למה? ככה!

אפשר לומר שהספר "אינו מזיק ברובו" אבל חסר תועלת או תוכן ממשי בניגוד למה שהוא מתיימר להיות.

גם אני התחלתי לראות, באמת שהתאמצתי אבל פשוט לא יכולתי להמשיך...

הוא היה כל כך טיפשי ומייגע שזה כמעט הוציא אותי מדעתי (עוד קצת והייתי עלול באמת ליהנות ממנו... ).

אז החלטתי לנסות את הספר, ונוכחתי לגלות שגם הוא לא מוצלח בהרבה מהגרסה הוויזואלית שלו. 

בשניהם הפסקתי לצפות / לקרוא מקוצר רוח וחוסר עניין, נפרדנו כידידים: "היו שלום ותודה על הדגים". 

חוק פו הזה. מי המציא אותו למען ה'!

כתבתי בצחוק...

(אם בחוק פו עסקינן...)

ימ"ש של הפו הזה עם החוקים שלו.

גרוע כמעט כמו מרפי המנוול...

מי המציא אותו? אלן מילר כמדומני...

אני גם לא הצלחתי לסיים את הסרט, באמת מייגע.. אבל הספרים טובים. 

והיצורים שם כל כך דוחים ויזואלית.. בעע  

אצלי בראש הם היו חמודים יותר.

שנכתב, בעקרון על אדם שניצל מהשמדת כדור הארץ על ידי חבר שלו שמתגלה כחייזר. ואז הם מסתובבים בגקסיה ואיתם ספר שהוא "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" וכו' וכו'.. יותר מזה אין צורך להסביר.

אה כן, ו42. אם את תמהה שמזכירים את זה - זה, לפי מחשב העל שבנו במיוחד בשביל שימצא את התשובה ליקום ולכל השאר - התשובה ליקום.

יצורים קסומים וכו'..) ואילו מדריך הטרמפיסט לגלקסיה זה  בז'אנר מדע בדיוני (טכנולוגיה עתידנית מומצאת, חייזרים...).

ומסתבר שיש כמה אנשים בעולם שלא קראו הארי פוטר ולא מכירים  

דברים כאלו כותבים בפורומים של אלכוהוליסטים אנונימיים, עדן, לא בריש גלי. 

מה יפה בזה.

לא העלילה העיקר, אלא הרעיונות, השריטות, ההמצאות ההזויות, והציניות המוסוות (או שלא ממש) המשליכה על התופעות והאנשים בעולם.

לגבי הארי פוטר,

עדן יקירתי. כנראה שעברת את הגיל של הספר הזה. הוא מיועד לנוער.

בנערותי הייתי חובבת הארי פוטר מושבעת, (עד כי בושות לספר איך השגתי ואיך קראתי את הספר השביעי) והיום? תשלמי לי ולא הייתי קוראת.  בדיוק כמו שלא יעניין אותי לקרוא עכשיו ספרי אן שרלי וכד'.

עברתי את הגיל לקרוא, אבל אני עדיין מרגישה שיכולה להצהיר שאני חובבת הארי פוטר, כי הזכרונות והחוויות לא עברו.

את אח שלי הכרחתי לקרוא הארי פוטר כשהוא היה בסביבות ה-22, והוא התמכר בדיוק כמוני. גם אשתו התחילה בערך בגיל 20, והתמכרה אף היא, כך שלחתונה שלהם הבאתי להם סט הארי פוטר כמתנה... שלא לדבר על הגיל שבו אמא שלי התחילה לקרוא את זה (ומיותר לציין שהיא משתתפת פעילה בשיחות 'הארי פוטר' בבית שלנו). 

בקיצור - אני לא חושב שזה קשור לגיל. זה קשור לטעם. מי שיש לו טעם טוב - אוהב את זה (@עדן. - הכל מאהבה).

מי שקראו את הספר הם המתנשאים. את הנחותה  

אפשר לנשום לרווחה. 

מצטרפת למועדון הבורים. גם את הארי פוטר אני לא חולמת לקרוא...

אמפי והארי פוטר?

חה חה חה!!!

ובארור ש- א'!!!!!! רוצי לקרוא!

