז החלטתי לנסות את הספר, ונוכחתי לגלות שגם הוא לא מוצלח בהרבה מהגרסה הוויזואלית שלו. 

בשניהם הפסקתי לצפות / לקרוא מקוצר רוח וחוסר עניין, נפרדנו כידידים: "היו שלום ותודה על הדגים". 

חוק פו הזה. מי המציא אותו למען ה'!

כתבתי בצחוק...

(אם בחוק פו עסקינן...)

ימ"ש של הפו הזה עם החוקים שלו.

גרוע כמעט כמו מרפי המנוול...

מי המציא אותו? אלן מילר כמדומני...

אני גם לא הצלחתי לסיים את הסרט, באמת מייגע.. אבל הספרים טובים. 

והיצורים שם כל כך דוחים ויזואלית.. בעע  

אצלי בראש הם היו חמודים יותר.

שנכתב, בעקרון על אדם שניצל מהשמדת כדור הארץ על ידי חבר שלו שמתגלה כחייזר. ואז הם מסתובבים בגקסיה ואיתם ספר שהוא "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" וכו' וכו'.. יותר מזה אין צורך להסביר.

אה כן, ו42. אם את תמהה שמזכירים את זה - זה, לפי מחשב העל שבנו במיוחד בשביל שימצא את התשובה ליקום ולכל השאר - התשובה ליקום.

יצורים קסומים וכו'..) ואילו מדריך הטרמפיסט לגלקסיה זה  בז'אנר מדע בדיוני (טכנולוגיה עתידנית מומצאת, חייזרים...).

ומסתבר שיש כמה אנשים בעולם שלא קראו הארי פוטר ולא מכירים  

דברים כאלו כותבים בפורומים של אלכוהוליסטים אנונימיים, עדן, לא בריש גלי. 

מה יפה בזה.

לא העלילה העיקר, אלא הרעיונות, השריטות, ההמצאות ההזויות, והציניות המוסוות (או שלא ממש) המשליכה על התופעות והאנשים בעולם.

לגבי הארי פוטר,

עדן יקירתי. כנראה שעברת את הגיל של הספר הזה. הוא מיועד לנוער.

בנערותי הייתי חובבת הארי פוטר מושבעת, (עד כי בושות לספר איך השגתי ואיך קראתי את הספר השביעי) והיום? תשלמי לי ולא הייתי קוראת.  בדיוק כמו שלא יעניין אותי לקרוא עכשיו ספרי אן שרלי וכד'.

עברתי את הגיל לקרוא, אבל אני עדיין מרגישה שיכולה להצהיר שאני חובבת הארי פוטר, כי הזכרונות והחוויות לא עברו.

את אח שלי הכרחתי לקרוא הארי פוטר כשהוא היה בסביבות ה-22, והוא התמכר בדיוק כמוני. גם אשתו התחילה בערך בגיל 20, והתמכרה אף היא, כך שלחתונה שלהם הבאתי להם סט הארי פוטר כמתנה... שלא לדבר על הגיל שבו אמא שלי התחילה לקרוא את זה (ומיותר לציין שהיא משתתפת פעילה בשיחות 'הארי פוטר' בבית שלנו). 

בקיצור - אני לא חושב שזה קשור לגיל. זה קשור לטעם. מי שיש לו טעם טוב - אוהב את זה (@עדן. - הכל מאהבה).

מי שקראו את הספר הם המתנשאים. את הנחותה  

אפשר לנשום לרווחה. 

מצטרפת למועדון הבורים. גם את הארי פוטר אני לא חולמת לקרוא...

אמפי והארי פוטר?

חה חה חה!!!

ובארור ש- א'!!!!!! רוצי לקרוא!

והרפרנסים היו ברורים לי. אבל ללא ספק הספרים הרבה יותר מוצלחים (רק ממש בשנים האחרונות מתחילים לעשות סרטים שעוקבים אחרי הספר כמעט מילה במילה - ואז פתאום גם סרטים נהיו מוצלחים מאד....). 

חיי תורה, בעיניי, הם חיים מלאים. מלאים במדריך הטרמפיסט ומלאים בתורה, עבודה, מידות טובות ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.

חיים של תורה לא מתבטאים בסגפנות או בבריחה מהכלל. ההיפך. הם חיים עם הכלל; יחד עם כל ההתמודדויות והאהבה שהם מביאים איתם.

כל זה נובע מהעובדה שהתורה היא תורת חיים, תורה עם חיים ולא בועה של לה לה לנד. הקב"ה נתן לנו אותה ויודע שאנחנו רק בני אדם.

לגבי ההכללות בהתחלה - יכולה רק לומר שטוב שהוא הגיב עליהן ולא אני

על הנימה האידיאולוגית שכתבת בה

אבל אני מסכים ש'חיי תורה' לא אומר שאסור גם לפעמים לתת מקום לשטויות. 