והרפרנסים היו ברורים לי. אבל ללא ספק הספרים הרבה יותר מוצלחים (רק ממש בשנים האחרונות מתחילים לעשות סרטים שעוקבים אחרי הספר כמעט מילה במילה - ואז פתאום גם סרטים נהיו מוצלחים מאד....). 

חיי תורה, בעיניי, הם חיים מלאים. מלאים במדריך הטרמפיסט ומלאים בתורה, עבודה, מידות טובות ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.

חיים של תורה לא מתבטאים בסגפנות או בבריחה מהכלל. ההיפך. הם חיים עם הכלל; יחד עם כל ההתמודדויות והאהבה שהם מביאים איתם.

כל זה נובע מהעובדה שהתורה היא תורת חיים, תורה עם חיים ולא בועה של לה לה לנד. הקב"ה נתן לנו אותה ויודע שאנחנו רק בני אדם.

לגבי ההכללות בהתחלה - יכולה רק לומר שטוב שהוא הגיב עליהן ולא אני

על הנימה האידיאולוגית שכתבת בה

אבל אני מסכים ש'חיי תורה' לא אומר שאסור גם לפעמים לתת מקום לשטויות. 

איך אח שלי אמר לי פעם? לכל אדם יש יצר לדבר שטויות. אתה פוגש אנשים שכל החיים שלהם בישיבה ואין להם מושג מה קורה בחוץ - ואתה שומע את השטויות שהם אומרים, וחבל, כי הם הופכים את התורה לשטויות. לעומת זאת אנשים שגם קוראים ספרים אחרים, שומעים מוזיקה חילונית ומתעניינים בפוליטיקה - אז השטויות שלהם סתם מצחיקות, וכשהם מדברים על תורה זה באמת דברי טעם... 

היכרות עם המדריך לטרמפיסט, ואף חיבה עזה אליו, לא הופכת את החובבים ל'אנשים שחיים חיי המדריך לטרמפיסט'. הם יכולים לחיות חיי תורה, ועדיין לאהוב מאד את המדריך לטרמפיסט. 

בהשוואה למה? בהשוואה לתורה? אבל הרי אין בכלל מקום להשוואה כאן.

התורה היא כל החיים. כל החיים. היא מקיפה אותי בכל דבר שאני עושה או לא עושה.

אני בטח לא אומרת שאני קוראת את המדריך לטרמפיסט מתוך איזה שהיא אידיאולוגיה שהנה, אני מקיימת מצווה. וודאי שלא, אבל זה חלק מהחיים שלי, שהם חיי תורה, ב"ה והם מורכבים מאלף דברים אחרים.

בכל ליבי אני מאמינה שכל דבר שאני עושה בחיים (בין אם זה בלימודים, או עם אנשים או חברות, או איך שאני מתלבשת ונראית או מה שאני אומרת לאחרים ולעצמי ומה שאני עושה בעבודה. ה-כ-ל) הוא חלק מעבודת השם שלי. גם דברים שלכאורה נראים "רגילים" וכלל לא מיוחדים או ייעודיים לכך.

בכל דרכיך דעהו. ממש בכל הדרכים.

אלא באופן ספציפי למדריך לטרמפיסט. זה ספר נונסנס - אחד החזקים שבהם. כאמור, אין לי שום בעיה עם זה ואף להיפך. אני מת על נונסנס!! 

ואני לא! אבל זה כבר דובר על זה רבות...

אני לא פותח שעון או בודק שניות כמה זמן אני לומד תורה מול כל פעילות אחרת (אני יודע שיש כאלו שכן עושים את זה. שיבורכו). לא רואה סיבה שדווקא העיסוק בשטויות יוגדר כ'נוראי' בעיניי. זה כיף, זה מצחיק, כיף להיזכר בזה - אז למה לא? 

כתובים מעניין,  אבל-

אם לא היו כתובים בגישה של אנטי, מגזר נגד מגזר, היו יכולים להיות מאמרים מרגשים מאד.

ונהנתי מכל רגע עדי כדי הערצה לסופר

בפעם השניה אחרי הרבה שנים זה שיעמם אותי ברמות

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)