איך אח שלי אמר לי פעם? לכל אדם יש יצר לדבר שטויות. אתה פוגש אנשים שכל החיים שלהם בישיבה ואין להם מושג מה קורה בחוץ - ואתה שומע את השטויות שהם אומרים, וחבל, כי הם הופכים את התורה לשטויות. לעומת זאת אנשים שגם קוראים ספרים אחרים, שומעים מוזיקה חילונית ומתעניינים בפוליטיקה - אז השטויות שלהם סתם מצחיקות, וכשהם מדברים על תורה זה באמת דברי טעם... 

היכרות עם המדריך לטרמפיסט, ואף חיבה עזה אליו, לא הופכת את החובבים ל'אנשים שחיים חיי המדריך לטרמפיסט'. הם יכולים לחיות חיי תורה, ועדיין לאהוב מאד את המדריך לטרמפיסט. 

בהשוואה למה? בהשוואה לתורה? אבל הרי אין בכלל מקום להשוואה כאן.

התורה היא כל החיים. כל החיים. היא מקיפה אותי בכל דבר שאני עושה או לא עושה.

אני בטח לא אומרת שאני קוראת את המדריך לטרמפיסט מתוך איזה שהיא אידיאולוגיה שהנה, אני מקיימת מצווה. וודאי שלא, אבל זה חלק מהחיים שלי, שהם חיי תורה, ב"ה והם מורכבים מאלף דברים אחרים.

בכל ליבי אני מאמינה שכל דבר שאני עושה בחיים (בין אם זה בלימודים, או עם אנשים או חברות, או איך שאני מתלבשת ונראית או מה שאני אומרת לאחרים ולעצמי ומה שאני עושה בעבודה. ה-כ-ל) הוא חלק מעבודת השם שלי. גם דברים שלכאורה נראים "רגילים" וכלל לא מיוחדים או ייעודיים לכך.

בכל דרכיך דעהו. ממש בכל הדרכים.

אלא באופן ספציפי למדריך לטרמפיסט. זה ספר נונסנס - אחד החזקים שבהם. כאמור, אין לי שום בעיה עם זה ואף להיפך. אני מת על נונסנס!! 

ואני לא! אבל זה כבר דובר על זה רבות...

אני לא פותח שעון או בודק שניות כמה זמן אני לומד תורה מול כל פעילות אחרת (אני יודע שיש כאלו שכן עושים את זה. שיבורכו). לא רואה סיבה שדווקא העיסוק בשטויות יוגדר כ'נוראי' בעיניי. זה כיף, זה מצחיק, כיף להיזכר בזה - אז למה לא? 

כתובים מעניין,  אבל-

אם לא היו כתובים בגישה של אנטי, מגזר נגד מגזר, היו יכולים להיות מאמרים מרגשים מאד.

ונהנתי מכל רגע עדי כדי הערצה לסופר

בפעם השניה אחרי הרבה שנים זה שיעמם אותי ברמות

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כל מה שכתבת גם מכשיר ב-1000₪ יכול לתת, חוץ מסים וירטואלי שזה שמור למכשרים יקרים.

כמו שכתבת בעצמך, המכשירים הפשוטים היום הם הכי טובים שהיו לפני 5 שנים.

ההבדלים בעיקר הם "הפרמיום", ועל זה משלמים הרבה מאוד.

לדוגמא, אם המכשיר מפלסתיק או מאלומיניום מוסיף עלויות ייצור של בערך 30$, האם זה משנה? כנראה שלא, עוד לא הכרתי מישהו שלא משתמש בקייס (חוץ ממני). 

כנ"ל לגבי מסך אם הוא LCD או OLED מדובר על הפרשים של 100$ לפחות עבור היצרן, אני אישית לא רואה הבדל בצבעים או בבהירות גם באור שמש.

כנ"ל לגבי המצלמה, אם אתה מצלם צילומים קלים (ללא תנועה, אור טוב) ולא אכפת לך ש-AI ישפר את הצילומים, לא תוכל להבדיל בין תמונה שצולמה למכשיר יקר או זול.

כנ"ל לגבי איטום למים, כל המכשירים שראיתי מבפנים היו חסינים למים, זה בסה"כ אטמי גומי פשוטים יחסית, אבל לזה שאין תקן אומר שהיצרן לא לוקח אחריות ולא משלם תמלוגים עבור ההסמכה.

יש עוד הרבה הבדלים כאלו, היצרנים יודעים את זה ולכן המכשירים הזולים פשוט חותכים את על הפינות האלה.

כל האמור לעיל לא מנע ממני לקנות את מכשיר יקר מאוד מאוד.

אגב, סים וירטואלי לא יותר זול מסים רגיל מחברה מקומית או סים רגיל גלובלי שתזמין מאליאקספרס, הוא רק יותר נוח,  זה יותר זול רק עבור סים עם חבילת גלישה בלי מספר. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים